ניתוח לכריתת דיסק מותני (דיסקטומי) - מידע רפואי

הליך זה יבוצע במקרה של פריצת דיסק חמורה הגורמת לכאב רב, כאשר טיפול שמרני כשל.

עמוד השדרה מורכב מ- 28 חוליות (7 חוליות צוואריות, 12 חוליות חזה וחוליות גביות, 5 חוליות מותניות ו- 4 חוליות זנב היוצרות את עצם הזנב, הנקראת גם עצם העצה). החוליות מחוברות ביניהן בעזרת מפרקים, שרירים ורצועות המקנים לעמוד השדרה גמישות ותנועה תוך שמירה על היציבות.

דרך מרכז החוליות עובר חוט השדרה המהווה המשך של המוח. מחוט השדרה יוצאים שורשי העצבים הנותנים עצבוב תחושתי ותנועתי לחלקי הגוף השונים.

אחד ממרכיבי רקמת החיבור הוא הדיסק הבין חולייתי. הדיסקים הבין חולייתים הם מבנים סחוסיים שתפקידם העיקרי הוא ייצוב עמוד השדרה ובלימת זעזועים תוך שמירת יכולת התנועה בעמוד השדרה. הדיסק מורכב ממעטפת ומגרעין. כאשר הגרעין פורץ החוצה מבעד למעטפת נגרמת פריצת דיסק. הדיסק שפרץ עלול ללחוץ על שורשי העצבים ועל חוט השדרה ולגרום לכאב מקומי או לכאב שמוקרן לאזורי גוף אחרים.

פריצת דיסק שכיחה בעיקר באזור עמוד השדרה המותני. הסימפטומים של פריצת דיסק מותני תלויים באזור פריצת הדיסק ובחומרת הלחץ המופעל על שורשי העצבים היוצאים מחוט השדרה או על חוט השדרה עצמו (נדיר יותר).

הסימפטום השכיח ביותר הוא כאב חד וחריף המקרין מן הגב התחתון אל הרגל. כאב זה נקרא כאב סכיאטי. כאב זה נובע מלחץ המופעל על שורשי העצב הסכיאטי. זהו העצב הארוך ביותר בגוף העובר מחלקו האחורי של האגן, דרך הישבן והרגליים, עד לכפות הרגליים.

הכאב עלול להיות מלווה בתחושת נימול, בצריבה, בחולשה ואף בניוון שרירים. כאב סכיאטי מחמיר עם מאמץ, הרמת חפצים כבדים, התכופפות, שיעול ועיטוש. במקרים קשים יותר בהם ישנו לחץ על חוט השדרה עצמו עלולות להתפתח בעיות עצביות חמורות כגון אובדן שליטה על הסוגרים ואף שיתוק. מצבים אלו הם מצבי חירום רפואיים הדורשים ניתוח דחוף.

גורמי הסיכון העיקריים לפריצת דיסק מותני כוללים הרמת משאות כבדים, חשיפה למכשירים היוצרים רעד, עיסוק בענפי ספורט מסוימים (טניס, הרמת משקולות), חוסר פעילות גופנית, עישון, מין זכר וגיל בין 30-50. אצל אנשים הסובלים מגורמי סיכון אלו מתפתחים קרעים זעירים המצטברים במעטפת הדיסק ועלולים עם הזמן לגרום לפריצת דיסק.

הטיפול בפריצת דיסק יקבע לפי תלונות המטופל, עיסוקו ונוכחות הפרעות עצביות נוספות (שאם קיימות, עלולות לחייב התערבות ניתוחית דחופה). לרוב יומלץ תחילה על טיפול שמרני הכולל נטילת תרופות נוגדות כאב ודלקת, טיפול כירופרקטי כדי להוריד את הלחץ על הדיסק הפרוץ, מנוחה וקירור האזור כשהכאב מתחיל. בהמשך ניתן לבצע הזרקות של סטרואידים לעמוד השדרה. אלו הם נוגדי דלקת חזקים אשר מסייעים להפחתת הלחץ העצבי.

אצל מרבית המטופלים יחול שיפור בחומרת הסימפטומים בעקבות הטיפול השמרני. במקרה שאין הטבה והכאב והפגיעה העצבית אינם נסבלים או מחמירים, יוצע למטופל הליך ניתוחי להסרת הדיסק הפגוע. כריתת הדיסק מפחיתה את הלחץ שהוא יוצר על שורשי העצבים.

הליך זה אינו כרוך באשפוז במשך יממה בבית החולים.

משך הפעולה הצפוי בחדר הניתוח הוא כשעתיים עד שלוש שעות.

הרדמה, טשטוש ואלחוש

ניתוח לכריתת דיסק מותני יבוצע תחת הרדמה כללית. לפני תחילת הניתוח יחובר המטופל לעירוי דרכו יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה על מנת להפחית את חרדתו.

הרדמה כללית משמעותה שהמטופל ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים והוא אינו חש כלל את מהלך הניתוח. הרדמה מלאה מבוצעת על ידי רופא מומחה בהרדמה שמנטר את מצבו הגופני של המטופל במשך הניתוח כולו.

ההרדמה תבוצע באמצעות הזלפת חומר ההרדמה אל שקית העירוי של המטופל. כעבור פרק זמן קצר ביותר (עשרות שניות) יחווה המטופל ערפול הכרה וישקע בשינה עמוקה. בסיום הניתוח ותפירת החתכים יפסיק הרופא המרדים את הזלפת חומרי ההרדמה, המטופל יתעורר ויועבר אל מחלקת ההתאוששות כדי לאפשר התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח.

לפני הניתוח

האבחנה תיקבע בהתאם לסימפטומים מהם סובל המטופל ובדיקה גופנית על ידי הרופא המטפל. לרוב יופנה המטופל גם לבדיקות דימות כגון טומוגרפיה ממוחשבת (CT) ודימות בתהודה מגנטית (MRI).

בהתאם לגילו ולמצבו הרפואי ידרש המטופל לבצע בדיקות מתאימות טרם ביצוע ההליך לרבות בדיקות דם, אלקטרוליטים, תפקודי קרישה, צילום חזה ואק"ג.

מטופלים שעברו ניתוחים קודמים, אושפזו בעבר, לוקים במחלות כרוניות, סובלים מאלרגיה או נוטלים תרופות מרשם או תוספי מזון יעדכנו על כך את הרופא המנתח ואת הרופא המרדים. מטופלים שסובלים ממחלות נוספות ידרשו לקבל ייעוץ מרופא מומחה בתחום טרם ההליך.

יש להפסיק את נטילתן של תרופות נוגדות קרישה (דוגמת אספירין או קומדין) שבוע לפני הליך זה. יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הצורך בנטילת תחליפים.

כדי לאפשר החלמה מהירה ובטוחה לאחר הניתוח יש להימנע מעישון במשך שבועיים לפחות לפני מועד הניתוח וכן במשך שבועיים לאחריו. אין להשתמש בתקופה זו בתחליפי עישון המכילים ניקוטין.

ביום הניתוח

יש להיות בצום מוחלט לרבות נוזלים 6 שעות לפני תחילת הניתוח.

טרם הניתוח יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי ולהמנע מלעיסת מסטיק או מעישון.

שערות באזור המיועד לניתוח (אם ישנן) יגולחו על ידי צוות בית החולים טרם הכניסה לחדר הניתוח.

לאחר הניתוח

לאחר סיום הניתוח ישהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות על מנת לאפשר התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח. לאחר מכן יועבר המטופל למחלקת האשפוז.

התאוששות והחלמה מההליך

יום למחרת הניתוח יוכל המטופל לרדת מן המיטה, אם רמת הכאב תאפשר זאת. ירידה מהמיטה תבוצע בהשגחת הצוות הסיעודי במחלקה. בהתאם לצורך יוצעו למטופל תרופות לשיכוך כאב.

כ-24 שעות לאחר הניתוח, כתלות בכמות ההפרשות, יוסרו הנקזים ממקום הניתוח.

מרבית המטופלים ישתחררו לביתם יום לאחר הניתוח.

המנתח עשוי להורות על שימוש בחגורת גב.

ב-3-4 שבועות הראשונים לאחר הניתוח אסור לשבת ישיבה ממושכת. מותרת ישיבה לפרקי זמן קצרים שאינם עולים על 10 דקות בכל פעם, למטרת ארוחות והתפנות בשירותים בלבד.

בהתאם להוראות המנתח ובאישורו, יופנה בדרך כלל המטופל לטיפול פיזיותרפי קל כשבועיים לאחר הניתוח.
המטופל יוזמן לביקורת כשבועיים לאחר ביצוע ההליך.

סיכונים הכרוכים בהליך

זהו הליך ניתוחי פולשני ולכן עלול להיות כרוך בסיכונים ובסיבוכים לרבות דימום, זיהום ופגיעה עצבית. תתכן גם פגיעה בקרומי חוט השדרה עם או בלי דליפה של נוזל שדרה (CSF).

אם הדיסק לא נכרת במלואו תיתכן הישנות של פריצת הדיסק.

סיכונים הכרוכים בהרדמה

סיכונים שעלולים להגרם בעקבות הרדמה כללית כוללים חסימה של נתיב האוויר כתוצאה מחנק, ירידה פתאומית בלחץ הדם והדופק וכן נזק לשיניים או למיתרי הקול עקב החדרת צינורות לקנה הנשימה. במקרים נדירים ביותר תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה.

סיבוכים

עליית חום מעל 38 מעלות צלזיוס מחייבת פנייה דחופה לרופא המנתח, למוקד החירום או לחדר המיון.

בכל מקרה של דימום מתמשך או אדמומיות יש לפנות לרופא המטפל על מנת לשלול התפתחות זיהום.