שעורה - מידע רפואי

שעורה היא מורסה קטנה (הצטברות מוגלה הגורמת לכאב) על העפעפיים. בעגה הרפואית נקרא המצב 'הורדאולום'. סימפטומים של שעורה כוללים דמעת ואודם בעין או בעפעף. אם השעורה גורמת לכאב, יש לפנות לבדיקת רופא עיניים.

מה גורם לשעורה?

שעורה תתפתח בדרך כלל עקב זיהום חיידקי מסוג סטפילוקוקוס. דלקת ממושכת בשפת העפעף, הנקראת בלפריטיס, מגבירה את הסיכון להתפתחות שעורה.

זהו מצב שכיח. מרבית האנשים עלולים לפתח שעורה לפחות פעם או פעמיים במהלך חייהם.

הטיפול בשעורה

במרבית המקרים יחול שיפור במצב גם ללא טיפול תוך מספר ימים או שבועות. שעורה חיצונית עלולה להפוך צהבהבה ולשחרר מוגלה לאחר 3-4 ימים. שעורה פנימית גורמת לכאב רב יותר ועלולה להימשך יותר זמן.

הנחת רטיות (קומפרסים) חמות על העין עשויה להאיץ את שחרור המוגלה מהשעורה ולזרז את תהליך ההחלמה. אלא אם מדובר בשעורה הגורמת לכאב רב ואינה חולפת מאליה, לרוב לא ידרש טיפול במצב. במקרה של שעורה עיקשת עלול להיות צורך לנקז את השעורה באופן כירורגי.

בשום מקרה אין לנסות 'לפוצץ' את השעורה.

במקרים נדירים יחסית יתכנו סיבוכים הכוללים התפתחות כלזיון ('שעורה כלואה') ואף זיהום בארובת העין.

שעורה גורמת לנפיחות כואבת בחלקו החיצוני או הפנימי של העפעף. סימפטומים נוספים כוללים עיניים דומעות ואדמומיות בעיניים ובעפעפיים.

לרוב תתפתח שעורה רק בעין אחת אם כי המצב עלול להתפתח בשתי העיניים. כמו כן עלולה להתפתח יותר משעורה אחת באותה העין. שעורה אינה פוגעת בראייה.

מבחינים בין שני סוגים של שעורה:

1. שעורה חיצונית - נפיחות המופיעה לאורך שולי העפעף. השעורה כואבת למגע ועלולה להפוך צהובה ומלאת מוגלה.
2. שעורה פנימית - נפיחות המתפתחת בחלקו הפנימי של העפעף. שעורה פנימית לרוב כואבת יותר מאשר שעורה חיצונית.

לרוב הגורם לשעורה הוא זיהום חיידקי מסוג סטפילוקוקוס. חיידק זה נמצא באופן טבעי על גבי העור ולרוב אינו גורם נזק כלשהו.

גורמים לשעורה חיצונית

אלו כוללים:

• זיהום בזקיקי הריסים (כל ריס צומח מתוך זקיק בודד).
• זיהום בבלוטות החלב הנמצאות בבסיס זקיקי הריסים ומייצרות רכיב שומני הנקרא סבום, המסכך את הריסים ומונע מהם להתייבש.
• זיהום בבלוטה האפוקרינית. זוהי בלוטת זיעה המתנקזת לתוך זקיקי הריס. הנוזל שבלוטה זו מפרישה חובר לשכבת הדמעות המכסה את העין ומונעת ממנה להתייבש.

גורמים לשעורה פנימית

שעורה פנימית מתפתחת עקב זיהום בבלוטות על שם מייבומיאן. בלוטות אלו נמצאות על העפעף ומייצרות נוזל שומני המרכיב חלק משכבת הדמעות.

דלקת שפת העפעף (בלפריטיס)

שעורה עלולה להתפתח כסיבוך של דלקת בשפת העפעף. דלקת זו גורמת לזיהום בשולי העפעף ולסימפטומים הכוללים:

• עיניים שורפות או כואבות.
• ריסים דביקים וקרומיים.
• גרד בעפעפיים.
  
  

דלקת בשפת העפעף תיתכן עקב זיהום חיידקי או כסיבוך של מחלות עור שונות דוגמת רוזציאה )מחלת עור כרונית הגורמת לכתמים אדומים בפנים).

אנשים הסובלים מדלקת כרונית בשפת העפעף נמצאים בסיכון מוגבר לפתח שעורה.

אם השעורה אינה גורמת לכאב עז ניתן בדרך כלל להסתפק בטיפול ביתי. במידה שהשעורה אינה חולפת או שהמצב מחמיר, מומלץ לפנות לבדיקת רופא העיניים.

לרוב יאובחן המצב על ידי בחינת מצב העפעף ובירור הסימפטומים מהם סובל המטופל. במקרה של שעורה חוזרת יברר רופא העיניים האם המטופל סובל ממצבי רקע אחרים (לדוגמה, דלקת בשפת העפעף) הגורמים להישנות השעורה בעיניו.

בדרך כלל אין צורך בטיפול והשעורה חולפת מאליה לאחר שחרור המוגלה. ברוב המקרים תחלוף השעורה תוך שבוע עד 3 שבועות. אין לנסות 'לפוצץ' את השעורה.

רטיות חמות

ניתן לטפל בשעורה באמצעות הנחת רטיה (קומפרס) חמה על העין. ניתן לקחת פיסת בד טבולה במים חמים ולהניחה על העין למשך

10 – 5 דקות בכל פעם, שלוש עד ארבע פעמים ביום, עד שהשעורה חולפת או מתחילה לשחרר מעט מוגלה. החימום גורם לשחרור המוגלה ומביא להקלה בסימפטומים. אין להשתמש במים חמים מדי למגע.

יש לשמור על אזור העין נקי וחופשי מקרומים ושאריות של הפרשה.

משככי כאב

במידה שהשעורה גורמת לכאב עז ניתן ליטול משככי כאב כמו פאראצטמול או איבופרופן הנמכרים ללא מרשם בבתי המרקחת. חשוב לקרוא את הוראות היצרן ולהקפיד על לקיחת המינון המתאים. אספירין אינו מתאים לילדים מתחת לגיל 16.

מתי לגשת לרופא?

במקרה של שעורה הגורמת לכאב עז יש לפנות לרופא העיניים. אם השעורה התפתחה בזקיק ריס מזוהם יוכל הרופא להסיר את הריס הקרוב ביותר לשעורה או שינקז את המוגלה דרך חתך קטן שיבצע.

אין לנסות להסיר את הריס המודלק או 'לפוצץ' את השעורה באופן עצמאי.

אנטיביוטיקה

לרוב לא ידרש טיפול אנטיביוטי אלא אם קיימים סיבוכים אחרים שהתפתחו בעקבות השעורה. יתר על כן, אין עדויות לכך שאנטיביוטיקה מסייעת לטיפול בשעורה.

מחלות עיניים נוספות

אם המטופל סובל ממחלת עיניים אחרת שעלולה להחמיר את מצב השעורה יתן לו רופא העיניים טיפול כפי הנדרש בהתאם למצבו. למשל:

• במקרה של דלקת הלחמית (קוניוקטיביטיס, נפיחות בשכבת התאים המכסה את החלק הלבן של גלגל העין ואת החלק הפנימי של העפעף) ינתן לרוב טיפול אנטיביוטי.
• לטיפול בדלקת בשפת העפעף יומלץ על ניקיון יסודי של העפעפיים והעיניים.

במקרים נדירים יחסית יתכנו סיבוכים כתוצאה מהשעורה. לרוב מדובר במצבים שאינם חמורים.

שעורה כלואה (כלזיון)

שעורה פנימית הנותרת על כנה לאורך זמן עלולה להפוך למצב המכונה שעורה כלואה, או כלזיון. מצב זה נקרא גם 'ציסטה על שם מייבומיאן.' כלזיון מתפתח עקב חסימה באחת מהבלוטות על שם מייבומיאן הנמצאות על העפעף.

כלזיון לרוב אינו גורם לכאב, אלא במקרה של זיהום. במקרה זה עלול להיות צורך גם בנטילת אנטיביוטיקה לטיפול בזיהום החיידקי.

הנחת רטיות חמות על הכלזיון עשויה לסייע אם כי במרבית המקרים הכלזיון לבסוף יספג ויעלם מאליו. במקרה של כלזיון שאינו נספג ניתן לבצע הליך התערבותי פשוט להסרתו.

זיהום בארובת העין (פריאורביטל צלוליטיס)

אם הזיהום הגורם לשעורה מתפשט לרקמות סביב העין הוא עלול לגרום לזיהום חמור יותר המכונה צלוליטיס פריואורביטלי. זהו מצב דלקתי של הרקמות בתוך ארובת העין המתבטא בעפעפיים אדומים ונפוחים.

מצב זה מטופל באמצעות אנטיביוטיקה. לעיתים ידרש אשפוז של המטופל.