מרפק טניס - מידע רפואי

מרפק טניס הוא מצב הגורם לכאב סביב חלקו החיצוני של המרפק. המונח הרפואי הוא 'דלקת בגידים הצדדיים של המרפק' (lateral epicondylitis).

מרפק טניס מתפתח בדרך כלל עקב מאמץ ועומס יתר בשרירי ובגידי האמה, סמוך למפרק המרפק. האמה היא חלק היד הנמצא בין המרפק לבין שורש כף היד.

הכאב יופיע בדרך כלל:

• בחלק החיצוני של האמה הסמוך לנקודת כיפוף המרפק.
• כאשר מרימים או מכופפים את האמה.
• בזמן לפיתת חפצים קטנים (לדוגמה, בזמן אחיזת עט לצורך כתיבה).
• בזמן פעולה סיבובית של האמה כגון פתיחת מכסה של צנצנת.

לעתים עלול להיות קושי ליישר את האמה לגמרי.

מפרק המרפק מוקף בשרירים שמזיזים אותו, את פרק כף היד ואת האצבעות. גידי המרפק מחברים בין העצמות והשרירים ושולטים בתנועת שרירי האמה.

מרפק טניס נגרם בדרך כלל עקב שימוש יותר בשרירים המחוברים למרפק, המשמשים ליישור פרק כף היד. מאמץ יתר של השרירים והגידים עלול לגרום לקרעים זעירים ולהתפתחות דלקת סמוך לבליטה הגרמית בצידו החיצוני של המרפק (אזור הנקרא lateral epicondyle).

כפי שמשתמע משמו של המצב, מרפק טניס נגרם לפעמים בשל משחק טניס אם כי הבעיה נגרמת פעמים רבות גם עקב פעילויות גופניות אחרות לרבות סיוד או נגינה בכינור. יתכן גם כאב בחלקו הפנימי של המרפק, מצב המכונה מרפק גולף (golfer's elbow).

שכיחות התופעה

מרפק טניס הוא מצב שכיח למדי. כ- 5 מכל 100 מבוגרים סובלים ממרפק טניס בכל זמן נתון.

לרוב יסבלו ממרפק טניס מבוגרים בגילאי 40-60. שכיחות המצב בקרב גברים ונשים שווה.

מתי יש לפנות לרופא?

אם המצב נגרם עקב מאמץ יתר או פעולה חוזרת של מפרק המרפק יש להימנע מפעולה זאת עד לחלוף הסימפטומים.

במידה שהכאב אינו חולף לאחר תקופת מנוחה יש לפנות לבדיקת אורתופד, אשר יברר האם האזור רגיש למגע או נפוח והאם קיימת מגבלת תנועה.

בדיקות נוספות כגון סריקת אולטרה סאונד או סריקת MRI תידרשנה רק אם הרופא יסבור כי הכאב נגרם עקב נזק עצבי במקום.

טיפול במרפק טניס

לרוב יחלוף המצב מאליו גם ללא טיפול. חשוב להקפיד על מנוחה מרובה ולהימנע מהפעילות אשר גרמה למאמץ היתר מלכתחילה.

ניתן להניח רטיות (קומפרסים) קרות על המרפק במשך מספר דקות, כמה פעמים ביום, על מנת להקל על הכאב.

במידת הצורך ניתן ליטול משככי כאב כגון פאראצטמול או איבופרופן (תרופה ממשפחת ה- NSAID’s).

במקרים חמורים ועיקשים יותר ניתן לשקול טיפול פיזיותרפי שמטרתו להקל על הכאב, לשפר את תנועת המפרק ולהימנע מנוקשות במפרק.

אך ורק במקרים חמורים יישקל ניתוח להסרת הגיד הפגוע.

במרבית המקרים יחלוף המצב תוך חצי שנה עד שנתיים. ב- 90% מהמקרים, מרפק הטניס יעבור תוך שנה.

מרפק טניס גורם לכאב ולרגישות בחלק החיצוני של המרפק. תיתכן תחושת כאב גם באמה ובחלק העליון של היד. בחלק מהמקרים יתבטא המצב בתחושת אי נוחות בזמן שימוש במרפק אך תיתכן גם תחושת כאב עז גם כאשר המרפק במנוחה.

בדרך כלל יחמיר הכאב בזמן שימוש באמה, ובעיקר כאשר מבצעים תנועות סיבוביות עם כף היד. תנועות חוזרות של פרק כף היד עלולות אף הן לגרום להחמרת הכאב, במיוחד בזמן הושטת היד או אחיזה בחפץ כלשהוא.

מרבית הסובלים ממרפק טניס יחוו את הסימפטומים הבאים:

• כאב בחלק החיצוני העליון של אמה, ממש מתחת לעיקול המרפק (נקודת הכיפוף). הכאב אף עלול לנדוד לחלק התחתון של האמה, לכיוון שורש כף היד.
• כאב בזמן כיפוף או הרמת הזרוע.
• כאב במהלך כתיבה או אחיזה בחפצים קטנים.
• כאב תוך כדי תנועה סיבובית של כף היד (לדוגמה, בזמן פתיחת צנצנת).
• נוקשות וכאב כאשר מושיטים את האמה.

התקף טיפוסי של מרפק טניס ימשך בין חצי שנה לשנתיים. כ- 90% מהסובלים מהמצב יחלימו לגמרי תוך שנה.

מרפק טניס נגרם עקב שימוש יתר בשרירי ובגידי המרפק, לרוב בשל פעילות חוזרת ונשנית. לעתים עלול המצב להיגרם גם לאחר חבלה חזקה.

מאמץ יתר של שרירי וגידי האמה עלול לגרום לקרעים זעירים ולהתפתחות דלקת ליד הבליטה הגרמית בחלקו החיצוני של המרפק.

מרפק טניס עלול להתפתח גם לאחר פעילות ששרירי האמה והזרוע אינם מורגלים לעשות. עם זאת, גם כאשר השרירים רגילים לבצע פעילות כלשהיא, שימוש חוזר ונשנה בהם עלול לגרום להתפתחות מרפק טניס.

פעילויות שעלולות לגרום למרפק טניס

אלו כוללות פעילויות הכרוכות בתנועות חוזרות של שרירי האמה ושל פרק כף היד, לרבות:

• ספורט כגון טניס, מטקות או סקווש.
• עבודות הכרוכות בתנועה חוזרת כגון סיוד או גיזום.
• עבודות הכרוכות בתנועה עדינה וחוזרת של פרק כף היד דוגמת תפירה, רקמה או הדפסה.
• פעילויות הכרוכות בכיפוף חוזר של המרפק כגון נגינה בכינור.
• פעילויות ספורט שכרוכות בזריקה כמו זריקת דיסק או כידון.

הסיכון לפתח מרפק טניס עולה אם משחקים טניס או סקווש באופן קבוע או בפעם הראשונה מזה זמן רב. עם זאת, למרות שמו של המצב, רק 5 מתוך 100 אנשים הלוקים בבעיה זו אכן מפתחים אותה כתוצאה ממשחקי מחבט.

יש לפנות לאורתופד אם לא חל שיפור בחומרת הסימפטומים גם לאחר שנמנעים מהפעילויות הגורמות לבעיה וכן אם תרופות שכיחות לשיכוך כאב (הנמכרות ללא מרשם רופא) דוגמת פאראצטמול (אקמול, דקסמול) אינן עוזרות.

האבחנה תיקבע על סמך הסימפטומים ובדיקת המרפק והזרוע. האורתופד יברר האם האזור רגיש ונפוח או שתנועת המפרק מוגבלת.

המשך הבירור

לרוב אין צורך בבדיקות נוספות וניתן לקבוע את האבחנה לאחר בדיקת האזור.

אם הרופא חושד שהכאב נגרם על ידי נזק עצבי הוא יפנה את המטופל לבדיקות נוספות, לרבות סריקת דימות בתהודה מגנטית גרעינית (MRI) או סריקת אולטרה סאונד.

סריקת MRI

MRI היא שיטת דימות מתקדמת שעושה שימוש בשדה מגנטי עוצמתי ובגלי רדיו על מנת לקבל תמונה מפורטת של גוף האדם. באמצעותה ניתן לזהות מצבי מחלה, נזק ושינוים מבניים ברקמות הגוף הרכות, במפרקים ובעצמות.

בדיקת MRI אינה פולשנית, אינה מכאיבה ואינה עושה שימוש בקרינה מייננת (קרני רנטגן). לפיכך, בדיקה זו נחשבת בטוחה מאד.

סריקת אולטרה סאונד

אולטרה סאונד (בעברית, על-קול) היא שיטת דימות העושה שימוש בגלי קול בתדר גבוה. במהלך הבדיקה עוברים עם מתמר (סורק ידני) על האבר הנסרק. המתמר שולח גלי קול אל אבר המטרה וקולט את הגלים המוחזרים ממנו, אלו מתורגמים בעזרת מחשב לתמונה של האבר הנסרק.

מרפק טניס הוא מצב החולף מאליו גם ללא טיפול (מצב המכונה self-limiting condition, דהיינו מצב המגביל את עצמו). עם זאת, מאחר שהגידים מחלימים לאט תהליך ההחלמה יכול לארוך שבועות ואף חודשים. אצל חלק מהאנשים המצב עלול להימשך אף שנה ויותר.

בעזרת טיפולים פשוטים ניתן להקל על הכאב ועל אי הנוחות הנגרמים עקב המצב. מנוחה רבה היא האמצעי הטיפולי החשוב ביותר. יש להפסיק לחלוטין את הפעילות אשר גרמה להתפתחות המצב.

ניתן להניח רטיות (קומפרסים) קרות על המרפק במשך מספר דקות, כמה פעמים ביום, על מנת להקל על הכאב. אפשר להיעזר בשקית ירקות קפואים העטופה היטב במגבת נקייה (כדי למנוע כוויית קור).

טיפולים פולשניים כגון ניתוח ישקלו אך ורק במקרים חמורים של מרפק טניס אשר אינם חולפים, כאשר טיפולים אחרים לא הועילו.

שינוי פעילויות

במקרה של מרפק טניס יש להימנע מפעילויות המאמצות את השרירים והגידים המעורבים. לעתים ניתן לשנות את הדרך בה מבצעים פעולה מסוימת כך שלא יגרם עומס יתר על שרירי האמה והמרפק.

מומלץ להימנע מלהרים, לתפוס או לסובב חפצים ביד הפגועה. רצוי לבצע הפסקות סדירות במהלך העבודה.

תרופות נוגדות כאב

נטילת תרופות נוגדות כאב כמו פאראצטמול (שמות מסחריים: אקמול®, דקסמול®) ואיבופרופן (שמות מסחריים: נורופן®, אדוויל®, איבופן®, ארטופן®, אדקס®) עשויה להפחית את הכאב הנגרם.

אין לתת אספירין לילדים מתחת לגיל 16.

תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAID’s)

לאיבופרופן ולתרופות נוספות מסוגו (השייכות למשפחת ה- NSAID’s) פעילות נוגדת דלקת, בנוסף לפעילותן לשיכוך כאב.

ניתן לרכוש משחות וקרמים המכילות NSAID’s אותן יש למרוח ישירות על אזור המרפק והאמה. תכשירים אלו הוכחו כיעילים להקלת כאב

בבעיות שרירים ושלד (מפרקים ועצמות) כגון מרפק טניס.

דוגמאות לנוגדי דלקת לא סטרואידליים למריחה חיצונית כוללות:

• איבופרופן (שמות מסחריים: איבולב ג'ל®, נורופן ג'ל®).
• קטופרופן (שם מסחרי: קטוספריי®).
• פירוקסיקאם (שם מסחרי: פלדן ג'ל®).
• דיקלופנאק (שמות מסחריים: דיקלורן ג'ל®, N-כאב®, פיזיקאר ג'ל®, סוויס רליף ספריי®, וולטרן אמולג'ל®).

לרוב יומלץ תחילה על טיפול במשחות וקרמים המכילים נוגדי דלקת על פני בליעת תרופות שמכילות את אותם חומרים פעילים מאחר שניתן

להשיג יעילות דומה ללא תופעות לוואי שעלולות להיגרם בשל בליעת התרופה כגון כאב בטן, בחילה ושלשול.

בעקבות טיפול בקטופרופן עלולה להתפתח רגישות לאור (תגובה המתבטאת באדמומית בעור) אצל חלק מהמטופלים. לכן יש להימנע מחשיפת האזור הפגוע לאור השמש בזמן השימוש בתכשיר ובמשך שבועיים לאחר סיומו.

טיפול בנוגדי דלקת לא סטרואידליים אינו מומלץ במהלך ההריון ובתקופת ההנקה.

השימוש אף אינו מתאים לאנשים הסובלים מכיבים או דימומים במערכת העיכול.

מומלץ להתייעץ עם הרוקח לגבי התכשיר המתאים ביותר למצבו של כל מטופל. יש לעיין בעלון לצרכן המצורף לאריזה כדי לוודא את תדירות הטיפול.

זריקות קורטיזון (קורטיקוסטרואידים)

במקרים של מרפק טניס הגורם לכאב עז ולמגבלת תנועה ישקול הרופא זריקות קורטיזון שמטרתן להפחית את הכאב בסביבת המרפק. קורטיקוסטרואידים הם תרופות המכילות נגזרות של ההורמון קורטיזול, שלו פעילות חזקה נוגדת דלקת.

ההזרקה תבוצע ישירות לאזור המרפק. ניתן לאלחש את המקום לפני ההזרקה על מנת שלא יגרם כאב בעת הזרקת התרופה.

זריקות קורטיזון מביאות בדרך כלל לשיפור בטווח הקצר אך אינן יעילות לאורך זמן. רוב המטופלים שקיבלו זריקות אלו מדווחים על שיפור משמעותי בכאב בהתחלה. מחקר שבדק 198 מטופלים גילה שהטיפול השפיע רק בטווח הקצר (בסביבות שישה שבועות) ושלא נרשם שיפור לאורך זמן (לאחר 52 שבועות). עוד דיווחו משתתפי המחקר על שכיחות גבהה של חזרת המצב.

תופעות לוואי אפשריות בעקבות זריקות קורטיזון כוללות:

• כאב באזור ההזרקה.
• דלדול רקמות תת-עוריות בסביבות אזור ההזרקה.
• גוון עור בהיר יותר (דפיגמנטציה) באזור ההזרקה.

חשוב לאפשר לזרוע לנוח לאחר ההזרקה.

טיפול פיזיותרפי

אם הסימפטומים חמורים במיוחד או נמשכים זמן רב יוכל הרופא להפנות את המטופל לטיפול פיזיותרפי. פיזיותרפיה היא שיטת טיפול גופנית המשתמשת בעיסוי ובהפעלת שרירים כדי לעודד התאוששות והחלמה.

הפיזיותרפיסט ישתמש בשיטות שונות לרבות עיסוי והנעה עדינה של השרירים על מנת להקל על הכאב ועל הנוקשות במרפק וכן על מנת להגביר את זרימת הדם לזרוע.

המטפל אף יוכל להראות למטופל תרגילי מתיחה וחיזוק של שרירי האמה אשר יסייעו לו לחזק את השרירים. במידת הצורך הוא אף יוכל להמליץ על תומך מרפק שמטרתו להפחית את תזוזת המפרק וכך לעודד את החלמת הגידים.

טיפול בגלי הלם (Shock wave therapy)

טיפול זה כרוך בהעברת גלי הלם (אלו הם גלי קול בעוצמה גבוהה) דרך העור לאזור הפגוע. ניתן לבצע טיפול אחד או יותר. בהתאם לצורך ניתן להזריק חומרי הרדמה מקומיים על מנת לאלחש את האזור לפני תחילת הטיפול.

טיפול בגלי הלם עשוי להועיל במקרה של מרפק טניס אך לא ברור אם טיפול זה יעיל יותר מטיפולים אחרים והאם יעילותו נשמרת לאורך זמן.

תופעות הלוואי שעלולות להופיע לאחר הטיפול בגלי הלם כוללות:

• פציעה.
• אדמומית בעור.
• דלקת ונפיחות של העור באזור הטיפול.
• נזק לעור מסביב לאזור המטופל.
• כאב בזמן הטיפול.
• הרגשה כללית רעה.

מחקרים הראו שטיפול בגלי הלם הינו בטוח אך חסר מידע לגבי יעילותו למרפק טניס ויש צורך במחקרים נוספים.

בדרך כלל יוצע טיפול זה רק אם טיפולים לא פולשניים אחרים לא הצליחו להקל על הסימפטומים של מרפק טניס.

ניתוח

ניתוח יומלץ רק במקרים חמורים הגורמים לסבל מתמשך למטופל, כאשר טיפולים אחרים כשלו. חלק הגיד שניזוק יוסר, על מנת להקל על כאבו של המטופל.

לעיתים קשה למנוע מרפק טניס. עם זאת, הפחתת עומס יתר על הגידים במרפק תסייע למנוע את התפתחות הבעיה או את החמרת הסימפטומים.

המלצות לטיפול עצמי

להלן מספר אמצעים שאפשר לנקוט כדי למנוע התפתחות מרפק טניס או את הישנותו:

• אם סובלים ממרפק טניס חשוב להפסיק לבצע כל פעילות שגורמת לכאב או למצוא דרכים חלופיות לביצועה שאינה כרוכה במאמץ יתר של הגידים.
• מומלץ להימנע משימוש בפרק כף היד ובמרפק ותחת זאת לפזר את העומס על השרירים הגדולים של הכתפיים ועל החלק העליון של הזרוע.
• אם עושים פעילות גופנית שכרוכה בתנועות חוזרות, כמו משחק טניס, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי בנוגע לצורת הפעילות, כדי לא לאמץ את המרפק יתר על המידה.
• חשוב לעשות חימום ולמתוח בעדינות את שרירי הזרוע לפני פעילות גופנית שמצריכה תנועות חוזרות של הזרוע, כמו משחק טניס או סקווש, על מנת למנוע פציעה.
• מומלץ להשתמש במחבטים קלים בעלי ידית אחיזה גדולה כדי למנוע מאמץ יתר של הגידים.
• רצוי ללבוש תומך מרפק כשמרבים להשתמש בזרוע כדי למנוע את החמרת הנזק לגידים. יש להוריד את האביזר כשישנים או נחים. רצוי
• להתייעץ עם אורתופד או עם פיזיותרפיסט לגבי סוג התומך המתאים ביותר.
• חיזוק שרירי האמה עשוי לסייע למניעת מרפק טניס. מומלץ להיוועץ בפיזיותרפיסט לגבי התרגילים המתאימים לבניית השרירים בחלק זה של הזרוע.

ברפואה משלימה אפשר לטפל במרפק טניס באמצעות דיקור, טווינא ורפלקסולוגיה:

• דיקור - מסייע להקלה בכאבים במרפק, ומונע הישנות של הכאב.
• טווינא - הטיפול בטווינא יעיל ביותר לבעיות אורתופדיות, ויוכל לסייע להקלה בכאב ובדלקת שקיימת במרפק טניס. הטיפול יוכל לסייע כן בכאב האקוטי והן כטיפול מניעה ותמיכה.
• רפלקסולוגיה - הרפלקסולוגיה כשיטת טיפול במגע משחררת אנדורפינים (הורמונים טבעיים הקיימים בגוף, משככי כאב), תומכת בטיפול בסוגי כאבים אורתופדיים מגוונים, ביניהם מרפק טניס על רקע שחיקתי או מטבולי, ונמצאת יעילה מאוד בשילוב עם טיפולים אחרים.