זיהומי עיניים על ידי נגיף הרפס סימפלקס (הרפס בעיניים) - מידע רפואי

זיהומי עיניים אלו נגרמים על ידי נגיף ההרפס. זהו אותו נגיף הגורם לזיהומים באזור הפה והאף (המכונים פצעי קור או פצעי חום) ובאיברי המין והישבן ('הרפס גניטלי'). הרפס בעיניים הוא זיהום שכיח למדי. מרבית הלוקים בו הם מבוגרים בגיל העמידה.

הזיהום עלול לגרום לאדמומיות, לדלקת ולכאב בעין או סביב לה וכן לרגישות לאור. בקרב חלק מהאנשים הלוקים בהרפס לא מופיע כל סימן הנראה לעין.

אף שהרפס בעיניים עלול לפגוע בראייה אין מדובר במצב מסובך, כל עוד הוא מטופל כיאות. יש לפנות לרופא בדחיפות במידה שמופיעים סימפטומים. הטיפול המקובל כולל שימוש בטיפות או במשחת עיניים.
ללא קבלת טיפול מיידי תיתכן פגיעה קבועה בראייה.

חלק מהלוקים בהרפס בעיניים אינם סובלים מכל סימפטום הנראה לעין המתבונן.

עם זאת, סימפטומים שכיחים כוללים:

• אדמומיות בעיניים.
• כאב בעוצמה בינונית או עזה בעין וסביב לה.
• רגישות לאור (פוטופוביה).
• דמעת.
• בעיות ראייה (לדוגמה, טשטוש ראייה).

לעיתים תיתכן תחושה כללית רעה ואף עלול להתפתח חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס).

הרפס בעיניים נגרם בדרך כלל על ידי נגיף הרפס סימפלקס מסוג 1 (HSV-1). נגיף זה עלול לגרום גם לפצעי חום או קור באזור הפה והשפתיים. הנגיף מדבק מאד ולכן יש להקפיד לא לגעת בפצעים על השפתיים, ובשום מקרה לא לגעת בעיניים או באברי המין עד לאחר שטיפה יסודית של הידיים עם סבון ומים.

הדבקה בנגיף מתרחשת בדרך כלל בתקופת הילדות, לדוגמה, בעקבות קבלת נשיקה מאדם מבוגר עם פצע על השפתיים. לאחר ההדבקה נותר הנגיף רדום משך שנים רבות, עד שהוא משתפעל וגורם לזיהום האופייני לו.

גורמים משפעלים המובילים להתפתחות הרפס בעיניים

הנגיף עלול לעבור שפעול עצמוני (ספונטני) אך ידועים גם אירועים מסוימים שעלולים להביא לשפעולו. אלו כוללים:

• מחלה אחרת או פציעה.
• חשיפה לאור שמש חזק.
• חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס).
• מתח נפשי.
• מחזור חודשי (אצל נשים).

אנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה (לדוגמה, חולי איידס או חולים המטופלים בכימותרפיה) עלולים לסבול בקביעות מפצעים באזור הפה או מהרפס בעיניים.

יש לפנות לבדיקת רופא עיניים אם מופיעים סימפטומים שעלולים להצביע על הרפס בעיניים. זיהום שאינו מטופל עלול לגרום לפגיעה קבועה בראייה.

האבחנה נקבעת בעיקר על סמך הסימפטומים מהם סובל המטופל. כמו כן יבצע הרופא בדיקת עיניים על מנת לשלול מצבים אחרים. הרופא יטפטף צבע לעיניים על מנת להדגיש אזורים שנפגעו. בדיקה זו מכונה fluorescein staining.

כמו כן עשוי הרופא לבצע בדיקת חדות ראייה המאפשרת לו להעריך את יכולת הראייה של הנבדק, כדי לברר אם חלה פגיעה.
בדיקה נוספת שעשוי הרופא לבצע כרוכה בנטילת דגימה מנוזל הדמעות. הדגימה תישלח לבדיקה במעבדה, על מנת לברר את הגורם לזיהום.

הטיפול יקבע בהתאם לחומרת הזיהום והאזור בעין שנפגע. במקרים מסוימים ימליץ הרופא שלא לטפל כלל בעין אלא להסתפק במעקב קפדני בלבד. במקרה זה יידרש המטופל לסור למרפאתו של רופא העיניים מספר פעמים כדי לוודא שלא חלה החמרה במצב ושהזיהום חלף.

טיפות ומשחות עיניים

בדרך כלל ייתן רופא העיניים טיפול במשחה או בטיפות המכילות חומרים נוגדי נגיפים (אנטי ויראליים) או סטרואידים (נוגדי דלקת חזקים). בהתאם לשיקול דעתו, ניתן אף לשלב בין שני סוגי התרופות. חלק מהמומחים סבורים כי שילוב התרופות מאיץ את תהליך ההחלמה.

ניקוי העין

חלק מהרופאים מעדיפים להסיר את הרקמה המזוהמת מפני שטח העין לפני תחילת הטיפול בטיפות או במשחת העיניים. תהליך זה מבוצע תחת אלחוש מקומי, ובמהלכו מגרד הרופא בעדינות את שכבת התאים המזוהמים.

טבליות נוגדות נגיף

טיפול בטבליות נוגדות נגיף (אנטי-ויראליות) במקרה של הרפס בעיניים אינו שכיח. עם זאת, לעתים יינתן טיפול מסוג זה על מנת למנוע הישנות. אנשים הסובלים ממופעים חוזרים של המחלה או ממחלה חמורה עלולים להצטרך ליטול את הטבליות עד שנה אחרי חלוף הזיהום.

שימוש בעדשות מגע

מומלץ להימנע משימוש בעדשות מגע עד לסיום הטיפול וחלוף הסימפטומים לחלוטין.

לרוב אין מדובר במצבים חמורים. עם זאת, ללא טיפול מתאים ובמועד, תיתכן פגיעה קבועה בראייה. לפיכך, יש לפנות בדחיפות לקבלת טיפול אם עולה חשד להרפס בעיניים.

סיבוכים שעלולים להיגרם עקב הרפס בעיניים כוללים:

• כיב על הקרנית.
• הצטלקות של הקרנית העלולה לפגוע בראייה ולחייב השתלת קרנית.
• זיהומים חיידקיים או פטרייתיים משניים.
• גלאוקומה. קבוצת מחלות הפוגעות בעצב הראייה וגורמות לאובדן ראייה.
• (ARN (acute retinal necrosis. מצב נדיר שעלול לגרום לאובדן ראייה אצל מטופלים הסובלים ממערכת חיסון חלשה.