טיקים (עוויתות בלתי רצוניות) - מידע רפואי

טיקים (Tics) הם תנועות מהירות של קבוצת שרירים בגוף, החוזרות על עצמן באופן בלתי רצוני. טיקים יכולים להופיע בשתי צורות עיקריות:

• טיקים תנועתיים (מוטוריים, motor tics) - באים לידי ביטוי בתנועות גוף.
• טיקים קוליים (Vocal tics)- באים לידי ביטוי על ידי השמעת קולות.

טיקים תנועתיים יכולים להופיע בכל קבוצת שרירים בגוף, אך בדרך כלל מערבים את שרירי הפנים, העיניים, הראש והצוואר. טיקים תנועתיים שכיחים כוללים:

• עווית בפנים
• מצמוץ
• משיכת כתפיים

טיקים קוליים נפוצים כוללים:

• כחכוח הגרון
• שיעול
• אנחה
• רחרוח

חלק מהאנשים שסובלים מטיקים מסוגלים למנוע את הופעת הטיק לזמן קצר, אולם ההרגשה דומה לניסיון למנוע עיטוש. הם חשים מתח הולך וגובר עד להשתחררות הטיק.

רוב הטיקים מתחילים בגיל הילדות. אנשים הסובלים מטיקים מדווחים בדרך כלל על תקופות של החמרה ותקופות של הקלה בחומרת הסימפטומים. מספר גורמים עלולים להחמיר את הטיקים, ואלה כוללים:

• מתח
• חרדה
• עייפות

ברוב המקרים חל שיפור משמעותי בטיקים בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת, גם בהיעדר טיפול. לכן, במקרים קלים ייתכן שלא יידרש טיפול.

במרבית המקרים הטיקים מופיעים לעתים רחוקות, כמעט לא ניתן להבחין בהם ולכן אינם מהווים הפרעה לאורח חיים תקין. יחד עם זאת, לעיתים הטיקים הם חמורים ומופיעים תכופות. כמו כן, טיקים עלולים להוות סימפטומים של תסמונת טורט (Tourette’s Syndrome).

תסמונת טורט

תסמונת טורט היא מצב שבו מופיעים טיקים רבים וחמורים, מוטורים וקוליים. בנוסף ייתכנו שהלוקים בתסמונת ייחוו גם הפרעות התנהגות, הפרעת קשב וריכוז (Attention Deficit Hyperactivity Disorder), הפרעות שינה והפרעה טורדנית כפייתית (Obsessive Compulsive Disorder).

3-10 מכל 1000 ילדים לוקים בתסמונת טורט. התסמונת שכיחה יותר בקרב בנים בהשוואה לבנות. הטיקים מתחילים לרוב בסביבות גיל 6, נוטים להחמיר עד גיל 12 ובדרך כלל משתפרים בהדרגה בגיל ההתבגרות ובבגרות.

כיצד יש לנהוג בילד שסובל מטיקים?

חשוב להבין שהטיקים אינם רצוניים. גם אם הילד מסוגל לשלוט בטיקים לזמן קצר, אין זה סביר שיוכל לשלוט בהם לאורך זמן.

• אין לגעור או לנזוף בילד על הופעת הטיקים.
• אין לנסות לעצור את התנועות, משום שזה עלול לגרום למתח ולהחמרת הטיקים.
• עדיף להתעלם מהטיקים ככל הניתן מכיוון שתשומת לב אליהם עלולה להחמירם.
• יש להרגיע את הילד, להסביר לו שהכל בסדר אצלו, שהטיקים אינם מסוכנים ושאין סיבה להרגיש בושה.
• כדאי להסביר לילדים אחרים על טיקים ולעודד אותם להתנהג בטבעיות.
• חשוב ביותר להפחית ככל הניתן את רמות המתח והחרדה בסביבת הילד.

ישנן מספר תרופות היעילות לטיפול בטיקים. בבחירת הטיפול יש לשקול את חומרת הסימפטומים אל מול תופעות לוואי אפשריות של הטיפול התרופתי.

כמו כן, ישנן שיטות טיפול התנהגותיות שעשויות לסייע לסובלים מטיקים. שיטות אלו כוללות:

• טיפול בעזרת שינוי הרגלים (Habit Reversal Therapy, HRT)- מטרתו ללמד את המטופל לשבור את ההרגל של הטיק.
• חשיפה ומניעת תגובה (Exposure with Response Prevention, ERP) – מטרתו לעזור למטופל להתרגל לאותה 'תחושה מקדימה' לא נעימה שמקדימה את הטיק, בלי לשחרר את הטיק.

טיקים הם התכווצויות חוזרות של קבוצות שרירים. התכווצות קבוצת שריר יכולה לייצר תנועה (במקרה של טיקים תנועתיים ) או קול (במקרה של טיקים קוליים). לעיתים הטיקים נראים כמו תנועות רגילות. עם זאת, הטיקים אינם רצוניים ורוב האנשים לא מסוגלים לשלוט בהם מעבר לזמן קצר.

טיקים תנועתיים (מוטוריים)

אלו נחלקים לטיקים פשוטים ולטיקים מורכבים.

טיקים תנועתיים פשוטים (Simple motor tic)

טיקים תנועתיים פשוטים מערבים קבוצת שרירים אחת בלבד. דוגמאות:

• מצמוץ או הסטת העיניים.
• קימוט האף.
• תנועות לשון (כולל שרבוב הלשון החוצה).
• עוויתות (Twitching) בפנים ובראש, טלטול הראש.
• כריעה או קפיצה.
• משיכת כתפיים.
• נקישה באצבעות.

טיקים תנועתיים מורכבים (Complex Motor tic)

טיקים תנועתיים מורכבים מערבים תנועה של יותר מקבוצת שרירים אחת, או שמערבים רצף של מספר טיקים פשוטים.

טיקים תנועתיים מורכבים הם איטיים יותר מטיקים פשוטים. לכן לעיתים נראה כאילו התנועות הללו מכוונות. הם עלולים להוות הפרעה משמעותית לחיים השגרתיים, אך אינם מסוכנים. דוגמאות:

• העוויית פנים (Grimacing).
• התכופפות ונגיעה ברצפה.
• החלקת היד על הבגד.
• נשיכת השפה.
• הטחת הראש בקיר.
• נגיעה באדם אחר או בחפץ.
• תנועות מגונות.

טיקים קוליים

בדומה לטיקים תנועתיים, גם טיקים קוליים נחלקים לפשוטים ומורכבים.

טיקים קוליים פשוטים (Simple Vocal Tics)

טיקים קוליים פשוטים מערבים השמעת קול באמצעות הנעת אויר דרך מיתרי הקול, חלל האף או הפה. דוגמאות:

• כחכוח הגרון.
• שיעול.
• אנחה.
• נביחה.
• לחישה או שריקה.
• רחרוח.
• נחירה.

טיקים קוליים מורכבים (Complex Vocal Tics)

טיקים קוליים מורכבים כוללים אמירת מילים, ביטויים או משפטים. אלה עלולים לכלול:

• קללות או דברים מגונים, פוגעניים ולא מקובלים.
• חזרה על צליל, מילה או משפט.

טיקים קוליים מורכבים עלולים להפריע לשטף הדיבור בדומה לגמגום.

מה מרגישים כשיש טיק?

ההרגשה לפני הטיק היא של מתח פנימי הולך ומתגבר, כמו דחף שקשה לרסן, עד שהמתח כל כך גבוה שאדם חש שהוא חייב לבצע את התנועה (בדומה לגירוד). אם מנסים למנוע את הטיק, המתח גובר. עם שחרור הטיק ישנה הקלה במתח, עד לפעם הבאה.

בדרך כלל הטיקים מפסיקים במהלך השינה, אם כי יש מקרים שבהם הטיקים נמשכים גם במהלך השינה. הם נוטים להיות פחות תכופים בעת התרכזות בפעילות מסוימת.

גורמים העלולים להחמיר את הטיקים:

• חרדה
• מתח
• עייפות
• התרגשות
• מצבים של מודעות עצמית ומבוכה, כאשר אדם נעשה מודע לזה שאחרים מבחינים בטיקים שלו.

הסיבה להופעת טיקים אינה ידועה במדויק. עם זאת, ישנן עדויות לכך שבהתפתחות הטיקים מעורבים הן גורמים תורשתיים (גנטיים) והן גורמים סביבתיים.

גורמים תורשתיים (Genetic Factors)

טיקים הם במקרים רבים תופעה משפחתית. אם אחד מביני המשפחה סובל מטיקים, הסיכון שבני משפחה נוספים יסבלו מטיקים הוא גבוה יותר. עובדה זו מחזקת את ההשערה שישנם גורמים תורשתיים להפרעה.

תרופות

ישנן תרופות שתופעות הלוואי שלהן עלולות לכלול הגברת טיקים. למשל תרופות המיועדות לטיפול בהפרעות קשב (attention deficit hyperactivity disorder -ADHD) כגון מתילפנידאט (Methylphenidate) המוכר בשמות המסחריים ריטלין® או קונצרטה®, ודקסאמפטמין (Dexamphetamine) שאינה מאושרת לשימוש בישראל.

ממחקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות עולה שברוב המקרים מתילפנידאט אינו גורם להופעת טיקים ואינו מחמיר טיקים קיימים. יחד עם זאת, אם ידוע על טיקים והפרעת קשב יש להתייעץ עם הרופא המטפל ולשקול בזהירות את התועלת שבשימוש בתרופות אלו לעומת תופעות הלוואי. ייתכן שניתן יהיה להנמיך את מינון התרופה או להחליפה בתרופה אחרת.

שימוש בסמים

טיקים עלולים להופיע כתוצאה משימוש בסמים כגון קוקאין ואמפטמינים. הטיקים עלולים להופיע גם לאחר הפסקת השימוש בסם, כחלק מתסמונת גמילה.

גורמים נוספים

טיקים עלולים להיות סימפטומים של מספר בעיות בריאותיות אחרות, למשל:

• חבלת ראש - במקרים נדירים טיקים מופיעים לאחר חבלת ראש.
• שיתוק מוחין (Cerebral palsy) - מצב שנוצר בעקבות נזק מוחי במהלך הלידה.
• מחלת הנטינגטון (Huntington’s Disease) - מחלה עצבית תורשתית.
• מחלת ווילסון (Wilson’s Disease) - מחלה תורשתית הגורמת להצטברות של נחושת באיברים שונים, ביניהם המוח.
• מחלות או בעיות בכלי הדם המספקים דם למוח (Cerebrovascular Disease).

במקרים רבים הטיקים כמעט בלתי מורגשים וחולפים בגיל ההתבגרות גם ללא אבחון וטיפול.

מתי יש לפנות לרופא?

• אם הטיקים הופכים להיות יומיומיים, אם הם מחמירים או נעשים תכופים יותר.
• אם לטיקים נלווית מצוקה רגשית או אי נוחות גופנית.
• במקרים של דיכאון, התנהגות אובדנית או תוקפנית.

אבחון הטיק

אבחון הטיקים מתבסס בעיקר על התצפית של הרופא בתנועות המטופל בעת הבדיקה ותיאור של הטיקים על ידי המטופל ועל ידי בני המשפחה.

הרופא עשוי לשאול שאלות על רגשותיו של המטופל, מצבו החברתי, וסימנים להפרעות נלוות כהפרעת קשב או הפרעה טורדנית כפייתית.

אין צורך בבדיקות מיוחדות לאבחון טיקים. עם זאת, לעתים יומלץ על ביצוע בדיקת EEG בכדי לשלול את האפשרות שהתנועות הן תוצאה של פרכוס. EEG (Electroencephalogram) היא בדיקה לא פולשנית ולא כואבת שמודדת את הפעילות החשמלית במוח.

לא כל מקרה של טיקים מחייב טיפול. הצורך בטיפול תלוי במספר גורמים, ביניהם:

• חומרת הטיקים.
• מידת המצוקה שנגרמת לילד (או למבוגר) כתוצאה מהטיקים.
• ההשפעה של הטיקים על התפקוד היומיומי, בבית הספר או בעבודה.

אם הטיקים אינם חמורים ולא מפריעים לפעילות היומיומית, ייתכן שלא יהיה צורך בטיפול.

אם הטיקים מהווים הפרעה לחיים או גורמים למצוקה ניתן לשקול מספר אפשרויות של טיפול תרופתי או פסיכולוגי. כאשר חושבים על טיפול יש לקחת בחשבון גם את השיקולים הבאים:

• טיקים משתפרים ומחמירים בתקופות מסוימות בחיים.
• במקרים רבים הטיקים ישתפרו עם ההתבגרות גם ללא טיפול.
• לטיפול התרופתי עלולות להיות תופעות לוואי בלתי נעימות.

תרופות

מספר תרופות נמצאו יעילות לטיפול בלוקים בטיקים. תרופות אלו שייכות לארבע קבוצות עיקריות:

• חוסמי דופאמין (נוגדי פסיכוזה, (Antipsychotics.
• אלפא-2 אגוניסטים (Alpha-2 Adrenergic Agonists).
• בנזודיאזפינים (Benzodiazepines) .
• טטראבנזין(Tetrabenazine) .

לבחירת התרופה המתאימה ישנם מספר שיקולים, בהם:

• חומרת הטיקים.
• סוגי הטיקים המפריעים ביותר.
• הסיכון לתופעות לוואי משמעותיות.

חוסמי דופאמין (נוגדי פסיכוזה)

חוסמי דופאמין הם קבוצת תרופות שמשמשות לעיתים קרובות לטיפול בלוקים בפסיכוזה (מצב נפשי המתבטא בשינויים בתפיסת המציאות ובמחשבה) ועל כן נקראים גם נוגדי פסיכוזה. נמצא שבמינונים נמוכים התרופות יעילות גם לטיפול בהפרעות טיקים.

נוגדי פסיכוזה משפיעים על פעילות הדופאמין במוח. הדופאמין הוא מתווך עצבי (נוירוטרנסמיטר, neurotransmitter), חומר המשמש

להעברת אותות במערכת העצבים. לדופאמין תפקיד חשוב בשליטה על תנועות הגוף.

מבין נוגדי הפסיכוזה השונים, שתי תרופות נחקרו רבות ונמצאו יעילות ביותר בטיפול בטיקים והן מאושרות לשימוש עבור ילדים ומבוגרים:

• הלופרידול (Haloperidol) - משווק בישראל בשמות הלדול®, הלופר®, פרידור®, פריקאט®).
• פימוזיד (Pimozide)- משווק בישראל בשם אוראפ®.

לפימוזיד מיוחסות פחות תופעות לוואי בהשוואה להלופרידול, אולם לשתי התרופות עלולות להיות תופעות לוואי בלתי נעימות. עקב כך ייתכן שהרופא ימליץ על נוגד פסיכוזה אחר.

נוגדי פסיכוזה אחרים אשר אפשריים כוללים:

• ריספרידון (Risperidone) - משווק בישראל בשמות ריספרדל®, ריספונד®, ריספרידקס®.
• אולנזאפין (Olanzapine) - משווק בישראל בשם זיפרקסה®.
• קלוזאפין (Clozapine) - משווק בישראל בשמות לוזפין®, לפונקס®.
• קווטיאפין (Quetiapine) - משווק בישראל בשם סרוקוול®.
• פאליפרידון (Paliperidone) - משווק בישראל בשם אינווגה®.
• סולפיריד (Sulpiride) - משווק בישראל בשם מודאל®.
• פלופנאזין (Fluphenazine) - משווק בישראל בשם פלודקאט®.

כל נוגדי הפסיכוזה עלולים לגרום לתופעות לוואי. על כן מקובל להתחיל את הטיפול במינון הנמוך ביותר האפשרי ולהעלות את המינון בהדרגה,

כדי להפחית ככל הניתן את תופעות הלוואי. תופעות הלוואי העיקריות של נוגדי פסיכוזה עלולות לכלול:

• רעד.
• תחושה של אי שקט וצורך לזוז כל הזמן.
• תנועות לא רצוניות.
• איטיות בתנועה ונוקשות שרירים.
• ישנוניות.
• עליה במשקל.
• יובש בפה.
• עצירות.
• ראייה מטושטשת.
• שינויים בלחץ הדם.
• קצב לב מהיר או לא סדיר

תרופות נוגדות פסיכוזה עלולות להחמיר מחלות מסוימות, למשל גלאוקומה או הפרעות בקצב הלב, ועל כן חלק מהתרופות אסורות לשימוש על ידי חולים אלה. כמו כן עלולה להיות פעילות גומלין מסוכנת של נוגדי הפסיכוזה עם חומרים אחרים.

חשוב ליידע את הרופא לגבי מחלות אחרות ונטילת תרופות אחרות, בין אם הן מצריכות מרשם רופא ובין אם לא, לרבות תוספי תזונה המכילים ויטמינים ומינרלים או צמחי מרפא.

מטופלים בנוגדי פסיכוזה זקוקים לבדיקות תקופתיות בעת נטילת התרופות.

פימוזיד למשל עלול להשפיע על קצב הלב, לכן נדרשת בדיקת אלקטרוקרדיוגרפיה (א.ק.ג, ECG) לפני תחילת הטיפול ובאופן תקופתי במהלך הטיפול. הבדיקה מאפשרת לעקוב אחר פעילות הלב ולאתר סימנים מוקדמים להפרעה.

א.ק.ג היא בדיקה לא פולשנית ולא כואבת שמודדת את הפעילות החשמלית בלב באמצעות אלקטרודות (מעין מדבקות המחוברות לחוטי חשמל)

המוצמדות לחזה ולזרועות. בכל פעם שהלב פועם, הוא מייצר אותות חשמליים. האלקטרודות מחוברות למכשיר המקליט את הפעילות החשמלית על נייר. הבדיקה אורכת דקות ספורות ואינה מסוכנת.

אלפא-2 אגוניסטים

תרופות מקבוצת אלפא-2 אגוניסטים משפיעות על פעילות נוראדרנלין (מתווך עצבי) במוח, ועשויות להיות יעילות הן לשם טיפול בלוקים בטיקים והן לשם טיפול בלוקים בהפרעת קשב היפראקטיבית (ADHD).

לקבוצה זו שייכת התרופה קלונידין (Clonidine), המשווקת בישראל בשמות קלוניריט® ונורמופרסן®. תופעות הלוואי העיקריות עלולות לכלול:

• כאבי ראש.
• ישנוניות.
• חולשה.
• עצירות.
• יובש בפה.
• ירידת לחץ דם, העלולה להביא להתעלפויות במעבר משכיבה לעמידה.

בנזודיאזפינים

בנזודיאזפינים הם קבוצת תרופות שמשמשות לעתים לטיפול בלוקים בחרדה ובהפרעות שינה. תרופות ממשפחה זו, למשל קלונאזפם (Clonazepam) המשווקת בישראל בשם קלונקס®, עשויות במקרים מסוימים להפחית את חומרת הטיקים.

תרופות אלו פחות יעילות לטיפול בטיקים בהשוואה לנוגדי הפסיכוזה, ועלולות להיות להן תופעות לוואי לא נעימות. בשימוש ממושך עלולה להיווצר תלות בתרופה, תוך צורך בהעלאת המינון עם הזמן לשם השגת אותה השפעה. כמו כן ייתכנו תסמיני גמילה עם הפסקת הנטילה של התרופה. לפיכך השימוש בתרופות אלו מוגבל למינון האפשרי הנמוך ביותר ולמשך תקופה קצרה ככל הניתן.

תופעות הלוואי העיקריות של תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים עלולות לכלול:

• כאבי ראש.
• סחרחורת.
• ישנוניות.
• עייפות וחוסר ריכוז.
• בלבול.
• אי-יציבות.

טטראבנזין

טטראבנזין משווקת בישראל בשם קסנזין®. זוהי תרופה המשמשת לטיפול בלוקים בהפרעות תנועה והיא נמצאה יעילה בחלק מהמקרים של טיקים ושל תסמונת טורט.

היתרון של תרופה זו על נוגדי פסיכוזה נעוץ בתופעות הלוואי; טטראבנזין פחות גורם לעלייה במשקל ולתנועות לא רצוניות אגב שימוש ממושך.

תופעות הלוואי העיקריות של טטראבנזין עלולות לכלול:

• ישנוניות.
• בחילה.
• דיכאון.
• ירידה בלחץ הדם.

הזרקת בוטוקס לשריר (Botulinum toxin injection)

בוטולינום הוא סוג של רעלן משתק שרירים המיוצר בטבע על ידי חיידקים. במינונים מזעריים בוטולינום בטוח לשימושים רפואיים שונים, ביניהם לטיפול במקרים מסוימים של טיקים.

הטיפול בבוטולינום מתאים בדרך כלל למקרים בהם יש סוג של טיק אחד המפריע במיוחד. הזרקת בוטולינום לקבוצת השרירים המעורבת בטיק עשויה להפחית את חומרת הטיק וכן להפחית את תחושת המתח המתגבר שלפני הופעת הטיק.

בוטולינום משמש גם לטיפול בטיקים קוליים. במקרה זה בוטולינום מוזרק למיתרי הקול. תופעות הלוואי של ההזרקה למיתרי הקול עלולות לכלול הופעת קול חלש בתקופה שלאחר ההזרקה.

טיפול ניתוחי

גירוי עמוק של המוח (Deep Brain Stimulation)

גירוי עמוק של המוח הינו טיפול ניתוחי השמור למקרים קשים במיוחד של תסמונת טורט, כאשר נגרמת למטופל נכות משמעותית בשל הטיקים וניסיון לשיפור המצב בעזרת תרופות כשל.

הניתוח מתבצע בהרדמה כללית. דרך חורים קטנים בגולגולת מחדירים אלקטרודות זעירות לאזורי המוח הקשורים להיווצרות הטיקים. האלקטרודות מחוברות למכשיר אשר שולח דרכן אותות חשמליים לאזורים הללו במוח, ועל ידי כך מופחתים הסימפטומים.

מחקרים שונים הוכיחו את יעילות הטיפול אולם הוא אינו מומלץ עבור ילדים. ככל ניתוח, אף ניתוח זה מלווה בסיכון לסיבוכים, כגון סיבוכים של הרדמה כללית וסיכון לזיהומים חמורים. תופעות לוואי נוספות עלולות לכלול ישנוניות, חולשה ושינויים בחשק המיני.

טיפול נפשי (פסיכולוגי)

בעיקרון טיקים נחשבים לבעיה עצבית (נוירולוגית) בלתי רצונית ולא לבעיה נפשית או התנהגותית. עם זאת, ישנה השפעה של המצב הנפשי וההתנהגות על חומרת הטיקים, ולהיפך. כלומר, טיקים חמורים עלולים להשפיע על הרגשות ועל ההתנהגות.

טיפול נפשי, ובעיקר טיפול התנהגותי במרכזים המתמחים בתחום, עשוי לשפר את הסימפטומים בייחוד אצל אלו הסובלים מבעיות רגשיות

כתוצאה מהטיקים. שיטות הטיפול הפסיכולוגיות דורשות מאמץ ומחויבות של המטופל לטיפול, לפחות בשלבי הטיפול ההתחלתיים.

שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי עשוי להביא לתוצאות טובות יותר מאשר רק טיפול תרופתי או רק טיפול פסיכולוגי.
השיטות הפסיכולוגיות העיקריות לטיפול בטיקים הן שיטות התנהגותיות, כלומר מתמקדות בשינוי דפוס התנהגות קיים לדפוס התנהגות יעיל יותר להתמודדות עם המצב. אלו כוללות:

• טיפול בהיפוך הרגלים (Habit Reversal Therapy-HRT) .
• חשיפה ומניעת תגובה (Exposure with Response Prevention-ERP).
• טיפול הכרתי התנהגותי (Cognitive Behavioral Therapy)

טיפול בהיפוך הרגלים (HRT)

טיפול בהיפוך הרגלים הוא סוג של טיפול התנהגותי שפותח במיוחד עבור הפרעות טיקים. מחקרים שונים הראו שהוא יעיל בהפחתה ניכרת של הסימפטומים עבור כ- 50% מהסובלים מטיקים. מרכיביו העיקריים כוללים:

• לימוד על ההפרעה ואפשרויות הטיפול.
• הגברת המודעות לטיקים על ידי ניטור עצמי, היינו זיהוי גורמים המחמירים את הטיקים (למשל מצבי מתח) וזיהוי של הדחף המקדים את הופעת הטיק.
• למידת תגובה חדשה, רצונית, שמחליפה את הטיק, כאשר מופיע הדחף המקדים. לדוגמה: כאשר הטיק כולל משיכת כתפיים, ניתן ללמוד כיצד להמירו במתיחת זרועות, כשחשים את הדחף המקדים לטיק. התנועה הרצונית מפחיתה את הדחף ובאופן הדרגתי גורמת להפחתת הטיקים.

חשיפה ומניעת תגובה (ERP)

חשיפה ומניעת תגובה היא שיטה חדשה לטיפול התנהגותי בטיקים. מספר מחקרים הראו שהיא יעילה במידה דומה ל-HRT.

השיטה מתמקדת בזיהוי הדחף המקדים לטיק ובניסיון לעכב ככל הניתן את שחרורו, תוך שימוש בטכניקות הרפיה ורגיעה כדי לדכא את הדחף. כפי שתחושת גירוד דועכת גם אם נמנעים מגירוד, הדחף לטיק דועך עם הזמן, ובהדרגתיות פוחתים הטיקים.

טיפול הכרתי התנהגותי (CBT)

טיפול הכרתי התנהגותי הוא טיפול נפשי המתמקד בשנוי דפוסי חשיבה והתנהגות. למרות שהטיפול לא פותח במיוחד עבור הפרעות טיקים, הוא עשוי לסייע במיוחד לאלו הסובלים מבעיות נלוות דוגמת הפרעה טורדנית כפייתית (OCD).

עזרה עצמית

כיוון שטיקים הם לא רצוניים, קשה למנוע אותם לגמרי לאורך זמן. יחד עם זאת ניתן להפחית את התדירות ואת חומרת הטיקים בעזרת מספר פעולות פשוטות. למשל:

• הימנעות ממצבי מתח, בפרט כאשר אלו אינם כורח בלתי נמנע.
• עיסוק בפעילויות מרגיעות ומהנות.
• הקפדה על שינה מספיקה והימנעות מעייפות.

להפרעת טיקים עלולים להיות סיבוכים הקשורים לבעיות חברתיות ולבעיות תפקוד בבית הספר או בעבודה.

בעיות חברתיות

ילדים הסובלים מטיקים נתקלים פעמים רבות בבעיות חברתיות, לרבות קשיים לרכוש חברים ולעג של ילדים אחרים שאינם מבינים את פשר הטיקים. לבעיות חברתיות עלולה להיות השפעה מזיקה על איכות החיים ועל מצב הרוח.

מומלץ להורים לילדים הסובלים מטיקים להדריך את ילדיהם כיצד להסביר לאחרים על מצבם, בצורה חופשית וללא בושה. בדרך כלל שיתוף אחרים במידע על טיקים מגביר את ההבנה ומפחית את המתח.

כיצד מתמודדים עם הצקות ובריונות?

אם הילד מתלונן על הצקות ובריונות מצד אחרים, חשוב להקשיב לו. יש לעודד אותו לספר מה קרה במילים שלו. מומלץ לעודד אותו להעלות זאת על הכתב.

לעתים ילדים לא משתפים את הוריהם בחוויות קשות שחוו בבית הספר, מפאת המבוכה או משום שאינם רוצים להעציב את ההורים. סימנים מחשידים לכך יכולים להיות:

• ילד שחוזר הביתה עם חבלות, בגדים קרועים או בלי הכסף שניתן לו.
• הידרדרות בלימודים ללא סיבה נראית לעין.
• שינויים רגשיים כגון עצבנות, רוגז או חוסר יציבות רגשי.

בכול מקרה של חשד להצקה מומלץ לפנות ללא דיחוי לבית הספר. זכות ההורים לדרוש מבית הספר להציג בפניהם תכנית פעולה להתמודדות עם הבריונים.

ניתן להיעזר גם בגורמים נוספים. באתר 'סהר-סיוע והקשבה ברשת' ניתן למצוא רשימת עמותות סיוע לילדים ונוער.

בעיות תפקוד בבית הספר או בעבודה

טיקים חמורים עלולים לגרום להפרעה בתפקוד השוטף בבית הספר או בעבודה. זו עלולה להיות מוחמרת כאשר ללוקה בטיקים בעיות נלוות כמו הפרעת קשב.

כדאי שההורים יגיעו להסכם עם המורים בבית הספר, שאם הטיקים מחמירים בעת מבחן או במהלך שיעור, הילד יהיה רשאי לצאת מהכיתה למספר דקות ולשוב כשהטיקים יחלשו.

כאשר מדובר על מקום עבודה כדאי לשוחח עם המעביד על הבעיה, ולסכם על דרכי פעולה בעת מצבי מתח והתגברות הטיקים.