הרפס באברי המין - מידע רפואי

הרפס באברי המין (בלעז, הרפס גניטאלי) הוא זיהום שכיח הנגרם על ידי נגיף (וירוס) מסוג הרפס סימפלקס. הנגיף גורם לשלפוחיות מכאיבות באברי המין ובאזורי הגוף הסמוכים. מאחר שהנגיף עלול לעבור מאדם לאדם באמצעות מגע מיני, מקובל להתייחס למצב זה כאל מחלת מין.

הרפס עלול לפגוע בכל רקמה רירית לחה בגוף, לרבות ברקמות סביב הפה, העיניים, פי הטבעת והנרתיק. כאשר השלפוחיות מופיעות סביב הפה נהוג לכנותן 'פצעי קור' (או 'פצעי חום').

הרפס באברי המין הוא מצב כרוני (ארוך טווח). הנגיף נותר בגוף ועלול להפוך פעיל שוב ושוב. שיעור ההישנות הממוצע הוא 4-5 פעמים בשנתיים הראשונות לאחר ההדבקה. יחד עם זאת, ככל שעובר הזמן פוחתת שכיחות ההתקפים ואף חומרתם יורדת.

נגיף ההרפס סימפלקס

קיימים שני סוגים של נגיף זה, 1 ו- 2. לשני הסוגים יכולת הדבקה גבוהה מאד והם מסוגלים לעבור בקלות מאדם לאדם באמצעות מגע ישיר. הרפס באברי המין לרוב מועבר בזמן קיום יחסי מין עם אדם נגוע, לרבות יחסי מין נרתיקיים, אנאליים (בפי הטבעת) או אוראליים (דרך הפה). גם כאשר אדם הלוקה בהרפס אינו סובל מסימפטומים, הוא עלול להעביר את המזהם לשותפו המיני.

הרפס באברי המין הוא מצב שכיח, בעיקר בקרב מבוגרים בגילאי 20-24. בשני העשורים האחרונים חלה עלייה משמעותית בשכיחות מקרי ההרפס באברי המין בישראל.

לפחות 8 מכל 10 אנשים הנושאים את הנגיף כלל אינם ערים לכך שהם נדבקו מאחר שתחילה לא מופיעים כמעט סימפטומים. עם זאת, גורמים שונים עלולים לעורר את הנגיף ולהביא להתפרצות של הרפס באברי המין.

טיפול בהרפס באברי המין

אף שלא ניתן לרפא הרפס באברי המין ניתן בדרך כלל לשלוט בחומרת הסימפטומים באמצעות שימוש בתכשירים נוגדי נגיפים (אנטי-ויראליים).

חשוב למנוע את התפשטות המחלה על ידי הימנעות מקיום יחסי מין עד לחלוף הסימפטומים והקפדה על שימוש בקונדום, לאחר מכן.

הריון

הרפס באברי המין עלול לגרום בעיות בתקופת ההריון. חומרת הסיבוכים תושפע ממועד ההדבקה, היינו, האם האישה ההרה נדבקה בהרפס טרם כניסתה להריון או האם המחלה התפתחה לראשונה במהלך ההריון.

מרבית האנשים שנושאים נגיף מסוג הרפס סימפלקס לא חווים סימפטומים של הרפס באברי המין לאחר ההדבקה הראשונית. כתוצאה מכך, הם כלל אינם מודעים למצבם.

סימפטומים של הרפס באברי המין עלולים להופיע רק לאחר חודשים ואף שנים לאחר החשיפה לנגיף.

אם מתפתחים סימפטומים לאחר ההדבקה הראשונית, הם יופיעו ארבעה עד שבעה ימים לאחר החשיפה לנגיף. סימפטומים המתפתחים במקרה של זיהום ראשוני יהיו לרוב חמורים יותר מאלו שיופיעו באירועים חוזרים.

זיהום ראשוני

זיהום ראשוני של הרפס באברי המין עלול לגרום לסימפטומים הכוללים:

• שלפוחיות אדומות ומכאיבות המתפוצצות ומשאירות כיבים פתוחים סביב איבר המין, פי הטבעת, הירכיים והישבן.
• אצל נשים, שלפוחיות וכיבים על צוואר הרחם.
• הפרשות נרתיקיות (אצל נשים).
• כאב בזמן מתן שתן.
• חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס).
• הרגשה כללית רעה, גרד וכאב.

הסימפטומים עלולים להימשך עד 20 יום. עם הזמן מחלימים הכיבים וחולפים מבלי להשאיר צלקת.

הישנות הזיהום

אף שהסימפטומים הראשוניים של הרפס באיברי המין חולפים ואינם מותירים כל סימן, הנגיף נותר רדום ובלתי פעיל בעצב סמוך. מפעם לפעם עלול הנגיף להתעורר, להפוך פעיל, לנדוד בעצבים לכיוון העור ולגרום להישנות הזיהום.

סימפטומים של זיהום חוזר עלולים לכלול:

• תחושת גרד, צריבה או עקצוץ סביב איבר המין או לאורך הרגל, טרם הופעת השלפוחיות.
• שלפוחיות אדומות ומכאיבות המתפוצצות ומשאירות כיבים פתוחים סביב איבר המין, פי הטבעת, הירכיים והישבן.
• אצל נשים, שלפוחיות וכיבים על צוואר הרחם.

זיהומים חוזרים יהיו לרוב קצרים יותר ופחות חמורים. הדבר נובע מנוכחותם של נוגדנים (חלבונים שנלחמים בזיהומים) שהגוף יצר בתגובה לזיהום הראשוני. במקרה של זיהום חוזר מסוגל הגוף לזהות את הנגיף ולהילחם נגדו ביעילות רבה יותר. עם הזמן פוחתת תדירותם של ההתקפים החוזרים, ואף חומרתם יורדת.

הרפס באברי המין נגרם על ידי נגיף מסוג הרפס סימפלקס. זהו נגיף מדבק מאד המועבר מאדם לאדם דרך מגע עורי, לדוגמה, בזמן קיום יחסי מין. קיימים שני זנים של הנגיף:

• סוג 1 – HSV 1
• סוג 2 – HSV 2

שני סוגי הנגיפים עלולים לגרום להרפס באברי המין.

במידה שנגיף מסוג הרפס סימפלקס נוכח על העור, הוא עלול לעבור לאדם אחר. הנגיף עובר בקלות דרך העור הלח שמצפה את אברי המין, הפה ופי הטבעת.

הנגיף עלול להימצא גם באיברים כמו העיניים או העור. כך למשל, ניתן להידבק בהרפס בזמן קיום יחסי מין אוראליים עם אדם שסובל מפצעי קור. פצע קור הוא נגע דמוי שלפוחית סביב הפה שנגרם על ידי נגיף מסוג הרפס.

לרוב, הרפס באברי המין אינו עובר דרך חפצים כגון מגבות, סכו"ם או כוסות, כיוון שהנגיף מת במהירות כאשר אינו נמצא על פני העור. עם זאת, ניתן להידבק בנגיף בעקבות שיתוף צעצועי ואביזרי מין עם אדם נגוע.

הרפס באברי המין עובר בקלות כאשר אדם נגוע סובל משלפוחיות או מכיבים. יחד עם זאת, תיתכן הדבקה בכל שלב, גם כאשר האדם הנגוע אינו סובל מכל סימפטום.

לאחר ההדבקה הראשונית, הנגיף עלול להתעורר מידי פעם ולגרום להתלקחות מחודשת של הרפס באברי המין. אירוע כזה נקרא הישנות.

גורמים להישנות

לא ברור לחלוטין מה גורם לשפעול מחדש של הנגיף אך ידועים מספר גורמים שנמצאו קשורים להישנות הסימפטומים האופייניים להרפס באברי

המין. לדוגמא, חיכוך אזור איבר המין בזמן קיום יחסי מין עלול לגרום להישנות. גורמים נוספים כוללים:

• הרגשה רעה או מחלה.
• לחץ ומתח.
• שתייה מרובה של אלכוהול.
• חשיפה לאור אולטרה-סגול, לדוגמא במיטות שיזוף.
• ניתוח באברי המין.
• מערכת חיסון מוחלשת, למשל כתוצאה מכימותרפיה (טיפול לסרטן).

גורמי סיכון

במקרים הבאים קיים סיכון מוגבר להדבקה בהרפס באיברי המין או במחלות אחרות המועברות בזמן קיום יחסי מין:

• אירוע של מחלת מין בעבר.
• תחילת קיום יחסי מין בגיל צעיר.
• קיום יחסי מין לא מוגנים עם מספר רב של שותפים.

נוח ומדויק יותר לאבחן הרפס באברי המין כאשר הזיהום נוכח. לכן, מומלץ לפנות לבדיקת רופא ברגע שמופיעים סימפטומים. רצוי לפנות לרופא עור, מומחה במחלות עור ומין.

זיהום ראשוני

אם עולה חשד להדבקה ראשונית בהרפס באברי המין (זיהום ראשוני) יש לפנות בהקדם לבדיקת רופא. הרופא יתשאל את המטופל לגבי הסימפטומים מהם הוא סובל וכן לגבי נסיבות אפשריות שהביאו להדבקה, לרבות:

• האם המטופל סבל מסימפטומים דומים בעבר?
• האם המטופל סובל מפצעי קור (או חום) על שפתיו?
• האם סבל בעבר ממחלות מין?
• שאלות לגבי עברו המיני של המטופל.

כמו כן תבוצע בדיקה של אברי המין על מנת להעריך את חומרת הזיהום.

במקרים מסוימים, הרופא ייטול דגימת נוזל מאחת השלפוחיות בעזרת מטוש. הדגימה תישלח למעבדה לבדיקת נוכחות נגיף ההרפס. לרוב יופנה המטופל לביצוע בדיקות נוספות על מנת לאשר או לשלול הדבקה במחלות אחרות המועברות בזמן מגע מיני. אצל מטפלים עם חשד להרפס בעבר, ייתכן שייבדקו נוגדנים להרפס, שנוכחותם יכולה לאושש חשד זה.

גם במקרים בהם תוצאות דגימת הנוזל שליליות (היינו, לא נמצאה נוכחות של הרפס בדגימה), עדיין תיתכן הדבקה בנגיף. במקרה זה תאושר האבחנה אם יופיעו זיהומים חוזרים.

זיהומים חוזרים (זיהום שניוני)

יש לפנות לרופא המטפל גם אם אובחן הרפס באברי המין בעבר ועולה חשד לזיהום חוזר. הרופא יתשאל את המטופל לגבי הסימפטומים ולגבי התקפי ההרפס (אם היו) בשנה החולפת. בנוסף, הרופא יברר אם ידועים גורמים מעוררים שייתכן שגרמו להתעוררות הזיהום השניוני, לרבות לחץ או מחלה.

מטופלים בסיכון

אצל נשים הרות הסובלות מהרפס באברי המין קיים סיכון שהזיהום יעבור לעובר. כמו כן נמצאים בסיכון מטופלים שמערכת החיסון שלהם ירודה, לרבות:

• חולי איידס (HIV).
• חולי סרטן המקבלים טיפול כימותרפי.

אלו יופנו להתייעצות עם רופא מומחה בתחום על מנת לוודא את הטיפול הנדרש במצבם.

הטיפול בהרפס באברי המין יקבע בהתאם לסוג הזיהום, היינו, האם זהו זיהום ראשוני או זיהום חוזר.

זיהום ראשוני

במקרה של זיהום ראשוני, ירשום הרופא טיפול בתרופה נגד נגיפים (אנטי ויראלית) כגון אציקלוביר, ואציקלוביר או פאמצקלוביר. תרופות אלו יש ליטול 2-5 פעמים ביום, בהתאם להוראות הרופא. התרופות האלה מונעות מנגיף ההרפס להתרבות. יחד עם זאת, הן אינן מסלקות לחלוטין את הנגיף מהגוף, ובעצם מפסיקות להשפיע ברגע שמפסיקים ליטול אותן. יש לקחת את התרופהבמשך 5 ימים לפחות. אם לאחר תחילת הטיפול מופיעים שלפוחיות או כיבים חדשים על פני אברי המין או באזורים הסמוכים - לרוב יהיה צורך להמשיך את הטיפול מעבר ל-5 ימים.

תופעות לוואי שכיחות של הטיפול כוללות:

• בחילה.
• תחושת חולי.
• כאב ראש.

מומלץ להתייעץ עם הרוקח ולעיין בעלון לצרכן לפני תחילת הטיפול.

זיהומים חוזרים

על אדם שחלה בעבר בהרפס באברי המין וסובל מהתפרצות של סימפטומים לפנות לבדיקת הרופא המטפל.

אם הסימפטומים קלים ימליץ בדרך כלל הרופא על נקיטת מספר פעולות להקלת הסימפטומים, ללא צורך בנטילת תרופות, לרבות:

• הקפדה על נקיון מירבי של אזור אברי המין על מנת למנוע התפתחות זיהום בשלפוחיות ובכיבים שכבר נוצרו, ולעודד את החלמת העור.
• ניתן לקרר את המקום כדי להרגיע את העור. אין לאפשר מגע ישיר בין העור לבין קרח, אלא לעטוף את הקרחון או את הקרח במגבת נקייה.
• שתייה מרובה של נוזלים. ככל שהשתן יהיה דליל יותר, כך יחוש המטופל פחות צריבה בזמן הטלת שתן. אם הצריבה חמורה ניתן להיעזר בראש הטוש במקלחת על מנת להזרים מים תוך כדי ההשתנה.
• הימנעות מלבוש צמוד אשר עלול לגרות את המקום.

אם הסימפטומים חמורים ידרש בדרך כלל טיפול בתרופות נוגדות נגיפים כגון אציקלוביר. את הטיפול באציקלוביר יש ליטול חמש פעמים ביום במשך חמישה ימים.

טיפול באירועים חולפים

מטופלים הסובלים מפחות משישה אירועים חוזרים של זיהום בהרפס באברי המין בשנה יקבלו על פי רוב טיפול בכל פעם שמופיעים הסימפטומים. טיפול זה ידוע בתור טיפול באירועים חולפים.

טיפול מניעתי

על מטופלים הסובלים מיותר משישה התקפים של הרפס באברי המין מידי שנה, או כאשר הסימפטומים חמורים במיוחד וגורמים למצוקה, ליטול טיפול יומיומי קבוע, כחלק מתוכנית טיפול ארוכת טווח.

טיפול מסוג זה ידוע בתור טיפול מניעתי, ומטרתו למנוע אירועים חוזרים של הרפס באברי המין. לרוב יהיה על המטופל ליטול את התרופה פעם-פעמיים ביום, במשך 6 עד 12 חודשים.

על אף שטיפול מניעתי מפחית את הסיכון להעברת נגיף ההרפס לבן הזוג, הוא אינו מונע זאת לחלוטין. מומלץ להתייעץ עם מומחה בתחום בנוגע למניעת העברת הנגיף לבן או לבת זוג, בזמן קבלת טיפול מניעתי.

לאחר טיפול תרופתי במשך 12 חודשים נהוג להפסיק את הטיפול המניעתי. כל עוד שהזיהומים אינם שכיחים וקלים יחסית, ניתן להסתפק בנטילת טיפול לפי הצורך בכל פעם שמופיעים סימפטומים. שכיחותם וחומרתם של זיהומים חוזרים לרוב פוחתת לאחר כשנתיים.

במקרה שחלות התפרצויות חמורות נוספות ניתן לשוב וליטול טיפול מניעתי.

HIV והרפס באברי המין

מומלץ לאנשים שסובלים מהתקפים חוזרים של זיהומים בהרפס באברי המין להיבדק לנוכחות נגיף איידס (HIV). זיהומים חוזרים עלולים להיות ביטוי למערכת חיסון חלשה (ההגנה הטבעית של הגוף כנגד מזהמים ומחלות), דבר המאפיין מחלת איידס.

אצל חולי איידס תידרש התייחסות קפדנית לטיפול בהרפס באיברי המין, מאחר שהמצב עלול להיות חמור ומסובך יותר בקרב קבוצת מטופלים זו.

במקרים נדירים, השלפוחיות שנגרמות על ידי נגיף ההרפס עלולות להזדהם על ידי חיידקים והזיהום עלול להתפשט לאזורי גוף נוספים. אם קיים חשד לזיהום יש לפנות לרופא לקבלת טיפול אנטיביוטי למיגור הזיהום המשני.

העצות הבאות עשויות למנוע התפשטות של הנגיף.

הימנעות מקיום יחסי מין

עד לחלוף כל השלפוחיות והכיבים מומלץ להימנע מקיום יחסי מין (נרתיקיים, אנאליים או אוראליים). מומלץ לא לקיים יחסי מין כל זמן שקיימים סימפטומים של הרפס באברי המין, לרבות גירוד או עקצוץ, כיוון שבשלב זה הזיהום מדבק מאוד.

אין לשתף צעצועי ואביזרי מין, מאחר שהנגיף עלול לעבור דרך מגע איתם גם כן. במידה שבוחרים לשתף אביזרים בכל זאת, יש לחטא אותם היטב ולכסות עם קונדום.

אם סובלים מהרפס על השפתיים ('פצעי חום'), יש להימנע מלנשק את בן הזוג או את הילדים.

שימוש קבוע בקונדום

יש להקפיד על שימוש קבוע בקונדום בזמן קיום יחסי מין מכל סוג שהוא גם לאחר היעלמות הסימפטומים. הדבר חשוב בעיקר כאשר מקיימים יחסי מין עם בני זוג חדשים ומונע הדבקה אפשרית לא רק בהרפס, אלא במחלות אחרות גם כן.

יחד עם זאת, על אף שקונדום עשוי למנוע את התפשטות הזיהום הוא מכסה אך ורק את הפין. אם הנגיף נוכח באזור פי הטבעת או על העור באזור הירכיים, תיתכן הדבקה בכל זאת.

מכיוון שנגיף ההרפס נותר רדום בעצבי העור גם לאחר חלוף הסימפטומים קיימת אפשרות כי הוא נוכח על פני העור. משמעות הדבר היא שקיים

סיכון מתמשך להעברת הזיהום לאדם אחר.

בדיקת בני הזוג

מומלץ שבני זוגם של אנשים הסובלים מהרפס באברי המין יבדקו גם כן לנוכחות נגיף מסוג הרפס גם אם הם אינם סובלים מסימפטומים. זיהום ראשוני בהרפס באברי המין יכול להתפתח זמן רב לאחר החשיפה לנגיף, ולכן ייתכן שהם כלל אינם מודעים לכך שנדבקו.

הימנעות משיתוף של מגבות ומצעים

אף שלא סביר שהנגיף ישרוד על פני חפצים כגון מגבות או מצעים די זמן על מנת לעבור מאדם לאדם, מומלץ לנקוט אמצעי זהירות. מומלץ להימנע משיתוף של מגבות ומצעים על מנת למנוע התפשטות של הנגיף לאנשים אחרים.

בחלק מהמקרים עלול נגיף ההרפס להוות בעיה במהלך ההריון ואף עלול לעבור לתינוק סביב מועד הלידה.