יבלות באברי המין (קונדילומה) - מידע רפואי

יבלות באברי המין הן גידולים קטנים ובשרניים, בליטות או שינויים עוריים שנראים על או סביב אברי המין או פי הטבעת.

יבלות באברי המין הן תופעה שכיחה מאד הנגרמת עקב זיהום של העור על ידי נגיף הפפילומה האנושי (HPV, Human Papillomavirus). יבלות באברי המין נקראות גם 'קונדילומה'.

היבלות לרוב אינן גורמות לכאב ואינן מהוות סכנה בריאותית. עם זאת, הן עלולות להיות מכוערות ולגרום למצוקה נפשית.

נגיף הפפילומה האנושי

מדובר במשפחה המונה מעל 100 זנים שונים של נגיפים. מתוכם כ- 40 ידועים כגורמים ליבלות באברי המין. כ- 90% מהמקרים נגרמים על ידי הזנים 6 ו- 11. זנים אחרים של נגיפים ממשפחת הפפילומה עלולים לגרום לסרטן צוואר הרחם.

יבלות עלולות להתפשט בזמן קיום יחסי מין נרתיקיים או אנאליים (דרך פי הטבעת) וכן על ידי שיתוף צעצועי ואביזרי מין. אין צורך בחדירה על מנת להעביר את הזיהום כיוון שהנגיף עובר דרך מגע עורי. קונדומים אינם מגנים לחלוטין מפני הזיהום כיוון שגם העור סביב אברי המין, שאינו מכוסה בקונדום, עלול להיות מזוהם.

עלולה לחלוף כשנה עד להופעת יבלות, לאחר הדבקה בנגיף. לכן, במקרים בהם שני זוג נמצאים במערכת יחסית ואחד מבני הזוג מפתח יבלות, אין בהכרח משמעות הדבר שהוא או היא קיימו יחסי מין עם אנשים אחרים. הסיכוי להעברת הנגיף גבוה במיוחד כאשר קיימות יבלות, אך תיתכן הדבקה גם לפני הופעתן או אחרי שהן חלפו.

טיפול ביבלות באברי המין

אם קיים חשד להדבקה או לנוכחות של יבלות יש לפנות לבדיקת רופא. יבלות מחייבות קבלת טיפול. קיימות מספר אפשרויות טיפוליות, לרבות קרם וטיפול בקור (cryotherapy). לכולן שיעורי הצלחה טובים. יחד עם זאת, טיפולים רבים עלולים להימשך זמן רב לפני שניתן להבחין בשיפור.

משחות לטיפול ביבלות הנמכרות ללא מרשם רופא אינן מתאימות לטיפול ביבלות באברי המין.

אם אובחנו יבלות באברי המין מומלץ להימנע מקיום יחסי מין, לרבות מין אוראלי או אנאלי, כדי למנוע את העברת הזיהום לבן או לבת הזוג. יש להמתין עד להחלמת היבלות, אם כי תיתכן הדבקה גם לאחר מכן.

חיסון נגד נגיף הפפילומה האנושי

קיימים שני סוגים שונים של חיסון נגד נגיף הפפילומה, סרווריקס (cervarix) וגרדסיל (gardasil).

שני סוגי החיסונים אינם יעילים אם המתחסן כבר נדבק בנגיף ולכן מומלץ להתחסן בגיל צעיר, טרם תחילת פעילות מינית.

יבלות באברי המין יופיעו לרוב תוך 2-3 חודשים ממועד הזיהום בנגיף הפפילומה, אולם זמן הדגירה עלול להימשך עד שנה.

אצל נשים, מרבית היבלות באיבר המין מתחילות כגושים קטנים בעלי מרקם גרגרי אשר גדלים בהמשך. אצל גברים, היבלות דומות לאלו שלעיתים מתפתחות על כפות הידיים והן קשות, מוגבהות ומחוספסות.

עלולה להתפתח יבלת בודדת או שיתפתח מקבץ של מספר יבלות הנראה כמו כרובית.

מרבית היבלות אינן גורמות לכאב אולם תיתכן תחושת גרד או גירוי, בעיקר כאשר היבלות מתפתחות סביב פי הטבעת. אצל חלק מהאנשים יתכן דימום מהיבלות בזמן קיום יחסי מין. מומלץ להימנע מקיום יחסי מין עד להחלמה מלאה של היבלות.

יבלות שמתפתחות ליד או בתוך השופכה עלולות להפריע לזרימת השתן התקינה. השופכה היא הצינור שמחובר לשלפוחית השתן, דרכו זורם השתן.

יבלות אצל נשים

המקומות השכיחים ביותר להתפתחות יבלות באברי המין אצל נשים כוללים:

• סביב הפות (פתח הנרתיק, 2 מכל 3 מקרים).
• בתוך הנרתיק (1 מכל 3 מקרים).
• בין הנרתיק ופי הטבעת (1 מכל 3 מקרים).
• סביב פי הטבעת (1 מכל 4 מקרים).
• על צוואר הרחם (1 מכל 10 מקרים).
• בפתח השופכה (1 מכל 25 מקרים).

יבלות אצל גברים

אצל גברים, המקומות השכיחים ביותר להופעת יבלות כוללים:

• שטח הפין. אצל גברים שלא נימולו היבלות תופענה לרוב קרוב לעורלה (כמחצית מהמקרים).
• סביב פי הטבעת (1 מכל 3 מקרים).
• על פני עטרת הפין (1 מכל 10 מקרים).
• בתוך השופכה (1 מכל 10 מקרים).
• מתחת לעורלה (אצל גברים שלא נימולו, 1 מכל 12 מקרים).
• בין פי הטבעת ושק האשכים (1 מכל 30 מקרים).
• על שק האשכים (1 מכל 100 מקרים).

פנייה לסיוע רפואי

בכל מקרה בו קיים חשד ליבלות באברי המין יש לפנות לקבלת ייעוץ רפואי, עקב הסיבות המפורטות:

אנשים רבים עלולים לטעות ולחשוב שנגע מסוים הוא יבלת, כשלמעשה מדובר במשהו אחר, חמור יותר. הסיכון לכך הוא נמוך, אך אפשרי. לכן מומלץ להיבדק על ידי רופא.

כל הטיפולים ביבלות באברי המין ניתנים עם מרשם רופא בלבד.

חלק מהטיפולים מבוצעים על ידי רופא או אחות בלבד.

גורמים

יבלות באברי המין נגרמות על ידי נגיף הפפילומה האנושי (HPV, Human Papillomavirus). הנגיף 'מתביית' על רקמה שנקראת אפיתל המצויה על פני העור ומצפה חללים רבים בגוף, לרבות:

• אברי מערכת המין הנשית (כולל הנרתיק, הפות וצוואר הרחם).
• פי הטבעת.
• חלל הפה.

משפחת נגיפי הפפילומה כוללת כ- 100 זנים שונים.

במקרים רבים, נגיף הפפילומה לא גורם לסימפטומים נראים לעין ולכן חלק מהנדבקים כלל אינם ערים לכך שנדבקו בנגיף. חלק מהזנים גורמים להתפתחות יבלות באברי המין. כ- 90% מהמקרים נגרמים על ידי זנים מספר 6 ו- 11.

הדרך הנפוצה ביותר להעברת הנגיף מאדם לאדם היא במהלך קיום יחסי מין, לרבות מין אוראלי (שכולל את חלל הפה), מין אנאלי (שכולל את פי הטבעת) ומין שאינו כולל חדירה.

במקרים נדירים יחסית תיתכן העברה של הנגיף מאם לתינוקה במהלך הלידה.

גורמים אפשריים נוספים

ייתכן שניתן להעביר את הנגיף מאדם לאדם גם דרך מגע של כפות הידיים עם אברי המין. כמו כן יתכן שהזיהום עלול להתפשט דרך מגע עם חפץ מזוהם, לרבות כלי מיטה או כלי רחצה.

דרכים אלו להעברת הזיהום טרם הוכחו.

אם עולה חשד ליבלות באיברי המין מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ רפואי. מומלץ לפנות לבדיקה אם מבחינים ביבלות עצמן או אם אדם עמו קוימו יחסי מין לאחרונה מפתח יבלות או כל מחלה אחרת המועברת בזמן מגע מיני. כמו כן מומלץ להיבדק במקרים הבאים:

• קיום יחסי מין בלתי מוגנים (ללא קונדום) עם בן זוג חדש.
• אם כל אחד מבני הזוג קיים יחסי מין בלתי מוגנים עם בני זוג נוספים.
• אם סובלים ממחלה אחרת המועברת בזמן קיום יחסי מין.
• אישה הרה או אישה המתכננת להרות.

הרופא יוכל לאבחן האם אכן מדובר ביבלות. במידת הצורך, יינתן טיפול מתאים.

האבחון

האבחנה לרוב פשוטה. הרופא יתבונן בנגעים ויבחן אותם היטב. לעיתים ייעזר הרופא בזכוכית מגדלת. אצל נשים יהיה צורך לבחון את פנים הנרתיק באמצעות מרחיב (ספקולום).

בדיקות נוספות

לרוב תבוצענה בדיקות נוספות רק אם קיים חשד גבוה להתפתחות יבלות בתוך פי הטבעת או בתוך השופכה. המטופל יופנה לביצוע בדיקות נוספות במקרים הבאים:

• קיום יחסי מין אנאליים לאחרונה.
• נוכחות יבלות סביב פי הטבעת.
• דימום מפי הטבעת או מהשופכה.
• בעיות בזרימת השתן.

במידת הצורך ניתן לבחון את פנים החלחולת (רקטום) בעזרת מכשיר שנקרא פרוקטוסקופ. פרוקטוסקופ הוא צינור קטן המוחדר אל החלחולת ומאפשר לרופא להתבונן בנעשה בתוכה. על מנת לבדוק את השופכה יעשה לרוב שימוש במכשיר דומה, הנקרא אנדוסקופ, אותו ניתן להחדיר אל השופכה.

קיימים שני סוגי טיפולים עיקריים לטיפול ביבלות באברי המין:

• טיפול מקומי הכולל מריחת קרם, תחליב או חומר אחר ישירות על היבלות.
• צריבת היבלת באמצעות קרן לייזר או זרם חשמל.

אנשים שונים מגיבים לטיפולים הללו במידה שונה. לפיכך, טיפול מסוים יכול להיות יעיל מאד אצל מטופל מסוים, אך להיכשל אצל אחר. עם

זאת, טיפולים מקומיים נוטים להיות יעילים יותר במקרה של יבלות רכות ואילו צריבה תהיה יעילה יותר עבור יבלות קשות ומחוספסות. לעיתים יבוצע טיפול משולב.

כל אחד מסוגי הטיפולים עלול לארוך מספר חודשים עד להסרת היבלות. חשוב להתאזר בסבלנות ולהתמיד בטיפול.

טיפולים מקומיים

קיימים מספר טיפולים מקומיים בהם ניתן להשתמש על מנת להסיר יבלות באברי המין.

פודופילוטוקסין (Podophyllotoxin)

זהו חומר ממקור צמחי המומלץ לשימוש בצברים של יבלות קטנות. התכשיר מגיע כנוזל והוא בעל השפעה מקומית רעילה על תאי היבלות.
יש ליטול כמות מדויקת של הנוזל אותה יש לטפטף ישירות על היבלת. השימוש בתכשיר עלול לגרום לתחושת גירוי קלה.
הטיפול בפודופילוטוקסין הוא מחזורי. מחזור הטיפול כולל מריחה של התכשיר פעמיים ביום במשך שלושה ימים. לאחר מכן יש הפוגה בטיפול במשך ארבעה ימים. מרבית האנשים נזקקים ל- 4-5 מחזורי טיפול.

אימיקוימוד (imiquimod)

אימיקוימוד הוא קרם לשימוש חיצוני המשמש לרוב לטיפול ביבלות גדולות. אימיקוימוד מגרה את מערכת החיסון לתקוף את היבלות. יש למרוח את הקרם על היבלות למשך 6-10 שעות ולאחר מכן לשטוף את האזור. יש לבצע טיפול זה שלוש פעמים בשבוע.

ייתכן שיחלפו מספר שבועות עד שיחול שיפור בסימפטומים. תופעות לוואי נפוצות עקב שימוש באימיקוימוד כוללות:

• התקשות של העור וקשקשת.
• בצקת עורית.
• תחושת גירוד וצריבה לאחר מריחת הקרם.
• כאב ראש.
  
  תופעות הלוואי לרוב קלות וחולפות תוך כשבועיים לאחר הפסקת הטיפול.

חומצה טריכלורואצטית (Trichloroacetic acid,TCA

חומצה טריכלורואצטית תשמש לטיפול ביבלות קטנות וקשות. טיפול זה אף נחשב לטיפול הבטוח ביותר עבור נשים הרות מבין כלל הטיפולים המקומיים.

חומצה טריכלורואצטית פועלת על ידי הרס החלבונים בתוך תאי היבלת. במקרים בהם הקרם לא נמרח כראוי הוא עלול לפגוע בתאי העור הבריאים. לכן מומלץ שלא למרוח את התכשיר באופן עצמאי אלא לפנות למרפאה אחת לשבוע, שם האחות או הרופא יוכלו לבצע את הטיפול.

לאחר מריחת חומצה טריכלורואצטית תיתכן תחושת צריבה במשך 5-10 דקות.

צריבה מקומית

קיימות ארבע שיטות עיקריות לצריבת יבלות שכוללות:

• טיפול בקור.
• הסרה ניתוחית של הנגע.
• שימוש בזרם חשמל.
• שימוש בקרן לייזר.
  
  

טיפול בקור (cryotherapy)

טיפול בקור ישמש לטיפול במקרים של יבלות קטנות ורבות, ובפרט אלו שמתפתחות על הפין, על הפות או סביבו.

בטיפול זה נעשה שימוש בחנקן נוזלי להקפאת היבלות. ההקפאה מפצלת את הקרום החיצוני של תאי היבלות, וכך מסייעת לחיסולן. לאחר ההקפאה מאפשרים ליבלות להפשיר ובמידת הצורך חוזרים על התהליך.

במסגרת הטיפול תיתכן תחושה קלה עד בינונית של צריבה. לאחר סיום הטיפול מפתחים מרבית המטופלים גירוי בעור, שלפוחיות וכאב במקום שטופל. החלמת המקום תארך שבוע עד שלושה שבועות.

יש להימנע מקיום יחסי מין עד שהעור סביב היבלות נרפא לחלוטין.

הסרה ניתוחית

הליך זה יבוצע לטיפול ביבלות קטנות ונוקשות, בעיקר כאשר מדובר ביבלות קטנות שהתאחדו ליצירת מבנה דמוי כרובית.

ההליך כרוך בכריתת היבלות. הוא מבוצע תחת הרדמה מקומית ובסיומו יתפר החתך. התפרים עלולים להותיר צלקת ולכן אין הטיפול משמש במקרה של יבלות גדולות במיוחד. העור סביב היבלת שהוסרה עלול להיות כואב ורגיש במשך שבוע עד שלושה שבועות לאחר הטיפול.

יש להימנע מקיום יחסי מין עד שהעור סביב היבלת נרפא לחלוטין.

שימוש בזרם חשמל

שימוש בזרם חשמל ישמש בדרך כלל כתוספת להסרה ניתוחית של יבלות גדולות שהתפתחו סביב פי הטבעת או הפות, ושלא הגיבו לטיפולים מקומיים.

ראשית יבוצע הליך להסרה ניתוחית של החלק החיצוני של היבלת. לאחר מכן, בעזרת לולאת מתכת, יועבר זרם חשמלי אל היבלת, על מנת לצרוב את שנותר ממנה.

הסרת יבלות רבות בשיטה זו עלולה לגרום לכאב רב למטופל ולכן לעתים יבוצע טיפול זה תחת הרדמה אזורית (אפידורלית) או הרדמה מלאה.

טיפול בלייזר

טיפול זה יבוצע במקרה של יבלות גדולות שאינן ניתנות לטיפול באמצעים אחרים מאחר שהן אינן נגישות, לדוגמה, יבלות הנמצאות עמוק בתוך החלחולת או בתוך השופכה. טיפול בלייזר יבוצע גם במקרה של אישה הרה שלא הגיבה לטיפול בחומצה טריכלורואצטית.

במסגרת הליך זה ישתמש המנתח בקרן לייזר לצריבת היבלות. כתלות במספר וגודל היבלות יקבע סוג ההרדמה (מקומית או כללית).

לאחר טיפול זה תיתכנה תחושות של גירוי וכאב באזור שטופל. ההחלמה אורכת שבועיים עד ארבעה שבועות.

יבלות באברי המין וקיום יחסי מין

מומלץ להימנע מקיום יחסי מין, לרבות יחסי מין אנאליים או אוראליים עד להחלמה מלאה של היבלות, על מנת להפחית את הסיכון להעברת הזיהום. בנוסף, התנזרות ממין מאיצה את תקופת ההחלמה כיוון שחיכוך של העור בזמן יחסי מין עלול לגרום לגירוי ולדלקת של העור המטופל.

גם לאחר חלוף היבלות מעל פני העור עלול הנגיף להישאר בתאי העור. לכן, מומלץ להשתמש בקונדום בזמן קיום יחסי מין במשך שלושת החודשים לאחר סיום הטיפול ביבלות.

עישון

מסיבות שאינן ברורות, מרבית הטיפולים ביבלות באברי המין נמצאו יעילים יותר בקרב אנשים שאינם מעשנים, מאשר אצל מעשנים. על מנת לקצר את משך הטיפול ולזרז את ההחלמה מומלץ להפסיק לעשן. להפסקת העישון יתרונות בריאותיים רבים נוספים, לרבות הפחתה משמעותית בסיכון לפתח סרטן ריאות ומחלות לב.

קונדומים

קונדום (לגבר או לאישה) הוא האמצעי היעיל ביותר למניעת יבלות באברי המין, למעט התנזרות ממין או קבלת חיסון נגד נגיף הפפילומה. יש להשתמש בקונדום בכל פעם שמקיימים יחסי מין נרתיקיים או אנאליים (דרך פי הטבעת).

חשוב לזכור ששימוש בקונדום אינו מקנה הגנה מלאה מפני הדבקה בנגיף. כל עוד מתקיים מגע בין עור לעור, תיתכן הדבקה.

בזמן קיום יחסי מין אוראליים מומלץ לכסות את הפין בקונדום. חסם מרובע שעשוי מלטקס או מפלסטיק יכול לשמש לכיסוי פי הטבעת או איבר המין הנשי.

יש להימנע משיתוף צעצועי ואביזרי מין. אם בכל זאת בוחרים לשתף, יש לחטא את האביזרים היטב ולכסותם בקונדום חדש לפני העברתם לאחר.

נקיטת אמצעי זהירות אלו תסייע לא רק למנוע הדבקה בנגיף הפפילומה אלא גם במניעת הדבקה במחלות מין אחרות לרבות איידס, כלמידיה או זיבה (גונוריאה).

קראו עוד אודו מחלות המועברות בזמן קיום יחסי מין:

• כלמידיה >>
• זיבה >>
• טריכומוניאזיס >>
• איידס (HIV) >>

חיסון נגד נגיף הפפילומה האנושי

החיסון נגד נגיף הפפילומה האנושי (Human Papilloma Virus, HPV) נועד למנוע את המחלות שעלולות להתפתח בעקבות הדבקה בנגיף, לרבות יבלות באיברי המין וסרטן צוואר הרחם.

ישנם שני חיסונים פעילים נגד נגיף הפפילומה האנושי (שמות מסחריים: גרדסיל®, סרבריקס®) שיעילותם דומה (כ- 95%). החיסונים מיוצרים באמצעות הנדסה גנטית ומכילים חלקיקים מחלבוני המעטפת של זני נגיפים מסוימים. החיסונים אינם מכילים חומר משמר או אנטיביוטיקה.

גרדסיל®

החיסון מגן מפני 4 זנים של נגיפי HPV : 6, 11, 16 ו- 18, הקשורים ללמעלה משני שליש ממקרי סרטן צוואר הרחם וגידולים טרום-סרטניים באברי המין של נשים. זנים 6 ו- 11 גורמים לכ- 90% מהיבלות באברי המין.

החיסון מיועד לילדות ונשים בגילאי 9 עד 26 ולגברים בגילאי 9-26 שנים.

סרבריקס ®

החיסון מגן מפני נגיפי פפילומה מזנים 16 ו- 18 בלבד.

החיסון מיועד לילדות מגיל 9 ולנשים עד גיל 45.

חשיפת מערכת החיסון לכמה זנים של נגיפי פפילומה גורמת להתפתחות נוגדנים נגדם. בדרך זו נמנעים הזיהום, הסיבוכים והתהליכים הטרום סרטניים המיוחסים להדבקה בנגיפים אלו. קבלת החיסון אינה גורמת לתחלואה מאחר שהחיסונים אינם מכילים נגיפים חיים.

עם זאת, חיסונים אלו אינם יכולים להגן מפני מחלות הנגרמות על ידי זנים אחרים של נגיפי פפילומה אנושיים או מפני סרטן שנגרם מסיבות אחרות. כמו כן אין החיסונים מגנים מפני הדבקה במחלות מין אחרות.

שני החיסונים מאושרים לשימוש בישראל עבור גברים ונשים אך אינם כלולים בשגרת החיסונים הלאומית או בסל הבריאות. החיסונים ניתנים לרכישה עצמאית עם מרשם רופא וניתנים בהזרקה.