הפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה) בקרב ילדים ובני נוער - מידע רפואי

הורים החושדים שלילדם יש הפרעה דו-קוטבית צריכים לפנות לרופא מומחה בפסיכיאטריה של הילד. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את ההשלכות החמורות של ההפרעה על חיי הילד ולשפר את מצבו בהווה ובעתיד.

פרופ' ביידרמן, פסיכיאטר מבית הספר לרפואה של הרווארד ואחד מאנשי המחקר המובילים בתחום, מדגיש את חשיבות הזיהוי של הפרעה דו-קוטבית כבר בשלבים ההתחלתיים של המחלה "הבעיה היא שאם לא מאבחנים את הילדים, הם לא יקבלו טיפול. ללא טיפול ההפרעה תחמיר עם הזמן, כך שבסופו של דבר יהיה קשה לשלוט בסימפטומים".

האבחון של ההפרעה אצל ילדים ובני נוער הוא תהליך מורכב שכרוך בתצפיות לאורך זמן.

כדי לקבוע אבחנה יתשאל הרופא את ההורים ואת הילד לגבי התנהגויות, רמת האנרגיה, דפוסי השינה ומצבי הרוח של הילד. הרופא יזדקק גם למידע אודות בעיות רפואיות במשפחה, כמו דיכאון או התמכרות לאלכוהול. לא קיימות בדיקות דם או סריקות מוח שיכולות לאבחן את ההפרעה הדו-קוטבית.

רק אם הסימפטומים שהילד חווה אכן גורמים לפגיעה משמעותית בתפקודו, והם אינם תוצאה של מחלות נפשיות או גופניות אחרות, יכול הרופא לקבוע שמדובר בהפרעה דו-קוטבית. חלק מהסימפטומים של מאניה או של דיכאון דומים לאלו המופיעים אצל ילדים ובני נוער הסובלים מבעיות אחרות, כמו התמכרות לסמים, הפרעות קשב והיפר-אקטיביות ADHD או סכיזופרניה.

הרופא יכול להורות על ביצוע בדיקות שונות כדי לשלול מחלות אחרות שעלולות לעורר סימפטומים דומים לאלו של ההפרעה הדו-קוטבית.

אבחון הפרעה דו-קוטבית אצל ילדים קטנים קשה במיוחד כי סימפטומים רבים דומים לאלו של הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) ושל הפרעות התנהגות, או אף של התנהגות ילדותית רגילה.

אצל בני נוער חלק מהסימפטומים יכול לנבוע משינויים רגילים של "גיל הטיפש-עשרה". בנוסף, לא פשוט להבדיל בין שינויים במצב הרוח שנובעים מסטרס או מטראומה לבין כאלו הנובעים מהפרעה דו-קוטבית. מה שמקשה עוד על האבחון היא העובדה שלילדים רבים עם הפרעה דו-קוטבית לוקים גם בבעיות נפשיות והתנהגותיות אחרות.

הקריטריונים הנוכחיים לאבחון של הפרעה דו-קוטבית לא הוכחו כמתאימים עבור אבחון של ילדים בגילאי הגן. מעבר לכך, בגילאים אלו ישנם גורמים רבים אחרים שעלולים להוביל לבעיות התנהגות ומצב רוח.

אחד האתגרים באבחון הוא להבדיל בין ילדים שלוקים בהפרעה דו-קוטבית לבין אלו שיש להם הפרעות קשב והיפראקטיביות. בשני המקרים מפגינים הילדים נטייה מוגברת לרגזנות, היפראקטיביות (פעלתנות יתר) וחוסר יכולת להתמקד ולשמור על קשב. לפיכך לא ניתן להתבסס על סימפטומים אלו לקביעת האבחנה של מאניה ושל הפרעה דו-קוטבית.

האבחון המדויק חשוב כי תרופות הניתנות לטיפול ב-ADHD הן תרופות מעוררות שעלולות לגרום להתפרצות סימפטומים של מאניה אצל ילדים הלוקים בהפרעה דו-קוטבית.

בניגוד לילד שחווה התקף מאניה, ילדים עם הפרעות התנהגות מונעים יותר על ידי רצון להכאיב או לנקום. הם גם בדרך כלל לא מפגינים סימפטומים פסיכוטיים או הפרעות בחשיבה שעלולים להופיע בזמן התקף מאני אצל מי שסובל מהפרעה דו-קוטבית.

לעומת זאת, התרוממות רוח, תחושת גדלות, קפיצה ממחשבה אחת לשנייה, ירידה בצורך בשינה והתנהגות מינית חריגה ביחס לגיל הילד, מתרחשים בעיקר במצבי מאניה ואינם נפוצים בקרב ילדים הלוקים ב- ADHD.

לדברי הפסיכיאטר פרופ' ביידרמן מבית הספר לרפואה של הרווארד "המפתח לאבחון ההפרעה הוא התקף מאניה אחד לפחות בליווי אוסף של מצבי רוח חריגים. ילדים הסובלים מההפרעה מתנהגים בצורה שאינה מתקבלת על הדעת לחלוטין. הם עלולים להיות מאד נסערים ועצבניים ולהתנהג בצורה מסוכנת. הם נוטים להתקפים מעורבים ולמחזוריות מהירה".