מחלת כליות כרונית - מידע רפואי

Chronic kidney disease

מעודכן לתאריך 13.09.2009 | באדיבות ה

אבחון של מחלת כליות כרונית

מעבר לסימפטומים, יש כמה בדיקות שעשויות לסייע באבחון של מחלת כליות כרונית.

בדיקת דם: בוחנת אם תוצרי הפסולת הסתננו כיאות אל מחוץ לגוף.
בדיקת שתן: בוחנת אם יש דם או חלבון בשתן.
סריקות הדמיה של הכליה: סריקת MRI, סריקת CT או סריקת אולטרה-סאונד. אלו בוחנות אם יש חסימות חריגות בזרימת השתן. כשמחלת כליות נמצאת במצב מתקדם, הכליות מתכווצות והן בעלות צורה לא אחידה וקשות למגע.
ביופסיה (דגימת רקמה) של הכליה: נטילת דגימה קטנה של רקמה מהכליה מאפשרת לבדוק אם נגרם נזק לתאים.

בדיקת קצב סינון כליתי (GFR) והשלבים של מחלת כליות

אחת הדרכים היעילות לאבחון והערכה של מחלת כליות היא מדידת קצב הסינון הכלייתי. הבדיקה משווה את הרמות של תוצרי הפסולת בדם, עם רמותיהם בדגימות שתן.

בדיקת ה-GFR מודדת כמה מילילטרים של תוצרי פסולת מסוגלות הכליות לסנן במשך דקה. זוג כליות בריאות צריכות להיות מסוגלות לסנן למעלה מ-90 מיליטרים בדקה.

מעקב אחר השינויים בקצב הסינון הכלייתי מהווה דרך טובה להעריך את מידת ההתקדמות של מחלת הכליות. השלבים השונים של מחלת כליה מחולקים לפי אמות המידה הבאות:

שלב 1 - קצב סינון תקין, אך קיימים ממצאים התומכים בנוכחות מחלת כליות.
שלב 2 - קצב סינון נמוך מ-90, עם ממצאים נוספים למחלת כליות.
שלב 3 - קצב סינון נמוך מ-60, עם או בלי ממצאים נוספים לנזק לכליות.
שלב 4 - קצב סינון נמוך מ-30, עם או בלי ממצאים נוספים לנזק לכליות.
שלב 5 - קצב סינון נמוך מ-15, המהווה כבר עדות לאי-ספיקת כליות סופית או כשל כלייתי.

אצל רוב האנשים לא תתקדם מחלת הכליות מעבר לשלב 2 והסבירות להתפתחות בעיות רציניות נותרת נמוכה. מאידך גיסא, תסמיני מחלת הכליות אינם מתחילים אלא בשלב 4, ואז מאוחר מדי לפעול להחזרת המצב לקדמותו.

לכן, אבחון מיידי של מחלת כליות הוא חיוני. כאשר הוא נעשה בשלבים המוקדמים של המחלה ניתן למנוע נזק רציני.

מקורות מידע באתרים אחרים

(ייפתח בדפדפן נפרד)

על מחלת כליות כרונית באתר כמוני