יובש בנרתיק - מידע רפואי

זוהי בעיה שכיחה בעיקר בקרב נשים בתקופת גיל המעבר ולאחריה, אף שיובש בנרתיק יתכן בכל גיל. כאשר רירית הנרתיק מתנוונת נגרם יובש בנרתיק. מצב רפואי זה נקרא בעגה המקצועית 'אטרופיה וגינלית'. ניוון רירית הנרתיק מאופיין בתהליך דלקתי הגורם לרירית הנרתיק להיעשות דקיקה, זאת עקב ירידה ברמת הורמון המין הנשי אסטרוגן.

באופן תקין מכסה שכבת לחלוחית את דפנות הנרתיק. בזמן עוררות מינית זורם יותר דם אל אברי האגן ונוצר יותר נוזל סיכוך נרתיקי. שינויים הורמונליים המתבטאים בירידה ברמת האסטרוגן בדם כפי שמתרחש בזמן המחזור החודשי ובגיל המעבר, גורמים לשינויים בכמות ובהרכב נוזל סיכוך זה.

יובש בנרתיק עלול לגרום לסימפטומים הבאים:

• גרד או צריבה סמוך לפתח הנרתיק ובחלקו התחתון של הנרתיק.
• תחושת אי נוחות.
• כאב או דימום קל בזמן קיום יחסי מין.
• דחיפות ותכיפות במתן שתן.
• זיהומים חוזרים בדרכי השתן.

במידה שיובש בנרתיק פוגע באיכות החיים, ובפרט בחיי המין ובזוגיות, מומלץ להתייעץ בנושא עם רופא הנשים (גינקולוג). ניתן לשקול פתרונות שונים למצב ולצמצם מאד את הפגיעה באיכות החיים.

ירידה ברמת האסטרוגן

זוהי הסיבה העיקרית ליובש בנרתיק. הורמון המין הנשי אסטרוגן מסייע לשמירה על בריאותן של רקמות הנרתיק בדרכים הבאות:

• שמירה על רמה תקינה של סיכוך נרתיקי.
• שמירה על גמישות הרקמות.
• ויסות חומציות הנרתיק.

גורמים אלו מהווים אמצעים טבעיים למניעת זיהומים נרתיקיים וזיהומים בדרכי השתן.

כאשר רמות האסטרוגן פוחתות נפגעת הגנה טבעית זו. כתוצאה מכך נעשית רירית הנרתיק דקה יותר, גמישה פחות ושבירה והסיכון לזיהומים בדרכי השתן עולה.

תיתכן ירידה ברמת האסטרוגן עקב מגוון סיבות, כמפורט:

• גיל המעבר או במהלך התקופה שקודמת לגיל המעבר (בלעז, גיל המעבר נקרא מנופאוזה. התקופה שלפניו מכונה 'פרימנופאוזה').
• לידה.
• הנקה.
• טיפולים שונים כנגד מחלת סרטן לרבות טיפולי קרינה, כימותרפיה וטיפולים הורמונליים הפוגעים בתפקודן התקין של השחלות.
• הסרת השחלות בניתוח.
• מחלות שונות הפוגעות במערכת החיסון.
• עישון.

נטילת תרופות

חלק מהתרופות השכיחות לטיפול באלרגיה ובנזלת מכילות חומרים נוגדי גודש אשר עלולים לגרום ליובש בחלק מריריות הגוף, לרבות בריריות הנרתיק.

תרופות אשר נוגדות את פעולת ההורמון אסטרוגן המשמשות לעתים לטיפול בסרטן השד, עלולות גם כן לגרום ליובש בנרתיק.

תסמונת סיוגרן

זוהי מחלת חיסון עצמי (מחלה אוטואימונית) אשר עלולה להתבטא ביובש בעיניים, בפה ובנרתיק.

שטיפות נרתיקיות

שטיפות נרתיקיות תכופות עלול לפגוע בהרכב התקין של רקמת ורירית הנרתיק ולגרום להתלקחות דלקתית (המכונה 'וגיניטיס'). נשים הסובלות מתופעה זו עלולות לחוש לא רק יובש בנרתיק, אלא גם צריבה מקומית.

על נשים הסובלות מיובש בנרתיק לפנות להתייעצות עם רופא הנשים. על מנת להעריך את מצבה של המטופלת יברר עימה הרופא פרטים הנוגעים למצב, לרבות:

• מאילו סימפטומים נרתיקיים היא סובלת?
• כמה זמן סובלת המטופלת מסימפטומים אלו?
• האם המטופלת עדיין מקבלת את המחזור החודשי באופן סדיר?
• עד כמה הסימפטומים מפריעים למטופלת?
• האם המטופלת פעילה מינית?
• האם היובש בנרתיק מגביל את חיי המין של המטופלת?
• האם המטופלת נוהגת לעשות אמבטיות ולהשתמש בסבון מבושם?
• האם המטופלת נוהגת לעשות שטיפות נרתיקיות?
• אילו תרופות ותוספי מזון נוטלת המטופלת?
• האם המטופלת ניסתה להשתמש בתכשירי סיכוך הנמכרים ללא מרשם רופא?

בהתאם לשיקול דעתו המקצועי עשוי הרופא לבצע בדיקה גינקולוגית במהלכה יעריך את מצב ריריות הנרתיק ואף יערוך בדיקת HPV לאבחון סרטן צוואר הרחם. אם המטופלת סובלת מהפרשה נרתיקית יוכל הרופא ליטול דגימה על מנת לשלוח אותה לבדיקה מעבדתית וכך לאשר או לשלול כי המצב נגרם בשל שינויים ברמת האסטרוגן.

במידה שהמטופלת סובלת מסימפטומים הקשורים למערכת השתן, יפנה אותה הרופא לביצוע תרבית שתן.

שימוש בחומרי סיכוך

לרוב יומלץ למטופלת לנסות תחילה טיפול בחומרי סיכוך וחומרים המגבירים את הלחות בנרתיק, כקו טיפולי ראשון ביובש בנרתיק, לפני קבלת החלטה על שימוש בתכשירים המכילים אסטרוגן. תכשירים אלו כוללים:

• חומרי סיכוך מבוססי מים. יעילותם של תכשירים אלו נמשכת מספר שעות. יש למרוח את חומר הסיכוך בפתח הנרתיק ועל הפין, לפני קיום יחסי מין, על מנת למנוע חיכוך בזמן החדירה.
• חומרים מגבירי לחות. אלו 'מחקים' את הלחות התקינה האמורה להישמר בנרתיק. הם יעילים במשך כשלושה ימים (לאחר כל החדרה). מומלץ להשתמש בחומרים אלו לאורך זמן על מנת למנוע את גירוי הריריות הנגרם בשל היובש בנרתיק.

במידה שאמצעים אלו אינם מספיקים ניתן לשקול טיפול בתכשירים המכילים אסטרוגן. בדרך כלל, הטיפול היעיל ביותר ביובש בנרתיק הוא טיפול מקומי, תוך נרתיקי, באסטרוגן ולאו דווקא טיפול הניתן בבליעה או באמצעות מדבקה עורית (טיפול 'סיסטמי'). יצויין כי גם אסטרוגן הניתן בטיפול מקומי עלול לחדור אל זרם הדם, אם כי כאשר מדובר במינון נמוך, הכמויות תהיינה מזעריות.

אסטרוגן נרתיקי אינו גורם לירידה ברמת הטסטוסטרון, החיוני לתפקוד מיני תקין, וזאת בניגוד לאסטרוגן הניטל דרך הפה. טיפול תוך נרתיקי באסטרוגן אף עשוי להפחית את הסיכון ללקות בזיהומים בדרכי השתן.

מומלץ להתייעץ עם הרופא ולשקול עמו את אפשרויות הטיפול השונות. טיפול תוך נרתיקי באסטרוגן ניתן באופנים הבאים:

• קרם. יש להחדיר את הקרם לעומק הנרתיק. בדרך כלל תצויד האריזה במוליך מתאים. לרוב יש לבצע את החדרת הקרם לפני שנת הלילה.
• טבליות אסטרוגן תוך נרתיקיות. טבליות אלו תוחדרנה לנרתיק בעזרת מוליך מתאים. רופא הנשים יתאים את המינון ואת תדירות המתן הנדרשת.

בשונה מהמצב בישראל, בארצות הברית נהוג להשתמש גם בטבעת תוך נרתיקית המפרישה אסטרוגן.

במידה שהמטופלת סובלת מסימפטומים נוספים האופייניים לגיל המעבר דוגמת גלי חום ישקול הרופא מתן טיפול סיסטמי באסטרוגן הניתן

בטבליות לבליעה דרך הפה, במדבקה עורית או בג'ל.

בהתאם לחומרת הסימפטומים רצוי לשקול עם הרופא אפשרות לקבלת טיפול הורמונלי חליפי בתופעות גיל המעבר.

מומלץ להימנע משימוש בבאים כאמצעים לטיפול ביובש נרתיקי:

• חומץ, יוגורט או שטיפות נרתיקיות.
• קרם ידיים.
• סבונים ריחניים או סבונים המכילים חומרים אנטי בקטריאליים.
• קצף ושמן אמבט.

ככל שניתן מומלץ להימנע משימוש בחומרים מבושמים, לרבות חומרי כביסה ונייר טואלט.