ברונכיוליטיס - מידע רפואי

ברונכיוליטיס הוא זיהום שכיח בדרכי הנשימה התחתונות הפוגע בעיקר בתינוקות מתחת לגיל שנה. הסימפטומים הראשוניים דומים לאלו של הצטננות וכוללים נזלת ושיעול. בהמשך ייתכנו סימפטומים נוספים לרבות:

• עליית חום קלה.
• שיעול יבש וממושך.
• קשיי האכלה.

לרוב חל שיפור בחומרת הסימפטומים לאחר שלושה ימים ואצל מרבית התינוקות אין מדובר במחלה חמורה.

עם זאת, אצל חלק קטן מהפעוטות עלולה להתפתח מחלה חמורה. יש לפנות בדחיפות לבדיקת רופא אם התינוק מצליח לאכול רק כמחצית מהכמות אותה הוא אוכל בדרך כלל או שהוא מתקשה לנשום.

גורם שכיח לברונכיוליטיס הוא נגיף נשימתי סינציאלי (respiratory syncytial virus, RSV). הנגיף מתפזר באמצעות טיפות נוזל זעירות הנפלטות בזמן שיעול או עיטוש של אדם הנושא את הזיהום. הנגיף גורם לדלקת ולנפיחות בדרכי האוויר הזעירות בריאות (הנקראות ברונכיולות). בשל הדלקת פוחת נפח האוויר שנכנס לריאות, דבר שמקשה על הפעוט לנשום.

שכיחות המחלה

20-30% מהפעוטות יפתחו ברונכיוליטיס בשנת החיים הראשונה. המחלה שכיחה בעיקר בקרב תינוקות בגילאי 3-6 חודשים. עד גיל שנתיים נחשפים מרבית הפעוטות לנגיף RSV, מתוכם כ- 40-50% אף חולים במחלה.

מרבית התחלואה מתרחשת בחודשי החורף, בחודשים נובמבר עד מרץ. ניתן לחלות בברונכיוליטיס יותר מפעם אחת במהלך חודשי החורף.

טיפול בברונכיוליטיס

אין תרופה נגד הנגיפים שגורמים לברונכיוליטיס אך במרבית המקרים יחלוף הזיהום תוך כשבועיים ללא צורך בטיפול. ניתן לטפל במרבית הפעוטות החולים בבית, כפי שנהוג לטפל בשפעת, באמצעות מתן טיפול תומך הכולל נוזלים למניעת התייבשות, תרופות להורדת חום (אם צריך) ומעקב.

כ-3% מהתינוקות שיחלו בברונכיוליטיס יזדקקו לאשפוז בבית חולים עקב התפתחות סימפטומים חמורים כגון קשיי נשימה. סיבוכים אלו שכיחים בעיקר בקרב פגים (שנולדו לפני שבוע 37 להריון) ותינוקות שסובלים ממחלות לב מולדות או ממחלת ריאות.

מניעת ברונכיוליטיס

קשה מאד למנוע את התחלואה אולם ניתן להפחית את הסיכון להדבקה ואת שיעור התפשטות הנגיף. מומלץ לנקוט באמצעים הבאים:

• שטיפת ידיים תכופה.
• ניקוי צעצועים ומשטחים הבאים במגע עם הפעוט.
• השארת ילדים חולים בבית עד לחלוף הסימפטומים, על מנת שלא יבואו במגע עם ילדים בריאים.
• מניעת מגע בין מבוגרים מצוננים או חולים ותינוקות רכים, בפרט פגים.
• מניעת עישון בסביבת התינוק.

כיום נהוג לחסן פגים ופעוטות הנמצאים בסיכון מוגבר ללקות בברונכיוליטיס בחיסון נגד נגיף RSV (החיסון אינו יעיל נגד נגיפים אחרים שעלולים לגרום לברונכיוליטיס).

זהו חיסון סביל שאינו מטפל בזיהום שכבר התפתח.

מרבית הפעוטות יחלימו תוך מספר ימים אך חשוב להיות ערים לסימנים שעלולים להצביע על החמרה, דוגמת קשיי נשימה.

סימפטומים ראשוניים

הסימפטומים ההתחלתיים של ברונכיוליטיס דומים לאלו של הצטננות. הסימפטום הראשון הוא לרוב אף סתום או נזלת. לעיתים יסבול הפעוט משיעול קל או מחום גבוה (לא תמיד יתפתח חום).

במקביל עלולים חלק מהפעוטות לסבול גם מדלקת באוזן התיכונה.

החמרת הסימפטומים

לרוב תחול החמרה בסימפטומים במהלך שלושת הימים הראשונים ורק לאחר מכן יחול שיפור. בפרק זמן זה עלול הפעוט לסבול מהסימפטומים הבאים:

• שיעול יבש, טורדני ועיקש.
• נשימה קולנית או מהירה.
• הפוגות נשימה קצרות.
• אכילה מועטה וירידה בכמות השתן (דבר שיתבטא בפחות חיתולים רטובים).
• הקאה לאחר האכלה.
• רגזנות.

על אף שמרבית המקרים של ברונכיוליטיס אינם חמורים הסימפטומים הללו עלולים להדאיג הורים רבים.

יש לפנות לרופא הילדים במידה שהפעוט מפתח את הסימפטומים שתוארו לעיל, ובפרט אם מדובר בתינוק שגילו אינו עולה על 12 שבועות או שסובל ממחלת רקע אחרת כגון מום לב מולד או מחלת ריאות.

בכל מקרה יש להיות ערים לסימפטומים מהם סובל הפעוט ולשים לב לכל שינוי או החמרה. רצוי לפנות לרופא הילדים אם מתעורר חשש או אם הפעוט מפתח את אחד מהסימפטומים הבאים:

• קשיי נשימה ההולכים ומחמירים או צפצופים בזמן נשימה.
• אכילה מועטה (כאשר הפעוט אוכל פחות ממחצית מכמות האוכל שהוא רגיל לאכול).
• חיתול שנותר יבש במהלך 12 השעות האחרונות.
• קצב נשימה מהיר (מעל 40 נשימות בדקה).
• חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס).
• עייפות קיצונית או רגזנות.

פנייה למיון

על אף שלרוב אין צורך לטפל בברונכיוליטיס במסגרת אישפוז, תיתכן החמרה מהירה בסימפטומים שתדרוש קבלת טיפול רפואי דחוף.

במקרים הבאים מומלץ להזמין אמבולנס:

• התינוק סובל מקשיי נשימה חמורים או שהוא מותש עקב מאמציו לנשום. לעיתים ניתן לראות את שרירי הנשימה תחת הצלעות נשאבים בכל שאיפה. הפעוט עלול להיאנק בזמן שאיפת אוויר והוא אף עלול להיות חיוור ולהזיע.
• קצב הנשימה עולה על 60 נשימות בדקה.
• קיים קושי להעיר את הפעוט ולאחר יקיצה הוא מתקשה להישאר ער.
• נשימת הפעוט נעצרת למשך יותר מ- 10 שניות בכל פעם (אפניאה חוזרת).
• צבע עורו נעשה חיוור או כחול, בעיקר סביב השפתיים והציפורניים (תופעה הנקראת כיחלון).

המחלה נגרמת כמעט תמיד בשל זיהום נגיפי. ב-75% מהמקרים נגרם הזיהום ידי נגיף נשימתי סינציאלי (respiratory syncytial virus, RSV).

נגיף נשימתי סינציאלי (RSV)

זהו נגיף שכיח. מרבית הפעוטות ידבקו בנגיף זה עד הגיעם לגיל שנתיים. אצל ילדים בוגרים ומבוגרים עלול הנגיף לגרום לשיעול או לצינון. בקרב תינוקות ופעוטות גורם נגיף זה לברונכיוליטיס.

נגיפים נוספים שעלולים לגרום לברונכיוליטיס הם:

• נגיף פאראאינפלואנזה (parainfluenza virus).
• נגיף השפעת.
• אדנו וירוס (adenovirus).
• רינו-וירוס (rhinovirus).

הדבקה בנגיף

הנגיף מתפזר באמצעות טיפות נוזל זעירות הנפלטות בזמן שיעול או עיטוש של אדם הנושא את הזיהום. ניתן לשאוף את הטיפות המזוהמות ישירות מהאוויר או לבוא עימן במגע דרך משטח עליהן הן התפזרו (לדוגמה, צעצוע או שולחן).

כך למשל עלול תינוק להידבק אם הוא משחק בצעצוע שזוהם בטיפות הנושאות את הנגיף ונוגע בעיניו או בפיו. נגיף RSV מסוגל לשרוד על משטחים במשך 6-12 שעות.

פעוט שחלה בברונכיוליטיס עלול להמשיך ולהדביק במשך 3 שבועות לאחר חלוף הסימפטומים.

מערכת הנשימה

לאחר הדבקה חודר הנגיף למערכת הנשימה דרך קנה הנשימה (טרכיאה) ומתקדם עד לדרכי הנשימה הקטנות בריאות (הנקראות ברונכיולות).

הזיהום גורם לדלקת ולנפיחות בברונכיולות ומגביר את יצירת הליחה. השילוב בין הליחה לברונכיולות הנפוחות עלול לגרום לחסימה של נתיב האוויר ולהקשות על הנשימה. כיוון שאצל תינוקות ופעוטות דרכי הנשימה הן ממילא צרות ולא מפותחות הם נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מברונכיוליטיס.

גורמי סיכון

ברונכיוליטיס הוא זיהום שכיח בקרב פעוטות. בדרך כלל מדובר במחלה קלה. יחד עם זאת, ידועים מספר גורמי סיכון שעלולים להוביל לתחלואה חמורה, לרבות:

• תינוק שגילו מתחת לחודשיים.
• מום לב מולד.
• פגות.
• מחלת ריאות האופיינית לפגים (RDS).
• כשל חיסוני.
• תינוק שלא ינק או שינק תקופה קצרה בלבד (פחות מחודשיים).
• חשיפה לעישון.
• פעוטות הנמצאים בסביבת ילדים, לרבות אחים גדולים שהולכים לבית הספר או לגן (שעלולים להידבק בעצמם ולהביא את הזיהום הביתה).

יש לפנות לרופא אם הפעוט סובל מסימפטומים האופייניים לברונכיוליטיס. האבחנה תיקבע על סמך הסימפטומים ובדיקה של הפעוט.

הרופא יתשאל את ההורים לגבי הסימפטומים מהם סובל הפעוט. לדוגמה, האם הוא סובל מנזלת, שיעול או חום גבוה. הרופא יאזין לריאותיו של הפעוט באמצעות סטטוסקופ (מכשיר רפואי המעביר קול). דרך הסטטוסקופ יוכל הרופא לשמוע חרחורים וצפצופים בזמן שהפעוט נושם.

אם הפעוט אינו אוכל כראוי או מקיא יבדוק הרופא האם הוא סובל מהתייבשות. סימנים של התייבשות כוללים:

• מרפס (פונטנלה, הנקודה הרכה בקרקפת התינוק) שקוע.
• פה ועור יבשים.
• ישנוניות.
• ייצור מועט של שתן ואף עצירת שתן.

בדיקות נוספות

לרוב אין צורך בבדיקות נוספות. עם זאת, יתכנו מצבים רפואיים אחרים אשר עלולים לגרום לסימפטומים דומים לאלו של ברונכיוליטיס לרבות סיסטיק פיברוזיס ואסתמה.

כאשר לא ברור ממה סובל הפעוט או שמחלתו חמורה יפנה אותו הרופא לבדיקות נוספות כגון בדיקות דם או שתן, לבירור האבחנה. בהתאם לשיקול דעתו של הרופא יופנה הפעוט גם לביצוע:

צילום חזה

בדיקה זו משמשת להדגמת ממצאים חריגים בריאות, לרבות דלקת ריאות או גוף זר שנשאף לריאות ומפריע לנשימה התקינה.

בדיקת ליחה

בדיקה במהלכה נלקחת דגימת ליחה בעזרת מטוש מאפו של הפעוט. הדגימה נשלחת לבדיקה מעבדתית על מנת לאתר את הנגיף הגורם לברונכיוליטיס.

כאשר המחלה קלה לא נדרש כל טיפול. לרוב יחלוף הזיהום תוך כשבועיים. כ- 9% מהפעוטות עלולים לסבול מסימפטומים שימשכו יותר מארבעה שבועות.

כדי למנוע התפשטות של הנגיף רצוי להשאיר את הפעוט החולה בבית עד לחלוף הסימפטומים. כאשר הפעוט חוזר לאכול כרגיל ואינו מתקשה עוד לנשום ניתן להשיבו לפעוטון או לגן.

טיפול בבית

יש לנטר את מצבו של הפעוט, לרבות בשעות הלילה. אם מצבו מחמיר יש לפנות לבדיקת רופא ובמקרים חמורים במיוחד אף לפנותו לבית החולים.

ברונכיוליטיס הוא זיהום נגיפי ולכן אנטיביוטיקה אינה יעילה (אנטיביוטיקה משמשת למיגור זיהומים חיידקיים). רק במקרים בהם מתפתח זיהום שניוני, חיידקי, ינתן לפעוט טיפול אנטיביוטי.

לפיכך, רצוי לתת לפעוט טיפול תומך ולהקל על הרגשתו, כמפורט. ניתן לשקול שימוש בטיפות מי מלח להקלת הגודש באף.

שתייה מרובה

יש לוודא שהפעוט שותה די מים ומיצי פירות על מנת שלא יתייבש (התייבשות היא מצב בו תכולת המים בגוף פחותה מהתקין). אם הפעוט יונק או אוכל מבקבוק יש לנסות להאכילו כמויות קטנות לעיתים תכופות.

שמירה על אוויר לח

ניתן להשתמש במכשירי אדים (קרים או חמים) על מנת להגביר את הלחות בחדר בו שוהה הפעוט. לחות גבוהה עשויה לסייע לו להיפטר מעודפי הליחה.

חשוב לשמור על טמפרטורה נוחה בבית. יש להימנע מחימום יתר של חדר הפעוט ולוודא כי הוא מאוורר.

מתן פאראצטמול או איבופרופן

אם הפעוט סובל מחום גבוה ניתן לשקול שימוש בתרופות להורדת חום הנמכרות ללא מרשם רופא דוגמת פאראצטמול או איבופרופן (לתינוקות מעל גיל 3 חודשים). מומלץ להתייעץ עם הרוקח באשר לתרופה המתאימה ולמינון הנדרש. יש לקרוא את העלון המצורף לפני השימוש. אין לתת אספירין לילדים מתחת לגיל 16.

אין לנסות להוריד את החום על ידי רחצה במים קרים.

תרופות להרחבת סימפונות לא הוכחו כיעילות לטיפול בברונכיוליטיס. כך גם קורטיקוסטרואידים (נוגדי דלקת חזקים) או התרופה נוגדת הנגיפים ריבאבירין (Ribavirin).

טיפול בבית חולים

כ-3% מהתינוקות החולים בברונכיוליטיס יאושפזו בבית החולים.

פעוטות נמצאים בסיכון גבוה ללקות במחלה חמורה אם נולדו פגים או אם הם סובלים ממחלת רקע אחרת.

במקרים הבאים יש לשקול אשפוז בבית החולים:

• קשיי נשימה הגורמים לירידה באחוז החמצן בדמו של הפעוט.
• הפעוט אינו מסוגל לאכול או לשתות כראוי.

במהלך האשפוז ינוטר בקפידה מצבו של הפעוט ויינתן לו טיפול תומך, כנדרש.

רמת החמצן בדמו של הפעוט תימדד במהלך האשפוז באמצעות מד ריווי חמצן (מד סטורציה). זהו מעין אטב המחובר לאחת מאצבעותיו של הפעוט. באטב קיים חיישן המחשב את מידת ריווי החמצן בדם. אם הפעוט יזדקק לתוספת חמצן הוא ינתן לו דרך צינור דק או מסיכה.

אם לא נלקחה דגימה טרם האשפוז תבוצע בדיקה של ליחת הפעוט על מנת לגלות איזה נגיף גורם למחלה. במידה שימצא כי הסימפטומים נובעים מזיהום בנגיף נשימתי סינציאלי יבודד הפעוט מילדים אחרים בבית החולים על מנת למנוע את הדבקתם.

אם הפעוט מתקשה לאכול ינתנו לו נוזלים ומזון דרך צינורית האכלה. צינורית האכלה היא צינורית פלסטיק דקה המוחדרת דרך הפה או האף ומגיעה עד לקיבה. לחילופין, ניתן לתת נוזלים דרך הווריד.

במקרים בהם אפו של הפעוט חסום וגורם להפרעות נשימה תבוצע שאיבה אפית. במהלך פעולה זו מוחדרת צינורית קטנה מפלסטיק דרך הנחיריים ומתבצעת שאיבה של ריר שהצטבר באף.

שחרור מבית החולים

מרבית הפעוטות יישארו בבית החולים במשך 2-4 ימים. נהוג לשחרר את הפעוט לביתו כאשר:

• הוא אינו זקוק למכשור רפואי על מנת לשמור על ערכים תקינים של חמצן בדם.
• הוא מסוגל לאכול ולעכל מעל 75% מכמות המזון אותה הוא רגיל לאכול.

הנגיפים שגורמים לברונכיוליטיס שכיחים מאוד ומתפשטים בקלות ולכן אין אפשרות למנוע לגמרי את התחלואה. עם זאת, ניתן לנקוט במספר צעדים על מנת להפחית את הסיכון להדבקה.

אם הפעוט סובל מברונכיוליטיס יש לנקוט בצעדים הבאים כדי למנוע את התפשטות הנגיף:

• כיסוי הפה והאף של הפעוט בזמן שיעול או התעטשות.
• שימוש בממחטות חד פעמיות וזריקתן לפח סגור במהירות האפשרית. לא רצוי להשתמש בממחטות בד.
• שטיפה תדירה של ידי הפעוט וההורה, בעיקר לאחר נגיעה באף או בפה של הפעוט או לאחר האכלה.
• שטיפת ידיו של כל מיד שבא במגע עם הפעוט, לפני כל מגע עמו.
• שטיפה וייבוש של כלי אוכל לאחר שימוש.
• שטיפה או ניגוב של צעצועים ומשטחים בצורה שגרתית.
• השארת ילדים חולים בבית עד לחלוף הסימפטומים (עד שהם אוכלים בצורה תקינה ולא סובלים מקשיי נשימה).
• הרחקת תינוקות מאנשים שסובלים מצינון או משפעת, בעיקר בחודשיים הראשונים לחייהם או אם נולדו פגים.

עישון

חשוב להימנע מחשיפת הפעוט לעשן סיגריות ומוצרי טבק אחרים. פעוטות הנחשפים לעשן נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מברונכיוליטיס חמור.

חיסון

אף שאין חיסון נגד ברונכיוליטיס, החיסון פאליביזומאב (Palivizumab) מכיל נוגדנים נגד נגיף RSV וניתן כטיפול מונע ליילודים שנולדו פגים ולפעוטות הסובלים ממומי לב מולדים, הנמצאים בסיכון מוגבר להדבקה ולתחלואה קשה בנגיף זה. החיסון ניתן בזריקה אחת לחודש בעונת פעילות היתר של הנגיף (החל מחודש נובמבר ועד חודש מרץ).

זהו חיסון סביל שאינו מטפל בזיהום שכבר התפתח.

יתכנו מספר סיבוכים בעקבות תחלואה בברונכיוליטיס, לרבות:

• כחלון (ציאנוזיס) – גוון עור חיוור או כחול שנגרם בעקבות מחסור בחמצן.
• התייבשות – מצב בו תכולת המים בגוף נמוכה מהתקין.
• תשישות.
• כשל נשימתי חמור – חוסר יכולת לנשום ללא סיוע של מכשור רפואי.

אם יתפתחו סיבוכים ישאר הפעוט באישפוז ויטופל במסגרת בית החולים.

במקרים נדירים עלולה להתלוות לברונכיוליטיס גם דלקת ריאות חיידקית הגורמת לזיהום בריאות. דלקת הריאות תטופל בנפרד, על מנת למגר את הזיהום החיידקי (בעוד שברונכיוליטיס הוא זיהום נגיפי).

אם עולה חשד לסיבוך עקב ברונכיוליטיס יש לפנות בדחיפות לרופא הילדים ולשקול עמו פנייה דחופה לבית החולים.

גורמי סיכון לסיבוכים

פעוטות שנולדו עם בעיות מסוימות כגון מומים מולדים בליבם או סובלים ממחלת ריאות נמצאים בסיכון מוגבר לתחלואה חמורה בברונכיוליטיס. הם עלולים לסבול מסימפטומים חמורים יותר המתפתחים במהירות ובפתאומיות. תחלואה בברונכיוליטיס אף עלולה להחמיר את הסימפטומים של מחלת הרקע ממנה סובל הפעוט.

השפעות ארוכות טווח של ברונכיוליטיס

במרבית המקרים לא נגרמות הפרעות נשימה ארוכות טווח. עם זאת, הזיהום עלול לגרום להרס תאים בדרכי הנשימה של הפעוט שעלול להימשך 3-4 חודשים. כ-20% מהפעוטות הלוקים בברונכיוליטיס ממשיכים לצפצף או לסבול משיעול עיקש במשך מספר שבועות.

מחלות הקשורות בדרכי הנשימה בהמשך החיים

ייתכן שיש קשר בין ברונכיוליטיס והתפתחות הפרעות נשימה אחרות כגון אסתמה בהמשך החיים. קשר זה אינו ברור.

לא ידוע האם ברונכיוליטיס בילדות המוקדמת מעלה את הסיכון ללקות באסתמה או שקיימים גורמים סביבתיים ותורשתיים (גנטיים) הגורמים הן לברונכיוליטיס והן לאסתמה.

עם זאת, ידוע כי ילדים הסובלים מהתקפים חוזרים של ברונכיוליטיס נמצאים בסיכון מוגבר לפתח אסתמה בהמשך חייהם.