דיכאון - מידע רפואי

דיכאון עלול להיות מחלה אמיתית, שהלוקים בה חשים במשך שבועות, חודשים ואפילו שנים את תחושות העצבות הרגילות, שהכל חווים מדי פעם בפעם. הם חשים אותן בעוצמה רבה כל כך, עד כדי פגיעה בתפקוד היום יומי.

אנשים שחווים דיכאון לא מסוגלים לעבוד בצורה תקינה, אינם רוצים להיות בחברת בני משפחה או חברים ומפסיקים ליהנות מהדברים שהם בדרך כלל עושים. הם חשים חסרי ערך, מיואשים וכל הזמן עייפים.

ברוב המקרים של דיכאון קל מסוגלים החולים להמשיך בשגרת חייהם, אך מתקשים בכל זאת בביצוע המשימות. רגשותיהם של הנתונים במצב של דיכאון קשה עלולים להביא אותם למחשבות אובדניות, היינו רצון להתאבד.

שכיחות הדיכאון

אדם אחד מכל 10 לערך מפתח צורה מסוימת של דיכאון במהלך חייו, אך רק אחד מתוך 50 אנשים ילקה בדיכאון קשה. דיכאון אינו משפיע רק על מי שחולה במחלה, אלא גם על בני משפחתו וחבריו.

החלמה מדיכאון

בעזרת טיפול מתאים ותמיכה ניתן להתאושש לחלוטין גם מדיכאון קשה. חשש לדיכאון מחייב פנייה לרופא לשם קבלת עזרה.

יש אנשים הסבורים שדיכאון אינו מחלה אמיתית כי אם חולשה, או צורה של הודאה בכשלון. הדבר אינו נכון. דכאון הוא מחלה אמיתית לכול דבר ועניין עם סימפטומים אמיתיים, וודאי שאינו צורה של כשלון כלשהו. גם מנהיגים דגולים, כמהטמה גאנדי, וינסטון צ'רצ'יל או אייברהם לינקולן, שהביאו לכמה מההישגים החשובים של תקופתנו, חוו דכאון בתקופות שונות בחייהם.

הסימפטומים של הדיכאון שונים ומגוונים. הם עלולים להתפתח כתוצאה מגורמים פסיכולוגיים, חברתיים וגופניים.

הסימפטומים יכולים להיות מורכבים, ולכלול מאפיינים נפשיים, גופניים וחברתיים. אנשים הלוקים בדיכאון עלולים לאבד עניין בדברים שגרמו להם הנאה בעבר ולהתקשות בביצוע של מטלות יומיומיות במהלך השגרה של החיים.

קיימת סבירות שאדם החווה בו זמנית לפחות חמישה סימפטומים מתוך אלה הרשומים מטה לקה בדיכאון. במצב שכזה מומלץ לפנות לעזרה רפואית. הרופא המטפל יבצע בדיקה גופנית ויפנה לביצוע בדיקות דם ושתן, על מנת לשלול מחלות אחרות שיכולות לגרום לאותם סימפטומים, ועל מנת לקבל החלטה מושכלת באשר להמשך הטיפול.

סימפטומים פסיכולוגיים

• תחושת חוסר תקווה וחוסר אונים.
• הערכה עצמית נמוכה.
• נטייה לבכי.
• תחושת אשמה.
• תחושת עצבנות וחוסר סובלנות כלפי אחרים.
• חוסר מוטיבציה ועניין, קושי בקבלת החלטות.
• חוסר הנאה.
• מחשבות על התאבדות או על פגיעה במישהו אחר.
• תחושת חרדה או דאגה.
• ירידה בחשק המיני.

סימפטומים גופניים (פיזיולוגיים)

• האטה בדיבור ובתנועה.
• שינוי בתיאבון או במשקל (לרוב ירידה במשקל, אך לעיתים גם עלייה).
• עצירות.
• כאבים בלתי מוסברים.
• חוסר אנרגיה או חוסר עניין במין.
• שינויים במחזור הווסת (אצל נשים).
• הפרעות בדפוסי השינה (למשל, קושי להירדם או התעוררות בשעות הבוקר המאוד מוקדמות).

סימפטומים חברתיים

• ביצועים ירודים בעבודה.
• מיעוט קשרים חברתיים והימנעות מפעילויות חברתיות.
• תחושת בדידות.
• ירידה בעניין בתחביבים וקשיים בחיי הבית והמשפחה.

דיכאון ואבל

אף שחלק מהמאפיינים של שני המצבים, אבל ודיכאון, דומים, ולעתים אף יש קושי להבחין בין השניים, עדיין קיימים הבדלים חשובים ביניהם. אבל הוא תגובה טבעית לחלוטין לשכול, שעה שדיכאון הוא מחלה.

אנשים אבלים חווים את תחושות האובדן והיגון בגלים, אך הם עדיין מסוגלים ליהנות מדברים מסויימים ולצפות לעתיד טוב יותר. אצל הדיכאוניים היגון תדיר, והם אינם מסוגלים להפיק הנאה מדבר או למצוא דבר מה חיובי בעתידם.

מצבים היכולים לגרום לדיכאון

קיימים מספר סוגי דיכאון וכן מחלות שבהן הדיכאון עצמו מהווה סימפטום חשוב. להלן מספר דוגמאות:

דיכאון לאחר לידה

לא מעט נשים מפתחות דיכאון לאחר לידת תינוקן. הטיפול בדיכאון לאחר לידה דומה לטיפול בסוגים אחרים של דיכאון, וכולל מתן תרופות נוגדות דיכאון ופסיכותרפיה.

הפרעה דו-קוטבית

הפרעה זו ידועה גם בשם "מאניה-דפרסיה". בהפרעה הנדונה מתחלפות לסירוגין תקופות של דיכאון עם תקופות של מצב רוח מרומם במידה מוגזמת (מאניה). הסימפטומים של הדיכאון דומים לאלה של דיכאון קליני, ואילו התקופות של מאניה עלולות לכלול התנהגויות הרסניות עם מעט מאד עכבות וגבולות, אם בכלל. למשל הימורים עד כדי גרימת נזקים כלכליים, עריכת קניות בזבזניות ללא כול בקרה, או קיום יחסי מין מסוכנים.

דיכאון עונתי (SAD)

דיכאון זה ידוע גם בשם "דיכאון חורף". מדובר בדיכאון בעל דפוס הופעה עונתי, אשר מופיע בדרך כלל בחורף. קיימת תיאוריה הקושרת את מיעוט אור היום בעונה זו של השנה להתפתחות הסימפטומים של דיכאון.

לא ידוע מה בדיוק גורם לדיכאון. החוקרים מעריכים שכמו במחלות והפרעות נפשיות רבות אחרות, גם במקרה דנן עומד שילוב של גורמים ביוכימיים, גנטיים וסביבתיים, ולא סיבה אחת בודדת. דיכאון מהווה פעמים רבות תגובה לאירוע, אך לעיתים לא ניתן לזהות אירוע ספציפי שהביא לו.

לדיכאון עלולים להביא מצבים רבים. ביניהם אירוע מדכדך או יוצר לחץ דוגמת אבדן של אדם קרוב, פרידות וגירושין, הפלות, מחלה, פיטורין מעבודה ודאגות כספיות.

פעמים רבות ניתן לחשוד בתגובת שרשרת המביאה לדיכאון. למשל, כאשר מצב רוחו של אדם ירוד עקב פיטורין הוא ממעט להיפגש עם קרובים וידידים כתמול שלשום, ונוטה להסתגר ומתמכר לטיפה המרה. במצב זה ניתן למנות שלושה גורמים העלולים לקדם דכאון, אשר מתפתחים כשלבים עוקבים בתהליך.

גורמים ביוכימיים

דיכאון עלול להיגרם עקב שינויים ברמת כימיקלים מסוימים במוח. למשל, שינויים הורמונאליים עלולים להביא למצב של דיכאון. הדבר משתקף לעיתים אצל נשים בעת וסת, הריון, הפלה, לידה או כתופעת גיל המעבר.

גורמים הקשורים לאורח חיים או לתרופות

צריכת אלכוהול מופרזת עלולה להביא לדיכאון, כמו גם שימוש בסמים דוגמת חשיש וקוקאין.

נטילת תרופות מסוימות (פרופאנולול) המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם ותעוקת חזה עלולה לגרום לדיכאון.

גורמים גנטיים

מחקרים מסוימים מראים שדיכאון נפוץ יותר בקרב אנשים שבני המשפחה הביולוגית שלהם לקו בו אף הם. יחד עם זאת, אנשים רבים שבהיסטוריה המשפחתית שלהם נרשמו מקרי דיכאון, מעולם לא לקו בו בעצמם.

המדענים עורכים מחקרים על מנת לאתר את הגנים המעורבים בגרימת הדיכאון.

מחקרים שונים הוכיחו כי ניתן לרשת גירסאות שונות של הגן HTT-5, המשפיעות באופן שונה על הפרשת הסרוטונין במוח. לכ-20% מהאנשים יש את מה שהגנטיקאים מכנים "הגרסה הקצרה" של גן זה, והם מועדים יותר מאחרים ללקות בדיכאון לאחר שחוו אירוע מלחיץ.

גורמי סיכון

אף שאין סטטיסטיקה מדויקת, דיכאון נחשב למחלה נפוצה יחסית, והוא שכיח לא פחות ממחלות לב או מסוכרת. כ-8.5% מכלל המבוגרים בישראל מדווחים כי חוו דיכאון, שיעור גבוה במקצת בהשוואה למדינות מערב אירופה. איש אינו מחוסן מפני הסיכון לפתח דיכאון – המחלה פוגעת בכל שכבות האוכלוסייה, ללא הבדל גזע, מוצא אתני או מצב סוציו-אקונומי.

בדרך כלל מתחיל הדיכאון בשנות ה-20 המאוחרות, אך הוא עלול להופיע בכל גיל. לכאורה, מספר הנשים הלוקות בדיכאון כפול ממספר הגברים, אולם ייתכן שנתון זה אינו מדויק כיוון שנשים פונות לעתים מזומנות יותר לקבלת טיפול בבעיה, שעה שגברים דיכאוניים רבים אינם מדווחים עליה.

אף שהסיבה המדויקת לדיכאון אינה ידועה, המדענים זיהו מספר גורמים אשר מגדילים את הסיכון ללקות בה:

• קרוב משפחה (קרבה ביולוגית) שלוקה בדיכאון.
• קרוב משפחה שהתאבד.
• מצבי מתח רב בחיים, כמו שכול.
• רקע של מצב רוח מדוכא בתקופת הנעורים.
• מחלות קשות כסרטן, מחלות לב, אלצהיימר או איידס.
• שימוש ממושך בתרופות מסוימות, כחלק מהטיפול להורדת לחץ דם גבוה, תרופות שינה או גלולות למניעת הריון.
• תכונות אופי מסוימות, הנוגעות להערכה עצמית נמוכה, תלותיות, ביקורת עצמית או פסימיות.
• שימוש מוגזם באלכוהול, ניקוטין וסמים.
• לידה שהתרחשה בתקופה אחרונה.
• השתייכות למעמד סוציו-אקונומי נמוך.

דגם הטיפול הנאות בדיכאון כולל את העקרונות הבאים:

• זיהוי הדיכאון תוך מתן תשומת לב מיוחדת להשתייכות המטופל לקבוצות סיכון, כגון: מטופלים שכבר לקו בעבר בדיכאון, חולים במחלה ממושכת או נכים, אנשים הלוקים בבעיות אחרות בתחום בריאות הנפש, כדמנציה למשל.
• החלטה על שיטת הטיפול תוך התחשבות בהעדפות המטופל, ובתוצאות של התנסויות קודמות או של טיפולים קודמים.
• יצירת זמינות ונגישות למידע על הטיפולים עבור המטופל, כמו גם עידוד של עזרה עצמית והסתייעות בקבוצות תמיכה.

דיכאון קל ומתון

המטופל עשוי להחלים בעצמו מדיכאון קל גם ללא התערבות תרופתית, ולכן לא מומלץ לתת תרופות נוגדות דיכאון כטיפול התחלתי בדיכאון קל. כדאי לשקול עזרה עצמית מונחית, דוגמת טיפול קוגניטיבי התנהגותי. לעיתים קרובות פעילות גופנית מונחית עשויה להוות חלק משגרת הטיפול. בדרך כלל תבוצע הערכה מחודשת של מצב המטופל תוך שבועיים מתחילת הטיפול.

רצוי לשקול מתן תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת בררניים של סרוטונין), שעדיפות על פני נוגדי דיכאון טריציקליים (משפחה וותיקה יותר של תרופות לטיפול בדיכאון), בזכות היותן בטוחות יותר לשימוש ובעלות תופעות לוואי מעטות יחסית. יש ליידע את המטופל שהפסקה של נטילת התרופות, פספוס מנה או ירידה במינון התרופה עלולים לגרום לתופעות גמילה.

דיכאון קשה

המטופלים צריכים לקבל מידע אמין ורציני בנוגע למצבם ולדרכי הטיפול.

בעת דיכאון קשה יש לשקול שילוב של תרופות נוגדות דיכאון יחד עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מאחר שנמצא כי השילוב של שני הטיפולים יעיל יותר מאשר כל טיפול בנפרד. גישה זו הוכחה כיעילה ביותר גם בקרב מטופלים שלא הגיבו לטיפול התרופתי.

תרופות נוגדות דיכאון

נוגדי דיכאון הם תרופות לטיפול בסימפטומים של המחלה.

רוב האנשים עם דיכאון מתון או קשה חווים הקלה בעקבות הטיפול התרופתי, אך לא כולם. חלק מהלוקים במחלה מגיבים היטב לסוג מסוים של נוגדי דיכאון, אך לא לסוג אחר. לעיתים צריך הרופא לעסוק בניסוי ותעייה עד שתימצא התרופה שמתאימה למטופל.

הסוגים השונים של נוגדי הדיכאון יעילים במידה דומה, אולם תופעות הלוואי שלהם משתנות בין חולה לחולה. בדרך כלל יקבל המטופל רק סוג אחד של נוגד דיכאון במהלך הטיפול.

על פי רוב, הטיפול בנוגדי הדיכאון מומלץ במצבים של דיכאון מתון וקשה. תועלתם כאמצעי לטיפול בדיכאון קל מוטלת בספק.

קיימות עדויות מוצקות לכך שהטיפול באמצעות תרופות נוגדות דיכאון חייב להימשך 6 חודשים לפחות, על מנת להפיק ממנו את מלוא התועלת. במצב של דיכאון ממושך או דיכאון חוזר ונשנה, יש ליטול את התרופות במשך 24 חודשים.

קיימים כ-30 סוגים שונים של נוגדי דיכאון, שניתן לחלקם ל-4 קטגוריות עיקריות.

נוגדי הדיכאון ממשפחת SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת בררניים של סרוטונין)

תרופות אלו מומלצות לטיפול שגרתי בדיכאון בזכות יעילותן ובטיחותן. המטופלים שנוטלים תרופות אלה מדווחים על פחות תופעות לוואי ונוטים להתמיד בטיפול בהשוואה למטופלים בתרופות אחרות.

התרופות ממשפחת SSRI (Escitalopram, Citalopram ,Fluoxetine ,Fluvoxamine, Paroxetine, Sertraline) פועלות על-ידי חסימה חלקית של תהליך הספיגה החוזרת של סרוטונין לתוך תאי העצב. הסרוטונין הוא מתווך עצבי, היינו חומר שמעביר מסרים עצביים מתא עצב אחד למשנהו. הסרוטונין נחשב לחומר שמקנה לנו תחושה טובה ומצב רוח טוב.

לנוגדי דיכאון ממשפחה זו יש פחות תופעות לוואי בהשוואה לתרופות ממשפחות אחרות, דוגמת מעכבי MAO וטריציקליים. הם גם נוטים לגרום פחות לישנוניות ולסחרחורות.

יחד עם זאת, תרופות ממשפחת SSRI עלולות לגרום לבחילה וכאבי ראש, יובש בפה ובעיות בתפקוד המיני.

נוגדי הדיכאון ממשפחת SNRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראדרנלין)

תרופות כדוגמת Venlafaxineו-Duloxetine הן מעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראדרנלין. הן פועלות בדומה ל-SSRI, אך לא רק על סרוטונין, אלא גם על נוראדרנלין (אף הוא מתווך עצבי חשוב הקשור למצב הרוח). אם למטופל יש יתר לחץ דם, חייבים להביא אותו לאיזון לפני שמתחילים טיפול עם venlafaxine. לתרופות אלו יש יותר תופעות לוואי בהשוואה ל-SSRI.

נוגדי דיכאון טריציקליים (TCA)

תרופות ממשפחה זו מומלצות כאשר המטופלים אינם מגיבים לנוגדי הדיכאון מקבוצת SSRI.

נוגדי דיכאון טריציקליים נמצאים בשימוש מזה זמן רב והם יעילים לגבי 50%-60% מהמטופלים. אף קבוצה זו של תרופות מיועדת לטיפול בדיכאון מתון וקשה.

למעשה, אין כמעט הבדל ביעילות בין נוגדי הדיכאון הטריציקליים לבין SSRI. אך מתברר, שנוגדי דיכאון טריציקליים יעילים יותר כשהטיפול ניתן במסגרת אשפוז בבית חולים.

החיסרון הבולט של תרופות ממשפחה זו, הן תופעות הלוואי הרבות והחמורות יותר. זו הסיבה שהרופאים ממליצים עליהן רק אחרי שנוכחו לדעת שנוגדי הדיכאון ממשפחת SSRI לא הביאו לשיפור במצב החולה.

תופעות הלוואי של נוגדי דיכאון טריציקליים (יכולות להשתנות ממטופל למטופל) כוללות: יובש בפה, הפרעות בראיה, עצירות, קושי במתן שתן, הזעה, סחרחורת וישנוניות רבה.

מעכבי האנזים מונואמין אוקסידאז (MAOI)

קבוצת תרופות זו משמשת לטיפול בדיכאון מתון וקשה. עם זאת, מדובר בתרופות שנמצאת בשימוש נדיר ואינן מהוות את "הבחירה הראשונה" לטיפול מבין נוגדי הדיכאון, בהיותן מושפעות מאד מתזונתו של המטופל ומשימוש בתרופות אחרות. הן אף עלולות לגרום לתופעות לוואי מסוכנות, כיתר לחץ דם.

הקושי הידוע של מטופלים לעבור משימוש במעכבי MAO לקבוצות אחרות של נוגדי דיכאון, מהווה סיבה נוספת לנטייתם של הרופאים לראות בהם ברירה אחרונה של הטיפולים התרופתיים. למרות ההתפתחות של טיפולים חדשניים יותר, עדיין מעכבי MAO נחשבים חשובים, בהיותם יעילים עבור חולים שאינם מגיבים לטיפול באמצעות נוגדי דיכאון אחרים.

השימוש במעכבי MAO מחייב שמירה קפדנית על תזונה. במהלך הטיפול בתרופות ממשפחה זו אסור לאכול גבינות צהובות, סוגי בשר מסוימים, הרינג כבוש ותמצית שמרים.

נוגדי דיכאון אחרים

נוגדי דכאון נוספים, חדשים יותר ופחות, כוללים לדוגמא:

• Voritoxetine - תרופה העובדת במספר מנגנונים המשפיעים על מסלולי הסרוטונין במוח
• Mirtazapine - תרופה העובדת סמפר מנגנונים המשפיעים על מסלולי הסרוטונין והנוראדרנלין במוח
• Bupropion - מעכב ספיגה חוזרת של נוראדרנלין ודופמין

טיפולים פסיכולוגיים

טיפול פסיכולוגי, המכונה לעיתים "טיפול מילולי", כולל מספר שיטות אשר משמשות לטיפול בבעיות נפשיות ורגשיות. הבחירה בין השיטות השונות תלויה בהעדפות האישיות של המטופל, בחומרת המחלה וכמובן גם בזמינות הטיפול.

בין השיטות המומלצות לטיפול בדיכאון ראוי להזכיר טיפול קוגניטיבי התנהגותי, ייעוץ כטיפול לפתרון בעיות וכן צורות נוספות של פסיכותרפיה. קיימות גם שיטות אחרות של טיפול מילולי, אולם נצברו אך מעט הוכחות חד-משמעיות הנוגעות למידת יעילותן.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT)

טיפול קוגניטיבי התנהגותי מסייע להבנת המחשבות וההתנהגות של המטופל בהווה, וכן של הדרך שבה הן משפיעות עליו. למרות ששיטת CBT מכירה בעובדה שארועים מהעבר תרמו לעיצוב האישיות, היא מתרכזת בעיקר בשינוי צורת החשיבה, התחושה וההתנהגות בהווה.

CBT היא השיטה הידועה ביותר מבין השיטות המטפלות בדיכאון באמצעות שיחות מילוליות. היא נחקרה לעומק בהקשר של טיפול בדיכאון. המחקרים מראים ש-CBT יעילה בקרב כמחצית מהאנשים שעוברים את הטיפול. זהו גם שיעור ההצלחה במקרה של טיפול באמצעות תרופות נוגדות דיכאון.

ניתן להשתמש גם בשיטות טיפול אחרות, אף שלא ברור עד כמה הן יעילות בהקלה על הסימפטומים של דיכאון. כדאי להיוועץ ברופא מומחה באשר לשיטה המתאימה ביותר למטופל.

CBT ממוחשב

טיפול קוגניטיבי התנהגותי ממוחשב (CBT) מופעל באמצעות מסך המחשב ולא באמצעות שיחה אישית בין מטפל למטופל. ניתן להשתמש בו בעזרת מחשב אישי בבית. שיטה זו מתאימה לאנשים שלא רוצים ליטול תרופות או שאינם מעוניינים להיפגש עם המטפל.

לשיטה זו יש יתרון משמעותי עבור אותם אנשים עם דיכאון, הלוקים גם בפוביה (פחד) הקשורה ליציאה מהבית.

ייעוץ

אדם הלוקה בדיכאון יכול לשוחח עם היועץ על הקשיים שהוא נתקל בהם. ליועץ במקרה כזה יש תפקיד תומך והוא יכול לסייע במציאת פתרונות.

פסיכותרפיה פסיכודינמית

טיפול בפסיכותרפיה פסיכודינמית יכול להימשך מספר שנים והוא מכוון לשינוי הדפוסים ההתנהגותיים. המטפל, שבמקרה זה אינו חייב לדבר הרבה, מתמקד ביצירת יחסי אמון וקבלה שיאפשרו את חשיפת המידע האינטימי מההווה ומהעבר של המטופל.

מטרת הטיפול כאן היא לחקור את הצדדים החבויים של האישיות והנפש ולחפש את הקשרים בין הארועים בעבר לבין החוויות והתחושות בהווה. כך יכול המטופל להבין את פעולותיו ותחושותיו.

קיימת גם גרסה מקוצרת של פסיכותרפיה פסיכודינמית, שנמשכת 10-20 מפגשים ואשר מתמקדת בתחום מסוים בחיי האדם.

אף שקיימות רק מעט חוות דעת התומכות בשימוש בשיטה זו כאמצעי לטיפול בסימפטומים של דיכאון, ניתן להיעזר בה במצבים שבהם הדיכאון מלווה בבעיות פסיכולוגיות מורכבות.

טיפול במסגרת בית חולים

במצב של דיכאון קשה, או כשהטיפול שניתן על ידי הרופא אינו יעיל, ניתן להפנות את המטופל לבית חולים מתאים. חלופה נוספת יכולה להיות טיפול משולב במרפאת מומחים ייעודית, הניתן על ידי צוות של פסיכולוגים, פסיכיאטרים, אחיות מומחיות ומרפאים בעיסוק. צוות כזה מתמקד בטיפול משולב ומרוכז, לרבות באמצעות שיחות בשיטות השונות.

לעיתים, שעה שהטיפולים הרגילים אינם משיגים את התוצאות המקוות, מסייע אשפוז לעקוב טוב יותר אחר מצב החולה תוך מתן טיפולים מרוכזים יותר. יש לשקול אשפוז כשמצב הדיכאון קשה עד כדי סיכון החיים של החולה.

הטיפולים במסגרת האשפוז יכולים לכלול שימוש בנוגדי דיכאון, בתרופות נוספות וטיפולים אלקטרו-מגנטיים.

טיפול בהלם חשמלי (ECT)

במהלך הטיפול בהלם חשמלי מצמידים אלקטרודות אל ראשו של המטופל ומעבירים דרכן זרם חשמלי קצר, כדי שיגרום לפרכוסים. הטיפול בהלם חשמלי ניתן בהרדמה כללית, בליווי תרופה שמרגיעה שרירים, על מנת למנוע עוויתות. הטיפול ניתן בדרך כלל פעמיים בשבוע במשך 3-6 שבועות.

הטיפול בהלם חשמלי משמש כאמצעי טיפולי מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת. ככול הנראה גורם הטיפול לשינויים בתגובות העצבים למתווכים העצביים אשר משפיעים על מצב הרוח. המנגנון המדויק של פעולת הטיפול עדיין אינו ברור במלואו.

הטיפול יעיל במצבים של דיכאון קשה מאד, כאשר החולה אינו מגיב לטיפולים אחרים. הוא מקל על דיכאון חמור המלווה בנטיות אובדניות, ומאפשר לחולה לחזור לתפקוד יומיומי. עם זאת, לטיפול עלולות להיות תופעות לוואי קשות, כולל בלבול ופגיעה ביכולת החשיבה ובזיכרון לטווח ארוך ולטווח קצר.

המומחים חלוקים בדעותיהם לגבי השימוש בשיטה זו, העלולה להזיק למטופל יותר משתועיל לו. אם נשקלת האפשרות להשתמש בטיפול בהלם חשמלי יש לעשות זאת בזהירות רבה, לאחר שנלקחו בחשבון כל היתרונות והחסרונות עבור המטופל המסוים.

גירוי מגנטי תוך גולגולתי (TMS)

טיפול באמצעות גירוי מגנטי תוך גולגולתי עשוי לסייע לפעילות האלקטרומגנטית של המוח. אמנם אין בטיפול זה סיכונים מיוחדים, אך גם אין הוכחות מוצקות לגבי מידת יעילותו במצבי דיכאון.

ישנן דרכים חיוביות רבות לשיפור מצב הרוח ולהקלה על מצבי דיכאון.

כשלוקים בדיכאון גם הפעילות היומיומית הפשוטה עלולה להיראות כמו טיפוס מצוקים: כוס שנשברת יכולה להיתפס כאסון גדול, וקבלת החלטה פשוטה כלשהי עלולה להוות קושי מהותי.

המתח הרב שרובנו חשופים אליו עלול לפגום בחשיבה צלולה ולהפריע לחיי היומיום, במיוחד אצל אדם הנוטה למצבי דיכאון. לכן חשוב ללמוד "לקחת פסק זמן", להירגע מהקצב המהיר של החיים המודרניים ולאמץ שיטות הרפיה והתמודדות עם מצבי לחץ.

פעילות גופנית ותזונה בריאה

מחקרים מעידים על כך שפעילות גופנית עשויה להיות יעילה עבור אנשים מסוימים, ממש כמו הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון, במיוחד עבור אלו הלוקים בצורה הקלה והמתונה של הדיכאון הקליני. נמצא כי פעילות גופנית משפרת את מצב הרוח, מפחיתה לחץ, מתח וחרדה, מגבירה את הפרשת האנדורפינים (חומרים שהגוף מייצר ואשר משרים הרגשה כללית טובה) ומחזקת את ההערכה העצמית.

המומחים ממליצים על פעילות גופנית כטיפול בדיכאון בכל הגילאים. בנוסף לכך, חשוב לשמור על תזונה בריאה.

לדבר על הבעיה

כשחולקים את עניין הדיכאון עם אדם נוסף או עם קבוצה, יוצרים מעגלי תמיכה ולא מרגישים בודדים בעקבות המצב. מחקרים מדעיים הוכיחו ששיחות מסייעות לאנשים להחלים מהדיכאון, ולהתמודד בצורה טובה יותר עם מצבי לחץ ותקופות של קשיים בחיים.

לא כל אחד מרגיש בנוח לחשוף את מצבו הנפשי בפני אחרים, ולשתף אותם במצוקותיו. ניתן גם לנסות דרכים חלופיות להבעת רגשות, כמו כתיבה יוצרת או עבודות אמנות. אף בעזרת אלו ניתן לשפר את מצב הרוח.

הימנעות מסמים ומצריכה מוגזמת של אלכוהול

הוכח כי עישון סמים ושתייה מוגזמת של אלכוהול מחמירים את הדיכאון בטווח הארוך, אף שהם עשויים לספק הקלה רגעית.

למרות שאנשים רבים סבורים שעישון חשיש או מריחואנה אינו גורם לשום נזק, הרי מחקרים הדגימו קשר הדוק בין השימוש בסמים אלו לבין מחלות נפשיות, לרבות דיכאון. עישון חשיש עלול לגרום לתופעות הבאות:

• החמרת הסימפטומים של הדיכאון.
• הגברת תחושות העייפות וחוסר העניין.
• סיכון גדול יותר לחזרת הדיכאון מוקדם יותר ובתדירות גבוהה יותר.
• הפחתת יעילות הטיפול התרופתי בדיכאון.
• נטייה להפסקת הטיפול התרופתי.
• הקטנת הסיכוי להחלמה מלאה.

אנשים הצורכים דרך קבע אלכוהול או סמים, טוב יעשו אם יפנו לקבלת עזרה ותמיכה, מרופא מומחה ומגופים המסייעים בגמילה ממצבים כאלו.

החיים עם אדם שלקה בדיכאון

הדיכאון אינו פוגע רק במי שלוקה בו, אלא גם באנשים הקרובים לו. החיים עם מישהו שלקה בדיכאון מערימים עומס וקושי על מערכת היחסים. בני זוג, או הורים רבים חשים חסרי אונים במצבים כאלו. חשוב שימצאו קבוצת תמיכה, או בני שיח הנמצאים במצב דומה.

כאשר הדיכאון שחווה בן או בת זוג פוגע בחיי המשפחה ובזוגיות, רצוי לפנות ליועץ בתחום על מנת לקבל את עזרתו. הדבר תקף במיוחד כשהגבר הוא זה שלקה בדיכאון. מתברר שגברים נוטים פחות לבקש עזרה ומשתמשים יותר באלכוהול ובסמים כשהם בדיכאון.

התמודדות עם מחשבות אובדניות

דיכאון שאינו מטופל עלול להחריף ולהגיע למצבים של תפקוד מוגבל, תלותיות ופגיעה עצמית. יותר מ-90% ממקרי התאבדות קשורים לבעיות נפשיות. רוב האנשים שמחליטים ליטול את חייהם סובלים מדיכאון קשה.

סביר להניח שרמת הסיכון להתאבדות קשורה לחומרת הדיכאון. יחד עם זאת מסתבר שאנשים הלוקים בדיכאון נוטים להתאבד דווקא כשהם מתחילים לצאת מהמצב הדיכאוני. כנראה שכשהחולה מתחיל להרגיש הקלה, הוא מקבל דחף ונחישות לפעולה אובדנית. במצבים אלה חייבים לפנות לעזרה רפואית בהקדם האפשרי.

פגיעה עצמית

פגיעה או פציעה שהאדם גורם לעצמו מהווה סימפטום לבעיות נפשיות שונות, ובהן דיכאון. אומנם אין קשר ישיר בין פגיעה עצמית לבין התאבדות, אך קיים חשש שאנשים הפוגעים בעצמם עלולים ליטול את חייהם בלי כוונה, או בשוגג, כתוצאה ממעשיהם.