מחלת הסעיפים ודלקת הסעיפים (דיוורטיקולוזיס ודיוורטיקוליטיס) - מידע רפואי

מחלת הסעיפים (דיוורטיקולוזיס) הינה מצב שבו כיסים קטנים, המכונים סעיפים, בולטים מדופן המעי הגס. היא שכיחה מאוד. 50% מהאנשים בעולם המערבי לוקים במחלה עוד לפני גיל 50, ו-70% לוקים בה בטרם יימלאו להם 80. 3 מתוך כל 4 חולים לא יחושו כל תסמין, ומחלתם תוגדר לפיכך אסימפטומטית.

מחלת הסעיפים עלולה לגרום להתקפי כאב בבטן התחתונה, לעצירות ולשילשולים. ניתן לטפל בה על-ידי העשרת התזונה בסיבים.

דלקת הסעיפים (דיוורטיקוליטיס)

דלקת הסעיפים היא סיבוך של מחלת הסעיפים, המתרחש כאשר הכיסים בדופן המעי הגס (דיוורטיקולות) הופכים מזוהמים ומודלקים. הדבר עלול לגרום לכאבים חזקים מתמשכים ולחום. אחד מכל 4 אנשים עם דיוורטיקולות יעבור לפחות אירוע אחד של דלקת הסעיפים.

דלקת סעיפים בלתי מטופלת עלולה להיות קטלנית, בגלל שהזיהום עלול להתפשט לחלקים אחרים של הגוף. בדרך כלל היא ניתנת לטיפול באמצעות אנטיביוטיקה, אך אם היא נשנית מומלץ לטפל בה באמצעות ניתוח.

מחלת הסעיפים

הסימפטומים של מחלת הסעיפים הם:

• התקפות של כאב בבטן התחתונה, בדרך כלל בצד השמאלי התחתון. הכאב עלול להתעורר בעקבות אכילה. הטלת צואה ופליטת גזים עשויים להקל על הכאבים.
• הרגשת נפיחות.
• שינוי בהרגלי הטלת צואה (לעיתים יש שילשולים אך עצירות היא מצב יותר שכיח).
• כמות קטנה של דם בתוך הצואה.

דלקת הסעיפים

הסימפטום העיקרי של דלקת הסעיפים הוא כאב מתמשך שלעיתים הוא חמור. הכאב מתחיל מתחת לטבור ומשם עובר לצד השמאלי התחתון של הבטן.

חוץ מכאבי בטן חזקים סימפטומים נוספים של דלקת הסעיפים כוללים:

• חום.
• צורך תכוף להשתין.
• כאב בזמן מתן שתן.
•  בחילות.
• הקאות.
• עצירות.
• דימום מהרקטום (הקצה של המעי הגס).

למעי הגס יש שני תפקידים בתהליך העיכול:

• ספיחת נוזלים ומלחים מהמזון.
• דחיפת חומרי פסולת לא מעוכלים דרך הרקטום (שהינו הקצה שלו) אל מחוץ לגוף, דרך פי הטבעת (כך נפטר הגוף מהפסולת בצורת צואה).
• המבנה של המעי הגס דומה לזה של צמיג. הוא מורכב משכבה פנימית גמישה המכוסה בשכבה חיצונית קשיחה יותר, אשר מורכבת משרירים.

חוסר בסיבים תזונתיים

אי אכילת כמות מספקת של סיבים תזונתיים נחשבת לגורם העיקרי של מחלת הסעיפים. הסיבים מגדילים את נפח הצואה ומרככים אותה, כך שנדרש פחות לחץ מהמעי כדי לדחוף אותה אל מחוץ לגוף.

לעומת זאת, כדי להוציא צואה קטנה וקשה צריכים שרירי המעי להתאמץ יותר. הלחץ שנוצר בזמן מעברה במעי הגס גורם להיווצרות אזורים חלשים בשכבה החיצונית של השרירים. אזורים אלה מאפשרים לשכבה הגמישה הפנימית להידחף דרכם החוצה וכך נוצרים הכיסים המופיעים במחלת הסעיפים.

למרות שאין עדויות קליניות אשר קושרות באופן מוחלט בין סיבים למחלת הסעיפים, קיימות עדויות נסיבתיות מכריעות. באזורים בעולם שבהם תזונה עשירה בסיבים הינה שכיחה, כמו אפריקה או דרום אסיה, מחלת הסעיפים כמעט ואינה קיימת.

מחלת הסעיפים ודלקת הסעיפים

לא ידוע מדוע חלק מהחולים במחלת הסעיפים מפתחים את דלקת הסעיפים ויתרתם אינם מפתחים אותה. דלקת הסעיפים נגרמת על-ידי זיהום של דיוורטיקולה אחת או יותר, בדרך כלל כאשר חיידקים מתרבים במהירות בתוך חתיכת צואה שנתקעת באחד הכיסים ומתפשטים משם.

מחלת הסעיפים

מחלת הסעיפים עלולה להיות קשה לאבחון רק על סמך תסמיניה, הדומים לאלה של מחלות ומצבים אחרים (תסמונת המעי הרגיז למשל). לפיכך הרופא עשוי להמליץ לעשות תחילה בדיקות דם, כדי לשלול מצבים שאינם מחלת הסעיפים.

קולונוסקופיה

כדי לאשר מעל לכל ספק הימצאות דיוורטיקולות יש להסתכל לתוך המעי. ניתן לעשות זאת על-ידי קולונוסקופיה – שיטה שבה משתמשים בצינור דק (קולונוסקופ), אשר מצלמה זעירה מותקנת בקצהו. הקולונוסקופ מוחדר דרך הרקטום אל תוך המעי הגס.

טרם ביצוע קולונוסקופיה נותנים לנבדק חומר משלשל (לקסטיב) כדי לרוקן את המעיים ולאפשר התבוננות "נקייה".

קולונוסקופיה מתבצעת אגב הרדמה מקומית כדי שלא ייגרמו כאבים. למרות זאת, תיתכן אי נעימות קלה.

חוקן בריום

שיטה נוספת בה עושים שימוש כדי לאשר הימצאות של סעיפים (דיוורטיקולי) היא חוקן בריום. זוהי שיטה ישנה, שבמרבית המקרים הוחלפה בבדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT).

בריום הוא נוזל שניתן לראותו בצילום רנטגן. על כן משתמשים בו לצפות את פני השטח הפנימיים של איברים שאינם נראים בצילומי רנטגן, כדוגמת המעי הגס.

טרם הבדיקה מקבל הנבדק חומר משלשל כדי לרוקן את המעיים. אחר כך מוחדר לרקטום צינור, שבאמצעותו מתיזים את נוזל הבריום. בשלב הבא מצלמים סידרה של צילומי רנטגן. אף שהפרוצדורה אינה כואבת יש אנשים שמוצאים עצמם נבוכים מעט במהלכה.

דלקת הסעיפים

אם בעבר הייתה למטופל מחלת הסעיפים, בדרך כלל יוכל הרופא לאבחן את דלקת הסעיפים על-ידי ביצוע בדיקה גופנית, חקירת התסמינים שהוא חווה וההיסטוריה הרפואית שלו. ייתכן שאף יבצעו בדיקת דם, שכן מספר גבוה של תאי דם לבנים יכול להצביע על נוכחות של זיהום.

אם לא הייתה למטופל מחלת הסעיפים בעבר, תידרשנה בדיקות נוספות. אלו נחוצות על מנת לאשר את האבחנה ולשלול מצבים אחרים כדוגמת אבנים בכיס מרה או בקע (הרניה, קילה).

ניתן להשתמש בבדיקות כמו חוקן בריום וסריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת). בסריקת CT מצלמים רצף של צילומי רנטגן ובעזרת מחשב מרכיבים אותם ליצירת תמונה תלת ממדית מפורטת של פנים הגוף.

עושים גם שימוש בסריקת CT כאשר הסימפטומים חמורים במיוחד. זאת כדי לבדוק אם הזיהום לא התפשט לחלקים אחרים בגוף או שנוצר סיבוך אחר, דוגמת מורסה (אבצס, פצע מוגלתי).

מחלת הסעיפים

ניתן לטפל במרבית המקרים של מחלת הסעיפים בבית. משכך כאבים מסוג פרצטמול (אקמול, דקסמול), שאינו מצריך מרשם רופא, מומלץ להקלה על הסימפטומים.

משככי כאבים מסוג נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAID) כמו אספירין או איבופרופן אינם מומלצים בגלל שהם עלולים לגרות את הקיבה ולהגביר את הסיכוי לפתח דימום פנימי.

תזונה עשירה בסיבים עשויה להקל תחילה על הסימפטומים ואחר כך אף לפתור את הבעיה של תסמיני מחלת הסעיפים. יש שיחושו בשיפור ימים אחדים בלבד לאחר שישנו את תזונתם אולם בדרך כלל יחלוף כחודש עד אשר יתחוורו למטופל יתרונות תזונה זו במלואם.

אם יחווה המטופל עצירויות, ייתכן שיינתנו לו משלשלים נפחיים העלולים לגרום לגזים ולנפיחות. ככלל, חשוב להקפיד על שתיית נוזלים מרובה

כדי למנוע חסימות במערכת העיכול.

במקרים מסוימים של מחלת הסעיפים, מתרחשים דימומים חמורים או מתמשכים מהרקטום. התופעה מתרחשת כאשר כלי הדם במעי הגס שהוחלשו על-ידי הדיוורטיקולות הפכו פגיעים. בדרך כלל הדימום אינו מכאיב אולם אם החולה מאבד יותר מדי דם, עליו לקבל עירוי דם בבית חולים.

יש ליצור קשר עם רופא המשפחה מיד כשמבחינים בכול דימום כבד או מתמשך מהרקטום.

דלקת הסעיפים

כאשר דלקת הסעיפים היא קלה, בדרך כלל ניתן לטפל בה בבית. רופא המשפחה ירשום אנטיביוטיקה לשם טיפול בזיהום וניתן ליטול פראצטמול נגד הכאבים.

חשוב ליטול את כל מנות האנטיביוטיקה על פי הרשום במרשם, אף אם הוקל למטופל בטרם סיים אותן. זאת כדי למנוע הופעה של זני חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה בגוף המטופל.

חלק מהאנטיביוטיקות שמשתמשים בהן לטיפול בדלקת הסעיפים עלולות לגרום לאחת או יותר מתופעות הלוואי הבאות:

• בלבול וטשטוש (אל תנהגו במצב זה).
• בחילות.
• הקאות.
• שלשולים.

בנוסף, אנטיביוטיקות מסוימות עלולות לגרום לתגובות בלתי צפויות אם צורכים אלכוהול בעת נטילתן.

ידוע שאנטיביוטיקות גורמות לפגיעה ביעילותן של גלולות או מדבקות למניעת הריון. לפיכך יש להשתמש באמצעי מניעה אחר, כדוגמת קונדום, במהלך התקופה בה נוטלים אנטיביוטיקה ובמשך 7 ימים לאחר מכן. רופא המשפחה יוכל לייעץ למטופלת אלו אנטיביוטיקות הן בעיתיות במובן זה.

לחולה בדלקת הסעיפים עשוי הרופא להמליץ על דיאטת נוזלים למשך ימים אחדים, עד להקלה בסימפטומים. לאחר מכן ניתן לחזור בהדרגה למזון מוצק, במהלך 2-3 ימים.

אם דלקת הסעיפים מחמירה, ייתכן שיתעורר צורך באשפוז בבית חולים. טיפול בבית חולים מומלץ כאשר:

• פראצטמול אינו מסייע בהקלת כאבים.
• החולה אינו מסוגל לשתות די כדי למנוע התייבשות.
• החולה אינו מסוגל ליטול אנטיביוטיקה דרך הפה (בטבליות, קפסולות או סירופים).
• המצב הבריאות הכללי של החולה ירוד.
• המערכת חיסונית של החולה מוחלשת והוא מועד לסבול מסיבוכים.
• הסימפטומים אינם משתפרים לאחר 48 שעות של טיפול בבית.

במהלך האשפוז סביר שהמטופל יקבל זריקות אנטיביוטיקה ויחובר לעירוי תוך ורידי, שדרכו יקבל נוזלים ורכיבי תזונה. רוב האנשים יתחילו להראות סימני שיפור בתוך 2-3 ימים.

ניתוח

הואיל וכל אירוע של דלקת הסעיפים טומן בחובו סיכון גובר להתפתחות סיבוכים חמורים, יש לשקול ניתוח, במיוחד שעה שהיו לכם בעבר שני אירועים או יותר של הדלקת.

בניתוח המכונה כריתה חלקית של המעי הגס, מסירים מהמעי הגס את החלק שנפגע כתוצאה מהדלקת, והאזורים הבריאים שלו מחוברים יחד מחדש.

ניתוח כזה לא יפגע בדרך כלל בפעילות התקינה של המעיים, אולם השיבה לאכילת מזון מוצק לאחר הניתוח תתאפשר רק באופן הדרגתי.

תזונה עשירה בסיבים עשויה למנוע את מחלת הסעיפים ולהקל על הסימפטומים לחולים בה.

התזונה צריכה להיות מאוזנת ולכלול לפחות 5 מנות יומיות של פירות וירקות בתוספת דגנים מלאים. מבוגרים צריכים לאכול בין 18 ל-30 גרם של סיבים ביום.

להלן רשימה מדגמית של מזונות עשירים בסיבים וכמות הסיבים הנמצאים במנה אופיינית:

קערה בינונית של פתיתי סובין (ברן פלייקס)

מזון

קערה בינונית של פתיתי סובין (ברן פלייקס)

כמות סיבים במנה

3.9 גרם

קערה בינונית של מוזלי (לא מומתק)

מזון

קערה בינונית של מוזלי (לא מומתק)

כמות סיבים במנה

3.4 גרם

קערה בינונית של דייסה

מזון

קערה בינונית של דייסה

כמות סיבים במנה

2.3 גרם

2 פרוסות לחם מקמח מלא

מזון

2 פרוסות לחם מקמח מלא

כמות סיבים במנה

3.5 גרם

2 פרוסות לחם חום

מזון

2 פרוסות לחם חום

כמות סיבים במנה

2.5 גרם

מנה בינונית של פסטה

מזון

מנה בינונית של פסטה

כמות סיבים במנה

3.8 גרם

חצי פחית שימורים שעועית אפויה

מזון

חצי פחית שימורים שעועית אפויה

כמות סיבים במנה

7.4 גרם

1 אגס בינוני

מזון

1 אגס בינוני

כמות סיבים במנה

3.7 גרם

3 משמשים שלמים

מזון

3 משמשים שלמים

כמות סיבים במנה

5.0 גרם

3 שזיפים שלמים

מזון

3 שזיפים שלמים

כמות סיבים במנה

5.0 גרם

פריטוניטיס (דלקת הצפק)

במקרים נדירים, דיוורטיקולה מזוהמת עלולה להתפוצץ ולגרום להתפשטות הזיהום לקרום המצפה את האיברים הפנימיים של הבטן ואת דופן הבטן, הידוע בשם פריטונאום (צפק). זיהום כזה נקרא פריטוניטיס או דלקת הצפק.

פריטוניטיס עלול להיות מצב מסכן חיים המחייב טיפול אנטיביוטי מיידי. ייתכן שיידרש גם ניתוח לתיקון הנזקים ולניקוז של מוגלה.

מורסה (אבצס)

לעיתים פריטוניטיס עלולה לגרום למורסה, שהיא חלל או גוש מלא במוגלה בתוך הרקמה. אם יש מורסה, ייתכן שיתעורר צורך בניתוח על מנת לנקז החוצה את המוגלה.

פיסטולה

פיסטולה הוא כינוי למצב של צינור לא תקין או מעבר לא תקין, שבמקור אמור לחבר בין שני איברים של הגוף. למשל, בצינור המעיים, בקיר הבטן או בשלפוחית השתן. המצב מתרחש כאשר שתי רקמות נגועות באות במגע זו עם זו והן נדבקות זו לזו. לאחר החלמת האזור הנגוע עלולה להיווצר במקום הידבקות, היינו פיסטולה. במקרים רבים יידרש ניתוח על מנת להסיר את הפיסטולה.

חסימת מעיים

אם הזיהום גרם להצטלקות המעי הגס, הוא עלול להיחסם באופן חלקי או מוחלט. מעי חסום באופן מוחלט מהווה מצב חירום רפואי, מאחר שללא התערבות רפואית דחופה תתחיל רקמת המעי להינמק ובסופו של דבר תיקרע – דבר שיגרום לפריטוניטיס (דלקת הצפק).

מעי החסום באופן חלקי איננו מצב חירום כמו מעי החסום לחלוטין, אולם עדיין מחייב טיפול רפואי. אם לא מטפלים בו, הוא יפריע ליכולת עיכול המזון ועלול לגרום לכאבים חזקים.

במקרים מסוימים, ניתן להסיר את האזור החסום במעיים על ידי ניתוח. לעומת זאת, אם ההצטלקות והחסימה שבעקבותיה נרחבות יותר, ייתכן שיהיה צורך בקולוסטומיה זמנית או קבועה.

קולוסטומיה היא מילה המורכבת משתי מילים יווניות: קולון - שפירושו "המעי הגס" וסטומה - שפירושה "פה" או "פתח".

בקולוסטומיה, פוערים פתח (סטומה) באחד מצידי הבטן, וקצה בריא של המעי הגס מוצא דרך הפתח שנפער בדופן הבטן, ומחובר לשקית חיצונית. זוהי למעשה הטיה של הפרשות המעי הגס, כדי לעקוף קטע חולה או בעייתי. במקרים רבים, לאחר שלמעי תהא הזדמנות להחלים, ניתן יהיה לחבר שוב את המעיים ולהסיר את שקית הקולוסטומיה.

אם לא ניתן להסיר את השקית, יש אפשרות להתקין שקית פנימית (שקית אילאו-אנלית) כך שהמטופל לא יאלץ לחיות עם שקית הפרשות מחוץ לגוף.