מחלת הסעיפים ודלקת הסעיפים (דיוורטיקולוזיס ודיוורטיקוליטיס) - מידע רפואי

מחלת הסעיפים עלולה להיות קשה לאבחון רק על סמך תסמיניה, הדומים לאלה של מחלות ומצבים אחרים (תסמונת המעי הרגיז למשל). לפיכך הרופא עשוי להמליץ לעשות תחילה בדיקות דם, כדי לשלול מצבים שאינם מחלת הסעיפים.

כדי לאשר מעל לכל ספק הימצאות דיוורטיקולות יש להסתכל לתוך המעי. ניתן לעשות זאת על-ידי קולונוסקופיה – שיטה שבה משתמשים בצינור דק (קולונוסקופ), אשר מצלמה זעירה מותקנת בקצהו. הקולונוסקופ מוחדר דרך הרקטום אל תוך המעי הגס.

טרם ביצוע קולונוסקופיה נותנים לנבדק חומר משלשל (לקסטיב) כדי לרוקן את המעיים ולאפשר התבוננות "נקייה".

קולונוסקופיה מתבצעת אגב הרדמה מקומית כדי שלא ייגרמו כאבים. למרות זאת, תיתכן אי נעימות קלה.

שיטה נוספת בה עושים שימוש כדי לאשר הימצאות של סעיפים (דיוורטיקולי) היא חוקן בריום.

בריום הוא נוזל שניתן לראותו בצילום רנטגן. על כן משתמשים בו לצפות את פני השטח הפנימיים של איברים שאינם נראים בצילומי רנטגן, כדוגמת המעי הגס.

טרם הבדיקה מקבל הנבדק חומר משלשל כדי לרוקן את המעיים. אחר כך מוחדר לרקטום צינור, שבאמצעותו מתיזים את נוזל הבריום. בשלב הבא מצלמים סידרה של צילומי רנטגן. אף שהפרוצדורה אינה כואבת יש אנשים שמוצאים עצמם נבוכים מעט במהלכה.

אם בעבר הייתה למטופל מחלת הסעיפים, בדרך כלל יוכל הרופא לאבחן את דלקת הסעיפים על-ידי ביצוע בדיקה גופנית, חקירת התסמינים שהוא חווה וההיסטוריה הרפואית שלו. ייתכן שאף יבצעו בדיקת דם, שכן מספר גבוה של תאי דם לבנים יכול להצביע על נוכחות של זיהום.

אם לא הייתה למטופל מחלת הסעיפים בעבר, תידרשנה בדיקות נוספות. אלו נחוצות על מנת לאשר את האבחנה ולשלול מצבים אחרים כדוגמת אבנים בכיס מרה או בקע (הרניה, קילה).

ניתן להשתמש בבדיקות כמו חוקן בריום וסריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת). בסריקת CT מצלמים רצף של צילומי רנטגן ובעזרת מחשב מרכיבים אותם ליצירת תמונה תלת ממדית מפורטת של פנים הגוף.
עושים גם שימוש בסריקת CT כאשר הסימפטומים חמורים במיוחד. זאת כדי לבדוק אם הזיהום לא התפשט לחלקים אחרים בגוף או שנוצר סיבוך אחר, דוגמת מורסה (אבצס, פצע מוגלתי).