מיימת ראש (הידרוצפלוס) - מידע רפואי

מיימת ראש (הידרוצפלוס) היא מצב בו חלה הצטברות של עודף נוזל שדרה במוח.

לנוזל השדרה (cerebrospinal fluid – CSF) יש שלושה תפקידים חשובים:

• הגנה על המוח מפני נזק.
• סילוק חומרי פסולת מהמוח.
• אספקת חומרי תזונה למוח הדרושים לו לתפקוד תקין.

באופן תקין נוזל השדרה מיוצר על ידי המוח בכמות קבועה של כחצי ליטר ביום. במקביל, נוזל ישן נספג לתוך כלי הדם ומתפנה מהמוח. לעיתים התהליך הזה מופרע ונוזל השדרה מצטבר במוח ויוצר עליו לחץ, דבר שעלול לגרום לנזק מוחי.

הנזק למוח עלול לגרום לקשת רחבה של סימפטומים הכוללים:

• כאבי ראש
• תחושת חולי
• טשטוש ראיה
• קושי בהליכה

במרבית המקרים ניתן לטפל במיימת ראש באמצעות השתלת צינורית דקה המכונה 'שאנט' במוח. הצינורית מנקזת את עודפי הנוזל מהמוח.

סוגים של מיימת ראש

קיימים שלושה סוגים עיקריים של מיימת ראש:

• מיימת ראש מולדת – מיימת ראש שמופיעה אצל היילוד כבר בעת הלידה.
• מיימת ראש נרכשת – מיימת ראש שמתפתחת אצל ילדים או מבוגרים בעקבות פגיעת בראש או מחלה.
• מיימת ראש עם לחץ תקין (normal pressure hydrocephalus – NPH) – מיימת ראש שלרוב מופיעה רק אצל אנשים מבוגרים.

מיימת ראש מולדת

מיימת ראש מולדת מופיעה אצל יילודים ויכולה להיגרם בעקבות מומים מולדים, לרבות ספינה ביפידה, או כתוצאה מזיהומים שהתפתחו אצל האם במהלך ההריון, לרבות חזרת ואדמת.

על פי הערכות המום המולד ספינה ביפידה (שדרה שסועה) מתרחש אצל יילוד אחד מכל 1,000 ובקרב מרבית הלוקים בו תתפתח מיימת ראש. במידה שמיימת הראש גרמה טרם הטיפול בה לנזק מוחי בלתי הפיך, הרי זה עלול להתבטא בפיגור שכלי ובמוגבלויות גופניות.

מיימת ראש נרכשת

מיימת ראש נרכשת עלולה להתפתח אצל ילדים או מבוגרים, על פי רוב בעקבות פגיעה חמורה בראש, או בעקבות מחלה דוגמת גידול במוח.

מיימת ראש עם לחץ תקין (normal pressure hydrocephalus – NPH)

מיימת ראש עם לחץ תקין הוא מצב רפואי שהסיבות לו עדיין נחקרות. הוא עלול להופיע בעקבות פציעה או שבץ, אך במרבית המקרים הגורם אינו ידוע. הגיל הממוצע של האנשים הלוקים במיימת ראש עם לחץ תקין הוא 75, ובעיקרון מדובר במצב רפואי נדיר.

מיימת ראש (הידרוצפלוס) יכולה לגרום לסימפטומים שונים התלויים במידת מה בסוג מיימת הראש ובגיל המטופל.

מיימת ראש מולדת

אצל יילודים הלוקים במיימת ראש ניתן להבחין בסימנים גופניים הכוללים:

• ראש גדול.
• קרקפת דקה ומבריקה עם ורידים שנראים בקלות.
• מרפס (פונטנלה, הנקודה הרכה בקודקוד הראש של תינוקות) מתוח ובולט.
• עיניים המביטות כלפי מטה. תופעה זו מכונה "סימן השמש השוקעת" (setting sun sign), כיוון שהעיניים דומות לשמש השוקעת באופק.
• השרירים בגפיים התחתונות נוקשים ומתכווצים לעיתים קרובות.

בנוסף לסימנים הגופניים ייתכן שיופיעו גם:

• תאבון ירוד.
• עצבנות.
• תחושת חולי.
• ישנוניות.

מיימת ראש נרכשת

מיימת ראש נרכשת עלולה להתפתח אצל ילדים או מבוגרים והיא גורמת המרבית המקרים לכאבי ראש. כאבי הראש חמורים יותר בבוקר לאחר הקימה, מאחר שהנוזל במוח אינו מתפנה כיאות בתנוחת שכיבה ומצטבר במהלך הלילה. ישיבה זקופה מקלה על כאבי הראש. יחד עם זאת, כאשר המיימת אינה מטופלת אזי כאבי הראש הופכים תמידיים וראוי לזכור שמיימת בלתי מטופלת עלולה להוביל למצב מסכן חיים.

סימפטומים אחרים של מיימת ראש נרכשת כוללים:

• כאבים בצוואר.
• תחושת חולי (מחמירה בבוקר).
• ישנוניות שעלולה להתפתח לכדי תרדמת.
• שינויים במצב ההכרה, לרבות בלבול.
• טשטוש ראייה או כפל ראייה.
• קשיים בהליכה.
• היעדר יכולת לשלוט על שלפוחית השתן (אי שליטה על מתן שתן), ובמקרים מסוימים על המעי (אי שליטה על מתן צואה).

מיימת ראש עם לחץ תקין (normal pressure hydrocephalus – NPH)

בשונה מהסוגים האחרים של מיימת ראש, הסימפטומים של מיימת ראש עם לחץ תקין אשר מתרחשת אצל אנשים מבוגרים, מתפתחים באיטיות על פני תקופה של מספר חודשים ואף שנים.

קיימים שלושה סוגים עיקריים של סימפטומים:

• הפרעות הליכה.
• הפרעות במערכת השתן.
• הפרעות בתפקוד השכלי (מנטלי).

הפרעות הליכה:

במרבית המקרים הסימפטום הראשון בו מבחינים הוא שינוי בצורת ההליכה. קיים קושי לבצע את הצעד הראשון כאשר רוצים ללכת וחלק מהאנשים מתארים זאת כתחושה של קיפאון. בנוסף תיתכן גרירת רגליים במקום הרמתן באופן תקין. עם החמרת המצב נפגעת מידת היציבות בעת עמידה ועולה השכיחות של נפילות, בעיקר אגב סיבוב הגוף.

הפרעות במערכת השתן:

• לעיתים קרובות השינויים בצורת ההליכה מלווים בהתקפים של אי שליטה על מתן שתן. אלו באים לידי ביטוי בסימפטומים הבאים:
• תכיפות במתן שתן.
• דחיפות במתן שתן.
• אובדן שליטה על שלפוחית השתן.

הפרעות בתפקוד השכלי (מנטלי):

• תהליך החשיבה הופך לאיטי מהמקובל ומצב זה יכול להתבטא במספר דרכים:
• התמהמהות במענה על שאלות.
• תגובה איטית למצבים שונים.
• עיבוד איטי של מידע חדש.

הסימפטומים הללו דומים לסימפטומים של שיטיון (דמנציה) אולם במקרה זה המצב ישתפר בעקבות טיפול במיימת הראש.

נוזל השדרה (CSF) שנוצר באופן תמידי במוח נע בחללים במוח המכונים חדרים. במצב תקין עודף של נוזל שדרה מתפנה מהמוח על ידי ספיגתו לזרם הדם באמצעות רקמה מיוחדת שנקראת הסיסים העכבישים (arachnoid villi). הרקמה הזו פועלת כמו שסתום חד כיווני, היינו מאפשרת לעודף נוזל שדרה לעזוב את המוח ולעבור לזרם הדם, אך מונעת מדם לדלוף לתוך המוח ולפגוע בו.

מיימת ראש עלולה להתפתח במקרים הבאים:

• קיימת חסימה באחד החדרים, כך שעודף נוזל לא יכול לנוע אל מחוץ למוח.
• קיימת בעיה ברקמת הסיסים העכבישים שאינה מאפשרת לנוזל השדרה להיספג באמצעותה לתוך כלי הדם.
• המוח מייצר נוזל שדרה בכמות גדולה מהתקין (מצב מאד נדיר).

מיימת ראש מולדת

מיימת ראש מולדת היא מצב המופיע כבר בעת הלידה, שיכול לנבוע ממומים מולדים דוגמת המקרים הקשים יותר של שסעת השדרה (ספינה ביפידה). המיימת נגרמת כתוצאה מהיצרות אפיק הזרימה של נוזל השדרה, למשל כאשר הנתיב שמחבר בין החדרים במוח חסום או מוצר.

מיימת ראש מולדת יכולה גם להופיע אצל תינוקות שנולדים טרם הזמן, לפני שבוע 37 להריון. חלק מהתינוקות שנולדים טרם המועד סובלים

מדימום תוך מוחי שעלול לחסום את זרימת נוזל השדרה ולגרום למיימת ראש.

גורמים נוספים למיימת ראש מולדת יכולים להיות:

• מיימת ראש הקשורה לפגם בכרומוזום X – מצב שמתרחש כתוצאה מפגם (מוטציה) בחומר התורשתי שנמצא על כרומוזום X.
• הפרעות תורשתיות נדירות, דוגמת מום על שם דנדי ווקר (Dandy Walker malformation).
• ציסטה עכבישית – שקיקים המלאים נוזל חוצצים בין המוח לבין הרקמה העכבישית, או בין חוט השדרה לבין הרקמה העכבישית. הרקמה העכבישית היא אחת משלושת הרקמות המקיפות את המוח ואת חוט השדרה.
• במקרים רבים של מיימת ראש מולדת הגורם אינו ידוע ואז יכונה המצב מיימת ראש מולדת אידיופאתית.

מיימת ראש נרכשת

מדובר במיימת ראש שמתפתחת כתוצאה ממחלה או פציעת ראש אשר גורמת לחסימת המעברים בין החדרים במוח. גורמים אפשריים למיימת ראש נרכשת כוללים:

• דימום תוך מוחי – נוצר כאשר דם דולף מכלי הדם המצפים את המוח (דימום תת עכבישי – subarachnoid hemorrhage).
• קריש דם בתוך כלי הדם במוח (venous thrombosis).
• דלקת קרום המוח (מנינגיטיס) – זיהום של הקרומים המקיפים את המוח ואת חוט השדרה.
• גידול מוחי.
• פציעת ראש.
• שבץ מוחי.

יכול להיות גם מצב שאדם נולד עם מעברים צרים במוח שמגבילים את זרימת נוזל השדרה, אך הסימפטומים לכך יופיעו רק מאוחר יותר.

מיימת ראש עם לחץ תקין (normal pressure hydrocephalus – NPH)

מיימת ראש שמופיעה אצל אנשים מבוגרים יכולה להתפתח לאחר פציעת ראש, דימום תוך מוחי או זיהום, אולם במרבית המקרים הסיבה אינה ברורה.

בעיה ברקמת הסיסים העכבישים:

על פי אחת ההשערות שיבוש ברקמת הסיסים העכבישים, היא הרקמה שמאפשרת לנוזל השדרה העודף להתנקז לתוך כלי הדם, אינו מאפשר את ההיפטרות מעודף נוזל השדרה. כתוצאה מכך עולה באופן הדרגתי הלחץ במוח, דבר שעלול לגרום לנזק מוחי המחמיר עם הזמן.

מחלות רקע:

מיימת ראש עם לחץ תקין יכולה להיגרם כתוצאה ממחלות רקע שמשפיעות על הזרימה התקינה של הדם. למשל סוכרת, מחלות לב או רמות כולסטרול גבוהות.

אף כי הגורם המדויק למיימת זו אינו ידוע, סביר שמצבי מחלה המשפיעים על כלי הדם במוח או על כלי הדם המספקים דם למוח יכולים להיות קשורים להתפתחות מיימת ראש עם לחץ תקין.

האבחון של הסוגים השונים של מיימת ראש (הידרוצפלוס) מתבצע באמצעות סריקה של הראש באמצעים שונים.

מיימת ראש מולדת

בחלק מהמקרים בדיקת על קול (אולטרסאונד) המתבצעת במסגרת סקירת מערכות של העובר במהלך ההריון, יכולה לאתר מיימת ראש מולדת טרם הלידה. בדיקת על קול משתמשת בגלי קול בתדירות גבוהה לשם יצירת תמונה של הרחם ושל התינוק שבתוכו.

אם לאחר הלידה עולה חשד שלתינוק יש מאפיינים גופניים הקשורים למיימת ראש מולדת, לרבות ראש גדול, הוא יופנה לבדיקת על קול. כאשר תוצאות בדיקה זו אינן חד משמעיות ניתן לבצע בדיקות נוספות:

• טומוגרפיה ממוחשבת של המוח (computed tomography – CT) – מכשיר ה- CT מבצע סדרה של צילומי רנטגן של המוח בזויות שונות ובעזרת תוכנת מחשב נוצרת תמונה תלת ממדית של המוח.
• דימות של הראש בעזרת תהודה מגנטית (magnatic resonance – MRI) – מכשיר סריקה זה עושה שימוש בשדה מגנטי חזק ובגלי רדיו לשם יצירת תמונה מפורטת של המוח.

בעזרת הסריקות הללו ניתן לראות אם חלה הצטברות נוזלים חריגה במוח ולחץ מוגבר, וכן לעמוד על מומים מבניים במוח שיכולים לגרום למיימת הראש.

מיימת ראש נרכשת

ניתן לאבחן מיימת ראש נרכשת על ידי שילוב של סריקת טומוגרפיה ממוחשבת של המוח (computed tomography – CT) עם דימות של הראש בעזרת תהודה מגנטית (magnatic resonance – MRI). ניתן לזהות בעזרת הסריקות הללו גם את הגורמים לסימפטומים, לרבות גידול במוח.

מיימת ראש עם לחץ תקין (normal pressure hydrocephalus – NPH)

מיימת ראש עם לחץ תקין, המתפתחת על פי רוב אצל מבוגרים, עלולה להיות קשה לאבחון מאחר שהסימפטומים מתפתחים בצורה הדרגתית. בנוסף הסימפטומים הללו שכיחים במצבים דוגמת מחלת אלצהיימר, שעלולה להתלוות לה מיימת ראש עם לחץ תקין.

קיימת חשיבות רבה לאבחון מדויק, כיוון שבניגוד לאלצהיימר, במיימת ראש עם לחץ תקין ניתן להפחית את הסימפטומים באמצעות טיפול מתאים. מקובל להשתמש בעיקר בארבע אמות מידה לשם אבחון:

• הליכה ויציבה.
• יכולות שכליות (מנטליות).
• סימפטומים הקשורים לשלפוחית השתן, לרבות אי שליטה על מתן שתן.
• מראה המוח כפי שמודגם בבדיקות הדימות השונות.

ניתן לאבחן מיימת ראש עם לחץ תקין כאשר קיימים סימפטומים של חוסר יציבות, איטיות בחשיבה, בעיות שליטה על מתן שתן וכמו כן בדיקות הדימות מצביעות על רמות גבוהות מהתקין של נוזל השדרה. יחד עם זאת לא בכול מקרה של מיימת ראש יופיעו כול הסימפטומים.

על מנת להחליט אם ניתוח עשוי לסייע, ייתכן שתידרשנה בדיקות נוספות:

• ניקור מותני (lumbar puncture – LP).
• מבחן ניקוז מותני.
• מבחן עירוי מותני.

ניקור מותני (lumbar puncture – LP)

ניקור מותני הוא הליך בו נלקחת דגימה מנוזל השדרה. במסגרת ההליך מוכנסת מחט חלולה בין חוליות עמוד השדרה באזור הגב התחתון ובאמצעותה נדגמת כמות קטנה מנוזל השדרה. מעבר לתוצאות בדיקת הדגימה, כאשר עצם נטילת הדגימה מפחית את הסימפטומים, הרי הדבר מרמז על כך שניתוח מתאים עשוי לשפר את המצב.

ניקוז מותני

במקרים בהם הניקור המותני אינו גורם להפחתת הסימפטומים ועדיין קיים חשד למיימת ראש, ניתן לבצע ניקוז מותני. ניקוז מותני הוא הליך המתבצע תחת הרדמה מקומית או תחת טשטוש המטופל. במהלכו מחדירים צינורית אל בין חוליות עמוד השדרה כדי לנקז כמות גדולה יחסית של נוזל שדרה. הניקוז מתבצע במהלך מספר ימים, בהם בוחנים אם חלה הפחתה בסימפטומים, למשל על ידי שיפור יכולת ההליכה.

עירוי מותני

עירוי מותני הוא הליך המסייע הן לאבחון והן לקבלת החלטה אם ניתוח מתאים ישפר את המצב. ההליך מתבצע תחת הרדמה מקומית ולכן אינו מכאיב.

במסגרת ההליך מזריקים בקצב איטי נוזל לתוך עמוד השדרה באזור הגב התחתון, אגב מדידת הלחץ הנוצר בעקבות ההזרקה. כאשר אין בעיה הרי הנוזל המוזרק אמור להיספג על ידי הגוף והלחץ יישאר קבוע. במידה שהגוף אינו מסוגל לספוג את הנוזל המוזרק הלחץ יעלה, ובמצב זה ניתן להסיק שמדובר במיימת ראש עם לחץ תקין ושניתוח יסייע למטופל.

מיימת ראש (הידרוצפלוס) מטופלת באמצעות ניתוח.

מיימת ראש מולדת ומיימת ראש נרכשת

במרבית המקרים של תינוקות אשר נולדים עם מיימת ראש, או מבוגרים וילדים שמתפתחת אצלם מיימת ראש, יידרש טיפול מיידי שיוריד את הלחץ על המוח. כאשר מיימת הראש אינה מטופלת העלייה בלחץ תפגע במוח. הטיפול יכול להיות ניתוח להשתלת 'שאנט' (צינורית המנקזת את הנוזל מהמוח) או ניתוח מסוג נוירו אנדוסקופיה (הסבר בהמשך).

מיימת ראש עם לחץ תקין (normal pressure hydrocephalus – NPH)

ניתן לטפל בלוקים במיימת ראש עם לחץ תקין (לרוב אנשים מבוגרים) באמצעות ניתוח להשתלת 'שאנט'. יש לקחת בחשבון שלא בכול המקרים הטיפול הזה יהיה יעיל.

כאשר באים לשקול ניתוח להשתלת 'שאנט', ראוי לבחון את הסיכונים הנובעים מסיבוכים אפשריים לעומת התועלת הצפויה. הפחתת הסימפטומים עקב ניקוז מותני או עירוי מותני (פרטים על בדיקות אלו מופיעים בפרק 'אבחון') יכולה להעיד על כך שניתוח עשוי להועיל.

ניתוח להשתלת שאנט

במסגרת הניתוח משתילים צינורית דקה המכונה 'שאנט' בתוך המוח. עודף נוזל השדרה שבמוח מתנקז באמצעות הצינורית לחלק אחר בגוף, לרוב חלל הבטן, ושם נספג לזרם הדם. ההתקן המושתל מכיל גם שסתום המווסת את ניקוז נוזל השדרה ומוודא שהוא אינו מהיר מהנדרש. ניתן לחוש בנוכחותו של השסתום מתחת לעור הקרקפת כיוון שהוא יוצר שם מעין נפיחות קלה.

הניתוח שנערך תחת הרדמה כללית מתבצע על ידי נוירו כירורג (מנתח מוח ומערכת העצבים) ואורך בין שעה לשעתיים. לאחר הניתוח המטופל יישאר מאושפז בבית החולים מספר ימים, לשם החלמה ומעקב. החתך בקרקפת שמתבצע במהלך הניתוח נסגר באמצעות חוט תפירה מיוחד, כזה שיתמוסס מעצמו מאוחר יותר או כזה שיוסר בעת הביקורת הרפואית. לעיתים החתך נסגר באמצעות סיכות הידוק ואלו יוסרו בעת הביקורת הרפואית.

כאשר צינורית השאנט נסתמת או מזדהמת יהיה צורך בניתוח להחלפתה.

פיום אנדוסקופי של רצפת החדר השלישי, (Endoscopic third ventriculostomy (ETV

הליך חלופי לניתוח השתלת שאנט הוא פיום אנדוסקופי של רצפת החדר השלישי. הליך זה כולל יצירת נקב ברצפת המוח, דבר שמאפשר לנוזל שדרה הכלוא בחללי המוח לזרום לפני השטח של המוח ומשם הוא ייספג לכלי הדם. פיום אנדוסקופי של רצפת החדר השלישי אינו הליך שמתאים לכול המקרים, אך ייתכן שהוא יועדף כאשר הצטברות נוזל השדרה נובעת מחסימה (מיימת ראש חסימתית).

במסגרת הניתוח שמתבצע תחת הרדמה כללית ואורך כשעה, קודח הנוירוכירורג חור קטן בעצם הגולגולת. דרך החור הוא מחדיר אנדוסקופ (צינורית דקה שבקצה שלה מותקן מקור אור ומצלמת וידאו) שבאמצעותו יכול לראות את חדרי המוח ולבצע את הנקב הנדרש. בתום הניתוח החתך בגולגולת נסגר על ידי תפירה.

הסיכון להתפתחות זיהום בעקבות ניתוח זה קטן מהסיכון להזדהמות בעקבות ניתוח שאנט. יחד עם זאת, ככול ניתוח פולשני, גם ניתוח זה אינו חף מסיכונים. השלכות הניתוח על מצבו של המטופל אמורות להיות דומות לאלו של ניתוח השאנט. קיים סיכון שהנקב ברצפת המוח ייסתם לאחר מספר חודשים או שנים, וכתוצאה מכך יחזרו הסימפטומים.

המלצות לאחר ניתוח

אדם שעבר ניתוח כלשהו בעקבות מיימת ראש, כדאי שיישא עמו דרך קבע כרטיס המעיד על מצבו. הדבר חיוני במקרה של אירוע רפואי ובייחוד כאשר יש סימפטומים הנובעים מחסימה או מזיהום.

מיימת ראש (הידרוצפלוס) עלולה לגרום למספר סיבוכים וכן סיבוכים עלולים להתרחש בעקבות טיפול ניתוחי במיימת.

פגיעה בתפקוד השאנט או שינוי מיקומו

שאנט הוא התקן עדין שעלול להפסיק לתפקד כתוצאה מחסימת הצינורית, או עקב הזדהמות. מעריכים שכ- 4 מכול 10 שאנטים יחדלו לתפקד בשנה הראשונה שלאחר הניתוח. לעיתים מתגלה במהלך סריקת מוח שנערכת לאחר הניתוח שהשאנט אינו במיקום הרצוי ואז יש צורך בניתוח נוסף לשינוי מיקומו.

כאשר פעוט שהותקן במוחו שאנט גדל, יהיה צורך להחליף את השאנט. מאחר שמרבית האנשים זקוקים לשאנט במשך כל חייהם, הרי תידרש

עבורם יותר מהחלפה אחת. על פי אומדנים, מרבית הילדים עם מיימת ראש זקוקים לשני ניתוחי החלפה עד גיל 10.

לעיתים בעקבות הניתוח להשתלת שאנט עלול להופיע דימום פנימי, דבר שיכול לגרום להופעת בעיות עצביות דוגמת חולשה בצד אחד של הגוף. בנוסף, לאחר כל ניתוח מוח קיים סיכון קטן לפרכוסים.

אצל ילדים קטנים ובעיקר אצל פעוטות, נוזל השדרה עלול לנוע במעלה צינורית השאנט ולדלוף החוצה דרך האזור התפור שנפתח במהלך הניתוח בגולגולת. במקרים אלו יהיה צורך בתפירה נוספת של החתך בגולגולת כדי לעצור את הדלף.

חסימת השאנט

חסימת השאנט עלולה להיות אירוע חמור כיוון שעודף הנוזל המצטבר במוח עלול לגרום לנזק מוחי. במקרה זה יופיעו הסימפטומים של מיימת ראש:

• כאבי ראש.
• תחושת חולי.
• בלבול.
• ישנוניות או תרדמת.

כאשר מדובר בתינוקות ניתן לראות שראשם גדל או שהמרפס (פונטנלה, הנקודה הרכה בקודקוד הראש) מתוח ובולט.

כאשר עולה חשד לחסימת השאנט יש לפנות מיידית לעזרה רפואית כי ייתכן שנדרשת החלפה מיידית של השאנט.

הזדהמות השאנט

הזדהמות השאנט הוא סיבוך נפוץ יחסית. הסיכון להתרחשותו עומד על 3-15%, והוא מתרחש על פי רוב בחודשים הראשונים שלאחר הניתוח.

הסימפטומים של הזדהמות השאנט יכולים לכלול:

• אדמומיות ורגישות מוגברת לאורך מסלולו של השאנט.
• חום גבוה, מעל 38 מעלות צלזיוס.
• כאבי ראש.
• תחושת חולי.
• קישיון צוואר.
• כאבי בטן (במידה שהשאנט מנקז את נוזל השדרה לחלל הבטן).
• עצבנות או ישנוניות כאשר מדובר בתינוקות.

יש לפנות בדחיפות לעזרה רפואית מייד כשעולה חשד להזדהמות השאנט. לעיתים די בקבלת טיפול אנטיביוטי אך במקרים במסוימים יהיה צורך בניתוח להחלפת השאנט.

סיבוכים של פיום אנדוסקופי של רצפת החדר השלישי, (Endoscopic third ventriculostomy (ETV

פיום אנדוסקופי של החדר השלישי הוא הליך ניתוחי שבמהלכו ננקב נקב זעיר ברצפת המוח. סיבוכים העלולים להופיע לאחר הניתוח כוללים:

• חסימת הנקב.
• היעדר יכולת של המוח לספוג את נוזל השדרה שכעת מתנקז דרכו.
• הופעת זיהום. הסבירות לכך נמוכה יותר בהשוואה למקרה של ניתוח להשתלת שאנט.
• דימום תוך מוחי (בדרך ככלל מדובר בדימום קל).
  
  

כאשר יש בעיה בנקב ניתן לחזור על ההליך הניתוחי או לחילופין להשתיל שאנט.

סיבוכים נוספים של פיום אנדוסקופי כוללים פגיעה עצבית שיכולה לבוא לידי ביטוי כחולשה בצד אחד של הגוף, ראייה כפולה או הפרת האיזון ההורמונאלי. מרבית הפגיעות העצביות פוחתות עם הזמן אך עדיין קיים סיכון קטן לנזק קבוע. בנוסף קיים סיכון קטן ללקות במחלת הנפילה (אפילפסיה) וסיכון מזערי לפגיעה באחד מכלי הדם במוח שעלולה להיות קטלנית.

סיבוכים ארוכי טווח של מיימת ראש מולדת

תינוקות לא מעטים אשר נולדים עם מיימת ראש סובלים מנזק מוחי קבוע. כתוצאה מכך הם עלולים לסבול מסיבוכים ארוכי טווח:

• קשיי למידה.
• דיבור לא תקין.
• הפרעות בזיכרון.
• טווח קשב קצר.
• יכולת לקויה לארגן דברים.
• הפרעות ראייה, לרבות פזילה.
• הפרעות בתיאום התנועות (קואורדינציה).
• מחלת הנפילה (אפילפסיה).