21 נובמבר 2018 י"ג כסלו תשע"ט
מעודכן לתאריך  05.10.2009  באדיבות ה 

דלקת אוזן תיכונה - מידע רפואי

Otitis media
מעודכן לתאריך  05.10.2009  באדיבות ה 

מבוא לדלקת אוזן תיכונה

דלקת באוזן התיכונה היא מחלה נפוצה המופיעה לרוב לאחר הצטננות ומאופיינת בהצטברות של נוזלים בחלל האוזן התיכונה, במרווח שבין עור התוף לאוזן הפנימית. הצטברות הנוזלים מהווה "קרקע פוריה" להתרבות נגיפים וחיידקים הגורמים לדלקת. כאשר מקור הדלקת חיידקי, גורם אותה לרוב החיידק פנוימוקוק.
המחלה מופיעה בעיקר אצל תינוקות בגילאי חצי שנה עד שנתיים. שכיחותה פוחתת בגיל מבוגר יותר ואז גם תסמיניה יהיו בדרך כלל פחות חמורים.

האוזן

האוזן, שהיא האיבר האחראי על השמיעה ועל שיווי המשקל, בנוייה מ-3 חלקים:
  • האוזן החיצונית – מעבירה גלי קול הבאים מהחוץ וגורמים לרטט בעור התוף אל חצוצרת השמע. עור התוף הוא קרום דק המפריד בין האוזן החיצונית לאוזן התיכונה.
  • האוזן התיכונה – כוללת את החלל שמאחורי עור התוף, שם שוכנות עצמות השמע, המעבירות את גלי הקול אל החלון הסגלגל ומשם לאוזן הפנימית.

    חצוצרת השמע היא צינור המחבר את האוזן התיכונה אל הלוע (אותו צינור המשמש למעבר מזון ואוויר, אשר נמשך מתחילת הוושט עד לבסיס הגולגולת). חצוצרת השמע מאפשרת להשוות את הלחץ בין הצד הפנימי של עור התוף ללחץ בצידו החיצוני. חצוצרת השמע מנקזת נוזלים מהאוזן התיכונה ללוע.
  • האוזן הפנימית – בה נמצא השבלול, איבר שבו הופכים גלי הקול לאותות עצביים. גלי הקול הבוקעים מן השבלול יכולים לגרום ללחץ מצטבר בתוך האוזן, המשתחרר דרך חצוצרת השמע ותעלות נוספות אשר קשורות בשיווי המשקל.
 

דלקת חריפה ודלקת כרונית

ניתן להבחין בין דלקת אוזן תיכונה חריפה ובין דלקת כרונית (ארוכת טווח):
  • דלקת אוזן תיכונה חריפה מופיעה בפתאומיות ונמשכת מספר ימים עד שבועיים. המחלה מתבטאת בעיקר בכאבי אזניים אך לעיתים, כאשר מקורה חיידקי, יחווה החולה גם חום גבוה, שלשול או הקאה, תשישות ואדישות לסביבה.
  • דלקת אוזן תיכונה ארוכת טווח הינה דלקת שמישכה ארוך משבועיים או מקרים נשנים וחוזרים של דלקות אזניים. תסמיניה חמורים פחות מאשר אלו של דלקת חריפה, ולעיתים היא לא מאובחנת כלל ואינה מטופלת במשך זמן רב. פגיעתה חמורה מזו של דלקת חריפה.
 
מצב של נוזלים באזנים (glue ears) הוא סוג של דלקת אוזן תיכונה כרונית שאינה מלווה בחום, בכאב אוזנים או בהפרשת מוגלה מהאוזן, המתרחשת כאשר האוזן התיכונה מלאה בנוזל.
דלקת חריפה של האוזן התיכונה חולפת ברוב המקרים תוך מספר ימים גם ללא טיפול תרופתי. אף עור התוף נרפא מעצמו.
בשנים האחרונות ניכרת התפתחות עמידות חיידקים, ובמיוחד של הפנוימוקוק, לתרופות אנטיביוטיות. יצויין כי אף שמתן אנטיביוטיקה עשוי להקל על הסימפטומים של המחלה לטווח הקצר, אין עדות שהיא מקצרת את משך ההחלמה או מפחיתה את הסיכוי להתפתחות סיבוכים.
הגישה הנקוטה כיום בקרב הרופאים היא להשהות את מתן הטיפול האנטיביוטי ב- 24 עד 48 שעות, ורק אז, במידת הצורך, לספק את התרופה האנטיביוטית.

סימפטומים

סימפטומים אופייניים של דלקת אוזן תיכונה

הסימפטום העיקרי של דלקת אוזן תיכונה חריפה הינו כאב חזק באוזניים, הנובע מהלחץ של הנוזל על עור התוף, אשר מחמיר בשעות הלילה. כאשר מקור הדלקת חיידקי יופיעו סימפטומים נוספים:
  • חום גבוה.
  • תופעות דמויות תסמיני שפעת (אצל ילדים) כמו הקאה, שלשול, תשישות ואדישות.
  • חרשות קלה.
 
תינוקות החולים במחלה ייטו לרגוז וחום גופם יעלה. קשה לאבחן את המחלה אצל תינוקות שאינם יכולים לדווח מהו מקור חוסר הנוחות שלהם, אולם דלקת אוזניים היא אפשרות שיש לקחת בחשבון במצבים אלו.
במקרים נדירים מתנקב עור התוף ותיראה מוגלה המופרשת מהאוזן. יציאת המוגלה מקלה לעיתים על הכאב על-ידי הפחתת הלחץ על עור התוף, אך עלולה להוביל לחזרה של הדלקת.
הסימפטומים של דלקת כרונית של האוזן התיכונה פחותים ומתונים יותר לעומת אלה של הדלקת החריפה. הם נמשכים פרק זמן ארוך (שבועיים לפחות) או שנוטים לשוב. כמו כן גדילה הסבירות שתתלווה להם הפרשת מוגלה מהאוזן.

גורמים

גורמים לדלקת אוזן תיכונה

דלקת באוזן התיכונה מופיעה לרוב בעקבות הצטננות ונגרמת על-ידי נגיף או חיידק. בדרך כלל מתנקזים נוזלים הנמצאים באוזן התיכונה דרך חצוצרת השמע אל הלוע. כאשר נחסמת החצוצרה, יצטברו הנוזלים בחלל האוזן התיכונה וחיידקים או נגיפים עלולים להתרבות שם ולגרום לזיהום.
חסימת החצוצרה עלולה להיגרם כתוצאה מאדנואידים (פוליפים, שהם תפיחה בגרון), או שקדים מוגדלים, הנמצאים בחלק האחורי של הגרון. כאשר הם גורמים לדלקת אזנים כרונית יישקל טיפול להסרתם. מצב זה אופייני יותר בקרב ילדים.
ילדים הסובלים ממצב של נוזלים באוזניים (glue ears) משך תקופות האורכות מספר שבועות, מועדים יותר ללקות בדלקות אוזניים.

קרע בעור התוף

קרע בעור התוף, או גדילה של רקמה בחלק הפנימי של האוזן התיכונה, עלולים לגרום לדלקת אוזניים תיכונה כרונית המכונה בשם קולסטטומה (cholesteatoma). המקום עלול להזדהם עקב חדירת מים לאוזן תוך כדי מקלחת או בזמן שחייה.
דלקת אוזניים כרונית עלולה להגרם גם כתוצאה מחצבת. אצל ילד חולה חצבת, מערכת החיסון חלשה ותתקשה להדוף את הזיהום החיידקי כאשר יתפשט לאוזן התיכונה.
במקרה כזה, דלקת האוזניים מהווה זיהום משני למחלת החצבת.
לעיתים אין סיבה ברורה הגורמת לזיהום.

אבחון

אבחון של דלקת אוזן תיכונה

ניתן לאבחן את המחלה לפי הסימפטומים המתוארים על-ידי המטופל או הוריו, ומבדיקת עור התוף באמצעות שימוש במכשיר הקרוי אוטוסקופ או אוריסקופ. המכשיר מצויד באמצעי תאורה ובזכוכית מגדלת אשר מאפשרים לרופא לראות את המתרחש באוזן ביתר פרוט.
בעזרת האוטוסקופ לא ניתן להתבונן בתוך האוזן התיכונה, אולם הרופא יכול להבחין באמצעותו בנוזלים הדולפים לאוזן החיצונית. ניתן גם לבחון את מצב עור התוף ולהסיק מכך אודות המתרחש בתוך האוזן. למשל, בלט של עור התוף עשוי להעיד על נוזלים באוזן התיכונה. כמו כן, עור התוף, הוורוד בדרך כלל, יאדים או יהפוך צהוב וגושי במצב של דלקת באוזן התיכונה.
ייתכן שהמטופל יתבקש לנשוף בעדינות תוך כדי "סתימת" האף וסגירת הפה, או לחילופין, יייבדק באמצעות אוטוסקופ פניאומאטי שאליו מחוברת בלונית. פעולת ניפוח הבלונית גורמת לתנודות בעור התוף. אם חצוצרת השמע פתוחה עור התוף ינוע מעט ואם היא חסומה, יישאר עור התוף קבוע. הבדיקה תראה גם אם עור התוף מנוקב.

טיפול

הטיפול בדלקת אוזן תיכונה

ב-80% מהמקרים של דלקת חריפה באוזן התיכונה מבריאים הילדים תוך 3 ימים ללא כל טיפול. גם עור התוף נרפא מעצמו.

אנטיביוטיקה

בעוד שמתן אנטיביוטיקה עשוי להקל על הסימפטומים לטווח קצר, אין עדות לכך שנטילתה מקצרת את משך ההחלמה או מפחיתה את הסיכוי להתפתחות סיבוכים. במהלך השנים האחרונות מפתחים חיידקים, ובמיוחד חיידק הפנוימוקוק, עמידות לתרופות אנטיביוטיות.

מתי יש ליטול אנטיביוטיקה?

  • במצב של זיהום חמור, כשהמחלה מלווה בחום גבוה, בחוסר מנוחה ורגזנות אצל הילד וכאשר בבדיקת האוזן נצפה בלט ניכר בעור התוף.
  • כאשר יש זיהומים חוזרים.
  • כשחלה החמרה במצב החולה לאחר 2-3 ימים.
 
הגישה הנקוטה כיום בקרב הרופאים היא להשהות את מתן הטיפול האנטיביוטי ב- 24 עד 48 שעות. רק אז, במידת הצורך, אם חלה החמרה במצבו של הילד, לרשום את התרופה האנטיביוטית.
הטיפול אנטיביוטי המקובל הוא מתן אמוקסיצילין (מוקסיפן או מוקיסיוויט) למשך 5 ימים לילדים מעל גיל שנתיים, או לתקופה של 10- 7 ימים לילדים צעירים יותר. לילד הרגיש לפניצילין יינתן טיפול אנטיביוטי של אזיתרומיצין (אזניל), קלאריתרומיצין (קלאסיד) או אריתרומיצין.

טיפות אוזניים אנטיביוטיות

הואיל וטיפות אוזניים אנטיביוטיות אינן מסוגלות לחדור את עור התוף ולהגיע אל חלל האוזן התיכונה הנגוע, אין נוהגים לטפל באמצעותן בדלקת חריפה של האוזן התיכונה.
לעומת זאת, אצל מבוגרים עם דלקת כרונית של האוזן התיכונה, מתן טיפות אנטיביוטיות הראה הפחתה בכמות המוגלה המופרשת מהאוזן.

טיפות אף לטיפול בדלקת באוזן התיכונה

קיימת תיאוריה לפיה מתן טיפות אף המכילות חומרים אנטיהיסטימינים (חומרים המנטרלים את פעולת ההיסטמין, חומר שמופרש בזמן תגובה אלרגית) או מפחיתי גודש (חומרים המקלים על מצב הגודש על ידי הפחתת הנפיחות של ריריות האף והסינוסים), עשוי להקל על ניקוז נוזלים מהאוזן התיכונה. בפועל טרם הוכחה יעילות טיפול זה.

משככי כאבים

תרופות ללא מרשם כפאראצטמול (אקמול או דקסמול) או איבופרופן (אדוויל, נורופן, ארטופן) ניתנות לשם הקלת החום והכאבים. אין לתת אספירין לילדים מתחת לגיל 16 מחשש להתפתחות תסמונת ריי.

דלקות אוזנים נישנות

יש הסבורים שטיפול ארוך טווח באנטיביוטיקה מסוגל לסייע במניעה של דלקות נישנות באוזן התיכונה. ילדים המפתחים 3 דלקות אוזנים או יותר, תוך פרק זמן של 6 חודשים, ייחשבו לבעלי נטייה לפתח דלקות אוזנים נישנות. במקרים רבים, מחליט הרופא המטפל על מתן טיפול אנטיביוטי מונע לילד כזה, במשך מספר שבועות רצופים, או לאחר שהצטנן.
יחד עם זאת יש לזכור שהחיידקים עלולים לפתח עמידות כלפי האנטיביוטיקה הניטלת לאורך זמן. בנוסף, לא נמצאה עדות מדעית לכך שאנטיביוטיקה היא הטיפול היעיל ביותר למניעה של דלקות אוזניים נישנות.

ניקור עור התוף כטיפול להצטברות נוזלים

לעתים, כאשר מצטברת מוגלה בחלל האוזן התיכונה והיא גורמת לכאבים עזים, ינקב הרופא את עור התוף לשם ניקוז המוגלה החוצה. לטיפול זה יתרון נוסף מעבר להקלה על הכאב – הוא מאפשר לבחון במעבדה דגימה של המוגלה, לשם זיהוי החיידק שגרם לדלקת והתאמת טיפול אנטיביוטי יעיל.
הפעולה אינה מצריכה אשפוז בבית חולים ולרוב אף אינה מלווה בסיבוכים כלשהם.

ניתוח כפתורים

ניתוח זה מומלץ במקרים בהם המחלה עלולה לגרום לפגיעה בשמיעה ולקשיים בהתפתחות השפה. מדובר במצבים של:
  • דלקת כרונית של האוזן התיכונה המלווה בהפרשת נוזלים לפרק זמן ממושך.
  • דלקות חריפות חוזרות של האוזן התיכונה.
  • ילדים המפתחים סיבוכים כתוצאה מדלקת חריפה של האוזן התיכונה.
  • ילדים אשר הטיפול המניעתי באנטיביוטיקה לא הוכח כיעיל עבורם.
 
הניתוח מצריך אשפוז ומבוצע תחת הרדמה כללית.
במהלך הניתוח, המתבצע לרוב בין הגילאים 6 חודשים ושנתיים, מוכנסות צינוריות זעירות (כפתורים) לעור התוף. הן מאפשרות לאוויר להכנס לאוזן התיכונה ולנוזלים להתנקז ממנה. הן מושארות באוזן למשך תקופה הנעה בין 9 חודשים לשנה, ולרוב נפלטות מעצמן כתוצאה מהחלמת עור התוף.
הטיפול עלול להיכשל, שכן במקרים מסויימים הצינורית מזדהמת או נחסמת.
למידע נוסף על ניתוח כפתורים באוזניים >

הסרת אדנואידים או שקדים

אם אדנואידים (פוליפים, שהם תפיחה בגרון) או שקדים מוגדלים גורמים לחסימת חצוצרת השמע, תסייע הסרתם לטפל במצב.
 

מניעה

מניעה של דלקת אוזן תיכונה

לא ניתן לעשות הרבה כדי למנוע דלקת באוזן התיכונה, אך מומלץ לטפל בדלקת חריפה במהירות, ביעילות ובאורח מלא - כדי להפחית את הסיכון להתפתחות דלקת כרונית.
לעיסת גומי לעיסה המכיל קסיליטול
מחקרים אחדים מדברים על כך שלעיסת גומי לעיסה המכיל קסיליטול, או שתיית משקאות ממותקים המכילים קסיליטול, עשויה להפחית את מספר המקרים של התפתחות דלקת חריפה באוזן התיכונה. קסיליטול הוא חומר המצוי בעצים, בפירות ובירקות אשר משמש כממתיק חליפי לסוכר. כפי הנראה, קסיליטול מסוגל לעצור התפתחות של חיידקים בפה.

סיבוכים

סיבוכים של דלקת אוזן תיכונה

מסטאודיטיס

במידה שהזיהום של דלקת האוזן התיכונה אינו מטופל כראוי, הוא מסוגל להתפשט מהאוזן לאזורים אחרים בראש ועלול לגרום למסטואידיטיס. זוהי דלקת במסטואיד שהיא עצם המכילה חללי אוויר, שנמצאת בסמוך לאוזן התיכונה.
מצבים העלולים להוביל לכך הם למשל מקרים בהם לא נסתיים הטיפול האנטיביוטי, או שהתרופה האנטיביוטית לא מתאימה לחיידק הגורם למחלה, או שהתפתחה עמידות של החיידק לאנטיביוטיקה.
סיבוך נפוץ זה של דלקת האוזן התיכונה מופיע בעיקר אצל ילדים שטרם מלאו להם שנתיים. הוא מאופיין בנפיחות, אודם, כאבים, רגישות מקומית ולעיתים גם בחום גבוה.
חשוב לאבחן ולטפל בזיהום מוקדם ככול האפשר. הטיפול כולל מתן אנטיביוטיקה מסוג אוגמנטין (שילוב של אמוקסיצילין וחומצה קלאוולאנית) שנועדה למנוע התפתחות סיבוכים בעצמות נוספות שבאזור המסטואיד או דלקת קרום המח.
אם אין די בטיפול האנטיביוטי יש לנקז את המוגלה המצטברת באוזן התיכונה על ידי ניקור עור התוף.
כאשר מתפתח פצע מוגלתי (אבצס, מורסה) באזור המסטואיד יש לנקז את המוגלה ולעיתים אף נדרש ניתוח להסרת המסטואיד.

דלקת כרונית מוגלתית של האוזן התיכונה (CSOM, Chronic suppurative otitis media)

מדובר בסיבוך נדיר של דלקת חריפה באוזן התיכונה. הסיבוך מתבטא כאשר הזיהום מלווה בהפרשה במשך שבועיים או יותר. הטיפול כולל ניקוי של האוזן על-ידי רופא אף-אוזן-גרון ומתן אנטיביוטיקה לטיפול בשאריות חבויות של הזיהום. זיהום לא מטופל עלול להתפשט ולגרום למסטואידיטיס או לדלקת קרום המח.
על מנת להימנע מחזרה של הזיהום, יש לשמור על האוזן יבשה. מומלץ לחבוש כובע אמבטיה בעת הרחצה ולהשתמש באטמי אוזניים מיוחדים בזמן השחייה.

קרע בעור התוף

קרע בעור התוף עלול לגרום לאובדן שמיעה חלקי. עם ההחלמה מהזיהום והאיחוי של הקרע תשוב השמיעה להיות כשהייתה.

זכויות חברי מכבי

טרם נערכה זכאות לערך זה. לבירור בנוגע לזכאויות הנוגעות לערך זה, יש לפנות למוקד מכבי ללא הפסקה.
מספר הטלפון: 3555* או 1700-50-53-53.