מחלת ריאה חסימתית כרונית - מידע רפואי

מחלת ריאה חסימתית כרונית COPD היא שם כולל למספר מחלות ריאה:

• דלקת סמפונות ארוכת טווח (ברונכיטיס כרונית).
• אמפיזמה.
• מחלה חסימתית ארוכת טווח.

במקרים רבים אנשים לוקים גם בדלקת סימפונות ארוכת טווח וגם באמפיזמה.

מחלה מסכנת חיים זו נגרמת עקב פגיעה ארוכת טווח בריאות, בעיקר כתוצאה מעישון בעבר או בהווה. היא בעלת השפעה כבדת משקל על הבריאות ועל איכות חייו של הלוקה בה.

הסימפטום העיקרי של מחלת ריאה חסימתית כרונית מתבטא בהיצרות ובדלקת של הסמפונות, שהם הצינורות המובילים את האוויר אל הריאות ומהן החוצה. ההיצרות מובילה לחסימה חלקית של דרכי הנשימה, כך ששאיפת אוויר לריאות ונשיפתו הופכות למטלה קשה יותר ויותר.

מאפיינים נוספים של המחלה הינם פגיעה בשרירי השלד ובשרירי הסרעפת, איבוד משקל ניכר ויתר לחץ דם ריאתי המביא לאי ספיקת לב ולבצקת בגפיים התחתונות.

80% מחולי המחלה אינם מאובחנים ואינם מודעים למחלתם.

שכיחות המחלה

מדי שנה מתים בעולם 3 מיליון בני אדם מהמחלה, ומספר זה נמצא בקו עליה. בישראל מתים מהמחלה 3,000 חולים מדי שנה. עלולים ללקות בה מעשן אחד מכל 5 מעשנים שגילם 45 או יותר.

המחלה פוגעת בגברים יותר מאשר בנשים, אך ניכר גידול בשכיחותה בקרב נשים.

כיצד נגרמת המחלה?

הסיבה העיקרית להתפתחות המחלה היא עישון. ככל שאדם מעשן יותר ובמשך תקופה ארוכה יותר, כך גדל הסיכון ללקות בה.

המחלה מתפתחת בהדרגה במשך שנים וגורמת להיצרות של דרכי הנשימה ולפגיעה בלתי הפיכה בנאדיות האויר (שקי האויר הקטנים שבריאות, בהם מתרחש חילוף האוויר: חמצן נספג לדם ופחמן דו חמצני משתחרר מהדם לריאה).

אצל החולה מאבדים דרכי הנשימה ושקי האוויר את האלסטיות שלהם. משמעות הדבר היא שפחות אוויר נכנס לריאות ופחות אוויר מצליח לצאת מהן. בנוסף, מתפתחות דלקות בדרכי הנשימה של החולה אשר גורמות לייצור מוגבר של ריר החוסם את דרכי הנשימה.

כאשר מחריפה המחלה הופכת הנשימה קשה יותר ויותר והחולה מתקשה לבצע מטלות פשוטות, כמו הליכה לקניות. כאשר לא מגיע מספיק חמצן לגוף דרך דרכי הנשימה, גדל הסיכון לכשל בפעילות הלב.

סימפטומים

הסימפטומים העיקריים של המחלה דומים לאלו של מחלת האסתמה. הם כוללים:

• קושי בנשימה.
• קוצר נשימה במאמץ.
• צפצופים בנשימה.
• לחץ בחזה.
• שיעול חזק עם כיח שאינו חולף.

טיפול ומניעה

בעוד שבמחלת האסתמה הטיפול התרופתי וכן הטיפול המניעתי-סביבתי מאפשרים לחולה חיים תקינים, הרי שבמחלת הריאה החסימתית הכרונית נגרם נזק בלתי הפיך לריאות, ועל כן מטרת הטיפול היא בעיקר הקלה על הסימפטומים של המחלה.

החשיבות בגילוי מוקדם של המחלה טמון במניעת ההתדרדרות שלה, שיפור איכות החיים והארכת תוחלת החיים של החולה. שינויים באורח החיים עשויים למנוע מהמחלה להפוך לקשה.

הסיכון ללקות במחלת ריאות חסימתית כרונית עולה בקרב מעשנים. כתוצאה מהעישון מצטברת לאורך השנים פגיעה בריאות. בדרך כלל, סימני המחלה באים לידי ביטוי אחרי גיל 40.

הסימפטומים העיקריים כוללים:

• שיעול חזק עם כיח בעיקר בשעות הבוקר.
• שיעול מתמשך.
• צפצופים בנשימה.
• תחושת לחץ בחזה.
• קשיים בנשימה.
• קוצר נשימה.
• תשישות.
• זהומים חוזרים בריאות ובבית החזה.

המחלה מתבטאת בהיצרות ובדלקת של הסימפונות (הצינורות המובילים את האוויר אל הריאות והחוצה מהן). ההיצרות מביאה לחסימה חלקית של דרכי הנשימה כך שתהליך שאיפת האוויר לריאות והנשיפה מהן הופך למטלה קשה יותר ויותר.

הסימפטומים נוטים להחריף בעונת החורף ומצב של שתי התלקחויות (סימפטומים חמורים) או יותר בשנה הן תופעה נפוצה.

החולים במחלת ריאות חסימתית כרונית נמצאים בסיכון מוגבר ל:

• זיהומים ריאתיים, כדוגמת דלקת ריאות
• סרטן ריאות
• בעיות לבביות

חיי היומיום

הקושי בהכנסת אוויר לריאות והוצאתו מהן גורם להקטנת כמות החמצן אשר מגיעה ללב ולשרירים. כתוצאה מכך חש החולה עייפות ניכרת, המפריעה לתפקוד היומי בעבודה, לפעילות גופנית ולקיום קשרים חברתיים. העייפות אף גורמת לבעיות ביחסים אינטימיים, היינו, חוסר רצון לקיים יחסי מין או קשיי נשימה במהלך קיום יחסי מין.

אדם הלוקה במחלה נוטה להיות חרד למצבו, ולחוש דכדוך ובידוד. בקרב אנשים שחווים את המחלה בצורתה הקשה, הקושי בביצוע מטלות יומיומיות הופך את החיים לקשים מנשוא.

משקל הגוף

חולה משקיע הרבה יותר אנרגיה בתהליך הנשימה בהשוואה לאדם בריא ולכן ייתכן שמשקלו יפחת ושיאבד מסת שריר. הקושי בנשימה עלול להובילו להמעיט באכילה.
איבוד משקל חמור עלול לגרום לסיבוכים כמו כשל של הלב. במקרים של איבוד משקל רב יש לפנות לרופא המשפחה.
מאידך גיסא, חולים בעלי עודף משקל חייבים להימנע מהשמנה כיוון שזו מחמירה את המחלה וגורמת לסיבוכים בריאותיים חמורים כמו מחלות לב וסוכרת.
תזונה בריאה ומאוזנת נחוצה לכל החולים במחלה, יהא משקלם אשר יהא.

מתי לפנות לייעוץ רפואי?

מומלץ לפנות לרופא במידה שאדם חווה אחד או יותר מהסימפטומים הבאים:

• קוצר נשימה המתגבר בזמן פעילות גופנית, או בזמן ביצוע פעילות יומיומית.
• שיעול עיקש המלווה בליחה אשר לא ניתן להפטר ממנו.
• זיהומים חוזרים של בית החזה המופיעים בתדירות גבוהה במיוחד בעונת החורף.

גם אם אין עדיין ריפוי למחלת ריאה חסימתית כרונית, ככל שהיא מאובחנת בשלב מוקדם יותר, כך ניתן להפחית את הסיכון לפגיעה חמורה בריאות.

זיהומים ריאתיים, כדוגמת דלקת ריאות

אצל 80% מהלוקים במחלה, גורם המחלה הוא עישון.

סיבות שכיחות פחות להתפתחות המחלה הן:

• חשיפה פסיבית לעישון.
• זיהום אוויר.
• פיח ואבק.
• רגישות מולדת.

בקרב כלל האוכלוסייה הבריאה, החל מגילאי 45-35 מתחילים תפקודי הריאות לרדת. בקרב מעשנים גדול קצב הירידה בתפקודי הריאות פי שלושה מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית.

מחלת הריאות החסימתית הכרונית היא מחלה שאינה ניתנת לריפוי, אך ניתן בעזרת הפסקת עישון להאט את הדרדרותה.

אדם הלוקה ב- COPD ירגיש לעיתים תכופות קוצר נשימה, שיעול עיקש והצטברות של ליחה בגרון.

אם אתם בגיל העמידה, מעשנים, או מעשנים לשעבר, אשר סובלים משיעול עיקש ומלא (במיוחד בבוקר), קוצר נשימה בעת ביצוע מטלות יומיומיות פשוטות ונטייה להצטננויות בעונת החורף, עליכם לפנות לרופא לשם ביצוע בדיקת תפקודי ריאות. למרות שהמחלה אינה הפיכה, ככל שהיא מאובחנת בשלב מוקדם יותר, כך ניתן להפחית את הסיכון לפגיעה חמורה בריאות.

אבחון של מחלת ריאה חסימתית כרונית מתבצע בעזרת מספר בדיקות המאפשרות לשלול אגב כך מחלות אחרות כמו אסתמה.

הבדיקה המקובלת ביותר היא בדיקת תפקודי ריאות בעזרת מכשיר הספירומטר. זו בדיקה אמינה, פשוטה, לא פולשנית, בטוחה ולא יקרה.

בדיקת תפקודי ריאות במכשיר הספירומטר

הנבדק שואף אוויר לריאותיו ומתבקש לנשוף במהירות ובחוזקה לתוך מכשיר הספירומטר. המכשיר מודד את נפח האוויר ואת מהירות זרימת האוויר בעת הנשיפה שלו החוצה מהריאות בעת מאמץ. כן מודדת הבדיקה את נפח האוויר המירבי שקולטות הריאות. אצל חולה במחלה, נפח האוויר הננשף קטן מזה שינשוף אדם בריא באותו גיל. הערכים המתקבלים יצביעו על דרגת החומרה של המחלה.

צילום חזה רדיוגרפי

צילום רדיוגרפי הוא סוג של צילום רנטגן אשר בודק הרחבה של הריאות. הצילום יראה ממצאים מחלתיים אצל מי שמחלתם קשה, אך עלול שלא להראות כל ממצא מחלתי אצל חולה שחומרת מחלתו בינונית.

סריקה טומוגרפית ממוחשבת (CT)

לבדיקה זו רגישות גבוהה יותר מאשר לצילום רדיוגרפי בכל הנוגע לאבחון מחלות ריאה. הבדיקה מיועדת לאמת ממצאים המתייחסים לדרגת החומרה של המחלה.

בדיקה נוספת הינה בדיקת CT במינון קרינה נמוך – זוהי בדיקה המיועדת לסקירה ואבחנה מוקדמת של סרטן ריאות. ייתכן ויומלץ לכם לבצע את הבדיקה כתלות בגילכם ומידת העישון שלכם היום ובעבר.

בדיקת דם

נועדה לזהות אנמיה (רמה נמוכה של ברזל בתאי הדם האדומים) אשר עלולה להחמיר את מחלת הריאה החסימתית הכרונית. במצב של אנמיה הגוף אינו מקבל את תצרוכת החמצן לה הוא זקוק. ניתן לזהות בבדיקת דם גם פוליציתמיה, שהיא עלייה חריגה בנפח הכללי של תאי הדם האדומים.

למחלת ריאה חסימתית כרונית עדיין אין ריפוי ומטרות הטיפול הן בעיקר להקל על הסימפטומים הקיימים ולמנוע את התקדמות המחלה.
יעילות הטיפול בסימטפומים שונה מאדם לאדם ולכן גם אם הטפול הראשון שניתן אינו יעיל עבור חולה מסוים, עדיין קיימות חלופות טיפוליות שעשויות להיות יעילות.

טסים לחו"ל?

יתכן שרופא המשפחה ימליץ על ביצוע בדיקת תפקודי ריאות באמצעות ספירומטר ועל מדידת רמות חמצן בדם לפני הטיסה.

יש לכלול במטען היד תרופות רלוונטיות (כגון משאפים). כן יש ליידע את חברת התעופה בעת הזמנת הכרטיסים אם הנוסע מטופל בחמצן.

אנשים העושים שימוש בטיפול ארוך טווח בחמצן צריכים לדאוג למלאי של חמצן למשך נסיעתם.

התכנית לשיקום הריאות

התכנית לשיקום הריאות היא טיפול שמטרתו להפחית את הסימפטומים, להקל על השינה ולשפר את יכולת התפקוד היומיומי של החולה. במסגרת התכנית משפרים את היכולת הגופנית ואת מצבו הנפשי של המטופל.

התכנית כוללת מתן מידע אודות המחלה ודרכי ההתמודדות עימה, פעילות גופנית, יעוץ פסיכולוגי, יעוץ להפסקת עישון והערכה תזונתית.

התכנית מתבצעת בקבוצה ומשכה כ- 3 חודשים. היא עשויה לשפר במידה ניכרת את איכות חייו של המטופל.

משאפים מרחיבי סימפונות בעלי טווח טיפולי קצר

משאפים מסוג מרחיבי סימפונות לטווח הקצר משפיעים ישירות על הריאות וגורמים להרפייה של השרירים של דרכי הנשימה. ההרפיה משפרת את תנועת האוויר אל תוך הריאות והחוצה מהן.

קיימים שני סוגים של משאפים מרחיבי סימפונות לטווח הקצר:

• משאפים מסוג אגוניסטים לבטא 2 כמו ונטולין (Salbutamol) ובריקלין (Terbutalin), שהשימוש בהם נפוץ למדי.
• משאפים בעלי פעילות אנטיכולינרגית כמו אאירובנט או אפוונט (Ipratropium).
  
  

חלק מהחולים זקוקים לעתים למשאף מסוג אגוניסט לבטא 2 כדי להקל על הסימפטומים של מחלתם, בעוד שאחרים צריכים להשתמש בשני סוגי המשאפים 4 פעמים ביום.

תופעות הלוואי העיקריות של תרופות מסוג מרחיבי סימפונות כוללות רעד קל בידיים, חוסר שקט ועצבנות.

משאפים מרחיבי סימפונות בעלי טווח טיפולי ארוך

בדרך כלל טיפול במחלה יכלול משאף מרחיב סימפונות לטווח הארוך. למשאף מסוג זה פעילות דומה לזו של מרחיב סימפונות לטווח הקצר, אך משך השפעתו הוא לפחות 12 שעות ממתן המנה.

המשאפים הקיימים בשוק הינם:

• משאפים אגוניסטים לבטא 2 (LABA) כדוגמת סרבנט (סאלמטרול), פוראדיל (פורמוטרול), אונברז (אינדקטרול) וסטריורדי (אולודטרול)
• משאפים בעלי פעילות אנטי כולינרגית (LAMA) דוגמת ספיריבה (טיוטרופיום), אקלירה (אקלידיניום), סיבריי (גליקופירוניום) ואינקרוז (אומקלידיניום). תרופה זו ניטלת בשאיפה פעם אחת ביום בלבד.
• משאפים המכילים שילוב של שתי הקבוצות הקודמות (LAMA+LABA) כדוגמת אנורו-אליפטה, דואקליר, אולטיברו וספיולטו.

לתרופות אלו אין על פי רוב תופעות לוואי משמעותיות.

משאפים המכילים קורטיקוסטרואידים

משאפים המכילים קורטיקוסטרואידים (הורמונים סינטטיים שדומים בפעולתם לפעולת ההורמון קורטיזול אשר מיוצר בגופנו). אלו נועדו להפחית את הדלקת שבדרכי הנשימה.

משאפים אלה ניתנים לחולים במצב בינוני עד קשה, שהטיפול במשאפים מרחיבי סימפונות לטווח הארוך אינו יעיל דיו עבורם. הם ניתנים יחד עם משאף מרחיב סימפונות לטווח הארוך. קיימות עדויות לכך שקורטיקוסטרואידים מונעים התלקחויות של המחלה בקרב חולים שתסמיני מחלתם קשים מאוד.

עם המשאפים הקיימים נמנים:

• בודיקורט (בודסוניד).
• פליקסוטייד (פלותיקאסון).
  
  

למשאפים אלו תופעות לוואי מועטות בהשוואה לסטרואידים הניטלים דרך הפה, עקב שאיפת החומר הפעיל ישירות לריאות. את תופעת הלוואי של זיהומים פטרייתיים בפה ניתן למנוע על-ידי שטיפה יסודית של הפה במים או במי-פה, לאחר כל שימוש במשאף.

משאפים נוספים הקיימים בשוק הינם:

• משאפים המשלבים בין מרחיבי סימפונות אגוניסטים לבטא 2 לטווח ארוך (LABA) וקורטיקוסטרואידים, כדוגמת סרטייד דיסקוס, רלבר אליפטה.
• משאפים המשלבים בין מרחיבי סימפונות משולבים לטווח ארוך (LAMA+LABA) עם קורטיקוסטרואידים.

טבליות תיאופילין

התיאופילין (תיאוטרים) ניתן כאמצעי טיפולי משלים שעה שהשימוש במשאפים מרחיבי סימפונות אינו יעיל דיו. התרופה גורמת להרפיית השרירים של דרכי הנשימה ובכך מאפשרת כניסת אוויר יעילה יותר. כמו כן מחזק התיאופילין את הסרעפת (שריר גדול הנמצא בתחתית בית החזה ומסייע לתהליך הנשימה) ומזרז את הפרשת הליחה מהריאות.

על תופעות הלוואי כתוצאה מנטילת תיאופילין נמנות עליה בקצב הלב וכאבי ראש.

לפני הנטילה של תיאופילין יש לבצע בדיקת דם שבהתאם לתוצאותיה יקבע הרופא את המינון המתאים ויפחית בכך את הסיכון לפתח תופעות לוואי.

תכשירים מכייחים

כמוסות המכילות קרבוציסטאין (מוקוליט) מקלות על מצבם של חולים בדרגות בינוניות וקשות של מחלת ריאות חסימתית כרונית. התרופות המכייחות גורמות לליחה להיות פחות סמיכה ומאפשרות לה לצאת ביתר קלות מהגוף. בכך הן מונעות התלקחויות שמאפיינות דרגות חומרה בינוניות וקשות של המחלה.

תופעות הלוואי כוללות שלשול וכאב ראש. הן חולפות בדרך כלל תוך פרק זמן קצר.

טבליות המכילות סטרואידים

טבליות המכילות סטרואידים יכולות להוות טיפול לטווח קצר של שבוע עד שבועיים, בעת התלקחות של הסימפטומים. הן יעילות במיוחד כאשר ניטלות מייד עם תחילת ההתלקחות.

סטרואידים הניטלים דרך הפה מהווים סיכון רק אם ניטלו במשך יותר משלושה חודשים ברציפות, או כאשר הם ניטלים לעיתים קרובות (שלושה או ארבעה מחזורי טיפול בשנה).

עם תופעות הלוואי שלהם נמנות אוסטיאופורוזיס, יתר לחץ דם, סוכרת, גלאוקומה וקטרקט.

אנטיביוטיקה

טיפול אנטיביוטי יינתן במידה שהחולה במחלת ריאה חסימתית כרונית לוקה במחלה זיהומית בבית החזה.

נבולייזר

נבולייזר הוא מתקן למתן תרופה בתרסיס. הפעלת המכשיר גורמת להפיכת התרופה שנמצאת במצב נוזלי לתרסיס עדין, שמועבר לדרכי הנשימה של המטופל באמצעות מסיכה או פיה. על ידי כך מתאפשר מתן מנה גדולה מהתרופה. ניתן להשתמש בנבולייזר במצבים חמורים של מחלת ריאה חסימתית כרונית.

טיפול ארוך טווח בחמצן

במקרים קשים של מחלת ריאה חסימתית כרונית, כשרמות החמצן בדם החולה נמוכות מאוד, הוא עשוי לקבל הזרמת חמצן לדרכי הנשימה במשך 15 שעות ויותר ביממה.

אספקת החמצן מתבצעת באמצעות החדרת צינורות פלסטיים לנחיריים או באמצעות מסכה. החיבור לאף מאפשר לחולה לאכול ולדבר במהלך הטיפול. אורך הצינורות מאפשר לו לנוע בחופשיות בבית. חל איסור מוחלט לעשן בקרבת מכשיר החמצן עקב סכנת התלקחות.

אשפוז

במקרים נדירים נדרש אשפוז, בעיקר במהלך התלקחויות חמורות של המחלה. הטיפול בבית החולים יכלול מתן חמצן וטיפול תרופתי. האשפוז מאפשר מעקב רפואי צמוד ולכן במקרים חמורים הוא עדיף על המנוחה והטיפול בבית.

השתלת ריאה

השתלת ריאה נשקלת כאשר תוחלת החיים של החולה אינה עולה על שנתיים וכאשר כל הטיפולים האחרים כשלו. במקרים רבים, בעקבות השתלת ריאות, יהא על המטופל ליטול תרופות המונעות את דחיית הריאה המושתלת במשך כול חיו. לתרופות אלו תופעות לוואי הכוללות עלייה בלחץ בדם וכאבי ראש.

ניתוח להפחתת נפח הריאה LVRS Lung volume reduction surgery

בניתוח זה מסירים את החלקים הפגועים של הריאה, על מנת לשפר את תפקודה. הניתוח אינו מתאים למצב בו המחלה פגעה בחלקים נרחבים של הריאה.

אנשים העוברים ניתוח זה מצויים בסיכון גבוה לחלות בדלקת ריאות או לסבול מדליפות של אוויר במקומות בהם הריאה נותחה ונאטמה.

הכנסת שסתום אנדוברכיאלי

במקרים נדירים ניתן להשתיל, באמצעות ברונכוסקופיה, שסתומים בתוך דרכי האוויר שעוזרים לחלקים הבריאים של הריאה לתפקד טוב יותר.

סרטוני הדרכה בשפות נוספות

לאורח החיים יש השפעה על הסיכון לפתח את מחלת הריאות החסימתית כרונית ומאידך להקל על סימפטומים של החולים במחלה.

עישון

הדרך הטובה ביותר למנוע את מחלת הריאות החסימתית הכרונית היא לא לעשן.

על מעשן הלוקה במחלה להפסיק לעשן בהקדם האפשרי. הפסקת העישון תסייע בהאטת התקדמות המחלה.

כאשר הסימפטומים של המחלה קלים, הפסקת העישון תוכל להפחיתם באופן משמעותי.

חשוב להימנע מחשיפה לעשן סיגריות של מעשנים אחרים.

פעילות גופנית סדירה

פעילות גופנית סדירה משפרת את סיבולת הלב והריאה ואת יעילות הנשימה. לפיכך מומלץ לבצע פעילות גופנית אירובית (הליכה, ריצה, אופניים, טיפוס מדרגות) לפחות 5 פעמים בשבוע, 30 דקות או יותר בכול פעם.

עודף משקל עלול להחמיר את קוצר הנשימה ולכן מומלץ לסובלים מעודף משקל לרזות.

תזונה מאוזנת

תזונה בריאה ומאוזנת תורמת לשמירה על תקינות המערכת החיסונית.

ההמלצות כוללות:

• אכילת פירות וירקות (לפחות 5 מנות ביום).
• הפחתת כמויות השומן (בעיקר הרווי), המלח והסוכר שבתפריט.
• להרבות בשתיית נוזלים, במיוחד מים אשר מסייעים בהפחתת כמות הליחה בריאות ובגרון.

שימוש במכשיר אדים חמים או במכשיר המספק לחות (humidifier)

מכשירים אלו מסייעים בהפחתת כמויות עודפות של ליחה וכיח ומקלים על תחושת החסימה ועל חוסר היכולת לנשום כראוי.

פיסיותרפיה

הפיסיותרפיה מסייעת בהפחתת עודפי ליחה וכיח. על הפיסיותרפיסט ללמד את המטופל תרגילים שניתנים לביצוע בבית, למשל תרגילים המתמקדים בבית החזה ובזרועות.

חיסונים

אנשים הלוקים במחלה נמצאים בקבוצת סיכון להידבק במחלות שונות כמו שפעת ולכן מומלץ להם להתחסן נגד שפעת ונגד דלקת ריאות.

חיסונים נוספים מומלצים למטופל שכליותיו או הטחול שלו נפגעו, או לאחר הוצאת הטחול.