מגנזיום מופרש בשתן באופן נורמלי.
הפרשת המגנזיום יורדת במצב של פעילות כליתית מוקטנת כמו בדהידרציה, חמצת מטבולית סוכרתית, או מחלת אדיסון. רמות נמוכות בשתן ניתן למצוא גם במקרים של תת-תזונה (אצל אלכוהוליסטים), בעיות ספיגה והיפופראטירואידזם.
הפרשת מגנזיום מוגברת ניתן למצוא במקרים של גלומרולונפריטיס, אלדוסטרוניזם, טיפול תרופתי (ציקלוספורין ומשתנים תיאזידיים).
הבדיקה מיועדת להעריך את כמות המגנזיום המופרש בשתן בדגימה אקראית.