סקלרודרמה (טרשת רקמת חיבור) - מידע רפואי

סקלרודרמה גורמת להתקשות והצטלקות העור. שטחי עור מסוימים הופכים קשקשיים, אדומים ומכווצים. כלי הדם בולטים על פני העור. החולים מדווחים על תחושת גרד חזקה ומתמשכת על פני שטחי עור נרחבים שגורמים לסבל רב עם התקדמות המחלה.

קיים שוני רב בין הסימפטומים העוריים אשר באים לידי ביטוי בקרב חולים שונים. אצל חלק מהלוקים במחלה הסימפטומים העוריים יתבטאו על פני שטח עור קטן ומוגדר (דוגמת קצות האצבעות) ללא מעורבות של רקמות עמוקות יותר, בשעה שאצל אחרים עלולים להיות מעורבים שטחי עור נרחבים יותר.

המחלה מתאפיינת בהופעת אזורים קשים, בגוון לבן-שנהב, חסרי גמישות על פני העור.

סקלרודרמה מפושטת עלולה לפגוע במספר מערכות, לרבות בשרירים, בעצמות, בריאות, במעיים ובכליות. חולים עם פגיעה עורית נרחבת נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח מעורבות של איברים פנימיים במחלה.

אצל רוב החולים (מעל 80%) מופיעה פגיעה בכלי הדם ותופעת ריינו, המתבטאת באיבוד צבע העור וכאב כתוצאה מקור. תופעת ריינו פוגעת בדרך כלל באצבעות הידיים והרגליים. התופעה עלולה לגרום להיווצרות כיבים על האצבעות.

תופעה אפשרית נוספת היא הצטברות משקעי סידן באיברים ומתחת לעור (קלצינוזיס). במרבית המקרים היא תופיע ליד המרפקים, הברכיים או מפרקים אחרים.
הסימפטומים הראשוניים במערכת השלד הם כאבי מפרקים שעלולים להתקדם לדלקת מפרקים. תנועתיות המפרק עלולה להיפגע, בייחוד במפרקים הקטנים של היד, בשל הצטברות סידן מתחת לעור או בשל התעבות העור.

עלולה להתפתח פגיעה בשריר שתביא בחלק מהמקרים לשיבוש צורה וקושי בהנעת הגפיים.

ירידה בתפקוד הריאות מופיעה אצל רוב החולים. בשל כך עלולים החולים לחוות קשיי נשימה. חלק מהחולים עלולים לפתח לחץ דם גבוה בכלי הדם שבריאות, מצב שעלול להביא להתקף לב. כמו כן עלולות להתפתח מחלות ריאה חריפות. במצבים קיצוניים כמות החמצן המגיעה לדם יורדת במידה ניכרת וכתוצאה מכך מושפע לרעה תפקודו הכללי של החולה.

לעתים קרובות מתרחש אצל חולי סקלרודרמה מעבר של חומצות קיבה אל הוושט. הדבר בא לידי ביטוי בתחושת שרפה בקדמת בית-החזה ובצרבת בוושט. אצל הלוקים במחלה שכיחה השתהות המזון בקיבה מחמת מעברו האיטי למעיים. שלשול, תחושת אי-נוחות בבטן וכאבי בטן הן תופעות נפוצות אצל החולים. תופעה אפשרית נוספת היא היווצרות של "כיסים" בדופן המעי הגס.

פגיעה כלייתית היא תופעה מסכנת חיים אשר קשורה למחלת הסקלרודרמה. יש צורך במעקב מתמיד אחר הופעת חלבון בשתן אצל החולים.