הפרעה טורדנית-כפייתית - מידע רפואי

הסיבה להתפתחות הפרעה טורדנית-כפייתית אינה ידועה, אך קיימות מספר השערות שהוצעו על ידי המדענים. הפרעה טורדנית-כפייתית מתחילה לעיתים בשנות הילדות, סביב גיל 10. כשהפרעה זו מתגלה במבוגרים, זה קורה לרוב בסביבות גיל 21.

קיימות עדויות המצביעות על כך שהפרעה טורדנית-כפייתית קשורה לתורשה של גנים מסוימים, המשפיעים על התפתחות המוח. אמנם לא ידוע באילו גנים מדובר, אך התברר כי הסיכון ללקות בהפרעה גדול פי 4 אם כבר יש במשפחה מישהו שלוקה בה.

מחקרים שסרקו את מוחם של אנשים הלוקים בהפרעה טורדנית-כפייתית, הראו שיש אצלם שינויים בקבוצות העצבים המכונות גנגליונים בזליים (basal ganglia) שנמצאות במעמקי המוח. אלו נחשבות לאחראיות על הרגשות והתגובות הבסיסיות דוגמת תגובת "הילחם או ברח" (זיהוי של איום וקבלת החלטה אם לתקוף או לברוח).

קיימת השערה הגורסת כי הפרעה טורדנית-כפייתית מתפתחת על רקע תפקוד לקוי של אזור הגנגליונים הבזליים. התפקוד הלקוי גורם לאדם שלקה בהפרעה להאמין שהוא נמצא תחת איום. החלק המודע של המוח יודע שהאיום איננו ממשי, אך הדחף הרגשי, התת-מודע של האזור הפגוע במוח, מונע מהחלק המודע להתנער מהחרדה. כתוצאה מכך מאמץ המוח דפוסי התנהגות כפייתיים כמנגנון התמודדות.

מסתבר שתרופות שמעלות את רמות הסרוטונין במוח (מעביר מסרים בין תאי העצב במוח והחוצה), כמו נוגדי דיכאון מסוימים, יעילות להפחתת הסימפטומים האופייניים להפרעה טורדנית-כפייתית. כלומר, למרות שלא ידוע כיצד תורם הסרוטונין להטבה, ברור שלמתווך העצבי הזה יש תפקיד במניעת הפרעה טורדנית-כפייתית.

קיימות עדויות שאירועים היוצרים לחץ ומתח, כמו אבל או פרידה, עלולים לגרום להתפתחות ההפרעה בקרב אנשים הנוטים לתגובות קיצוניות ובקרב בעלי נטייה לפתח אותה.

מחקרים מסוימים מעידים על כך שנשים בהריון ואמהות טריות נמצאות בסיכון מוגבר לפתח הפרעה טורדנית-כפייתית, אך עדיין לא ברור מדוע. במקרים כאלו הסימפטומים מתמקדים במחשבות על גרימת נזק לתינוק או חשש מכאלו.

בעבר חשבו שהפרעה זו היא נדירה, אך כיום מסתבר שהיא נפוצה הרבה יותר ממחלות נפש אחרות.