מניעה של שפעת עונתית
שמירה על היגיינה
- יש לרחוץ ידיים במים וסבון לעיתים קרובות
- יש לנקות משטחים בתדירות גבוהה
כדי למנוע את התפשטות המחלה, על החולה:
- לכסות את הפה והאף בעזרת ממחטה חד פעמית בעת שיעול או התעטשות
- להשליך ממחטות חד פעמיות לפח מיד עם תום השימוש
חיסון נגד שפעת עונתית
כל אדם מגיל 6 חודשים ומעלה יכול להתחסן נגד שפעת עונתית. חיסון אוכלוסיות הנמצאות בקבוצות סיכון הוא האמצעי היעיל ביותר למניעת סיבוכי התחלואה ממחלת השפעת.
בגלל ירידה הדרגתית בהשפעת החיסון ושינויים המבניים שעוברים נגיפי השפעת עם הזמן, מדי שנה יוצא חיסון חדש נגד המחלה. לכן יש להתחסן מחדש כל שנה.
העיתוי הטוב ביותר לקבלת החיסון הוא מאוקטובר עד סוף נובמבר. הרכב החיסון מתעדכן מידי שנה על פי הנחיות ארגון הבריאות העולמי (WHO). החיסון בזריקה נגד שפעת עונתית כולל את החיסון נגד נגיף H1N1 הגורם
לשפעת החזירים.
החיסון נגד שפעת מונע סיבוכים חמורים שעלולים להתלוות למחלה ובכך להציל חיים. מדי שנה נפטרים בישראל מאות אנשים כתוצאה מסיבוכים של מחלת השפעת. בהחלט ייתכן שמקרים מצערים אלו לא היו מתרחשים לו האנשים היו מתחסנים במועד.
במכבי ניתן החיסון בזריקה אשר מכילה ארבעה זנים של נגיפים מומתים. חיסון בתרסיס הניתן בהתזה לאף ומכיל נגיפים מוחלשים חיים לא יהיה זמין במכבי בעונת 2020-2021.
יעילות החיסון נגד שפעת הוכחה במחקרים רבים. החיסון מפחית את שכיחות התחלואה בשפעת ובדלקות ריאה בכ- 80% ואף את מספר האשפוזים ומקרי התמותה בשל סיבוכי השפעת. החיסון משפיע על מערכת החיסונית לאחר כשבועיים ממועד קבלתו והוא יעיל במשך כ- 6-8 חודשים.
תרופות נוגדות נגיף (אנטיוויראליות) כאמצעי מניעה
המכון הלאומי לבריאות בבריטניה (NICE) ממליץ על מתן התרופות טמיפלו (אוסלטמיוויר) ורלנזה (זאנאמיוויר) לשם מניעה של שפעת במקרים הבאים:
- רבים באותה הסביבה (למשל בית אבות או מוסד סיעודי) חולים בשפעת
- אדם נמצא בקבוצת סיכון
- אדם היה במגע הדוק עם חולה שפעת ויכול להתחיל בקבלת טיפול תוך 36 שעות (רלנזה) או 48 שעות (טמיפלו) מהמגע
- אדם שלא יכול לקבל את החיסון. למשל אדם אשר אלרגי למרכיבי החיסון
- אדם שלא חוסן מאז החורף שעבר
טמיפלו (אוסטלמיויר)
כמוסות טמיפלו ניטלות דרך הפה פעמיים ביום, במשך 5 ימים. יש להתחיל בנטילתן תוך 24-48 שעות מרגע הופעת הסימפטומים. ככל שמקדימים ליטול את התרופה כך גוברת יעילותה. יש להתאים מינון לאנשים החולים באי ספיקת כליות.
טמיפלו נחשבת לתרופה בעלת מיעוט תופעות לוואי. תופעות הלוואי שלה כוללות הקאה (15%), שלשול (10%), דלקת של האוזן התיכונה (9%) וכאבי בטן (5%).
תופעות נדירות יותר כוללות התקף אסתמה או החמרה של מחלה קיימת (3%), בחילה (3%), דימום מהאף (3%), דלקת ריאות, סינוסיטיס, ברונכיטיס והפרעות באוזניים.
רלנזה (זאנאמיויר)
משאף רלנזה הינו תרופת הבחירה עבור נשים בהריון אשר עקב בחילות והקאות אינן יכולות ליטול טמיפלו, שניתנת בכמוסות לבליעה. התרופה מועדפת גם עבור ילדים בין הגילאים 5 עד 12 שנים אשר נמצאים בקבוצת סיכון. בדרך כלל ניתן המשאף לחולים מגיל 7 ומעלה.
יש ליטול בכל פעם 2 שאיפות מהמשאף, פעמיים ביום, במשך 5 ימים. במקרה של מבוגר יש להתחיל להשתמש במשאף תוך 48 שעות מהופעת הסימפטומים ובמקרה של ילד 36 שעות.
השימוש ברלנזה אינו מומלץ לחולי אסתמה ומחלת ריאות כרונית עקב החשש מסיבוכים נשימתיים (ברונכוספאזם - התכווצות לא סדירה של השרירים בדרכי הנשימה הגורמת להיצרותם). במידה שנותנים את המשאף לחולים המשתמשים במרחיבי סימפונות, יש ליטול את מרחיבי הסימפונות לפני השימוש במשאף הרלנזה.
תופעות הלוואי של רלנזה כוללות סחרחורת, חום, צמרמורות, סינוסיטיס, כאבי מפרקים וברונכוספאזם חמור עד קטלני.
אמנטידין
מדובר בתרופה נוגדת נגיף אשר יעילה נגד נגיף השפעת מזן A בלבד. התרופה אינה מומלצת לטיפול בשפעת, או כאמצעי מניעה, פרט למקרים מיוחדים בהם התרופות האחרות אינן מתאימות. הדבר נובע מכך שאין מספיק מידע לגבי הסיכון המתלווה לנטילתה על ידי אנשים הנמצאים בקבוצת סיכון.