הפריה חוץ גופית - מידע רפואי

כל טיפול תרופתי עלול לגרום לתופעות לוואי. בכל מקרה של תופעה חריגה חשוב לפנות לברור לרופא המטפל.

בטיפול בגונדוטרופינים לגרימת ביוץ, יתכן גירוי יתר שחלתי, שעלול להתבטא בציסטות שחלתיות, ובמקרים קשים, בהצטברות נוזלים בחלל הבטן. גירוי יתר היא תופעה נדירה יחסית (כ- 1% מהמטופלות) שמתרחשת בעיקר כאשר קיים מספר גבוה במיוחד של ביציות.
בטיפול באנלוגים ל-GnRH תיתכן דחייה של הופעת דימום הווסת למשך מחזור אחד או שניים לאחר הטיפול, בשל דיכוי שחלתי. מדובר בתופעה חולפת.

מחזור טיפול אורך 14-30 יום, מהיום הראשון של מחזור הווסת ועד למועד שאיבת הביציות.
הטיפול באנטגוניסטים ל- GnRH (צטרורליקס, גנירליקס) מאפשר את קיצור מחזור הטיפול ל- 10-15 יום.

ניתן לחזור על הטיפול כל חודשיים. מקובל לערוך 5-7 מחזורי טיפול מדי שנה.

יש להמשיך לנהל אורח חיים רגיל ושגרתי.

סקירה עולמית עדכנית, שכללה יותר מ- 10,000 ילדים שנולדו באמצעות הפריה חוץ גופית, העלתה כי אחוז הילדים שנולדו עם מומים מולדים אינו עולה על האחוז המקובל בלידות לאחר הריון טבעי. במקרים של ליקויים בתאי הזרע, קיים שיעור מעט גבוה יותר של מומים כרומוזומליים בילודים בהשוואה לכלל האוכלוסייה.

בחודש דצמבר 2010 פרסמו חוקרים מדנמרק תוצאות לפיהן ילדים שנולדו בעקבות טיפולי מיקרו-מניפולציה (ICSI) היו בסיכון מוגבר ללקות בשיתוק מוחין. מחקר זה כלל נתונים של למעלה מ- 60,000 ילדים שנולדו במדינה בשנים 1997-2003.

יש להימנע מקיום יחסי מין 2-3 ימים לפני שאיבת הביציות. לפני השאיבה על האישה להיות בצום במשך 6 שעות (בשל ההרדמה). אם ההחזרה בוצעה בלפרוסקופיה, יש לחזור לאחר כשבוע על מנת להוציא את התפרים.

איכות העובר מעידה על סיכויו לעבור השרשה ברחם ולהתפתח בצורה תקינה. קיימים מספר מדדים להערכת איכות העובר. עוברים 'טובים' מכילים מספר תאים שתואם את גילם (4 תאים ביום השני, 8 תאים ביום השלישי, וכו'), הם בעלי אחוז נמוך של שברי תאים, הם בעלי מבנה סימטרי וגודל התאים שלהם זהה.

לאחר הפעולה יש לשכב כשעה במחלקה בבית החולים ולאחר מכן במשך יום-יומיים בבית. מומלץ להימנע ממאמץ פיזי, אך ניתן לבצע פעילות שגרתית כרגיל. אין כל הוכחה לכך שמנוחה תורמת לסיכוי להשגת הריון.

מקובל לתת טיפול תומך בתכשירי פרוגסטרון שמטרתם לתמוך ברירית הרחם, וכך להגדיל את הסיכוי להחזקת ההריון. פרוגסטרון ניתן בפתילות, בטבליות וגינליות או בזריקות.

12 יום לאחר החזרת העוברים ניתן לקבוע בוודאות, באמצעות בדיקת דם, אם הושג הריון. חשוב להדגיש כי דימום מהנרתיק בשלב מוקדם (טרם ביצוע בדיקת ההריון) עלול להופיע גם בתחילת הריון תקין, ולכן יש לבצע את הבדיקה בכל מקרה.

בלסטוציסט הוא עובר בן 5-6 ימים. מניחים שלעובר המתפתח זמן ארוך יותר בתנאי מעבדה סיכוים טובים יותר להשתרש ברחם ולהמשיך להתפתח. הקושי נעוץ בכך שחלק מהעוברים אינו מצליח לשרוד בתנאי המעבדה לאורך זמן, ולכן קיים סיכון שכל העוברים ימותו ולא תתאפשר כלל החזרה. השיטה מתאימה לנשים בעלות מספר גדול של עוברים, עבורן ניתן לבחור את העוברים הטובים ביותר להחזרה.

הצטברו מחקרים המעידים על כך שאין בעיה בשמירת עוברים בהקפאה במשך שנים. בהריונות שהושגו עם עוברים ששהו בהקפאה לפחות שנתיים, לא נמצאה כל סכנה למהלך ההריון או לבריאות העובר.

בהתאם להוראות משרד הבריאות, מרפאות ומכוני הפוריות בישראל מחויבים לשמור את העוברים בהקפאה במשך 5 שנים. לאחר תקופה זו, על בני הזוג לבחור האם להפשיר את העוברים ולהחזירם לאישה, או להמשיך בשמירת העוברים בהקפאה.

בהתאם לחוק במדינת ישראל, תרומת עוברים מוקפאים אסורה.

שמירת ביציות הוא נושא שנחקר רבות וטרם הפך להליך שבשגרה. הקפאת ביציות מבוצעת לעתים על מנת לשמר את פוטנציאל הפריון של נשים לפני טיפול כימותרפי. על אף שמספר הריונות הושגו באמצעות ביציות שהוקפאו, שיעורי ההצלחה נמוכים יחסית.

מחקרים רבים שנערכו בישראל ובעולם אינם מצביעים על עליה בסיכון לסרטן בכלל, ולסרטן השד או לסרטן השחלות בפרט, בעקבות הטיפול ההורמונאלי.

מדובר בהפחתת מספר העוברים ברחם. הריונות של שלושה או יותר עוברים מגבירים את הסיכון ללידה מוקדמת, לפגות, לתחלואה ואף למוות. לפיכך קיימת הצדקה רפואית ומוסרית להפסיק את ההתפתחות של חלק מהעוברים העודפים.
ההפחתה היא פעולה הדומה לדיקור מי שפיר וכרוכה בסיכון של כ- 5% לאובדן ההריון.