טרשת נפוצה - מידע רפואי

טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה), ששולטת בפעולות ובתפקודים השונים של הגוף, כמו תנועה ושיווי משקל.

מחלה אוטואימונית היא מחלה הנגרמת בשל פגם בפעולתה התקינה של מערכת החיסון, שבה הגוף תוקף את עצמו בשוגג, ובמקרה של טרשת נפוצה מערכת החיסון פוגעת בשלמות שכבת המגן שמצפה את העצבים.

כל סיב עצב במערכת העצבים המרכזית מוקף על ידי חומר שנקרא מיאלין (myelin). המיאילין מסייע להעברה מהירה וחלקה של המסרים והפקודות מהמוח לשאר הגוף.

הפגמים במיילין שנוצרים בעקבות המחלה גורמים להפרעה בהעברת המסרים מהמוח ולפגיעה בתקשורת בין המוח לשאר האיברים בגוף. זהו תהליך בלתי הפיך שמוביל, בסופו של דבר לפגיעה בעצבים עצמם.

ישנם ארבעה סוגים של טרשת נפוצה

• טרשת נפוצה שפירה.
• טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית.
• טרשת נפוצה מתקדמת משנית.
• טרשת נפוצה מתקדמת ראשונית.

תסמיני טרשת נפוצה

הסימפטומים של המחלה רבים ובלתי צפויים והם פוגעים בחולים שונים בצורות שונות, הכול תלוי ברמת הנזק שנוצר ואלו עצבים ניזוקו מהמחלה. המצבים הנפוצים ביותר כוללים בעיות בתנועה ובשיווי משקל, כאבים, עוויתות ונוקשות שרירים. במקרים קשים של טרשת נפוצה החולים מאבדים את היכולת ללכת או לדבר.

למרות שישנן עדויות שהמחלה מתפתחת בעקבות שילוב של גורמים תורשתיים וסביבתיים, הסיבה המדויקת להתפתחות טרשת נפוצה עדיין אינה מובנת במלואה. קשה לאבחן את המחלה בשלביה המוקדמים כי הסימפטומים מופיעים ונעלמים, לפעמים אף למספר חודשים.

הטיפולים בטרשת נפוצה

עדיין לא קיים ריפוי לטרשת הנפוצה והמדענים ממשיכים לחקור את תהליכי המחלה ואת הגורמים שלה. עם זאת, ישנם טיפולים רבים שנועדו לשפר את הסימפטומים של המחלה ולהקל את החיים איתם. הטיפולים כוללים תרופות ופיזיותרפיה.

טרשת נפוצה היא מחלה לכל החיים, אך אינה סופנית. תוחלת החיים של חולי טרשת נפוצה אינה שונה מזו של אנשים אחרים.

שכיחות המחלה

טרשת נפוצה היא המחלה הנוירולוגית (של מערכת העצבים) השכיחה ביותר בקרב אנשים צעירים. אמנם טרשת נפוצה עלולה להתפרץ בכל גיל, אך ברוב המקרים הסימפטומים מופיעים לראשונה בין הגילאים 20 ל- 40. המחלה שכיחה פי 2 בקרב נשים בהשוואה לגברים.

הסימפטומים של טרשת נפוצה הם רבים ומגוונים ויכולים להשתנות בצורה משמעותית מאדם לאדם. הפגיעה הנובעת מהמחלה היא במערכת העצבים המרכזית אשר שולטת בכל פעולות הגוף. לפיכך כאשר נגרם נזק לסיבי העצב שמעבירים את המסרים מהמוח, הסימפטומים עלולים להופיע בכל חלקי הגוף. אצל רוב האנשים שלוקים בטרשת נפוצה רק חלק מהסימפטומים באים לידי ביטוי. למעשה אין כמעט סיכוי שחולה טרשת נפוצה יפתח את כל הסימפטומים האפשריים.

הסימפטומים הנפוצים ביותר:

בעיות בתחושה העצבית

• חוסר תחושה או חולשה בגפה אחת או יותר, שבדרך כלל מופיעה בכל פעם רק בצד אחד של הגוף, או בחלק התחתון של הגוף.
• תחושת עקצוץ או כאב בחלקי גוף שונים.
• תחושות כמו של זרם חשמלי שמופיעות עם תנועות מסוימות של הראש.

בעיות בראיה

ב- 25% מהמקרים של טרשת נפוצה הסימפטום הראשון שמתפתח הוא דלקת של עצב הראיה (optic neuritis). בדרך כלל נפגעת רק עין אחת. הדלקת גורמת לכאב מאחורי גלגל העין ולאיבוד חלקי של הראיה. תתכננה גם בעיות אחרות כמו ראיה כפולה, כאב בשתי העיניים, עיוורון צבעים מסוים וקושי במיקוד הראיה המכונה ניסטאגמוס ( nystagmus).

עוויתות וכיווץ שרירים

טרשת נפוצה גורמת לנזק לסיבי העצב במערכת העצבים המרכזית, דבר העלול לגרום לשרירים להתכווץ בצורה חזקה וכואבת (עווית). ייתכן שהשרירים יישארו מכווצים ויהפכו לנוקשים, תופעה המכונה ספאסטיות. מצב כזה עלול לפגוע ביכולת התנועה ובניידות.

כאב

שני סוגי כאב אופייניים לטרשת נפוצה, כאב עצבי וכאב שרירים. הכאב העצבי נגרם בעקבות נזק לסיבי העצב במערכת העצבים המרכזית והוא מופיע ככאב דוקר, כרגישות קיצונית למגע או כתחושת בעירה.
כאב השרירים אינו נגרם ישירות על ידי המחלה, אך הוא עלול להופיע אם יש לחץ מוגבר על השרירים והמפרקים כתוצאה מעוויתות או מכיווץ שרירים.

בעיות בתנועה

טרשת נפוצה עלולה לפגוע בשיווי המשקל ובקואורדינציה (תיאום בין התנועות). הדבר עלול להקשות על ההליכה ועל הניידות, במיוחד כאשר יש עוויתות או כיווץ בשרירים.
המחלה עלולה לגרום גם לרעידות, להליכה בלתי יציבה או לסחרחורת, שיכולה להיות חמורה ולגרום לתחושה שהכול מסתובב.

בעיות קוגניטיביות

מושג זה מתייחס לבעיות בתפקודי מוח כמו חשיבה ולמידה. המחלה עלולה לגרום לבעיות בזיכרון ובלימוד דברים חדשים, לבעיות קשב וריכוז, לדיבור איטי או מבולבל ולירידה בקצב החשיבה.

בעיות רגשיות

אנשים שלוקים בטרשת נפוצה עלולים למצוא את עצמם בוכים או צוחקים ללא סיבה. כמו כן, הם עלולים לחוות דיכאון או חרדות.

עייפות ותשישות

עייפות קיצונית היא אחד הסימפטומים העיקריים של טרשת נפוצה. לעיתים התשישות מחמירה גם את הסימפטומים האחרים כמו בעיות שיווי משקל, ראיה וריכוז.

בעיות בשלפוחית השתן

טרשת נפוצה עלולה לגרום לשלפוחית השתן להיות פעילה יתר על המידה או פחות מידי. כשהשלפוחית פעילה מדי היא עלולה להתכווץ גם כשהיא לא מלאה ולגרום לחוסר שליטה במתן שתן. במקרה ההפוך, כששלפוחית השתן אינה פעילה דיה, זרימת השתן עלולה להיות מופסקת מבלי שתהיה תחושת התרוקנות.

בעיות מעיים

טרשת נפוצה גורמת לעיתים קרובות לעצירות, ולפעמים היא עלולה לגרום גם לחוסר שליטה ביציאות.

תדירות ההתקפים

הסימפטומים של טרשת נפוצה הם בלתי צפויים. ישנם חולים שהסימפטומים שלהם מתפתחים ומחמירים עם הזמן באופן קבוע, בעוד שאצל חולים אחרים הסימפטומים מופיעים ונעלמים לסירוגין. תקופות בהן הסימפטומים מחמירים מכונות חזרת המחלה או התקפים. התקופה שבה הסימפטומים משתפרים או נעלמים כליל נקראת הפוגה או רמיסיה.

רוב האנשים שלוקים בטרשת נפוצה, במיוחד בשלבים התחלתיים של המחלה, חווים התקפים רבים של הסימפטומים, שאחריהם באה הפוגה חלקית או מלאה.

התקף של טרשת נפוצה מוגדר כפרק זמן של לפחות 24 שעות, שבמהלכו מופיע סימפטום חדש או חלה החמרה של סימפטומים ישנים. ההתקפים יכולים להתרחש בכל עת ולהיות שונים בחומרתם בכל פעם שהם מופיעים.

לעיתים הסימנים והסימפטומים של טרשת נפוצה מופיעים או מוחמרים כתוצאה מעלייה בחום הגוף. במקרים מסוימים חזרה או החמרה של הסימפטומים עלולה להתפרץ בעקבות גורמים מעוררים חיצוניים כמו מזג אוויר חם, פעילות גופנית או הידבקות במחלה זיהומית.

ארבעה סוגים

ישנם ארבעה סוגים של טרשת נפוצה, שנבדלים על פי דפוסי התקפים וההפוגות.

טרשת נפוצה שפירה

הצורה הקלה יותר של טרשת נפוצה מאופיינת במספר קטן של התקפים, שאחריהם מתרחשת בכל פעם החלמה מלאה. אין ביטחון שבמקרה כזה המחלה תחלוף לגמרי ואף פעם לא תחזור. יתכנו התקפים אפילו אחרי שנים רבות של הפוגה.

טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית

זהו הסוג השכיח ביותר של טרשת נפוצה והוא מאופיין על ידי חזרות רבות של הסימפטומים עם הפוגות ביניהן. הישנות המחלה יכולה להימשך מספר ימים, שבועות או חודשים. אנשים הלוקים בסוג זה של המחלה עלולים לחוות סימפטומים חדשים בכל פעם, או לחוות חזרה של הסימפטומים שהיו להם בעבר.

אמנם קיימת אפשרות שהחולה יחלים לגמרי לאחר התקף, אך ברוב המקרים חל רק שיפור מסוים בסימפטומים מבלי שהם ייעלמו לחלוטין.

טרשת נפוצה משנית מתקדמת

צורה זו של טרשת נפוצה מאופיינת על ידי החמרה קבועה של הסימפטומים, עם או בלי התקפים. רוב האנשים שלוקים בטרשת נפוצה התקפית הפוגתית מפתחים עם הזמן טרשת נפוצה משנית מתקדמת.
טרשת נפוצה ראשונית מתקדמת.

טרשת נפוצה ראשונית מתקדמת

מדובר בסוג החמור ביותר של טרשת נפוצה. אצל אנשים שלוקים בסוג זה של המחלה אין בדרך כלל התקפים והפוגות, אלא סימפטומים אשר ממשיכים להחמיר בהתמדה.

טרשת נפוצה מתפתחת כתוצאה מנזק לסיבי העצבים במערכת העצבים המרכזית.

מה קורה בטרשת נפוצה

מערכת העצבים המרכזית מורכבת מהמוח ומחוט השדרה והיא אחראית על שליטה בכל הפעולות והתפקודים של הגוף, רצוניים ובלתי רצוניים כאחד. כשמבצעים איזושהי פעולה, המוח שולח מסרים לחלק המתאים של הגוף דרך סיבי העצב בחוט השדרה. סיבי העצב מכוסים בחומר שומני שנקרא מיילין (myelin). המיילין מסייע להעביר את המסרים מהמוח בצורה מהירה וחלקה.

טרשת נפוצה היא מחלה אוטו-אימונית, שבה מערכת החיסון מזהה בטעות את המיילין כגוף זר ותוקפת אותו. תהליך זה נקרא דמיילינציה (demyelination). הפגיעה במיילין גורמת להופעת צלקות שנקראות טרשת.

הנזק שנגרם למיילין משבש את המסרים המועברים לאורך סיבי העצב, מאט אותם, מערבב אותם עם מסרים אחרים, שולח אותם בטעות דרך סיב עצב אחר, או שעוצר את המעבר שלהם לגמרי. עם הזמן, המיילין עלול להיהרס לחלוטין, כך שגם סיבי העצב עצמם עלולים להינזק.
הנזק לסיבי העצב הוא זה שגורם לצורות המתקדמות של הטרשת הנפוצה, שבהן הסימפטומים מחמירים בהתמדה.

מדוע מתפתחת המחלה

כאמור, טרשת נפוצה היא מחלה אוטו-אימונית. למרות שקיימות מספר סברות לגבי הסיבות להתפתחות המחלה, עדיין לא ברור מה גורם מלכתחילה לתגובה של מערכת החיסון.

רוב המומחים סבורים שהמחלה נגרמת על ידי שילוב של גורמים תורשתיים וסביבתיים. זה אומר שהמחלה נגרמת במצב בו החולה יורש מהוריו מטען גנטי מסוים אשר מעורר את התגובה החיסונית הלקויה בעקבות נסיבות חיצוניות סביבתיות.

האם טרשת נפוצה היא מחלה תורשתית?

טרשת נפוצה אינה מוגדרת כמחלה תורשתית (גנטית) מאחר שלא אותר גן בודד שגורם לה. ככול הידוע המחלה אינה מועברת בתורשה, במובן המקובל של המושג, מהורה לצאצא. הסיכון שילד יפתח טרשת נפוצה כשיש את המחלה לאחד מההורים הוא 2% בלבד.

יחד עם זאת מחקרים מראים שאנשים שיש להם קרבה משפחתית למישהו שיש לו טרשת נפוצה נמצאים בסיכון מעט מוגבר ללקות במחלה, בהשוואה לאנשים שאין להם בן משפחה עם טרשת נפוצה.

העובדה שרק חלק קטן מהאוכלוסייה מפתח טרשת נפוצה מוכיח שישנם גורמים מעבר לתורשה.

גורמים סביבתיים

מחקר שבחן את השכיחות של טרשת נפוצה גילה שהמחלה נוטה להופיע יותר בקרב אוכלוסיות של מדינות אשר מרוחקות יותר מקו המשווה. לדוגמה, טרשת נפוצה שכיחה יחסית באנגליה, צפון אמריקה וסקנדינביה, אך כמעט שאינה קיימת במדינות כמו מלזיה או אקוודור.

הסיבה לכך אינה ברורה במלואה, אך קיימת סברה שהמחלה עלולה להתפרץ בעקבות חשיפה לסוג מסוים של חיידק או נגיף, שמשגשג בסביבה קרה יותר. לא נמצא עדיין חיידק או נגיף שיוכל לתמוך בסברה זו.

חלק מהמומחים סבורים שמחלות ילדות הנפוצות במדינות הקרות, עלולות לשבש את הפעילות של מערכת החיסון או לעורר תגובה אוטו-אימונית אצל אנשים מסוימים, שגורמת להם לפתח טרשת נפוצה מאוחר יותר.

מחקרים מראים שאנשים שעברו מהמדינות בקרבת קו המשווה לאזורים בעלי אקלים קריר יותר כשהיו מעל גיל 15, היו עדיין בעלי סיכון נמוך יותר להתפתחות טרשת נפוצה בהשוואה לאותם אנשים שנולדו שם.

גורמי סיכון

הגורמים הבאים עלולים להגביר את הסיכון לפתח טרשת נפוצה:

גיל – למרות שטרשת נפוצה עלולה להתפתח בכל גיל, ברוב המקרים היא מתחילה בין הגילאים 20 ל- 40.

מין – נשים מפתחות את המחלה פי 2 יותר מגברים.

תורשה – הסיכון להתפתחות טרשת נפוצה גבוה יותר כשקיימת היסטוריה משפחתית של המחלה. לדוגמה, אם אחד ההורים או האחים לוקה בטרשת נפוצה, הסיכון לפתח את המחלה הוא 1%-3%. לעומת זאת, הסיכון להתפתחות טרשת נפוצה באוכלוסייה הכללית עומד על 0.1%.

יחד עם זאת, מחקרים שבדקו התפתחות טרשת נפוצה בקרב תאומים זהים מראים שהתורשה אינו הגורם הבלעדי להופעת המחלה. לו טרשת נפוצה הייתה מוגדרת על ידי התורשה בלבד, אז לתאומים זהים היה סיכון זהה ללקות במחלה – אך בפועל זה לא מה שקורה. לתאומים זהים יש סיכון של 30% בלבד לפתח טרשת נפוצה כאשר התאום או התאומה שלהם לקו במחלה.

זיהומים - מספר נגיפים נקשרו להתפתחות של טרשת נפוצה. העניין הרב ביותר מתרכז סביב הקשר בין טרשת נפוצה לבין הנגיף אפשטיין באר (EBV), אשר גורם למחלת הנשיקה (מונונוקלאוזיס). עדיין לא ברור כיצד גורם נגיף זה לשכיחות גבוהה יותר של טרשת נפוצה.

גזע - הלבנים, ובמיוחד אלו שמקור משפחתם בצפון אירופה, נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לפתח טרשת נפוצה. אנשים ממוצא אסיאתי, אפריקני או אינדיאני נמצאים בסיכון הנמוך ביותר.

גורמים גיאוגרפיים - טרשת נפוצה שכיחה יותר במדינות בהן שורר מזג אוויר קריר, כולל אירופה, צפון ארה"ב וקנדה, ניו-זילנד ודרום מזרח אוסטרליה. ילד שעובר מאזור בעל סיכון גבוה לאזור בסיכון נמוך או להיפך, נוטה להיות בעל רמת סיכון שקשורה לאזור מגוריו החדש. כאשר המעבר מתרחש בתקופת ההתבגרות המאוחרת, הוא שומר על אותה רמת סיכון שהייתה לו בארץ מוצאו.

מחלות אחרות - הסיכון לפתח טרשת נפוצה עולה מעט אם אדם לוקה באחת מהמחלות האוטו-אימוניות הבאות: מחלה בבלוטת התריס, סוכרת מסוג 1 ומחלת מעיים דלקתית (קרוהן או קוליטיס).

כאשר ישנם סימפטומים בלתי מוסברים הדומים לאלו של טרשת נפוצה יש לפנות לברור רפואי. הרופא יסקור בצורה מדוקדקת את ההיסטוריה הרפואית, כולל סימפטומים שקרו בעבר והמצב הבריאותי הנוכחי. אם עולה חשד לטרשת נפוצה הוא יפנה את המטופל לנוירולוג (מומחה למחלות של מערכת העצבים המרכזית).

האבחון של טרשת נפוצה הוא עניין מורכב משום שאין בדיקת מעבדה מיוחדת שיכולה להצביע על אבחנה חיובית של המחלה. ישנן מחלות נוספות שיש להן סימפטומים הדומים לאלו של טרשת נפוצה, כך שהנוירולוג יצטרך לשלול אותן תחילה.

כדי לאשר את האבחנה של טרשת נפוצה, הנוירולוג עשוי להורות על ביצוע מספר בדיקות.

בדיקה נוירולוגית

הנוירולוג יחפש שינויים או חולשה בתנועות העיניים, בקואורדינציה של הרגליים או הידיים, בשיווי המשקל, בדיבור וברפלקסים. הדבר יוכל להצביע על קיום או העדר נזק למסלולים העצביים.

בדיקת דם

בדיקת דם יכולה לסייע לשלול מספר מחלות זיהומיות או דלקתיות שיש להן סימפטומים דומים לאלו של טרשת נפוצה.

סריקה באמצעות הדמיית תהודה מגנטית (MRI)

למעלה מ- 90% מהחולים בטרשת נפוצה מאובחנים באמצעות סריקת MRI.

סריקת MRI יכולה להראות אם יש איזשהו נזק או הצטלקות של המיילין במערכת העצבים המרכזית (במוח ובחוט השדרה). יחד עם זאת ראוי לציין שסוג זה של פגיעה עלול להיגרם גם על ידי מחלות אחרות כמו זאבת או מחלת ליים (Lyme), כך שגם אם קיימות צלקות זה עדיין אינו מהווה הוכחה חד משמעית שלאדם יש טרשת נפוצה.

הבדיקה של הדמיית תהודה מגנטית מתבצעת בשכיבה בתוך סורק MRI. השדות המגנטים החזקים שהמכשיר מפעיל במהלך הבדיקה יוצרים הדמיה מפורטת של המוח ושל חוט השדרה. תהליך זה לוקח לרוב 10-30 דקות והוא אינו כואב.

אנשים מסוימים עלולים לחוש קלאוסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים) כשהם נמצאים בתוך מכשיר ההדמיה. במקרה כזה כדאי לבקש תרופת הרגעה לפני הבדיקה.

במקרים מסוימים, במהלך הבדיקה יוזרק לנבדק חומר צבע מיוחד (חומר ניגוד) שיעזור להדגיש את האזורים הניזוקים. הדבר מאפשר לדעת אם המחלה נמצאת בשלבים הפעילים שלה, גם אם אין סימפטומים גלויים. שיטות חדישות של סריקת MRI מסוגלות לספק פירוט רב לגבי דרגת הנזק לסיבי העצב.

תגובה חשמלית לגירוי ( Evoked potential test)

בבדיקה זו מצמידים אלקטרודות קטנות אל ראשו של הנבדק ועוקבים אחרי גלי המוח בתגובה לגירויים חזותיים ושמיעתיים. מטרתה לבחון אם קצב קליטת המסרים השונים במוח תקין או איטי. הבדיקה נטולת כאב.

דיקור מותני

דיקור מותני נחוץ רק כאשר תוצאות של בדיקות אחרות שנועדו לאבחון טרשת נפוצה אינן חד משמעיות, או לאבחון טרשת נפוצה מתקדמת ראשונית. הליך רפואי זה נועד לסייע בשלילת אפשרות של זיהום נגיפי ומחלות אחרות שעלולות לגרום לסימפטומים עצביים אשר דומים לאלו של טרשת נפוצה.

בבדיקה זו דוגמים את הנוזל שמקיף את חוט השדרה באמצעות החדרת מחט לאזור. הבדיקה מתבצעת תחת הרדמה מקומית, שמשמעותה שבאזור הדקירה לא תהיה תחושה אך הנבדק יישאר ער.

דגימת הנוזל שניטלה נבדקת לגילוי נוגדנים. הימצאות נוגדנים מסוימים בדגימה מצביעה על כך שמערכת החיסון נלחמת במערכת העצבים המרכזית.

אבחון הסוג של המחלה

לאחר שהתקבלה אבחנה של טרשת נפוצה, הנוירולוג יוכל לזהות באיזה סוג של טרשת נפוצה מדובר. בגלל שהסימפטומים של טרשת נפוצה יכולים להיות שונים ובלתי צפויים, קביעת סוג המחלה עלולה לארוך זמן רב. הדבר נכון במיוחד לגבי טרשת נפוצה שפירה, אותה ניתן לאבחן רק אחרי שאדם היה ללא סימפטומים במשך 10-15 שנים.

אבחנה של טרשת נפוצה התקפית הפוגתית יכולה להיקבע אם:

• לאדם יש 2 התקפי סימפטומים בהפרש של יותר מ- 30 ימים.
• לאדם יש התקף אחד וסריקת MRI מראה שנוצרו נזקים או הצטלקויות חדשות במיילין 3 חודשים מאוחר יותר.

אבחנה של טרשת נפוצה מתקדמת משנית יכולה להיקבע אם:

• לאדם היו בעבר מספר חזרות של הסימפטומים.
• לאדם יש החמרה קבועה במוגבלויות במשך 6 חודשים לפחות, יחד עם התקפים או בלעדיהם.

אבחנה של טרשת נפוצה מתקדמת ראשונית יכולה להיקבע אם לאדם לא היו חזרות קודמות של סימפטומים ובנוסף לכך:

• חלה הידרדרות קבועה ביכולות שנפגעו במשך שנה אחת לפחות.
• סריקת MRI מראה שיש נזק או הצטלקויות של מיילין.
• הדיקור המותני מגלה נוכחות של נוגדנים מסוימים בנוזל המקיף את המוח ואת חוט השדרה.

אבחנה לא וודאית

במקרים מסוימים, עקב תוצאות של הבדיקות, לא יוכל הנוירולוג לקבוע בוודאות אם לאדם יש טרשת נפוצה או לא. למשל, כאשר הסימפטומים ותוצאות הדיקור המותני מצביעים לכאורה על טרשת נפוצה, אך בסריקת MRI לא ניתן היה להבחין בנזק כלשהו למיילין. במקרה של אבחנה לא וודאית יצטרך החולה לחכות לחזרה של הסימפטומים בטרם ניתן יהיה לקבוע בצורה חד משמעית שאכן מדובר בטרשת נפוצה.

לאחר האבחון

קשה מאוד להתמודד עם אבחנה של מחלה כמו טרשת נפוצה. לפיכך, הרופא המטפל או הנוירולוג יכולים להפנות את החולה לייעוץ פסיכולוגי או ייעוץ אצל עובד סוציאלי, כדי להתמודד טוב יותר עם הבשורה.

אין עדיין ריפוי לטרשת נפוצה, אך קיימים טיפולים שיכולים להקל על הסימפטומים וההתקפים ולסייע בהאטת ההתקדמות של המחלה.

טרשת נפוצה היא מחלה בעלת שונות רבה מבחינת הסימפטומים המופיעים אצל חולים שונים, ולפיכך הלוקים בה יזדקקו לדרגות שונות של טיפול רפואי. ייתכן שאדם הלוקה בטרשת נפוצה שפירה, או שיש לו סימפטומים קלים מאוד, לא יזדקק כלל לטיפול, אלא אם הוא חווה התקפים חוזרים של הסימפטומים.

לאחר האבחנה על החולה לעבור הערכת מצב בעזרת מספר מומחים כמו פיזיותרפיסט, מרפא בעיסוק, קלינאי תקשורת, אחיות ועובדים סוציאליים, שביחד מרכיבים צוות שיקום נוירולוגי.

הטיפולים בטרשת נפוצה מתחלקים לארבעה סוגים:

• טיפול בהישנות הסימפטומים של טרשת נפוצה (באמצעות סטרואידים).
• טיפול בסימפטומים ספציפיים של טרשת נפוצה.
• טיפול להאטת המחלה.
• טיפולים משלימים.

טיפול בהישנות הסימפטומים של טרשת נפוצה

כשחולה חווה התפרצות חוזרת של הסימפטומים עליו לפנות לטיפול רפואי, כי הישנותם עלולה לנבוע גם מסיבות אחרות כמו זיהום. הרופא יאבחן תחילה מהו הגורם המדויק לסימפטומים ויקבע טיפול בהתאם לגורם זה.

אם הסימפטומים נובעים מחזרת המחלה, החולה יקבל טיפול של סטרואידים במינון גבוה למשך 3-5 ימים, כדי לזרז את ההחלמה. בדרך כלל תינתן תרופה שנקראת מתילפרדניזולון (methyl-prednisolone), אשר ניטלת דרך הפה בצורת טבליות או מוזרקת ישירות לווריד. הטיפול יכול להיעשות בבית החולים או בבית המטופל.

המנגנון שבאמצעותו מסייעים הסטרואידים לזירוז ההחלמה מההתקף עדיין אינו מובן במלואו. משערים שהסטרואידים מדכאים את הפעילות של

מערכת החיסון ובכך ומפחיתים את הדלקת שמתפרצת במהלך חזרת המחלה. התוצאה היא הפסקת ההתקפה על המיילין במערכת העצבים המרכזית. הסטרואידים עשויים גם להפחית את כמות הנוזלים שמצטברת באזורים שניזוקו בסיבי העצב השונים.

טיפול בסימפטומים ספציפיים של טרשת נפוצה

אצל אנשים הלוקים בטרשת נפוצה יכולים להופיע סימפטומים שונים בדרגות חומרה שונות. טיפולים רבים יכולים להקל עליהם. בדרך כלל החולה לא יפתח את כל הסימפטומים האפשריים של המחלה.

בעיות בראיה

אם מופיעות בעיות ראיה קלות, כמו קושי בקריאה, רצוי לפנות לבדיקת עיניים אצל אופטומטריסט – ייתכן שהבעיה כלל אינה קשורה לטרשת נפוצה. כאשר בעיות הראיה חמורות יותר, או קשורות לקשיי מיקוד (ניסטאגמוס), עשוי הרופא לרשום טיפול בתרופה גאבאפנטין (משווקת בישראל בשם גאבאפנטין-טבע® או נוירונטין®).

עוויתות שרירים וכיווץ (ספסטיות)

ניתן לטפל בעוויתות וכיווץ שרירים בעזרת טיפול פיזיותרפי. אם קיימת מגבלה משמעותית בתנועה עקב הנוקשות בשרירים והעוויתות, הרופא יפנה את החולה לטיפול אצל פיזיותרפיסט שעבר הכשרה לטיפול בטרשת נפוצה. מתיחות למשל, עשויות לסייע במניעת הכיווץ ובהפחתת הנוקשות בשרירים.

כאשר הסימפטומים בשרירים חמורים יותר, הטיפול שירשום הרופא יכלול תרופות שתסייענה להרפיית השרירים ולהפחתת העוויתות. לרוב, זה יהיה גאבאפנטין או באקלופן (baclofen), המשווקים בארץ בשם בקלוזל® או ליורזל®. במקרים חמורים ייעשה שימוש בתרופות חזקות יותר כמו דיאזפאם (diazepam) המשווק בארץ בשם אסיוול®, וואליום® או דיאז®, או קלונאזפאם (clonazepam) המשווק בארץ בשם קלונקס® או ריבוטריל®, או דנטרולן (dantrolene), המשווק בארץ בשם דנטריום®.

התרופות הללו עלולות לגרום לתופעות לוואי הכוללות סחרחורות, חולשה, בחילה ושלשולים. חשוב לדווח לרופא על תופעות הלוואי כדי שיוכל להתאים את התרופה הטובה ביותר למטופל ולמצב.

במקרים נדירים הטיפול התרופתי לא יהיה יעיל דיו כדי להשיג שליטה בעוויתות ובכיווץ השרירים. במצב כזה יופנה החולה לטיפול אצל מומחה, שבמסגרתו יקבל סד, או תוצמדנה משקולות לרגליו, או יקבל זריקות ישירות לנוזל השדרה.

כאב עצבי

כאב עצבי נגרם בעקבות הנזק לעצבים. לרוב התחושה שנוצרת היא של כאב דוקר או חד. הכאב עלול לבוא לידי ביטוי גם כרגישות קיצונית בעור או כתחושה של בעירה. ניתן לטפל בסוג זה של כאב באמצעות תרופות כמו גאבאפנטין או קארבאמזפין (carbamazepine), או בעזרת התרופה נוגדת הדיכאון אמיטריפלין (amytriptyline).

כאב שרירים

חולה בטרשת נפוצה עלול לסבול גם מכאב הנובע מעוויתות או מכיווץ מתמשך בשרירים. תחושת הכאב מוסבת בשל לחץ מוגבר ונוקשות המפרקים. טיפול פיזיותרפי הכולל תרגילים מתאימים, או שיפור של תנוחת הישיבה, עשויים לסייע. אם הכאב חמור, החולה יקבל תרופות נוגדות כאב, נוגדי דיכאון (שגם מסייעים להקלת כאבים), או טיפול המגרה את קצות העצבים - גירוי עצבים דרך העור (TENS) Transcutaneous nerve stimulation.

בעיות בתנועה

בדומה לכאב שרירים, אף הבעיות בתנועה ובניידות מתפתחות כתוצאה מעוויתות ומכיווץ בשרירים. במצב זה מתהווה לחץ ונוקשות במפרקים המקשה בצורה משמעותית על הניידות.

הטיפול המומלץ הוא לנסות למנוע את העוויתות ואת התכווצויות השרירים באמצעות טיפולים פיזיותרפיים או תרופות.

כאשר השרירים "תפוסים" עד שכל תנועה קשה לביצוע ומסבה כאב, יזדקק המטופל לבצע תרגילי מתיחה מיוחדים עם גבס או סד הניתן להסרה. ייתכן שהחולה יקבל גם זריקות בוטוקס (botulinum toxin), שתסייענה להרפיית השרירים.

מעבר לאמור, תרגילים מסוימים, ציוד ותרופות עשויים לסייע להקלה על רעידות או סחרחורות שנגרמות על ידי טרשת נפוצה.

בעיות קוגניטיביות (קשיים בחשיבה, זיכרון ודיבור)

החולה יופנה לפסיכולוג קליני שיעריך את הבעיות ויציע דרך להתמודד איתן. אם החולה בטרשת נפוצה לוקה בדיבור בעקבות המחלה, הרופא עשוי להפנות אותו לטיפול אצל קלינאי תקשורת.

על פי רוב ההנחיות למטופל תינתנה בכתב על מנת להקל על זכירתן.

בעיות רגשיות

חולה אשר חווה התפרצויות רגשיות דוגמת צחוק או בכי ללא סיבה, צריך לעבור הערכה אצל פסיכולוג קליני, או אצל מומחה אחר שעבר הכשרה לטפל בחולי טרשת נפוצה. במידת הצורך המומחים יציעו טיפול בנוגדי דיכאון. אם החולה אינו מעוניין בטיפול תרופתי הוא יכול ללמוד שיטות שונות שיסייעו לו לשלוט טוב יותר ברגשות.

הטיפול התרופתי בדיכאון אצל חולי טרשת נפוצה דומה לזה הניתן לחולי דיכאון אחרים. אם החולה חש חרדה או מודאג מאוד הוא יקבל נוגדי דיכאון או תרופות הרגעה השייכות למשפחת הבנזודיאזפינים. כאשר ניתנת תרופה ממשפחה זו על החולה להיות במעקב רפואי כי התרופה עלולה לגרום להתמכרות.

עייפות

חולים בטרשת נפוצה עלולים לחוות עייפות קשה. הרופא יבדוק את המטופל וישלול תחילה סיבות אחרות שעלולות לגרום לעייפות, כמו תופעות לוואי של טיפול תרופתי, או תזונה דלת וויטמינים ודלת רכיבי תזונה חיוניים אחרים.

אם העייפות נגרמת על ידי המחלה עשוי הרופא להמליץ על נטילת התרופה אמנטידין (amantidine). השפעתה עלולה להיות מוגבלת. בנוסף, רצוי לקבל ייעוץ הנוגע למניעת עייפות בעזרת תרגילים גופניים או בעזרת שיטות אחרות לשמירה על האנרגיה.

בעיות בשלפוחיות השתן

כאשר שלפוחית השתן פעילה מידי עשוי החולה לקבל תרופה אנטי-כולינרגית כמו אוקסיבוטינין (oxybutynin) או טולטרודין (tolterodine). אלו מסייעות להפוך את הצורך במתן שתן לצפוי יותר. ניתן לטפל גם בתכיפות במתן השתן באמצעות התרופה דסמופרסין (desmopressin).

אם הבעיה הפוכה, היינו שלפוחית השתן אינה פעילה דיה והחולה אינו מצליח להתרוקן, ייתכן שיצויד בקטטר. מדובר בצינור קטן שמוחדר לתוך פתח השופכה ומסייע בניקוז עודפי השתן.

כאשר הבעיות הנוגעות לשלפוחית השתן חמורות יותר, כמו חוסר שליטה, הרופא עשוי להפנות את המטופל למומחה כדי שיקבל טיפול הכולל תרגילים לשלפוחית השתן או טיפול חשמלי לשרירי השלפוחית.

בעיות מעיים

עצירות קלה עד מתונה מטופלת באמצעות שינוי תזונה או נטילת חומרים משלשלים. במצב של עצירות קשה יותר עלול החולה להזדקק לטיפול באמצעות נרות (מעין טבליות שמוחדרות לפי הטבעת ומתמוססות שם) או חוקנים. החוקן מאפשר החדרת תרופה נוזלית לחלחולת (הרקטום) ולמעי הגס, ריכוך הצואה ושטיפתה החוצה.

חוסר שליטה בפעילות המעיים ניתן לטיפול באמצעות תרופות נגד שלשול או באמצעות תרגילים לחיזוק רצפת האגן והשרירים של החלחולת.

טיפולים להאטת ההתקדמות של המחלה

הטיפולים התרופתיים שעשויים להפחית את מספר ההתקפים ולהקל על חומרת הסימפטומים עשויים גם להאט את התקדמות המחלה. המידע הקיים לגבי ההשפעות שלהם לטווח ארוך מועט יחסית. הם כוללים בטא אינטרפרונים, גלאטיראמר אצטט ונאטליזומאב.

בטא אינטרפרונים (תרופות אימונו-מודולטוריות)

התרופות מפחיתות את הנזק ואת כמות הצלקות של מיילין במערכת העצבים המרכזית, אותן צלקות שגורמות לחזרת התקפי הטרשת הנפוצה. הן מאטות את קצב החמרת הסימפטומים ואת מספר ההתקפים החוזרים.

התרופות מסוג בטא אינטרפרון אינן מתאימות לכל חולה וניתנות רק למי שלוקה בטרשת נפוצה מהסוג ההתקפי-הפוגתי והמתקדם משני, כי בשני סוגים אלו מתרחשים התקפים חוזרים רבים.

אינטרפרונים נרשמים רק על ידי נוירולוג מומחה וניטלים באמצעות הזרקה לתוך השריר או מתחת לעור. החולה יכול ללמוד להזריק לעצמו או להיעזר בצוות השיקום שמטפל בו.

3 סוגים של בטא אינטרפרון מאושרים לשימוש בישראל:

• אבונקס (Avonex®) מוזרק אחת לשבוע לשריר.
• בטאפרון (Betaferon®) מוזרק תת עורית פעם ביומיים.
• רביף (Rebif®) מוזרק תת עורית 3 פעמים בשבוע.

שלושת סוגי האינטרפרון מאושרים לטיפול בטרשת נפוצה התקפית הפוגתית. לעומת זאת, חולים הלוקים בטרשת נפוצה מתקדמת משנית יכולים להשתמש רק בבטאפרון.

אזהרות

בטא אינטרפרונים עלולים לגרום לתופעות לוואי קלות, כמו סימפטומים דמויי שפעת (כאב ראש, צמרמורת וחום נמוך) למשך 48 שעות לאחר הזרקתם. התרופות עלולות גם לגרום לנזק רציני לכבד.

בטא אינטרפרונים אינם מתאימים לשימוש אצל חולים מתחת לגיל 18 או אצל נשים הרות או מניקות. נשים וגברים המתכננים הריון צריכים להפסיק את השימוש בבטא אינטרפרונים לפחות 3 חודשים לפני ההתעברות. אישה שנודע לה שהיא בהריון בתקופה שהיא מטופלת בבטא אינטרפרון חייבת לפנות בהקדם לרופא על מנת לבחון טיפול חליפי.

גלאטיראמר אצטט (קופאקסון® , copaxone®)

התרופה פועלת כפי הנראה באמצעות בלימת ההתקפה של מערכת החיסון על המיילין שבמערכת העצבים המרכזית. לקופאקסון אין השפעה על חומרת ההתקפים אך היא מסוגלת להפחית את מספרם בערך בשליש.

המטופל צריך להזריק את התרופה מידי יום מתחת לעור. בדרך כלל נטילתה אינה גורמת לתופעות לוואי. במקרים נדירים עלולה הזרקת התרופה לגרום להסמקה, להתכווצות בחזה ולקוצר נשימה.

קופאקסון מיועדת רק עבור האנשים הלוקים בטרשת נפוצה התקפית הפוגתית. בדומה לבטא אינטרפרונים, גם הקופאקסון אינה מתאימה לשימוש בקרב מטופלים מתחת לגיל 18 ועבור נשים הרות או מניקות.

נאטליזומאב (טייסברי®, Natalizumab (®Tysabri

נאטליזומאב היא התרופה האחרונה מקבוצת התרופות האימונו-מודולטוריות שנכנסה לשימוש כטיפול בטרשת הנפוצה. תרופה זו עשויה להפחית את מספר ההתקפים החוזרים בערך בשני שליש ולהאט את התקדמות המחלה בכ-50%. מנגנון הפעולה של התרופה מבוסס על הפרעה למעבר של תאי הדם הלבנים של מערכת החיסון (שעלולים לגרום לנזק), מהדם אל תוך המוח וחוט השדרה.

נאטליזומאב (טייסברי) מאושרת לטיפול בחולים עם טרשת נפוצה התקפית הפוגתית פעילה מאוד, אחרי טיפול בבטא אינטרפרון, או בחולים שמפתחים צורה זו של טרשת נפוצה מהר מאוד.

קצב התקדמות מהיר של טרשת נפוצה נקבע על פי הקריטריונים הבאים:

• שניים או יותר התקפים חוזרים קשים במהלך שנה אחת.
• שתי בדיקות MRI עוקבות המראות עליה בנזק או בהצטלקות המיילין.

נאטליזומאב (טייסברי) מוזרקת מתחת לעור רק פעם ב- 28 ימים.

אזהרות

התרופה עלולה לגרום למספר תופעות לוואי שכוללות כאב ראש, בחילה, הקאה ופריחה מגרדת.

במקרים נדירים מאוד, נקשרה נטילת התרופה לעלייה בסיכון להתפתחות לייקואנספלופתיה רב מוקדית מתקדמת (PML – Progressive multi focal leukoencephalopathy). זוהי מחלה נדירה אך קשה מאוד, שגורמת להרס המיילין על גבי סיבי העצב, בדומה למה שקורה בטרשת נפוצה. בסופו של דבר PMLעלולה לגרום לבעיות ראיה ודיבור ואף לשיתוק.

התרופה אינה מתאימה לחולים מתחת לגיל 18 או מעל לגיל 65, לחולי טרשת נפוצה הלוקים גם בסרטן, ואף לא לחולים עם מערכת חיסונית חלשה כמו נשאי HIV.

פלזמפרזיס

פלזמפרזיס (plasmapheresis) הוא הליך רפואי שדומה במקצת לדיאליזה שבמהלכו מפרידים את תאי הדם מהפלזמה (נוזל הדם). ההליך מסייע למטופל להתגבר על הסימפטומים הקשים של ההתקפים החוזרים, במיוחד אצל אנשים שלא מגיבים לטיפול בסטרואידים.

תזונה: חומצה לינולאית Linoleic acid

חומצה לינולאית היא חומצת שומן חיונית שנמצאת באופן טבעי במספר סוגי מזון.

קיימות עדויות רפואיות שתזונה העשירה בחומצת שומן זו עשויה לסייע בהפחתת משך ההתקפים החוזרים של טרשת נפוצה, חומרתם ולהאט את התקדמות המחלה.

מומלץ שאנשים הלוקים בטרשת נפוצה יפנו לרופא או לדיאטנית כדי לקבל הדרכה הנוגעת להעלאת כמות החומצה הלינולאית בתזונה. המטרה

היא לשלב 17-23 גרם של חומצה לינולאית בתזונה מידי יום, אם כי ייתכן שהדבר אינו מומלץ כאשר החולה בעל משקל עודף.

חומצה לינולאית נמצאת בשמן חמניות, חריע או שומשום, באגוזים ובגרעינים כמו אגוזי ברזיל, בוטנים ושקדים ובתוספים מסוימים כמו שמן זרעי פטל שחור, שמן גרעיני ענבים ושמן נר הלילה.

רפואה משלימה

טיפולים הכלולים ברפואה המשלימה עשויים לסייע בהקלת הסימפטומים של טרשת נפוצה.

הטיפולים הנפוצים כוללים:

• אקופונקטורה – שיטת טיפול המקובלת ברפואה הסינית המסורתית, שבה מחדירים מחטים מיוחדות לאזורים מסוימים של הגוף.
• טיפול בשדה מגנטי.
• הומיאופתיה – שיטה העושה שימוש בתמציות המופקות מצמחים.
• עיסוי.
• רפלקסולוגיה – סוג של עיסוי המתמקד באזורי הרפלקסים בכפות הרגלים והידיים.
• יוגה – תרגילים גופניים המתרכזים במתיחות שונות ובשיטות של נשימה עמוקה.
• טאי-צ'י - צורת אימון גופני שמקורה בסין, אשר מבוססת על תנועות איטיות .

יש מעט מאוד מידע מחקרי אודות יעילותן של השיטות המשלימות בכול הנוגע לשליטה על הסימפטומים של המחלה. עם זאת, קיימים דיווחים

של חולי טרשת נפוצה על כך שהטיפולים המשלימים מסייעים להם בקידום הבריאות הכללית ובהשראת הרגשה טובה.

בצד האזכור של רפואה משלימה, ראוי לציין שפיזיותרפיסט או מרפא בעיסוק שהתמחה בטיפול בחולי טרשת נפוצה, יכול ללמד תרגילי מתיחה,

חיזוק או שימוש במכשירים שיכולים להקל על ביצוע משימות יומיומיות.

במקרים מסוימים, אנשים שלוקים בטרשת נפוצה עלולים לפתח גם את הבעיות הבאות:

• נוקשות או עיוותים בשרירים.
• שיתוק, בעיקר ברגליים.
• בעיות בשלפוחית השתן.
• בעיות בפעילות המעיים.
• קשיים בתפקוד המיני.
• שינויים שכליים כמו שכחה או קשיי ריכוז.
• דיכאון.
• התקפים אפילפטיים.

נקיטת מספר צעדים עשויה לסייע בהקלה על הסימפטומים של המחלה.

מנוחה מספקת

עייפות היא סימפטום שכיח של טרשת נפוצה. הקפדה על מנוחה מספקת עשויה להפחית מתחושת העייפות.

פעילות גופנית

אימון אירובי קבוע עשוי להועיל לאנשים הלוקים בטרשת נפוצה בדרגה קלה עד מתונה. פעילות גופנית כזו משפרת את הכוח והחוזק, את טונוס השרירים, את שיווי המשקל ואת הקואורדינציה. הפעילות הגופנית יעילה גם לשם הקלה על דיכאון.

שחיה מהווה פעילות גופנית טובה עבור אנשים שהחום מפריע להם.

הימנעות מחום

אנשים רבים הלוקים בטרשת נפוצה סובלים מהחמרת הסימפטומים בעקבות חשיפה לחום. לכן, אנשים שחיים באזור חם ולח צריכים לדאוג להתקנת מזגן בסביבת המחיה והתפקוד. אמבטיה פושרת או קרירה עשויה להקל במידה מסוימת על הסימפטומים.

חום קיצוני עלול לגרום לחולשת שרירים משמעותית. למרות שחלק מהאנשים שלוקים בטרשת נפוצה אינם סובלים מחום ועשויים ליהנות ממקלחת או מאמבטיה חמה, יש לנקוט משנה זהירות לפני שהחולים חושפים את עצמם לחום גבוה. יש לבדוק תחילה כיצד הם מגיבים לשינוי משמעותי בטמפרטורת הסביבה.

לא מומלץ לחולי טרשת נפוצה להיכנס לג'קוזי או לסאונה חמה לבד, מבלי שיהיה לצידם מלווה שיכול להוציאם החוצה במידת הצורך. אם החולה חווה החמרה של הסימפטומים כתוצאה מחשיפה לחום, כדאי שינוח שבמקום קריר במשך מספר שעות.

תזונה מאוזנת

הקפדה על תזונה בריאה ומאוזנת עשויה לשמור על מערכת חיסון חזקה.

חיסונים

אנשים הלוקים בטרשת נפוצה אשר מתכננים לנסוע לחו"ל צריכים לקבל את כל החיסונים השגרתיים, בדיוק כמו כל אדם בריא.

בנוסף לכך, יש להקפיד להתחסן כל שנה נגד שפעת, מאחר ששפעת עלולה לגרום להחמרת הסימפטומים של טרשת נפוצה.

הריון

טרשת נפוצה אינה שוללת הבאת ילדים לעולם. למעשה ההריון מפחית את הסיכון לחזרת התקפי הסימפטומים. נשים שלוקות בטרשת נפוצה יכולות לעבור הריון תקין ולהניק את התינוק לאחר מכן, אם הן בוחרות לעשות זאת.

תרופות להקלת הכאבים הניתנות בעת הלידה אינן משפיעות על טרשת נפוצה.

הרדמה בניתוחים ובהליכים רפואיים אחרים

כל התרופות שמשמשות להרדמה בטוחות לשימוש גם אצל אנשים הלוקים בטרשת נפוצה.