דליפת שתן - מידע רפואי

השלפוחית מתפקדת ככלי לאגירת השתן המגיע אליה מהכליות. היא בנויה משריר חלק, בלתי רצוני ('דטרוסור'), אשר נשלט על ידי מערכת העצבים והמוח. עד למתיחת השריר עקב התמלאות השלפוחית והיווצרות צורך להטיל שתן, מתרחשת פעילות רצונית (נשלטת), ברמה נמוכה, של שרירי רצפת האגן, המונעת הפרשה טרם זמנה.

בעת מתן שתן, מתכווץ שריר השלפוחית ושרירי רצפת האגן רפים, על מנת לאפשר ריקון עד תום של השלפוחית. מתן השתן אמור להתרחש ללא כל מאמץ.

חלל הבטן מוקף בתקרתו על ידי שריר הסרעפת, קירותיו הם דופן הבטן ושרירי הבטן והגב ואילו רצפתו, היינו רצפת האגן, מורכבת מרקמות חיבור, רצועות ושרירי רצפת האגן. שרירי רצפת האגן הם שרירי שלד רצוניים הממוקמים רוחבית, אשר מסייעים לגוף להתמודד נגד כוח הכובד המושך את איברי הבטן ורצפת האגן כלפי מטה. כמו כן הם מעלים את לחץ הסגירה של הפתחים, בולמים זעזועים בעת עליית לחץ תוך בטני ושולטים על ההפרשות.

חתך גוף האישה

מדובר בשרירים דקים שרוב הזמן נמצאים במצב של כיווץ בעוצמה נמוכה. כיווץ שרירי רצפת האגן אינו יוצר כל תנועה באגן או בעמוד השדרה, אלא מרים כמו ערסל, כלפי מעלה, את איברי רצפת האגן, היינו השלפוחית, הרחם ומערכת העיכול התחתונה. שרירי רצפת האגן 'נחים' בעת מתן שתן, צואה ובלידה.

מצב של כיווץ עוצמתי (טונוס גבוה) של שרירי רצפת האגן עלול להביא להפרעות ביציאה תקינה של השתן והצואה ולהסב כאבים בעת קיום יחסי מין. לעומת זאת מצב של כיווץ בעוצמה נמוכה (טונוס נמוך) מידי עלול לגרום למתח ניכר ברקמות החיבור של רצפת האגן, ליצור תחושת כאב ולחץ על הבטן התחתונה ורצפת האגן, וכן להביא לצניחת איברי האגן ודליפת שתן במאמץ.

דליפת שתן המתרחשת בעת מאמץ כמו עיטוש, שיעול, הרמת קול או הרמת משא, קשורה להחלשות רקמות החיבור ושרירי רצפת האגן אשר תומכים את השופכה והשלפוחית. הגורם העיקרי לה הוא עליית לחץ תוך ביטני באופן תדיר וחזק כמו בעת הריון, עצירות, מאמץ במתן שתן, עודף משקל, שיעול כרוני ואף פעילות גופנית הכוללת קפיצות או כפיפות בטן בקצב מוגבר ובתדירות גבוהה.

שיעור גבוה של דליפת שתן במאמץ מתרחש בעת הריון (42%) או לאחר לידה (38%). יחד עם זאת התופעה קיימת גם בגיל המבוגר או בקרב נשים שלא היו בהיריון.