18 דצמבר 2017 ל' כסלו תשע"ח
מעודכן לתאריך  16.06.2015  באדיבות ה 

ציטומגלו-וירוס

CMV, Cytomegalovirus

אבחון של CMV

בדיקת דם

ניתן לאבחן את הנגיף על ידי בדיקת דם לנוכחות נוגדנים לנגיף. נוגדנים יתפתחו בעקבות זיהום ראשוני, או בעקבות זיהום ישן. בדיקת הדם ל- CMV מכמתת את רמתם של שני נוגדנים: IgG ו- IgM.
  • במידה שהייתה חשיפה בעבר לנגיף, ה- IgG יהיה חיובי, ולכן תוצאה רצויה היא 'positive'.
  • IgM מצביע על הדבקה נוכחית או בעת האחרונה, ולכן תוצאה רצויה היא שלילית, או 'negative'.
 
בנוסף לכימות רמתם של שני הנוגדנים, מבוצעת בדיקה לזיהוי חוזק הקישור של הנוגדנים (Avidity, בעברית 'להיטות'). ככל שפרק הזמן שחלף מאז ההדבקה ארוך יותר, כך חוזק הקישור גבוה יותר. באמצעות חוזק הקישור ניתן להעריך מתי התרחשה הדבקה. חוזק קישור גדול מ- 45% משמעותו הדבקה שהתרחשה לפני למעלה מ- 3 חודשים, ואילו חוזק קישור קטן מ- 35% משמעותו הדבקה חדשה שהתרחשה בעת האחרונה.
חשוב לדעת שרמת נוגדני ה- IgM עלולה להיוותר גבוהה במשך זמן רב לאחר ההדבקה בנגיף, ולכן בכל מקרה בו IgM נמצא חיובי, יש לבצע בדיקה לחוזק הקישור, כדי להעריך מתי התרחשה ההדבקה.
בדיקות שתוצאותיהן גבוליות או שאינן חד משמעיות, נשלחות בדרך כלל לבדיקה נוספת במעבדה המרכזית לזיהוי נגיפים במרכז הרפואי שיבא, בתל השומר.

הריון

נשים שמתכננות להיכנס להריון, או נשים בתחילת ההריון, נשלחות לבצע בדיקה לזיהוי נוגדנים ל- CMV, כדי לקבוע אם חלו בעבר במחלה. במידה שטרם חלו במחלה, מומלץ לחזור על הבדיקה מדי כחודשיים, עד לשבוע 24 להריון (שלאחריו הסיכון לפגיעה בעובר נמוך מאד), על מנת לשלול הדבקה ראשונית ב- CMV במהלך ההריון. כמו כן מומלץ לחזור על הבדיקה לאחר מחלת חום, כדי לשלול הדבקה.
חשוב שנשים אשר אינן מחוסנות באופן טבעי נגד הנגיף (IgG שלילי) תהיינה ערות לנוכחות חולים במחלה בסביבתן הקרובה, עקב חשש להדבקה ראשונית שלהן במהלך ההריון. אישה שבן זוגה חלה ב- CMV ומתכננת הריון, או שכבר נמצאת בהריון, רצוי שתערוך בדיקות חודשיות לאיתור הנגיף בדמה, על מנת לשלול או לאשר הדבקה.
במידה שתוצאות הבדיקה העלו שהאישה חלתה לאחרונה בנגיף (היינו IgM חיובי, ו- avidity נמוך מ- 35%), רצוי להימנע מכניסה להריון במשך כחצי שנה, על מנת לוודא שלא תתרחש הדבקה של העובר בנגיף. במהלך תקופה זו מומלץ להמשיך להשתמש באמצעי מניעה.
חשוב להבחין בין הדבקה בנגיף ה- CMV לבין מחלת הנשיקה, שנגרמת לרוב על ידי נגיף אפשטיין-בר (Epstein-Barr Virus, EBV). על אף ששתי המחלות מתבטאות בצורה דומה, לנגיף ה- EBV אין כל השפעה על מהלך ההריון, או על העובר. מחלת הנשיקה בעת הריון, או חשיפה לאדם שחולה במחלת הנשיקה, איננה בעייתית בתקופת ההריון.

הדבקה במהלך ההריון

במידה שאישה נדבקה בנגיף במהלך ההריון היא תופנה לביצוע דיקור מי שפיר בשבוע 22 להריון. החל משבוע זה, במידה שהעובר נדבק, מופרש הנגיף בשתן שלו. לפיכך ניתן באמצעות הדיקור לקבוע אם חלה הדבקה של העובר.
אם נקבע שהעובר אכן נדבק, תופנה האישה לבצע סקירות אולטרה סאונד מכוונות, שמטרתן לנסות לקבוע אם העובר נפגע עקב חשיפתו לנגיף. זיהום ב- CMV עלול לגרום להסתיידויות במוחו של העובר, וכן בחלל הבטן (באזור הכבד והכליות). ממצאים אלו יופיעו כאזורים בוהקים (היפר-אקוגנים) בסריקת האולטרה סאונד. חשוב לציין שגם אם לא נראים ממצאים ברורים בסריקות, אין משמעות הדבר שהעובר שנדבק לא יפתח סימפטומים של המחלה לאחר לידתו.
בכל מקרה בו קיים חשש להדבקה של העובר בנגיף, תבוצע ליילוד סדרה מקיפה של בדיקות מיד לאחר לידתו. בדיקות אלו תכלולנה ספירת דם ובדיקת שתן לאיתור החומר הגנטי של הנגיף. בחלק מבתי החולים ניתן כיום לבצע בדיקת נוכחות הווירוס מרוק התינוק, עוד לפני שחרורו מבית החולים לאחר הלידה.
במידה שהבדיקות תימצאנה שליליות הרי שהסבירות להדבקה נמוכה מאד. בכל מקרה יומלץ לבצע מעקב הכולל בדיקות שמיעה וראיה, וסריקת אולטרה סאונד של המוח וחלל הבטן שבאמצעותה ניתן לזהות מאפיינים למחלת CMV מולדת.