18 דצמבר 2017 ל' כסלו תשע"ח
מעודכן לתאריך  24.04.2010  באדיבות ה 

פרוו-וירוס B19 (המחלה החמישית) - מידע רפואי

((B19 Parvo Virus (Fifth Disease, Slapped Cheek Syndrome, erythema infectiosum)

הריון ופרוו וירוס

חשיפה לנגיף הפרוו בהריון

כמחצית מהנשים בגילאי הפוריות מחוסנות נגד הנגיף ולכן הן או עוברן אינם נמצאים כלל בסכנה ממנו. יחד עם זאת, חשיפה לנגיף הפרוו בעת הריון, אצל המחצית שאינה מחוסנת, עלולה לגרום לסיבוכים ולפגיעה בעובר.
ב- 5% עד 11% מהמקרים, זיהום בנגיף הפרוו, בעיקר במחצית הראשונה של ההריון (עד לשבוע 20 להריון), עלול לגרום לאנמיה חריפה אצל העובר, דלקת בשריר הלב ואף למוות תוך רחמי והפלה. לעתים, מוות תוך רחמי יתרחש שבועות ואף חודשים לאחר הזיהום הראשוני בנגיף.
במרבית המקרים, ובעיקר במקרי הדבקה במהלך המחצית השנייה של ההריון, מדובר במחלה קלה שאינה גורמת לכל פגיעה, מום מולד, פיגור או סיבוך אחר.
במידה שאישה הרה הייתה במגע עם אדם חולה במחלה, או אם קיים חשש שהיא עצמה חולה, יש לפנות בהקדם לרופא המטפל לצורך ברור וביצוע בדיקת דם לאיתור נוגדנים בדמה נגד הנגיף. במקרה של הדבקה או חשש להדבקה במהלך ההריון, יש לבצע תחילה בדיקת דם לאיתור נוגדנים כי זו הדרך היחידה לאשר או לשלול הדבקה.
בדיקת הדם יכולה להצביע על שלושה מצבים אפשריים:
  1. האישה מחוסנת נגד הנגיף.
  2. האישה אינה מחוסנת, אולם לא נדבקה בנגיף.
  3. האישה נדבקה בנגיף לאחרונה.

במידה שהבדיקות מאשרות שאירעה הדבקה, תופנה האישה ההרה לביצוע מעקב הריון קפדני במהלך 8-12 השבועות הבאים, שכולל סקירות אולטרה סאונד לאיתור סמנים אופייניים להדבקה בנגיף הפרוו.
סמנים אלו כוללים הצטברות נוזלים ברקמותיו של העובר (תופעה שנקראת fetal hydrops), ריבוי מי שפיר ושליה מוגדלת ונפוחה. כמו כן יבוצע דופלר אולטרה סאונד לצורך מעקב אחר זרימת הדם אצל העובר, ומצבו ינוטר על מנת לאתר כל סימן ראשוני לאנמיה.
כל עוד לא יאותרו סמנים אופייניים, הרי שככל הנראה לא חלה הדבקה של העובר ולא נשקפת לו כל סכנה.
במידה שמתגלים סמנים כאנמיה או הצטברות נוזלים (hydrops), יבוצע ניקור של חבל הטבור, באמצעותו ניתן לדגום את דמו של העובר. בדיקה זו מבוצעת על מנת לקבוע את חומרת האנמיה ממנה סובל העובר. במקרה של אנמיה חמורה יש לבצע עירויי של כדוריות דם אדומות ישירות לתוך הרחם, דרך חבל הטבור.
הגם שניקור חבל הטבור ועירוי דם דרך חבל הטבור אינם נטולי סיכונים, נמצא כי טיפולים אלו מגבירים בצורה משמעותית את סיכויי השרידות של עוברים שנדבקו בפרוו. עוברים שנדבקו אך טופלו ושרדו אינם סובלים ממומים או מבעיות אחרות בהמשך חייהם (בהשוואה סטטיסטית לעוברים שמעולם לא נדבקו בנגיף).