מבט כללי
מטרת הבדיקה
זיהוי הדבקה פעילה ב-CMV.
סקירה
בדיקה זו מאבחנת הידבקות בנגיף הציטומגלו (CMV) ומסייעת לקבוע האם מדובר במחלה פעילה.
זיהום ב-CMV הוא שכיח ביותר. חלק ניכר מהאוכלוסייה נחשף בשלב כזה או אחר בחייו לנגיף ומפתח נוגדנים. הנגיף נמצא בנוזלי הגוף השונים והוא מידבק במגע קרוב.
מרבית הנדבקים בנגיף, בעלי מערכת חיסון תקינה, מתלוננים על חולשה ועייפות, וסובלים מחום ומהגדלת קשרי הלימפה, הכבד והטחול. עבור חולים שמערכת החיסון שלהם אינה תקינה, המחלה מחייבת התייחסות מחמירה יותר, כולל בחינת האפשרות של טיפול תרופתי נגד הנגיף. בקבוצה זו נכללים בין השאר עוברים, תינוקות בני יומם, מושתלי איברים וחולי איידס.
הדבקה בנגיף גורמת ליצירת נוגדנים. קיימים שני סוגי נוגדנים לנגיף זה: נוגדן מסוג IgG ונוגדן מסוג IgM.
כאשר הגוף נחשף למזהם מסוים, כגון נגיף, תחילה מתפתחים נגדו נוגדנים מסוגIgM. לפיכך זהו הנוגדן הראשון שניתן לאתרו בדם בעקבות חדירת המזהם. מעט יותר מאוחר מתפתחים נוגדנים מסוג IgG, על פי רוב כעבור מספר שבועות. אלו נשארים בגוף פרק זמן ממושך. הנוגדנים משני הסוגים הם ייחודיים למזהם מסויים. היות שקיימים זנים שונים של CMV קיים סיכון להידבק שוב בנגיף מזן שונה.
CMV והריון
הבדיקה חשובה עבור נשים הרות כאשר קיים חשד למחלה, על מנת לקבוע את מידת הסיכון לעובר במקרה של חשיפה לנגיף. אם יש לאם נוגדנים נגד הנגיף (מסוג IgG) פוחתת סכנת הפגיעה בעובר באופן ניכר.
במקרה של חשד להדבקה בנגיף הציטומגלו במהלך ההריון יש צורך לבדוק בדם האם את התפתחותם של נוגדנים מסוג CMV-IgM, המעידים על זיהום חד.
תוצאות מעבדה המעידות על הדבקה מן הזמן האחרון מחייבות בחלק גדול מהמקרים ביצוע של אבחון טרום לידתי של העובר. החל מהשבוע ה-21 להיריון תיתכן בדיקה של נוכחות הנגיף במי השפיר.
אודות הבדיקה
בדיקה זו מתבצעת על ידי לקיחת דם מהווריד.
