הפרעת קשב והיפראקטיביות - מידע רפואי

הפרעת קשב היא הפרעה נוירו-התפתחותית המתבטאת בתסמינים של מוסחות, קשיי התארגנות, תנועתיות יתר ואימפולסיביות. הפרעת קשב יכולה להופיע בכל טווחי האינטליגנציה ואינה מאפיינת אינטליגנציה נמוכה או גבוהה.
תסמיני הפרעת קשב נוטים להתפתח בגיל צעיר . רוב המקרים מאובחנים בגיל בית הספר היסודי. אצל כ 2/3 מהילדים המאובחנים התסמינים   של הפרעת קשב ימשיכו גם בבגרותם. עדיין לא ברור אם הפרעת קשב, עם או בלי תנועתיות יותר (היפראקטיביות), יכולה להופיע אצל אדם מבוגר מבלי שהיו לכך סימנים בגיל הילדות. תסמינים  של תנועתיות יתר ואימפולסיביות נוטים להיחלש עם הזמן בעוד תסמיני מוסחות נוטים להתגבר.
במקרים רבים מתמודדים הלוקים בהפרעה עם הערכה עצמית נמוכה, בעיות במערכות היחסים השונות, קשיים חברתיים והישגים ירודים בבית הספר. לילדים ומבוגרים המאובחנים עם הפרעת קשב סיכוי גבוה יותר מהאוכלוסייה הכללית לבעיות נלוות כגון הפרעות שינה, טיקים, קשיי התנהגות, חרדה ודיכאון.


האם יש לי/לילדי הפרעת קשב?
יש להדגיש כי קשב יכול להיות מושפע מגורמים רבים מאוד ולא כל קושי בקשב הוא הפרעת קשב.
במהלך הגדילה ילדים עוברים שלבים בהם הם יכולים להיות חסרי מנוחה או לא קשובים. שלבים אלו יכולים להיות חלק מהתפתחות תקינה ואינם בהכרח סימן מקדים להפרעת קשב. במידה ולהורים או לצוות החינוכי יש חשד כי לילד קושי לימודי, התנהגותי או משולב יחסית לבני גילו יש לפנות לרופא הילדים כדי שישקול האם יש חשד להפרעת קשב. במידת הצורך הרופא יפנה את הילד לאבחון לפי אמות מידה מוגדרות.
במבוגרים, נסיבות חיים שונות (לדוגמה לחץ בעבודה או בבית) יכולות לגרום לקושי בקשב ולמוסחות שאינם הפרעת קשב. גם במבוגר- כאשר עולה חשד להפרעת קשב יש לפנות לרופא המשפחה כדי שיפנה לאבחון מתאים.


הגורמים להפרעת קשב
הפרעת קשב נגרמת משילוב בין גורמים שונים- תורשתיים וסביבתיים. לא נמצא גורם יחיד להפרעת קשב. המרכיב התורשתי / משפחתי הוא המרכיב העיקרי בין הגורמים להפרעת קשב.