13 דצמבר 2017 כ"ה כסלו תשע"ח
תאריך עידכון  13.09.2009  באדיבות 

סקביאס (גרדת)

(Scabies)

זיהום משני (Secondary infection)

גירוד מרובה של העור עלול לגרום לשבירה של שטח פני העור, באופן שיהפוך פגיע לזיהום בחיידקים. כדי לטפל בזיהום משני יש צורך באנטיביוטיקה.
אחד הזיהומים האפשריים הוא 'אימפטיגו' (Impetigo). זהו זיהום חיידקי מדבק מאד.
כמו כן, סקביאס עלול לגרום להחמרה של מחלות עור קודמות כמו אקזמה (Eczema). אם יש לחולה מחלת עור אחרת שהוחמרה, היא תחלש לאחר טיפול ראוי בסקביאס.

סקביאס בעל גלדים (Crusted scabies)

סקביאס בעל גלדים ידוע גם בכינויו 'סקביאס נורווגי' (Norwegian scabies). זוהי הצורה החמורה יותר של המחלה, שפוגעת באנשים בעלי מערכת חיסון לקויה, ובכלל זה:
  • אנשים צעירים מאוד.
  • קשישים.
  • חולים במחלה שפוגעת במערכת החיסון, כמו נשאי איידס.
  • חולים שנוטלים תרופות שמחלישות את מערכת החיסון, ובכלל זה סטרואידים, תרופות למניעת דחיית שתל, או כימותרפיה.
 
קיימים מחקרים שמראים שכל עוד מערכת החיסון תקינה, תתרחש פגיעה במעגל הרבייה של חרק הסקביאס. לכן אצל רוב האנשים שנדבקים במחלה ניתן למצוא יש רק כ- 5-15 חרקים בגוף.
כאשר מערכת החיסון פגועה, מספר חרקי הסקביאס עלול לעלות באופן קיצוני. אצל אנשים שסובלים מסקביאס בעל גלדים ניתן למצוא מיליוני חרקים בגוף. כמות החרקים הגדולה גורמת למראה עור עבה, בעל קליפות דמויות יבלת.
בשל מספר החרקים הגדול, זוהי מחלה מדבקת מאד. עם זאת, כל עוד מערכת החיסון תקינה, הדבקה מאדם חולה בסקביאס בעל גלדים תגרום למחלת הסקביאס הנפוצה.
גם מגע פיזי קצר עם אדם חולה בסקביאס בעל גלדים או עם חפציו האישיים עלול לגרום להדבקה.
כדי להגביל את התפשטות הזיהום יש צורך לנקוט באמצעי זהירות חמורים. לכן, חולים בבסקביאס בעל גלדים יטופלו במסגרת בית חולים.
סקביאס בעל גלדים יטופל באמצעים חיצוניים או בתרופה הניתנת דרך הפה שנקראת איברמקטין (Ivermectin). תרופה זו פוגעת במערכת העצבים של חרקי הסקביאס.