דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה הפוגעת בכ-1% מהאוכלוסייה. החולים בה סובלים מנפיחות, כאבים, וקושי בהנעת המפרקים.

הגורמים המדויקים לדלקת מפרקים שגרונית אינם ידועים. המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אך הופעתה שכיחה בעיקר בין הגילאים 40-60. ניתן להאט באופן ניכר את תהליך היווצרות הנזק למפרקים ולצמצם את השפעת המחלה.

מפרק הוא נקודת המפגש בין שתי עצמות, בו מתאפשרת תנועה של שתיהן. תנועה זו מתבצעת בדרך כלל ללא כאב בגלל:

• נוכחות הסחוס- חומר דמוי שעווה שנוצר בנקודת המפגש של שתי עצמות ותפקידו לאפשר להן להחליק אחת כנגד השנייה.
• הנוזל שנוצר במפרק (הנוזל הסינוביאלי) אשר פועל כחומר סיכה.
  
  

דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטו-אימונית. כלומר, מחלה בה מערכת החיסון של הגוף הפועלת בדרך כלל נגד פולשים כנגיפים וחיידקים, פועלת בשוגג נגד רקמות בגוף עצמו. בגופו של החולה בדלקת מפרקים שגרונית תוקפת מערכת החיסון את התאים המרכיבים את המפרקים וגורמת לתהליך דלקתי המתבטא בנפיחות ובכאב.

כאשר מערכת החיסון תוקפת את המפרקים, נוצרים בהם חומרים המסבים נזק לעצמות, לגידים ולסחוס.

בהיעדר טיפול מתאים עלולה הדלקת לחבל באפשרות התנועתיות של המפרק, ואף לגרום לעיוות צורתו. לאורך זמן עלולה להיגרם פגיעה לא רק במפרקים, אלא גם בסחוסים ובעצמות. דלקת מפרקים שגרונית יכולה לתקוף כל מפרק. בדרך כלל האיברים שנפגעים הם הידיים והרגליים, אך יכולה להופיע פגיעה גם באיברים אחרים כמו ריאות, לב ועיניים.

גילוי מוקדם וטיפול נאות מאפשר שליטה בסימפטומים, שיפור איכות חיי החולה וצמצום הסיכון לנכות.

זיהוי הסימפטומים המוקדמים של דלקת מפרקים שגרונית עשוי להפחית את הנזק לטווח ארוך. לא תמיד קל לזהות אותם כיוון שבמקרים רבים הם אינם נבדלים מכאבים "רגילים".

סימנים שעלולים להעיד על התפתחות דלקת מפרקים שגרונית

קושי אשר נמשך מעל 30 דקות להניע את המפרקים בבוקר.

כאב ביותר מ-3 מפרקים בו-זמנית.

כאב מפרקים במשך כל הלילה.

כאב באותם מפרקים בשני צידי הגוף (למשל בפרקי האצבעות, הן ביד ימין והן ביד שמאל).

נפיחות במפרקים.

הסימפטומים יכולים להיות שונים אצל פרטים שונים. הם מופיעים בדרך כלל לסירוגין. לעיתים הסימפטומים קלים וגורמים לאי נוחות בלבד ולעיתים יכולים להיות כואבים מאוד ואף להקשות על ביצוע משימות יום-יומיות פשוטות.

בחלק מהמקרים הם מחמירים עם הזמן. מצב בו הסימפטומים מחמירים נקרא "התלקחות". לא ניתן לחזות מתי תגיע התלקחות, דבר שהופך את המחלה למצב שקשה לחיות בצילו.

סימפטומים אפשריים לדלקת מפרקים שגרונית

כאב במפרקים

בדרך כלל הכאב מחמיר בשעות הבוקר, לאחר מנוחה ולאחר ישיבה ללא תנועה.

נוקשות מפרקים

מפרקים נגועים בדלקת מפרקים שגרונית מקנים תחושת נוקשות, בייחוד בשעות הבוקר.

בעוד שנוקשות בוקר הקשורה לדלקת פרקים ניוונית (osteoarthritis) נעלמת בתוך פחות מ- 30 דקות מרגע ההשכמה, הרי נוקשות בוקר הנובעת מדלקת מפרקים שגרונית מתמשכת בדרך כלל למעלה מחצי שעה.

התנפחות מפרקים

מפרקים נגועים עלולים להיות נפוחים וחמים למגע. צבעם יכול להיות אדום.

עייפות ואיבוד משקל

חולים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית עלולים להרגיש עייפות רבה. אף איבוד תיאבון המביא לירידה במשקל הוא תופעה אפשרית. סימנים אלו נוטים להופיע בשלב מוקדם של המחלה.

קשיים בשינה

דלקת מפרקים שגרונית עלולה לגרום לכאבי מפרקים בלילה, בעת השינה. תופעה זו בדרך כלל אינה מתרחשת בדלקת מפרקים ניוונית.

אזורי הפגיעה

על פי רוב דלקת מפרקים שגרונית פוגעת תחילה במפרקים הקטנים בכפות הידיים והרגליים. עם התקדמות המחלה עלול כל מפרק להיפגע, כולל הברכיים. פחות נפוצה פגיעה במותניים, בכתפיים, במרפקים ובצוואר. הדלקת פוגעת בדרך כלל במפרקים מסוימים בשני צידי הגוף, למשל בשתי הברכיים.

חלקים אחרים של הגוף אשר עלולים להיפגע

דלקת מפרקים שגרונית אינה מוגבלת רק למפרקים. היא עלולה לגרום גם ל:

• יובש ודלקת בעיניים.
• נוזלים בריאות.
• גבשושיות מתחת לעור
• מחלת לב ונוזלים בלב.
• אנמיה (מספר נמוך של כדוריות דם אדומות בדם)

תופעות אלה מתרחשות רק אצל חלק קטן מחולי דלקת מפרקים שגרונית.

אם אתם חווים חלק מהסימפטומים, או שאתם סבורים שהנכם נמנים על קבוצת סיכון, כדאי להגיע בהקדם לבדיקה אצל הרופא. אבחון מוקדם עשוי למנוע נזק למפרקים ופגיעה בתפקוד. כאשר הסימפטומים של דלקת מפרקים שגרונית אינם מטופלים, הנזק עלול להחמיר.

תהליך האבחון

אבחון דלקת מפרקים שגרונית יכול להיות מורכב משום שקיימים מצבים רבים בהם מתרחשת נפיחות במפרקים ודלקת. רופא המשפחה יבצע בדיקה גופנית שבמהלכה יבחן האם המפרקים נפוחים ובאיזה מידה הם נעים בחופשיות, ללא יצירת מגבלה תנועתית. הרופא ישאל מספר שאלות לגבי הסימפטומים. שאלות לדוגמה:

• האם המפרקים שלך נפוחים?
• האם המפרקים שלך כואבים?
• אלו מפרקים נפוחים?
• אלו מפרקים כואבים?
• האם כשאתה מתעורר בבוקר אתה מרגיש נוקשות במפרקים למשך יותר מחצי שעה?
• האם אתה מרגיש עייפות?
• האם חל שינוי בתיאבון שלך?

לאחר בירור ההיסטוריה הרפואית והבדיקה הגופנית יפנה הרופא את המטופל לביצוע מספר בדיקות. נציין שאין בדיקת דם אשר מאפשרת לתת אבחון חד משמעי של דלקת מפרקים שגרונית, אולם קיימות מספר בדיקות אשר תוצאותיהן המצרפיות יכולות להעיד על כך שמדובר במחלה.

בדיקת קצב שקיעת אריתרוציטים (ESR)

שקיעת תאי הדם האדומים (ESR) היא אמצעי בלתי ישיר לאמוד את מידת החומרה של תהליך זיהומי או דלקתי בגוף, כגון זה של דלקת פרקים שגרונית. בבדיקה זו נמדד קצב שקיעת תאי הדם האדומים במבחנה.

בדיקת (C-reactive protein (CRP

CRP היא בדיקה נוספת אשר יכולה להעיד על מצב דלקתי. CRPהוא חלבון המיוצר בכבד. חלבון זה משמש סמן כללי לנוכחות מצבי דלקת או זיהום בגוף. עלייה ברמת CRP בדם מעידה שקיים תהליך זיהומי או דלקתי בגוף, אך אינה מעידה על הסיבה לתהליך ואינה נותנת מידע על מיקומו.

אנמיה

אנמיה היא מצב בו הדם לא מסוגל לשאת מספיק חמצן לתאי הגוף בשל מחסור בתאי דם אדומים. אצל 8 מתוך 10 חולים בדלקת מפרקים שגרונית תופיע אנמיה. יחד עם זאת יש לציין שאנמיה לכשעצמה יכולה לנבוע מגורמים רבים, לרבות מצבי חוסר בברזל, או סרטן. לפיכך אנמיה אינה סימן חד משמעי לדלקת מפרקים שגרונית.

גורם רימטואידי (RF)

בדיקת דם זו בודקת את הימצאותו של נוגדן מסוים, אשר נמצא בשכיחות גבוהה בדמם של חולי דלקת מפרקים שגרונית. ניתן למצוא את הנוגדן בדמם של 8 מתוך 10 חולים בדלקת מפרקים שגרונית. הנוגדן אינו מופיע בהכרח בדמם של החולים בשלבים הראשונים של המחלה. כמו כן הוא קיים באופן טבעי בדמם של 1 מתוך 20 אנשים שאינם סובלים מהמחלה. לפיכך לא ניתן להסתמך רק על תוצאות בדיקה זו כדי לאבחן דלקת מפרקים שגרונית.

צילום רנטגן וסריקת MRI

צילום רנטגן של המפרקים מאפשר לבדל בין סוגים שונים של דלקת מפרקים.

סדרה של צילומי רנטגן לאורך תקופת זמן יכולה לעקוב אחר קצב התפתחות המחלה. סריקת MRI (הדמיית תהודה מגנטית) יכולה להדגים את מידת הנזק למפרק.

אין טיפול שמרפא דלקת מפרקים שגרונית, אך קיימים טיפולים המאפשרים לשלוט במחלה.

מטרת הטיפול היא להפחית את רמת הדלקת במפרק, להקל על הכאב, לעכב או להאט את הנזק למפרק ולהפחית ככול האפשר את הפגיעה בתפקוד. קיימות עדויות רבות לכך שטיפול מוקדם מסוגל לסייע באופן מהותי.

במידה שחלה התלקחות הפוגעת במפרק במשך תקופה העולה על 6 שבועות, ורופא המשפחה חושד שמדובר בדלקת מפרקים שגרונית, יופנה החולה לראומטולוג (רופא המתמחה בדלקת מפרקים). במצב זה חשוב לאבחן בהקדם ולהתחיל בטיפול מתאים.

הטיפול התרופתי

קיימות מספר תרופות לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית. חלק מהן מיועד לטיפול בסימפטומים ואחר מיועד להאטת התקדמות המחלה. כיוון שאצל כל חולה מהלך המחלה שונה, ייתכן שהתאמת השילוב המיטבי של הטיפולים תתארך מעט.

תרופות אנטי-דלקתיות לא-סטרואידליות (NSAIDs) :

ישנם סוגים רבים של תרופות אנטי-דלקתיות לא-סטרואידליות. למשל, איבופרופן, אספירין, דיקלופנק ופנופרופן. תרופות אנטי דלקתיות לא סטרואידליות מסייעות בהקלת הכאב והנוקשות במפרקים ואף מסייעות בהפחתת הדלקת. הן לא מאטות את התקדמות המחלה.

שימוש ממושך במינונים גבוהים של תרופות אנטי דלקתיות לא סטרואידליות עלול לגרום לתופעות לוואי כמו כיבים במערכת העיכול, דימומים בקיבה, נזק לכליות ולכבד, טיניטוס (צלצולים באוזניים) ועלייה בלחץ הדם.

הדור החדש של תרופות אנטי דלקתיות לא סטרואידליות נקרא מעכבים סלקטיביים של Cox-2 והם בעלי סיכון נמוך יותר לגרימת נזק בקיבה.

מחקרים גילו קשר בין מעכבי COX-2 לעלייה בסיכון לשבץ, לחץ דם גבוה, מחלות לב והתקפי לב. לפיכך חשוב לציין בפני הרופא בעיות של לחץ דם, כולסטרול גבוה או עישון.

סטרואידים

השימוש בסטרואידים מסייע להפחתת הכאב, הנפיחות והנוקשות. משתמשים בהם בדרך כלל בעת התלקחות המחלה. ניתן להזריק סטרואידים ישירות לתוך המפרק המודלק. ההשפעה היא מהירה ועשויה להימשך מספר שבועות עד חודשים.

לשימוש ממושך בסטרואידים עלולות להיות תופעות לוואי כמו התפתחות אוסטיאופורוזיס (הידללות העצם), החלשות השרירים, עלייה במשקל וכן סוכרת וגלאוקומה.

תרופות המשנות את מהלך המחלה (DMARs)

DMARs הן תרופות המסייעות להקל על הסימפטומים אך גם מאטות את התקדמות המחלה. ככל שהטיפול ב- DMARs מתחיל בשלב מוקדם יותר, כך פעולתן יעילה יותר.

כאשר מערכת החיסון תוקפת את המפרקים, נוצרים בהם חומרים המסבים נזק לעצמות, לגידים ולסחוס. DMARs פועלות על-ידי חסימת הפעולה של חומרים אלה.

יכולים לחלוף 4-6 חודשים לפני שניתן יהיה לחוש בהשפעת הטיפול ב- DMARs. חשוב מאוד להמשיך וליטול את התרופות גם אם לא חשים שיפור בשלבים הראשונים.

יתכן שיהיה צורך לנסות 2-3 סוגים שונים של DMARs כדי למצוא את הסוג המיטבי עבור המטופל. לאחר שאותרה התרופה המתאימה יש ליטול אותה באופן סדיר.

הסוגים הקונוונציונליים של DMARs הם: סלזופירין, מתוטרקסאט, מלחי זהב ופלקווניל.

מתוטרקסאט

תרופה זו משמשת כיום כתרופת הבחירה לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית. מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות הראו שהיא מסוגלת לעכב את קצב התקדמות המחלה, ובמיוחד את התפתחות הנזק למפרקים. התרופה פועלת על תאי דם לבנים מסוג מסוים, ומונעת מהם להפריש חומרים הנקראים ציטוקינים. הציטוקינים מפעילים את התהליך הדלקתי במפרקים.

יש ליטול את התרופה אחת לשבוע.

תופעות הלוואי העיקריות של התרופה עלולות לכלול שינויים בתפקודי הכבד, ירידה בספירת כדוריות הדם הלבנות, דלקות ברירית הפה ולעיתים רחוקות תופעה דמוית דלקת ריאות. מסיבות אלו יש לבצע בדיקות סדירות של תפקודי כבד בעת נטילת התרופה וספירת דם אחת ל-6-8 שבועות.

במידה שאין פגיעה בתפקודי הכבד או ירידה בספירת תאי הדם הלבנים ניתן להמשיך בטיפול זה לאורך זמן.

טיפולים ביולוגיים

סוג נוסף של טיפול שצבר תאוצה בשנים האחרונות הוא טיפול בתרופות ביולוגיות מוכוונות מטרה. בדלקת מפרקים שגרונית נפוץ השימוש בתרופות אטנספט (שם מסחרי: Enbrel), אדלימומב (שם מסחרי: Humira), אבטספט (שם מסחרי: Orencia) וטוקיליזומב (שם מסחרי: Actmera).

לא ידועה דרך ברורה בה ניתן למנוע את הופעת המחלה, כיוון שהמדע עדיין לא גילה מה מעורר אותה.

מאידך, בעזרת גילוי מוקדם וטיפול נאות ניתן לצמצם את הסיכון לפגיעה חמורה במפרקים שעלולה להוביל לנכות, ניתן להפחית את הסיבוכים לטווח ארוך דוגמת מחלות לב, וכן לצמצם את הפגיעה באיכות החיים תוך שמירת היכולת לעבוד.

גורמי סיכון לדלקת מפרקים

מין

לנשים סיכוי גדול פי 3 לסבול במהלך חייהן מדלקת מפרקים בהשוואה לגברים.

יתכן שנתון זה נובע מהקשר בין הורמוני מין נשיים למחלה.

גיל

המחלה מופיעה בדרך כלל בין הגילאים 40-60, אך היא יכולה להופיע גם בגילאים מבוגרים יותר וצעירים יותר.

רקע משפחתי

במקרים שקרוב משפחה סובל מהמחלה קיים סיכון גבוה יותר ללקות בה. ידוע כי למחלה יש מרכיב תורשתי (גנטי) מסוים.

סימנים האמורים להדליק נורת אזהרה

המחלה יכולה להופיע באופן הדרגתי או בפתאומיות, ואופן הופעתה משתנה מחולה לחולה. אצל חלק מהחולים הסימנים יופיעו בצורה קלה, תוך העלמות והישנות, בשעה שאצל אחרים הם עלולים להיות חמורים יותר ולהתדרדר עם הזמן. יש להתייעץ עם רופא המשפחה בכל מקרה של חשד לדלקת מפרקים שגרונית.

סימנים שעלולים להעיד על התפתחות דלקת מפרקים שגרונית

• קושי אשר נמשך מעל 30 דקות להניע את המפרקים בבוקר.
• כאב ביותר מ-3 מפרקים בו-זמנית.
• כאב מפרקים במשך כל הלילה.
• כאב באותם מפרקים בשני צידי הגוף (למשל בפרקי האצבעות, הן ביד ימין והן ביד שמאל).
• נפיחות במפרקים.