צהבת נגיפית מסוג B (הפטיטיס B) - מידע רפואי

הפטיטיס B היא מחלה נגיפית הידועה גם בכינוי צהבת נגיפית מסוג B. המחלה תוקפת את הכבד. היא יכולה להתבטא הן כמחלה חריפה (אקוטית) והן כמחלה מתמשכת (כרונית).

הפטיטיס B מועברת באמצעות חדירת הנגיף לכלי הדם, עקב מגע עם דם או נוזלי גוף אחרים של אדם הנושא את הנגיף, אף אם הוא לא פעיל בגוף הנשא. המחלה אינה מועברת אגב מגע אקראי כמו לחיצת יד, חיבוק ואף לא באמצעות נשיקה.

הפטיטיס B עלולה להיות קטלנית. המחלה מהווה בעיית בריאות עולמית משמעותית והיא המסוכנת ביותר מבין כל דלקות הכבד הויראליות. כ- 25% מהמבוגרים שלוקים בצורה הכרונית של המחלה מתים כתוצאה מהתפתחות סרטן הכבד או שחמת הכבד (צירוזיס).

הפטיטיס B מהווה סיכון מקצועי משמעותי לצוותים רפואיים ולעובדי מקצועות הבריאות.

נגיף ההפטיטיס B מדבק עד פי 100 יותר מנגיף האיידס.

המחלה ניתנת למניעה באמצעות חיסון שהוא יעיל ובטוח. החיסון קיים משנת 1982. הוא יעיל ב-95% במניעת ההדבקה בהפטיטיס B. יעילותו של החיסון במניעת תוצאות הזיהום, היינו שחמת וסרטן הכבד הופכת אותו לאחד הכלים החשובים במניעת תמותה.

תפוצת המחלה

2 מיליארד בני אדם בעולם נדבקו בנגיף בשלב כלשהו של חייהם. מתוכם 350 מיליון איש חיים עם זיהום כרוני הנובע מהמחלה. 600,000 איש מתים בכל שנה ברחבי העולם כתוצאה מהמחלה.

נגיף ההפטיטיס B גורם למחלה חריפה (אקוטית) הנמשכת מספר שבועות.

הסימפטומים שלה כוללים:

• צהבת המתבטאת בגוון צהבהב אופייני של העיניים והעור.
• שתן כהה.
• עייפות קיצונית.
• בחילה.
• הקאה.
• כאב בטן.

משך הזמן הנדרש להחלמה יכול לנוע ממספר חודשים ועד לשנה.

כ-90% מהמבוגרים הבריאים שנדבקו בנגיף ההפטיטיס B יבריאו לחלוטין בתוך 6 חודשים ללא כל טיפול.

הפטיטיס B כרונית (מתמשכת)

בשעה שחלק מהחולים יחלים כליל ללא טיפול עדיין החלק אחר ימשיך לשאת את הנגיף בגופו.

אצל חלק מהחולים שימשיכו לשאת את הנגיף, הוא יתבטא באופן פעיל. כאשר הנגיף הופך לפעיל הוא גורם להתמשכות ארוכת טווח של הסימפטומים, תוך שהוא עלול להביא למחלת כבד כרונית שיכולה להתדרדר לשחמת או לסרטן הכבד.

כיצד נדבקים?

הפטיטיס B מועברת באמצעות חדירת הנגיף לכלי הדם, עקב מגע עם דם או נוזלי גוף אחרים (נוזל הזרע או נוזלי הפות) של אדם הנושא את הנגיף, אף אם הוא לא פעיל בגוף הנשא. המחלה אינה מועברת אגב מגע אקראי כמו לחיצת יד, חיבוק ואף לא באמצעות נשיקה.

דרכי ההעברה של הנגיף זהות לאלה של נגיף האיידס (HIV) אך נגיף ההפטיטיס B מדבק פי 50 עד פי 100 יותר. בשעה שיכולת השרידות של נגיף האיידס מחוץ לגוף נמוכה ביותר, מסוגל נגיף ההפטיטיס B לשרוד מחוץ לגוף 7 ימים, למשל על מזרק, או על כפפה חד-פעמית שבאה במגע עם דם או נוזלי גוף של נשא. בתקופה זו מסוגל הנגיף להדביק אנשים הבאים איתו במגע.

מצבים העלולים להוביל להדבקה

• יחסי מין לא מוגנים (ללא קונדום), לרבות מין אנאלי או אוראלי.
• הזרקת סמים באמצעות מחטים שאינן סטריליות או שימוש כלשהוא במחטים שאינן סטריליות.
• מגע של רקמה פצועה (אף אם הפציעה אינה בולטת לעין) או רקמה רירית עם דם נגוע. מצב מסוכן זה קיים בקרב צוותים רפואיים.
• הדבקה של ילוד מאם נשאית בעת הלידה.

נגיף ההפטיטיס B אינו מועבר במזון או במים ואינו מועבר אגב מגע אקראי.

מי נמצא בסיכון לפתח את צורתה הכרונית של המחלה?

הגיל בו נדבקים במחלה הוא הגורם המשמעותי ביותר לגבי השאלה אם האדם יפתח את הצורה הכרונית של המחלה או לא.

• ילדים צעירים הנפגעים מהמחלה הם בעלי הסיכון הגבוה ביותר לפתח את המחלה הכרונית.
• כמעט 90% מהתינוקות הנדבקים במחלה במהלך השנה הראשונה לחייהם יפתחו את הצורה הכרונית.
• 50% -30 מהתינוקות שנדבקים במחלה בגילאים שנה עד ארבע, יפתחו את הצורה הכרונית.
• 25% מהאנשים שפיתחו את המחלה הכרונית בגיל הילדות, מתים מסיבוכיה, היינו שחמת או סרטן הכבד. סרטן הכבד אשר נגרם כתוצאה מזיהום בהפטיטיס B הוא אחד משלושת הגורמים המובילים למוות כתוצאה מסרטן בקרב גברים, ואחד הגורמים המובילים לתחלואה בסרטן בקרב נשים.
• רק 10% מהמבוגרים הבריאים שנדבקו בנגיף ההפטיטיס B נמצאים בסיכון לפתח את הצורה הכרונית.

אזורים בהם יש לנקוט משנה זהירות

• הפטיטיס B מצויה בשכיחות גבוהה בסין ובחלקים אחרים של אסיה. רוב האנשים באזורים אלה נדבקים בהפטיטיס B בגיל הילדות, ו- 8%-10% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינות הללו חולים בצורתה הכרונית של המחלה.
• ההערכות הן שבמזרח התיכון ובהודו כ-2% עד 5% מהאוכלוסייה סובל מזיהום כרוני של הפטיטיס B.
• במערב אירופה ובצפון אמריקה פחות מ-1% נושאים את הנגיף בצורה הכרונית.

תקופת הדגירה של המחלה (משך הזמן החולף מההדבקה עד להתפרצות המחלה) היא כ-90 יום בממוצע, אך יכולה לנוע בטווח שבין 30 ל-180 יום. ניתן לזהות את נוכחות הנגיף בבדיקת תפקודי כבד, בדיקת דם שתתבצע 30 עד 60 יום לאחר ההדבקה.

בדיקת תפקודי כבד היא בדיקת דם ייחודית המזהה נוכחות אנטיגנים של הנגיף ונוגדנים שנוצרו על ידי מערכת החיסון כנגד הנגיף.

בנוסף, ובהתאם לתוצאות בדיקת הדם, תבוצענה בדיקות תפקודי כבד ובמידת הצורך נטילת דגימה של רקמת הכבד (ביופסיה) כדי לאמוד נזק לכבד.

במהלך הביופסיה מוחדרת מחט ארוכה ודקה לתוך הכבד ובאמצעותה נלקחת דגימת רקמה. הדגימה נבדקת על ידי מומחה באמצעות מיקרוסקופ. על סמך תוצאות הבדיקה ניתן להעריך את מידת הנזק לכבד, לרבות השגת מידע אודות התפתחות דלקת ואם קיים חשש להתפתחות שחמת.

בדיקות תפקודי כבד

בדיקות דם אלו מזהות נוכחותם של אנזימים וחלבונים מסוימים בדם ומודדות את רמתם. כאשר מתקבלים בבדיקות ערכים גבוהים מהתקינים, מתחזקת ההשערה שמדובר במחלת כבד.

אלו אנזימים נבחנים בבדיקת תפקודי כבד?

אלאנין טראנסאמינאז (ALT)

ALT הוא אנזים הנמצא ברובו בתאי הכבד ובחלקו הקטן גם בתאי הכליה, הלב ובשריר השלד. אנזים זה חיוני לתהליכים מטבוליים, היינו תהליכים בהם מזון הופך לאנרגיה זמינה עבור הגוף. כל מחלה או פגיעה בתאים המכילים את האנזים תלווה בשחרורו למחזור הדם ביחס ישר לכמות התאים הנפגעים. היות שחלקו העיקרי של האנזים נמצא ברקמת הכבד, רמת ALT גבוהה בדם היא סמן בעל ספציפיות גבוהה לפגיעה בכבד.

רמת ALT בדם עולה בצורה חדה בעת מחלת כבד חריפה כגון הפטיטיס נגיפית או הרעלה (למשל כתוצאה משימוש יתר בפרצטאמול).

אספרטאט טראנסאמינאז (AST)

בבדיקה זו נמדדת רמת האנזים AST בדם. בדיקה זו נעשית כחלק מבירור הפרעות בתפקוד הכבד בשילוב בדיקות נוספות כגון ALT. אנזים זה נמצא בריכוז גבוה בתאי הכבד, תאי שריר הלב ושריר השלד. האנזים נמצא גם בתאי הכליה, הלבלב ובתאי דם אדומים, אך בריכוז נמוך יותר. פגיעה בתאים המכילים AST תגרום לשחרורו מהתא ולעליית רמתו בדם ביחס ישר לכמות התאים הנפגעים.

בדיקה זו אינה ייחודית לבעיות כבד והיא נערכת לשם שלילת מצבים אחרים.

פוספאטזה בסיסית (Alkaline phosphatase (ALP

אנזים זה נמצא בכל רקמות הגוף ובריכוז הגבוה ביותר בתאי הכבד, המרה ובתאי עצם. אנזים זה מעורב בתהליכי ייצור אנרגיה. שמו נגזר מן העובדה שתפקודו עולה בסביבה בסיסית. מחלה או פגיעה בתאים המכילים את האנזים יגרמו לשחרורו למחזור הדם.

גאמא גלוטאמיל טרנספפטידאז (GGT)

GGT הוא אנזים הנמצא בעיקר בכבד ובדרכי המרה. בריכוזים נמוכים יותר ניתן למצאו גם בכליה, בלבלב ובמוח. ברקמות אלו הוא מסייע בתהליך חילוף החומרים. הבדיקה רגישה אך בעלת ספציפיות נמוכה. כלומר, גם נזק קטן לרקמות המכילות את האנזים יגרום לעלייה ברמת האנזים בדם, אך אין בכך כדי לקבוע את מקור הפגיעה היות שהאנזים קיים במספר רקמות בגוף.

כאשר אנזימי כבד אחרים מוגברים, אין לתוצאת ה-GGT ערך מוסף; מאידך גיסא עלייה ברמת GGT שאינה מלווה בעליית אנזימי כבד נוספים (באדם ללא מחלת כבד ידועה וללא גורמי סיכון) בדרך כלל אינה מעידה על מחלת כבד ואינה מצריכה טיפול.

אלו חלבונים נבחנים בבדיקות?

בילירובין

תאי הדם האדומים מתפרקים עקב "הזדקנותם" לאחר שמלאו להם בממוצע 120 יום, או עקב פגם. אחד מתוצרי הפירוק הוא בילירובין. תוצר זה נובע מהתפרקותה של מולקולת ההמוגלובין, היא המולקולה אשר קושרת חמצן בתאי הדם האדומים.

במצב תקין עובר בילירובין לכבד, שם נקשר לחומר המכונה גלוקורוניד, ובסופו של דבר מופרש מהגוף באמצעות הצואה. במצבים בהם אין הכבד מתפקד באופן תקין, מצטבר בילירובין בדם ורמתו שם עולה.

אחת ההשלכות של הצטברות הבילירובין בדם היא הופעת גוון צהבהב של העור המכונה צהבת, שאופייני למחלות כבד.

הבדיקה נערכת לשם איתור עדות למחלת כבד, דרכי מרה או דם. הבדיקה מודדת את הרמה הכללית של בילירובין בדם (בילירובין כולל) ואת רמת הבילירובין הקשור לגלוקורוניד. בילירובין קשור מכונה בילירובין ישיר ואילו בילירובין שאינו קשור לגלוקורוניד מכונה בילירובין לא ישיר.

אלבומין וחלבון כללי בדם

חלבונים המיוצרים בכבד חיוניים עבור תהליכים רבים אשר מתרחשים בגוף, לרבות בנייה ותחזוקה של שרירים, עצמות ואיברים אחרים. בעיות שונות בכבד פוגעות ביכולתו לייצר חלבונים אלו ורמתם בדם יורדת. אלבומין הוא חלבון המיוצר בכבד שחלק מתפקידו למנוע "בריחת" נוזלים מכלי הדם החוצה. בדיקת תפקודי כבד כוללת בדרך כלל בדיקה של רמת האלבומין בדם.

בדיקת תפקודי קרישה

אחד מתפקידיו החשובים של הכבד הוא יצור חלבונים אשר נוטלים חלק בתהליך קרישת הדם. במחלות כבד שונות הנמצאות בשלב מתקדם, נפגעת יכולתו של הכבד לייצר חלבונים אלה. בעקבות זאת חלה ירידה ביכולתו של הגוף לעצור דימומים. כל פגיעה בכלי דם, בין אם פנימית ובין אם חיצונית עלולה להביא לדימום בלתי נשלט שיכול להיות קטלני.

בדיקת תפקודי הקרישה כוללת שלושה מדדים:

• International Normalized Ratio) INR) - בדיקת זמן פרותרומבין מתוקננת.
• Prothrombin Time) PT) - בדיקת זמן פרותרומבין.
• Partial Prothrombin Time) PTT) -בדיקת זמן פרותרומבין חלקי.

בבדיקה זו מודדים את פרק הזמן שלוקח לדגימת דם להיקרש. תוצאה החורגת מערכים תקינים עלולה להצביע על החמרה במחלת כבד, עד כדי צורך בהשתלה.

הפטיטיס B חריפה (אקוטית)

אין טיפול ייחודי להפטיטיס B חריפה. הטיפול מתמקד במתן נוזלים בשל החשש להתייבשות כתוצאה משלשול והקאה. כ-90% מהמבוגרים הבריאים שנדבקו בנגיף ההפטיטיס B יבריאו לחלוטין בתוך 6 חודשים ללא כל טיפול.

הפטיטיס B מתמשכת (כרונית)

הטיפול בהפטיטיס B מתמשכת (כרונית) כולל שימוש בתרופות אנטי נגיפיות, לרבות אינטרפרון.

תרופות אנטי-נגיפיות

אינטרפרון אלפא - 2b (אינטרון A)

הטיפול בהפטיטיס B כרונית בעזרת מתן אינטרפרון הוא המקובל מזה שנים רבות. אינטרפרון פועל הן באמצעות עצירת השכפול של הנגיף והן באמצעות חיזוק מערכת החיסון, כדי שתוכל להיאבק ביתר יעילות בזיהום.

מתן אינטרפרון הוא הבחירה הראשונה עבור חולים שעל סמך תוצאות בדיקות מעבדה יש סימנים לכך שצפויה החרפה במצב מחלתם. הוא מתאים למטופלים שיש להם רמות נמוכות יחסית של הנגיף, עם סימנים לפגיעה בכבד.

בדרך כלל אין התרופה ניתנת למטופלים שהנזק הכבדי שלהם בשלב מתקדם של צירוזיס (שחמת), משום שהטיפול עלול להחריף את הנזק.

משך הטיפול באינטרפרון קצר יחסית לטיפולים אחרים. הטיפול ניתן באמצעות סדרת זריקות. התרופות הוותיקות ממשפחה זו ניתנות 3 פעמים בשבוע או יותר. הגרסה החדשה, המכונה פג-אינטרון, משפיעה לפרק זמן ארוך יותר, כך שיש צורך לקבל אותה רק אחת לשבוע.

תופעות לוואי והערכת יעילות

לאינטרפרון תופעות לוואי שאינן נעימות עבור מטופלים רבים. תופעת הלוואי השכיחה היא תחושה דמוית שפעת מתמשכת. לעיתים תופעות הלוואי כה קשות עד שהמטופלים בוחרים שלא להמשיך בטיפול. בדיקות תפקודי כבד ונוכחות דנ"א (החומר התורשתי) של הנגיף בדם משמשות לצורך הערכת יעילות הטיפול. אצל 40% מהחולים עוצר אינטרפרון את הזיהום ואצלם הזיהום בדרך כלל אינו חוזר.

אנלוגים של נוקלאוזידים ושל נוקליאוטידים

דרך פעולתם של האנלוגים

נגיף ההפטיטיס B מתרבה באמצעות שכפול המטען הגנטי שלו אשר מורכב מנוקליאוטידים ומנוקלאוזידים. האנלוגים של נוקליאוטידים ונוקלאוזידים הם חומרים דומים מאד לנוקליאוטידים ולנוקלאוזידים, כך שבנוכחותם מתפתה הנגיף לשגות ולשלב אותם במבנה החומר התורשתי (דנ"א) שלו. כתוצאה מכך אין הנגיף מסוגל להשתכפל ולהתרבות. חומרים אלה אינם מונעים לחלוטין את התרבות הנגיף, אך מצמצמים באופן משמעותי את כמותו בגוף.

למי לא מומלץ להשתמש באנלוגים?

• אנשים שחוו תגובה אלרגית בעת השימוש בתרופה.
• נשים בהריון או בתקופת הנקה.

כיצד ניתן הטיפול?

אנלוגים של נוקליאוטידים ונוקלאוזידים ניתנים בכמוסות או בגלולות לבליעה. במקרים של פגיעה בתפקוד כיליתי יש להפחית את המינון.

תופעות לוואי וסיבוכים

למרות שבדרך כלל התרופות נסבלות היטב, עלולות להופיע מספר תופעות לוואי. ביניהן:

• תשישות.
• חום.
• בחילה.
• כבד מוגדל.
• חמצת לקטית (הצטברות של חומצה לקטית בדם).
• דלקת בלבלב (אצל ילדים).
• השמנה, לרבות הופעת שומן במקומות יוצאי דופן כמו בגב העליון.
• בעיות בספירת דם.

על קבוצת התרופות האנלוגיות נמנות:

• adefovir, שם מסחרי: הפסרה (Hepsera)
• entecavir, שם מסחרי: באראקלוד (Baraclude)
• lamivudine, שם מסחרי: אפיוויר (Epivir-HBV)
• telbivudine, שם מסחרי: סביבו (Sebivo)
• tenofovir, שם מסחרי: ויראד (Viread)

Lamivudine, שם מסחרי: אפיוויר (Epivir-HBV)

תרופה זו מהווה חלופה עבור מטופלים שאינם יכולים או אינם רוצים לקבל אינטרפרון. ניתן לרשום אותה גם עבור חולים בעלי מערכת חיסון מדוכאת.

התרופה מאטה את השכפול של נגיף ההפטיטיס B. היא ניתנת בגלולה הניטלת בבליעה. כמעט שאין לה תופעות לוואי. תופעות הלוואי שלה דומות לאלה של האינטרפרון, אך קלות בהרבה.

יעילות

התרופה מצליחה להפחית את מספר הנגיפים בדם כמעט אצל כל המטופלים. אצל כ-40% מהמטופלים יורד מספר הנגיפים אל מתחת לרמה הניתנת למדידה. אצל כמחצית מהמטופלים דלקת הכבד נעלמת (על פי בדיקת רקמה מהכבד). בשני שליש מהמקרים חוזרות תוצאות הבדיקות של תפקודי הכבד לטווח התקין. הטיפול יעיל יותר מאינטרפרון עבור אנשים עם פגיעה כבדית חמורה (שחמת).

לשם הערכת יעילות הטיפול משתמשים בבדיקות תפקודי כבד ובדיקת זיהוי דנ"א נגיפי.

אצל מרבית החולים מתרבה הנגיף שוב עם הפסקת נטילת התרופה. בשלב כלשהו במהלך הטיפול מפתח הנגיף עמידות לתרופה. כיום מתבצעים מחקרים הבוחנים אם קיימת יעילות טובה יותר לטיפול המשלב lamivudine עם אינטרפרון או עם תרופות אחרות.

adefovir, שם מסחרי: הפסרה (Hepsera)

תרופה אנטי-נגיפית זו מאושרת על ידי ה-FDA האמריקאי מאז שנת 2002. היא מאטה את השכפול של הנגיף. התרופה ניתנת בגלולה שיש צורך ליטול מידי יום. הנגיף חוזר לשכפל את עצמו ברגע שמפסיקים ליטול את התרופה. התרופה עלולה לפגוע בכליות, בעיקר אצל אנשים שהיו להם בעיות קודמות בכליות.

entecavir, שם מסחרי: באראקלוד (Baraclude)

מדובר בתרופה האנטי נגיפית החדשה ביותר שאושרה לטיפול בהפטיטיס B כרונית. היא מאטה את שכפול הנגיף. התרופה ניתנת כגלולה לנטילה דרך הפה או כתמיסה לשתייה. היא נרשמת לחולים שאצלם פיתח הנגיף עמידות לאפיוויר. עבור חולים עם ליקויים בתפקוד הכליות יש לבצע התאמת מינון ייחודית.

עמידות הנגיף לאנלוגים של נוקלאוזידים ושל נוקליאוטידים

לאורך זמן עלול נגיף ההפטיטיס B לפתח עמידות לתרופה מסוימת ממשפחה זו. כאשר מבחינים בהתפתחות עמידות (חלה עלייה בכמות הנגיפים בגוף) יחליף הרופא את התרופה.

התרופה Lamivudine (אפיוויר) נמצאת בשימוש מעל 10 שנים, יש לה פרופיל בטיחותי טוב, מעט תופעות לוואי, אך הנגיף מפתח עמידות כלפיה בתוך מספר חודשים או שנים. ההערכות מדברות על התפתחות עמידות בכ-15%-30% מהמקרים בתוך שנת טיפול אחת ולמעלה מ-70% לאחר 5 שנות טיפול. אנלוגים חדשים דוגמת adefovir, entecavir ו-Telbivudine מועדים פחות להתפתחות עמידות נגדם.

החיסון נגד הפטיטיס B מהווה חלק משגרת החיסונים בישראל. מומלץ לחסן כל תינוק ולא רק את המצויים בקבוצות סיכון להידבקות.

קיימים שני סוגי חסונים: חיסון סביל וחיסון פעיל.

החיסון משני הסוגים יעיל מאוד ובטוח לשימוש. מאז שנת 1982 חוסנו מעל מיליארד איש ברחבי העולם. במדינות שהכניסו את החיסון לשגרת החיסונים שלהן נצפתה ירידה חדה במספר החולים והנשאים של המחלה.

חיסון פעיל

החיסון הפעיל מסוג Egerix-B ניתן בהזרקה. חיסון זה הינו תוצר של הנדסה גנטית. הוא מכיל אנטיגן (חלבון) האופייני לנגיף ההפטיטיס (B Hepatitis B Surface Antigen) אשר מעודד את מערכת החיסון לייצר נוגדנים נגד הנגיף.

החיסון ניתן בשלוש מנות. בין המנה הראשונה לשנייה יש להמתין חודש. המנה השלישית ניתנת חמישה-ששה חודשים לאחר מועד החיסון הראשון.

תינוקות מקבלים את המנה הראשונה בסמוך ללידה, את השנייה בגיל חודש והשלישית בגיל חצי שנה.

חיסון סביל

החיסון הסביל ניתן באמצעות הזרקת נוגדן ייחודי נגד הנגיף (HEPATITIS B IMMUNE GLOBULIN). התכשירים בהם נעשה שימוש בישראל הם: Bay-Hep ו-Hepatect.

החיסון הסביל ניתן במשולב עם החיסון הפעיל במצבים הבאים:

• לילוד שאמו נשאית.
• לילוד שאמו חולה בהפטיטיס B.
• לעובדי מערכת הבריאות שנחשפו לנגיף וקיים סיכון שנדבקו במחלה.

למי מומלץ להתחסן?

החיסון מומלץ לכולם, בכול גיל. ההמלצה תקפה במיוחד כאשר קיים סיכון מוגבר להדבקה:

• עובדי מערכת הבריאות.
• חולי דיאליזה.
• חולים המקבלים עירויי דם ומוצריו.
• מזריקי סמים.
• אנשים החשופים למגע עם דם, לרבות מטפלים בנפטרים.
• אנשים המקיימים יחסי מין בלתי מוגנים עם בני זוג מרובים.
• אנשים המתגוררים עם נשאים או חולים בהפטיטיס B.
• מושתלי איברים.
• מטיילים לארצות בהן שיעורי המחלה גבוהים.

ככל שגיל ההידבקות הינו צעיר יותר כך עולה הסיכון שהמחלה תהפוך לכרונית. לילדים ולתינוקות הנדבקים במחלה סיכוי גבוה יותר לפתח את המחלה בצורתה הכרונית.

כ-90-95% מהמבוגרים הנדבקים בנגיף מצליחים להתגבר עליו ללא טיפול, בתוך פרק זמן קצר יחסית, והמחלה לא הופכת אצלם לכרונית (ממושכת).

כשני שלישים מקבוצת המבוגרים שתפתח את המחלה הכרונית, יהיו נשאים של הנגיף ללא סימפטומים של המחלה, אך הם מהווים נשאים שעלולים להדביק אחרים.

השליש הנותר יפתח מחלת כבד שעלולה להיות חמורה מאוד, עד כדי הידרדרות לשחמת הכבד (צירוזיס). במצב זה הכבד מאבד את יכולתו לתפקד ומתרחשת אי ספיקת כבד.

אי ספיקת כבד

אי ספיקת כבד היא מצב המתרחש כאשר חלק ניכר מהכבד נפגע באופן בלתי הפיך, כך שתפקודו נפגע באופן משמעותי. אי ספיקת כבד היא מצב מסכן חיים הדורש טיפול חירום רפואי. לרוב אי ספיקת כבד מתפתחת באופן הדרגתי, אך לעיתים נדירות היא יכולה להתרחש בתוך פרק זמן קצר.

סימפטומים של אי ספיקת כבד

סימפטומים מוקדמים כוללים:

• בחילה.
• אובדן תיאבון.
• תשישות.
• שלשול.

סימפטומים מתקדמים כוללים:

• צהבת.
• דימומים.
• בטן נפוחה.
• בלבול וחוסר התמצאות (אנצפלופתיה כבדית).
• ישנוניות.
• קומה (תרדמת).

הטיפול במצב זה הוא השתלת כבד.