הקדמה
פנקראטיטיס היא דלקת של הלבלב. תסמינה העיקרי הוא כאב בטן, שלעיתים עלול להיות חמור.
הלבלב הוא איבר קטן שצורתו דמוית עלה והוא ממוקם מאחורי הקיבה ומתחת לצלעות. יש לו שני תפקידים חשובים:
- ייצור מיצי עיכול שהמעיים משתמשות בהם לפירוק המזון.
- ייצור "שליחים כימיים" רבי עוצמה, המכונים הורמונים, שיש להם השפעה חשובה על כל התאים בגוף. אינסולין, המווסת את רמות הסוכר (גלוקוז) בדם, הוא ההורמון החשוב ביותר המיוצר על-ידי הלבלב.
סוגי הפנקראטיטיס
קיימים שני סוגים של פנקראטיטיס:
- פנקראטיטיס חריפה, שבה הלבלב הופך דלקתי תוך תקופת זמן קצרה. הדלקת חולפת כעבור כמה ימים.
- פנקראטיטיס כרונית, שבה הדלקת בלבלב נמשכת שנים רבות וגורמת לו נזק באופן מתמשך והדרגתי. פנקראטיטיס כרונית עלולה להתפתח בעקבות התקפים חוזרים ונשנים של פנקראטיטיס חריפה.
עד כמה שכיחה פנקראטיטיס חריפה?
פנקראטיטיס חריפה אינה שכיחה. היא נפוצה קצת יותר בקרב גברים.
אף-על-פי-כן, ב-40 השנים האחרונות עלתה שכיחותה באופן משמעותי, כנראה בעקבות עליה בצריכת האלכוהול – גורם סיכון מרכזי האחראי לכ-36% מכלל המקרים.
גורם הסיכון העיקרי הנוסף לפנקראטיטיס חריפה הוא אבנים במרה (גושים של חומר שומני שיכולים להיווצר בכיס המרה). 38% ממקרי הפנקראטיטיס החריפה נגרמים כתוצאה מהתהוות אבנים בכיס המרה.
הגיל הממוצע להתפתחות פנקראטיטיס חריפה, על רקע שתיית אלכוהול, הוא 38. הגיל הממוצע לפתח פנקראטיטיס חריפה על רקע של אבנים במרה הוא 69.
ב-80% מהמקרים, הדלקת בלבלב הינה מתונה ואינה גורמת לסיבוכים רציניים. אשפוז בבית חולים תמיד נדרש מאחר שיש לתמוך ולעקוב אחר תפקודי הגוף עד להחלמת הלבלב.
ב- 20% מהמקרים של פנקראטיטיס חריפה הדלקת בלבלב חמורה וגורמת לסיבוכים רציניים כמו:
- ירידה חדה בלחץ הדם.
- אלח דם (ספסיס).
- כשל איברים רב מערכתי.
צורה חמורה זו של פנקראטיטיס חריפה מהווה מצב חירום רפואי המחייב אשפוז ביחידת טיפול נמרץ.
הדרך היעילה ביותר להפחית את הסיכויים לפתח פנקראטיטיס חריפה היא להימנע משתייה מוגזמת של אלכוהול.
סימפטומים
כאבים
הסימפטום העיקרי של פנקראטיטיס חריפה הוא כאב המופיע באורח פתאומי במרכז הבטן העליונה. לעתים קרובות, כאב זה מחמיר באופן הדרגתי עד לעוצמה בה מתייצב.
הכאב עלול להיות חמור ו"לנדוד" מהבטן אל הגב. הכאב עלול להחמיר לאחר האוכל.
הישענות קדימה או התכרבלות לצורת כדור עשויות להקל על הכאב בצורה משמעותית. מומלץ לפנות לרופא אם יש לכם כאב בטן מתמשך.
סימפטומים נוספים:
- בחילות.
- הקאות.
- שילשולים.
- חוסר תיאבון.
- חום גבוה (38 מעלות או יותר).
- בטן רכה
- צהבת (הצהבה של העור ושל לחמית העין, פחות שכיח).
גורמים
פנקראטיטיס חריפה נגרמת כאשר משהו משתבש בפעולת הטריפסין – אנזים המיוצר על-ידי הלבלב ומפרק את החלבונים שבמזון, על מנת שעיכולם יתאפשר.
כאשר מיוצר טריפסין על-ידי הלבלב, הוא נותר במצב לא פעיל וחסר יכולת לפרק חלבונים. רק לאחר שיוצא מהלבלב ועובר למעיים הוא הופך לפעיל ומסוגל לפרק חלבונים.
במקרים של פנקראטיטיס חריפה, הטריפסין משופעל בעודו בלבלב, ומתחיל לעכל את תאיו. במילים אחרות, הלבלב מתחיל לעכל את עצמו ובכך הופך מגורה ודלקתי.
גורמי סיכון לפנקראטיטיס חריפה
שתייה מרובה של אלכוהול ואבנים במרה הם שני גורמי הסיכון העיקריים לפנקראטיטיס חריפה.
שתיית אלכוהול
צריכת אלכוהול מרובה וממושכת הינה גורם הסיכון העיקרי להתפתחות פנקראטיטיס חריפה, כי האלכוהול יכול לשפעל טריפסין בזמן שהוא עדיין בלבלב.
לא ברור מדוע או איך קורה הדבר. לפי אחת התיאוריות, מולקולות האתנול של האלכוהול, גורמות לתאי הלבלב לשפעל טריפסין מוקדם מהרצוי.
תהא הסיבה אשר תהא, קיים קשר נסיבתי בין שתייה מוגזמת של אלכוהול ופנקראטיטיס חריפה. אצל 10% מהשתיינים הכרונים תתפתח פנקראטיטיס חריפה. שתיית אלכוהול כרונית מוגדרת כשתייה של יותר מ-10 יחידות אלכוהול (כמות העולה על שיעור הכהל ב-2.25 ליטר בירה או בבקבוק יין) ביום באופן קבוע.
אבנים במרה
רוב מקרי הפנקריאטיטיס בישראל נגרמים מאבנים בכיס המרה (80%) ולא מצריכת אלכוהול מופרזת. אבנים במרה הן גושי חומר דמוי אבן שעלולות להיווצר כאשר נוזל המרה מכיל יותר מדי כולסטרול.
לעיתים אבן מרה עלולה לצאת מכיס המרה ולחסום את הפתחים או את הצינורות המובילים אל הלבלב. החסימה מפריעה לפעולה התקינה של הלבלב וגורמת לשפעול טריפסין בזמן שהוא עדיין בתוך הלבלב ובכך גורמת ללבלב להפוך מגורה ודלקתי.
סיבות שכיחות פחות לפנקראטיטיס חריפה
- שימוש בתרופות
- לאחר אנדוסקופיה של דרכי המרה והלבלב (ERCP)
- זיהומים שונים - חיידקים כמו סלומונלה (סוג של הרעלת מזון), מחלת הלגיונרים (זיהום שנגרם בדרך כלל על ידי שאיפת טיפות של מים מזוהמים), זיהומים ניגיפיים כמו חזרת או הפטיטיס B
- מצבים אוטואימוניים - מצבם שבהם מערכת החיסון תוקפת את הרקמה הבריאה, כמו לופוס או סינדרום סיוגרן Sjogren syndrome
פנקראטיטיס אידיופטית
בכ-20% מהמקרים של פנקראטיטיס חריפה, לא ניתן לאתר מה גרם לה. סוג זה של פנקראטיטיס מכונה פנקראטיטיס אידיופטית.
אבחון
כדי לאבחן, מתשאל הרופא את המטופל אודות התסמינים שהוא חווה ומבצע בדיקה גופנית של הבטן. דלקת חריפה של הלבלב (פנקראטיטיס חריפה) גורמת לאזורים מסוימים בבטן להיות רגישים מאוד למגע.
בדיקת דם
בדיקת דם היא השלב הבא באבחון. במהלך המחלה מופרשות מהלבלב כמויות גדולות מהרגיל של שני אנזימים הנקראים עמילאז וליפאז. אם בדיקת הדם גילתה רמות גבוהות מהרגיל של אנזימים אלה, קרוב לודאי שהחולה יופנה לאשפוז בבית חולים.
בדיקות נוספות
בדיקות נוספות עשויות להיערך בבית החולים על מנת לאמוד את היקף הדלקת בלבלב ואת הסיכון לפיתוח סיבוכים חמורים יותר.
הבדיקות עשויות לכלול:
בסריקת CT או MRI מצלמים סידרה של צילומים כדי לבנות מהן תמונה תלת ממדית מפורטת של פנים הגוף.
ב-ECRP משתמשים באנדוסקופ, שהוא צינור צר וגמיש שבקצהו מותקנת מצלמה, כדי להסתכל על הלבלב ולבדוק אותו. האנדוסקופ מכוון אל מערכת העיכול באמצעות סורק אולטרה סאונד.
ECRP שימושית במקרים של דלקת לבלב חריפה הקשורה לכיס המרה, עקב יכולתה לאתר במדויק את מקום הימצאותה של אבן המרה הגורמת לבעיה. במקרים מסוימים ניתן להעביר כלי ניתוחי דרך האנדוסקופ על מנת להוציא את האבן.
טיפול
אופי הטיפול תלוי במידת החומרה של המחלה, המתקיימת בצורה קלה אשר אינה גורמת לסיבוכים, או בצורה חמורה אשר עלולה לגרום לסיבוכים חמורים.
פנקראטיטיס חריפה קלה
המטרה העיקרית בטיפול בפנקראטיטיס חריפה קלה, היא לתמוך בתיפקודי הגוף כדי לתת ללבלב זמן להחלים.
טיפול תמיכתי זה לובש 3 צורות:
- הקלה על כאבים: אפילו הצורה הקלה של פנקראטיטיס חריפה עלולה לגרום לכאבים מתונים עד חמורים, כך שניתן להשתמש במשככי כאבים להקלה על הסימפטומים. כמו כן נותנים תרופות להקלה על סימפטומים של בחילות והקאות.
- תזונה: כדי לאפשר ללבלב מנוחה רבה ככל האפשר, סביר שהטיפול יכלול הזנה באמצעות צינורות הזנה.
- עירוי נוזלים תוך ורידי: מאחר שהגוף עלול להתייבש במהלך אירוע של פנקראטיטיס חריפה, יסופקו נוזלים דרך צינור המחובר לאחד הוורידים.
רוב האנשים שלקו בפנקראטיטיס חריפה קלה ישוחררו לביתם מבית החולים תוך שבוע או אפילו קודם לכן.
פנקראטיטיס חריפה חמורה
כאשר הדלקת ברקמת הלבלב חמורה מאוד, נמק חלק מהלבלב ומת. נמק של ריקמה הוא מצב מסוכן מאוד, משום שריקמה מתה מהווה קרקע גידול אידיאלית לזיהום חיידקי חמור. זה עלול להתפשט אל זרם הדם (ספסיס) ומשם לשאר הגוף, ולגרום לבסוף לכשל רב-מערכתי (קריסת מערכות).
בעת פנקראטיטיס חריפה חמורה הגוף עלול גם לאבד כמות גדולה של נוזלים, וכמות הדם בגוף עלולה לפחות לשיעור מסוכן (הלם תת-נפחי). מצב זה עלול להיות קטלני, כאשר הגוף, מורעב לדם עשיר בחמצן, נאבק על שרידותו.
על מנת להתמודד עם שני איומים אלה, יאושפז החולה במחלקה לטיפול נמרץ. תינתנה זריקות אנטיביוטיקה כדי למנוע מהרקמות המתות להזדהם (בשלב מאוחר יותר ייתכן שהרקמה המתה תוסר מהלבלב בניתוח) וכן יינתנו עירויים תוך ורידיים של נוזלים על מנת להשיב נוזלים שאבדו ולמנוע כניסה למצב של הלם תת-נפחי.
אפשר גם שינשימו את החולה ויאכילו אותו באמצעות צינורות הזנה. ככל הנראה הוא יצטרך להישאר בטיפול נמרץ עד שהצוות הרפואי יאשר שהסיכון לזיהום רב מערכתי, כשל מערכות והלם תת-נפחי חלף. לרוב לא יינתן אישור כזה בטרם חלפו שבועיים או אף יותר.
טיפול בגורמים למחלה
לאחר שפנקראטיטיס חריפה עברה, חשוב שהגורמים לה יטופלו כדי שלא תתרחשנה התפרצויות נוספות.
אם אבנים במרה הן הגורם לפנקראטיטיס, קרוב לודאי שלאחר שהלבלב החלים יופנה המטופל לניתוח לסילוק אבני מרה. כמו כן יומלץ על תזונה דלת שומן כי עקב הורדת רמות הכולסטרול בדם יפחת הסיכון להתפתחות אבנים נוספות.
כאשר צריכת אלכוהול מופרזת היא הגורמת למצב ייתכן שהמטופל יופנה לתוכנית גמילה.
