26 יולי 2017 ג' אב תשע"ז
מעודכן לתאריך  24.08.2014  באדיבות ה 

ניוון שרירים (ALS) - מידע רפואי

Amyotrophic Lateral Sclerosis

אבחון של ניוון שרירים מסוג ALS

בשלבים המוקדמים של התפרצות המחלה קשה לאבחן ניוון שרירים מסוג ALS, משום שהסימפטומים דומים לאלו של מספר מחלות הפוגעות במערכת העצבים ההיקפית, לרבות סוכרת סוג 2 או אף מצב שיכול להיות פשוט לכאורה אשר מכונה 'עצב לכוד' (מצב בו העצב מגורה על ידי גורמים שונים).
כאשר עולה חשד ל- ALS כדאי לפנות לרופא המשפחה לשם בירור ראשוני ולאור המלצתו יתבצע המשך האבחון על ידי נוירולוג. הליך האבחון כולל התחשבות בתלונות המטופל וביצוע מספר בדיקות, שמרביתן נועדו לשלול אפשרות של ALS.
בדיקות דם - בדיקות שנועדו לבדוק את פעילותה של בלוטת התריס (תירואיד).
דימות באמצעות תהודה מגנטית (MRI) - סריקת MRI יוצרת תמונה מפורטת של המוח ושל חוט השדרה באמצעות שימוש בגלי רדיו ושדות מגנטיים חזקים.
אלקטרומיוגראמה (EMG) - בדיקה זו מודדת את הפעילות החשמלית בשרירים, דבר שמצביע על מידת תקינות הפעולה של העצבים התנועתיים (המוטוריים). הרופא מחדיר אלקטרודת מתכת דקיקה לתוך השריר הנבדק, ובעזרתה מודדים את הפעילות החשמלית בשריר כשהוא מכווץ וכשהוא במנוחה (רפוי). הבדיקה מסבה אי-נוחות קלה לנבדק.
בדיקת הולכה עצבית - בדיקה זו מודדת את מהירות ההעברה של אותות חשמליים על ידי העצבים המוטוריים (התנועתיים). במהלך הבדיקה מצמידים אלקטרודות לעור, מעל העצב המעצבב את השריר שרוצים לבדוק. בהמשך מעבירים באמצעות האלקטרודות זרם חשמלי בעל עוצמה נמוכה ומודדים את חוזק ומהירות התגובה. העברת הזרם אינה מסבה כאב.
ניקור מותני - נטילת דגימה מנוזל השדרה (בעזרת מחט מיוחדת) כדי לשלול אפשרות של דלקת בחוט השדרה.
ביופסיה של השריר - במקרים נדירים נוטלים דגימת רקמה מהשריר כדי לקבוע אם מקור הבעיה הוא בשרירים או בעצבים. כאשר הרופא חושד שמדובר במחלה שפוגעת בשרירים ולא ALS (שהיא מחלה עצבית), הוא יבקש לערוך ביופסיה של השריר. במהלך הבדיקה שמתבצעת תחת אלחוש מקומי נוטלים דגימה קטנה מרקמת השריר ושולחים אותה לבדיקת מעבדה.

אימות האבחנה

במקרים מסוימים ניתן לקבוע אבחנה חד משמעית לאור תוצאות הבדיקות. יחד עם זאת, לעיתים יידרש פרק זמן של כשנה ויותר כדי לאשש את האבחנה. במקרים רבים ניתן לקבוע אבחנה רק לאחר שחלה החמרה בסימפטומים.

קבלת האבחון, התמודדות ותמיכה

קבלת אבחנה אודות ALS היא קשה לעיכול. אנשים רבים חווים בעקבות כך תהליך אבל הכולל הכחשה (העלאת אפשרות של אבחנה שגויה), זעם (שיכול להיות מופנה לצוות הרפואי, לחברים או למשפחה), התמקחות (לעיתים בצורת וויכוח עם הרופא אודות תרופות שעשויות לעצור את המחלה), דיכאון וקבלה (דבר שמאפשר תכנון המשך החיים והתמודדות עם המחלה).
יש ערך רב ללימוד על המחלה, על ניסויים קליניים הפתוחים להצטרפות, ועל דרכי ההתמודדות. שיחות עם פסיכולוג והצטרפות לקבוצות תמיכה עשויות לסייע.
נזכיר שתי עמותות המפעילות בין היתר קבוצות תמיכה:
 
כאשר אדם חווה דיכאון בעקבות האבחנה, כדאי שישקול בחיוב נטילת תרופות נוגדות דיכאון אותן ירשום פסיכיאטר.

עצות לאחר קבלת אבחנה

  • קחו את הזמן לעכל את הנושא. קשה מאד לקבל הודעה אודות מחלה קשה, שבשלב מסוים תגזול את יכולת הניידות ותצריך תלות בסביבה. תחושות של אבל ועצב הן מובנות לחלוטין.
  • אל תאבדו תקווה. חולים לא מעטים חיים עם המחלה למעלה מ-10 שנים וההתפתחויות הרפואיות בתחום מתרחשות כול העת. שמירה על גישה אופטימית עשויה לשפר את איכות החיים של הלוקים ב-ALS.
  • השינויים הגופניים שתחוו לא ימנעו מכם לנהל אורח חיים עשיר ומספק מבחינות רבות.
  • לאחר עיכול הנושא קבלו החלטות מושכלות לגבי טיפול רפואי עתידי. מומלץ להסתייע לשם כך בבני המשפחה, באנשים אחרים שתוכלו להכיר בקבוצות תמיכה, בפסיכולוג וברופא המטפל. כדאי שתכנון הטיפול יכלול החלטות לגבי טפולים מאריכי חיים בשלב מתקדם של המחלה. הדיון בנושא וקבלת ההחלטות ישקיטו דאגות ויפחיתו חששות של החולה ושל בני משפחתו לגבי העתיד.