21 יולי 2017 כ"ז תמוז תשע"ז
מעודכן לתאריך  17.07.2014  באדיבות ה 

דלקת מפרקים שגרונית - מידע רפואי

Rheumatoid arthritis

הטיפול בדלקת מפרקים שגרונית

אין טיפול שמרפא דלקת מפרקים שגרונית, אך קיימים טיפולים המאפשרים לשלוט במחלה.
מטרת הטפול היא להפחית את רמת הדלקת במפרק, להקל על הכאב, לעכב או להאט את הנזק למפרק ולהפחית ככול האפשר את הפגיעה בתפקוד. קיימות עדויות רבות לכך שטיפול מוקדם מסוגל לסייע באופן מהותי.
במידה שחלה התלקחות הפוגעת במפרק במשך תקופה העולה על 6 שבועות, ורופא המשפחה חושד שמדובר בדלקת מפרקים שגרונית, יופנה החולה לראומטולוג (רופא המתמחה בדלקת מפרקים). במצב זה חשוב לאבחן בהקדם ולהתחיל בטיפול מתאים.

הטיפול התרופתי

קיימות מספר תרופות לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית. חלק מהן מיועד לטיפול בסימפטומים ואחר מיועד להאטת התקדמות המחלה. כיוון שאצל כל חולה מהלך המחלה שונה, ייתכן שהתאמת השילוב המיטבי של הטיפולים תתארך מעט.

תרופות אנטי-דלקתיות לא-סטרואידליות (NSAIDs) :

ישנם סוגים רבים של תרופות אנטי-דלקתיות לא-סטרואידליות. למשל, איבופרופן, אספירין, דיקלופנק ופנופרופן. תרופות אנטי דלקתיות לא סטרואידליות מסייעות בהקלת הכאב והנוקשות במפרקים ואף מסייעות בהפחתת הדלקת. הן לא מאטות את התקדמות המחלה.
שימוש ממושך במינונים גבוהים של תרופות אנטי דלקתיות לא סטרואידליות עלול לגרום לתופעות לוואי כמו כיבים במערכת העיכול, דימומים בקיבה, נזק לכליות ולכבד, טיניטוס (צלצולים באוזניים) ועלייה בלחץ הדם.
הדור החדש של תרופות אנטי דלקתיות לא סטרואידליות נקרא מעכבים סלקטיביים של Cox-2 והם בעלי סיכון נמוך יותר לגרימת נזק בקיבה.
מחקרים גילו קשר בין מעכבי COX-2 לעלייה בסיכון לשבץ, לחץ דם גבוה, מחלות לב והתקפי לב. לפיכך חשוב לציין בפני הרופא בעיות של לחץ דם, כולסטרול גבוה או עישון.

סטרואידים

השימוש בסטרואידים מסייע להפחתת הכאב, הנפיחות והנוקשות. משתמשים בהם בדרך כלל בעת התלקחות המחלה. ניתן להזריק סטרואידים ישירות לתוך המפרק המודלק. ההשפעה היא מהירה ועשויה להימשך מספר שבועות עד חודשים.
לשימוש ממושך בסטרואידים עלולות להיות תופעות לוואי כמו התפתחות אוסטיאופורוזיס (הידללות העצם), החלשות השרירים, עלייה במשקל וכן סוכרת וגלאוקומה.

תרופות המשנות את מהלך המחלה (DMARs)

DMARs הן תרופות המסייעות להקל על הסימפטומים אך גם מאטות את התקדמות המחלה. ככל שהטיפול ב- DMARs מתחיל בשלב מוקדם יותר, כך פעולתן יעילה יותר.
כאשר מערכת החיסון תוקפת את המפרקים, נוצרים בהם חומרים המסבים נזק לעצמות, לגידים ולסחוס. DMARs פועלות על-ידי חסימת הפעולה של חומרים אלה.
יכולים לחלוף 4-6 חודשים לפני שניתן יהיה לחוש בהשפעת הטיפול ב- DMARs. חשוב מאוד להמשיך וליטול את התרופות גם אם לא חשים שיפור בשלבים הראשונים.
יתכן שיהיה צורך לנסות 2-3 סוגים שונים של DMARs כדי למצוא את הסוג המיטבי עבור המטופל. לאחר שאותרה התרופה המתאימה יש ליטול אותה באופן סדיר.
הסוגים השכיחים של DMARs הם: סלזופירין, מתוטרקסאט, מלחי זהב ופלקווניל.

מתוטרקסאט

תרופה זו משמשת כיום כתרופת הבחירה לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית. מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות הראו שהיא מסוגלת לעכב את קצב התקדמות המחלה, ובמיוחד את התפתחות הנזק למפרקים. התרופה פועלת על תאי דם לבנים מסוג מסוים, ומונעת מהם להפריש חומרים הנקראים ציטוקינים. הציטוקינים מפעילים את התהליך הדלקתי במפרקים.
יש ליטול את התרופה אחת לשבוע.
תופעות הלוואי העיקריות של התרופה עלולות לכלול שינויים בתפקודי הכבד, ירידה בספירת כדוריות הדם הלבנות, דלקות ברירית הפה ולעיתים רחוקות תופעה דמוית דלקת ריאות. מסיבות אלו יש לבצע בדיקות סדירות של תפקודי כבד בעת נטילת התרופה וספירת דם אחת ל-6-8 שבועות.
במידה שאין פגיעה בתפקודי הכבד או ירידה בספירת תאי הדם הלבנים ניתן להמשיך בטיפול זה לאורך זמן.

חסמי TNF

חסמי TNF הם סוג חדש של DMARs אשר מקלים על הסימפטומים בצורה מהירה יותר. לדוגמה אינפליקסימב (Infliximab.שם מסחרי: רמיקייד, Remicade).
תרופות אלו פועלות נגד הציטוקינים, שהם חומרים כימיים המופרשים על ידי מערכת החיסון ויוצרים את התהליך הדלקתי. TNF הוא אחד מהציטוקינים המרכזיים בתהליך הדלקת.
עיכוב פעולת ה-TNF מתבצע באמצעות עירוי של נוגדנים (חסמי TNF) המזהים אותו באופן ייחודי. העירוי מתבצע מספר פעמים בשבוע במשך מספר שבועות. הטיפול ניתן לחולים שלא הגיבו כיאות לתרופות אחרות.
תופעות לוואי אפשריות לטיפול בחסמי TNF כוללות התקף לב, זיהומים ולימפומה.