סוכרת מסוג 1 נגרמת עקב פגם שמונע מהגוף לייצר את ההורמון אינסולין. אינסולין אחראי על וויסות רמות הגלוקוז בדם. לכן מכונה סוכרת זו גם 'סוכרת שתלויה באינסולין' (Insulin-dependent diabetes), וכן 'סוכרת נעורים' (Juvenile diabetes), משום שלרוב היא מתפתחת עד גיל 4.

סוכרת מסוג 1 נפוצה פחות מסוכרת סוג 2. רק כ- 5-15% מכלל חולי הסוכרת חולים בסוג 1. חולים בסוכרת מסוג 1 יזדקקו לזריקות אינסולין במשך כל חייהם.

סוכרת הריון ( Gestational diabetes)

סוכרת הריון היא סוג ייחודי של מחלת הסוכרת שמופיע במהלך ההריון, בדרך כלל בחלקו השני של ההריון. במרבית המקרים תיעלם המחלה לאחר הלידה. 2-5% מהנשים ההרות מפתחות רמה גבוהה של גלוקוז בדם מאחר שגופן אינו מייצר מספיק אינסולין כדי לענות על צורכי הגוף המשתנים במהלך ההריון. חלק מהנשים שמאובחנות עם סוכרת הריון היו למעשה חולות סוכרת עוד טרם כניסתן להריון, אולם המחלה לא אובחנה.

סוכרת הריון עלולה להגביר את הסיכון לבעיות בריאות אצל העובר, ולכן חשוב לשמור על רמות גלוקוז מאוזנות בדם האישה ההרה

נשים שסבלו מסוכרת הריון נמצאות בסיכון מוגבר ( 30%-50% מהן) לחלות בסוכרת סוג 2 בעתיד.

מצבן של חולות בסוכרת סוג 1 או סוג 2 עלול להחמיר בתקופת ההריון מאחר שעצם ההריון מקשה על וויסות רמת הגלוקוז בדם. חולות סוכרת בהריון חייבות להקפיד הקפדה יתירה על אורח חיים בריא שכולל תזונה מאוזנת.

הסימפטומים האופייניים לסוכרת סוג 1 עלולים להתפתח תוך פרק זמן קצר מאד (שבועות ואפילו ימים). הם כוללים:

• תחושת צמא קשה.
• צורך מוגבר במתן שתן.
• עייפות.
• ירידה במשקל ודלדול שרירים.

סימנים אפשריים נוספים:

• תחושת גרד באזור הנרתיק או הפין, וכן גירוי קבוע באזורים אלו.
• טשטוש ראייה (עקב יובש קיצוני של עדשת העין).
• התכווצויות שרירים.
• עצירות.
• זיהומי עור.

היפוגליקמיה (רמת סוכר נמוכה בדם)

חולי סוכרת שמקבלים טיפול תרופתי עלולים לסבול מרמת סוכר נמוכה מידי. מצב זה, שמכונה היפוגליקמיה (בקיצור, 'היפו'), נגרם שעה שרמת האינסולין אינה מאוזנת, ועודף סוכר מועבר מזרם הדם לתאי הגוף.

במרבית המקרים היפוגליקמיה נגרמת עקב הזרקת עודף אינסולין, אולם התרחשותה אפשרית גם כאשר חולה סוכרת דילג על ארוחה, ביצע עודף פעילות גופנית, או שתה אלכוהול על קיבה ריקה.

סימפטומים אופייניים להיפוגליקמיה כוללים:

• רעד וחוסר מנוחה.
• הזעה.
• עקצוץ בשפתיים.
• חולשה.
• רעב.
• בחילה.
• תחושת חולי.
  
  

ניתן לטפל במצב של היפוגליקמיה על ידי אכילה או שתייה של מוצרי מזון ומשקאות שמכילים סוכר, כגון שתיית משקה קל (שאינו דיאטטי!), או אכילה של קוביית סוכר, או דבש, או צימוקים. היפוגליקמיה שאינה מטופלת עלולה לגרום לתחושת בלבול, דיבור לא ברור ואף לאיבוד ההכרה. זהו מצב חירום שעלול להידרדר למוות.

הטיפול בהיפוגליקמיה חמורה מתבצע באמצעות הזרקה של ההורמון גלוקגון, שמעלה את רמת הסוכר בדם.

מצב שבו רמת הסוכר בדם גבוהה באופן חריג מעל הרמה התקינה מכונה היפרגליקמיה (בקיצור, 'היפר').

הסימפטומים של היפרגליקמיה דומים לסימפטומים העיקריים של סוכרת, אולם הם עלולים להיות פתאומיים וחמורים יותר. סימפטומים אופייניים כוללים:

• תחושת צמא קשה.
• יובש בפה.
• טשטוש ראיה.
• ישנוניות.
• השתנה מרובה.

היפרגליקמיה עלולה להתרחש עקב סיבות כמו:

• אכילה מופרזת.
• מחלה.
• טיפול לא מספק.
• אי נטילה של הטיפול.

היפרגליקמיה שאינה מטופלת עלולה לגרום לחמצת סוכרתית, אבדן הכרה ואפילו למוות.

חמצת סוכרתית (Diabetic ketoacidosis - DKA)

חמצת סוכרתית נגרמת במצבי דחק, כמו מחלת חום. מצבי דחק גורמים לשחרור מוגבר של קורטיזול, גלוקגון ואדרנלין, שמעלים את ייצור הגלוקוז בכבד ומאיצים את פירוק רקמות השומן בגוף. הפירוק המהיר והניכר של חומצות השומן גורם ליצירת גופי קטו, שהם חומצות חזקות. גופי הקטו גורמים להתפתחות החמצת (עליה ברמת החומציות).

על מנת להיפטר מעודפי הסוכר, חלה הפרשת שתן מוגברת, שעלולה לגרום להתייבשות ולשינויים קיצוניים במאזן המלחים בגוף. רמות האשלגן בדם עולות, וקיימת סכנה לשיתוק הפעילות של שריר הלב. למעשה, חלה החמרה נוספת במצב הדחק. בתגובה, חל שחרור נוסף של הורמוני הדחק (אדרנלין, קורטיזול, וגלוקגון), שמצידם תורמים להחמרה נוספת ברמת הסוכר בדם.

במידה שאתם חולי סוכרת שסובלים מהסימפטומים הבאים, פנו בדחיפות לקבלת עזרה רפואית:

• אובדן תאבון.
• בחילה.
• הקאה.
• תחושת חולי.
• חום גבוה.
• כאב בטן.
• ריח פה שמזכיר ריח של לק לציפורניים.

קיום פעילות תקינה של תאי הגוף מחייב אספקת אנרגיה זמינה. אנרגיה זו מגיעה בעיקר ממזונות שמכילים פחמימות או סוכרים, אשר מפורקים במערכת העיכול. אחד מתוצרי הפירוק הוא הסוכר גלוקוז, שמהווה מקור אנרגיה עיקרי וזמין עבור תאי הגוף.

ממערכת העיכול, נספג הגלוקוז לזרם הדם, ומובל על ידו לתאי הגוף. מעבר הגלוקוז מזרם הדם לתאים מתאפשר על ידי ההורמון אינסולין (Insulin). אינסולין מיוצר על ידי תאי לנגרהנס בלבלב (Pancreas), ומופרש ממנו בתגובה לעליה ברמת הגלוקוז בדם.

באמצעות זרם הדם, נישא האינסולין בגוף ונקשר לקולטנים (Receptors) שנמצאים על פני קרום התא. רק לאחר קישור תקין של אינסולין לקולטן יתאפשר מעבר של גלוקוז מזרם הדם לפנים התא, מקום שם ינוצל כמקור להפקת אנרגיה.

בסוכרת מסוג 1 הגוף אינו מסוגל לייצר אינסולין. בעקבות החוסר באינסולין אין העברה של גלוקוז מזרם הדם לתאים.

הגורמים המדויקים לסוכרת סוג 1 אינם ידועים. ככל הנראה מדובר במחלה אוטו-אימונית, שבה מערכת החיסון של הגוף מזהה בטעות את אחד מרכיבי הגוף כחומר זר ומזיק ותוקפת אותו. במקרה של סוכרת מסוג 1, ככל הנראה עקב זיהום נגיפי, תוקפת מערכת החיסון תאים בלבלב והורסת אותם, כך שאלו אינם מסוגלים עוד לייצר אינסולין. מאחר שאינסולין מיוצר ומופרש אך ורק על ידי תאי הלבלב, נוצר חוסר מוחלט של אינסולין בגוף. גלוקוז אינו יכול להיכנס לתאים ולכן רמתו בדם עולה.

כיוון שקיימת נטייה משפחתית לחלות בסוכרת סוג 1, יתכן שיש מרכיב גנטי העובר בתורשה, אשר קשור להתרחשותה של התגובה האוטו-אימונית. אם יש לכם קרוב משפחה מדרגה ראשונה, כמו הורה או אח שסובלים מסוכרת סוג 1, אתם נמצאים בסיכון של כ- 6% לפתח את המחלה, בהשוואה לסיכון של כ- 0.4% בלבד בכלל האוכלוסייה.

במקרים נדירים נגרמת סוכרת סוג 1 בעקבות דלקת של הלבלב בשם פנקראטיטיס, שעלולה לגרום לנזק חמור לתאים שמייצרים אינסולין.

יש הטוענים כי תינוק שניזון מתרכובת מזון תינוקות (תמ"ל) המבוססת על חלב פרה, במשך שלושת חודשי חייו הראשונים, עלול לפתח סוכרת סוג 1 בהמשך חייו. חשוב להדגיש כי אין לכך כל הוכחות מדעיות. יחד עם זאת, במידת האפשר, מומלץ להניק תינוקות במשך ששת חודשי החיים הראשונים.

אם אתם חוששים שאתם בסיכון לחלות בסוכרת, או שאתם סובלים מסימפטומים אופייניים לסוכרת, חשוב שתפנו לרופא בהקדם לצורך ברור וקבלת טיפול מתאים. כחלק מתהליך הברור, תשלחו לבצע מספר בדיקות.

בדיקת סוכר (Glucose) בשתן

בדיקה זו נועדה לברר אם יש סוכר בשתן. אצל אדם בריא השתן אינו מכיל סוכר, אולם כשרמת הסוכר בדם גבוהה, עובר הסוכר דרך הכליה ומגיע לשתן.

בדיקת רמת הסוכר בדם

בבדיקה זו נמדדת רמת הסוכר בדם, בשעות הבוקר, לאחר צום של 8 שעות (מותר לשתות מים), על ידי נטילת דם ורידי.

רמת הסוכר בדם נמדדת ביחידות של מיליגרם לדציליטר. הווה אומר, כמה מיליגרם של גלוקוז יש בדציליטר (10 מיליליטר) דם. יחידות אלו מסומנות בקיצור מ"ג לד"ל (mg/dL).

רמת הסוכר בדם לאחר 8 שעות צום מסווגת באופן הבא:

• עד 100 מ"ג לד"ל אצל אדם בריא.
• בטווח של 100-125 מ"ג לד"ל במקרים של סוכרת גבולית.
• גבוהה מ- 126 מ"ג לד"ל אצל חולה סוכרת.

בדיקת העמסת סוכר (Oral glucose tolerance test - GTT)

מבחן זה נועד לבדוק את סבילות המטופל להעמסת סוכר בשתייה. באופן תקין עולה רמת הסוכר בדם מיד לאחר שתייה או אכילת מוצרים המכילים סוכר וחוזרת לנורמה לאחר מספר שעות. חולי סוכרת אינם מסוגלים להתמודד באופן תקין עם העמסת סוכר היות שפעילות האינסולין בגופם חסרה או לקויה.

מבחן זה נעשה כאשר קיים חשד למחלת הסוכרת וכאשר תוצאת בדיקת סוכר בצום תקינה או גבולית.

ערכי הסוכר בדם שעתיים לאחר העמסת סוכר מסווגים באופן הבא:

• עד 140 מ"ג לד"ל אצל אדם בריא.
• בטווח שבין 140-199 מ"ג לד"ל במקרים של סוכרת גבולית.
• מעל 200 מ"ג לד"ל אצל חולה סוכרת.

בדיקות נוספות

כאשר התקבלה אבחנה שמדובר בסוכרת, במרבית המקרים גיל החולה, הסימפטומים מצבו הגופני וההיסטוריה הרפואית שלו מכוונים באופן די ברור לאבחנה בין סוכרת מסוג 1 לבין סוכרת מסוג 2. יחד עם זאת לעיתים יהיה צורך בבדיקות נוספות על מנת לקבוע באיזה סוג סוכרת מדובר.

אבחנה של סוכרת סוג 1 מתקבלת אם בדם נמצאים נוגדנים שתוקפים את התאים המייצרים אינסולין, או כשקיימות חומצות בשתן.

מחלת הסוכרת אינה ניתנת לריפוי. מטרת הטיפול היא שמירה על רמת תקינה של גלוקוז בדם באופן שיצמצם את הסימפטומים האופייניים למחלה, וימנע התפתחות סיבוכים.

במידה שהובחנתם כחולי סוכרת, תופנו למכון ייעודי לטיפול בסוכרת. הצוות המקצועי במכוני הסוכרת כולל רופאים, אחיות, תזונאיות ומומחים נוספים בתחום הסוכרת.

חשוב לקבל טיפול כולל למחלה, מאחר שסוכרת אשר אינה מאוזנת כראוי עלולה לגרום לבעיות ולסיבוכים רפואיים ארוכי טווח. צוות מכון הסוכרת יסביר למטופל את מצבו בפירוט, יתאים לו את הטיפול המתאים ביותר וינטר בקפדנות את מצבו. זאת במטרה לזהות מוקדם ככל האפשר כל בעיה רפואית שתצוץ. ניתן לפנות לצוות המכון בכל שאלה או בקשה לסיוע.

אילו סוגי טיפולים קיימים?

סוכרת היא מחלה כרונית, ולכן צריך ללמוד לחיות עימה. ניתן לשלוט במחלה באמצעות קבלת אינסולין, שינויים בתזונה, ירידה במשקל (במקרה של משקל עודף) וביצוע פעילות גופנית קבועה.

טיפול באינסולין

חולים בסוכרת סוג 1 מטופלים באופן קבוע בזריקות אינסולין על מנת לאזן את רמת הגלוקוז בדמם. קיימים מספר סוגים ותכשירים של אינסולין. אלו ייקבעו בהתאם לאורח חייו ומצבו של המטופל. מינון האינסולין משתנה כתלות בכמות המזון הנצרך, מידת הפעילות הגופנית המתבצעת, ומצבים נוספים כגון זיהום, תאונה, או לחץ. כיום מוצעים אמצעים מתקדמים דמויי עט להזרקת אינסולין.

הזרקת מינון גבוה מידי של אינסולין עלולה לגרום לירידה קיצונית ברמת הסוכר בדם, מצב שמכונה היפוגליקמיה.

סוגים של תכשירי אינסולין

מרבית המטופלים משתמשים בשילוב של מספר תכשירי אינסולין.

אינסולין רגיל (Insulin Regular) - אינסולין זהה לאינסולין שבגוף האדם אשר מתחיל לפעול כשעה לאחר ההזרקה. השפעתו נמשכת עד שמונה שעות.

שמות מסחריים: אקטרפיד (Actrapid), הומולין Humulin R) R).

אינסולין Insulin NPH) NPH) - תכשירים שמתחילים לפעול כשעה וחצי לאחר ההזרקה, בעלי משך פעולה ממוצע של כ- 16 שעות. משך הפעולה משתנה מאדם לאדם, והוא אף תלוי בסיטואציות השונות בהן נתון המטופל.

שמות מסחריים: אינסולטרד (Insultard), הומולין Humulin N) N).

אנאלוגים מהירי פעולה של אינסולין – תכשירים בעלי פעולה זהה לאינסולין, שמתחילים לפעול סמוך מאד למועד ההזרקה. השפעתם קצרה, ונמשכת כ- 4-5 שעות בלבד. רמת הסוכר בדם לאחר הארוחה מתאזנת באופן מיטבי באמצעות אנאלוגים אלו, ופעילותם מפחיתה את הסיכון להיפוגליקמיה. תכשירים מהירי פעולה שקיימים בשוק כוללים:

• אינסולין אספרט (Aspart), שם מסחרי: נובורפיד (Novorapid)
• אינסולין גלוליזין (Glulisine), שם מסחרי: אפידרה (Apidra)
• אינסולין ליספרו (Lispro), שם מסחרי: הומלוג (Humalog)

אנאלוגים של אינסולין בעלי השפעה ממושכת ואחידה - תכשירים ארוכי טווח פעולה, בעלי השפעה הנמשכת יממה מלאה. השפעתם של אנאלוגים אלו אחידה, ממושכת ונטולת תנודות. פעילותם מפחיתה את הסיכון להיפוגליקמיה. כמו כן, ניתן לשלב אותם עם תרופות אחרות. תכשירים בעלי השפעה ממושכת כוללים:

• אינסולין גלרגין (Glargine), שם מסחרי: לנטוס (Lantus)
• אינסולין דטמיר (Detemir), שם מסחרי: לבמיר (Levemir)

תכשירים משולבים - תכשירים שמשלבים אינסולין מסוגים שונים במנה אחת, שמטרתם לצמצם את מספר ההזרקות.

טיפול באינסולין ישלב אנאלוגים מהירי פעולה ואנאלוגים בעלי פעולה ממושכת. בכל מקרה, הטיפול יותאם עבור כל מטופל. מינון האינסולין, הסוג שנבחר, זמני ההזרקה ואופי הטיפול ייקבעו אך ורק על ידי הרופא המטפל, בהתאם לאופי הסוכרת, רמת הסוכר בדם, משקל גופו של המטופל, אורח חייו וההיסטוריה הרפואית והמשפחתית שלו.

עט אינסולין

אינסולין ניתן בהזרקה מאחר שהוא אינו נספג במתן דרך הפה. חולי סוכרת יקבלו הדרכה מלאה לגבי דרך ההזרקה, מועדי ההזרקה, אחסון האינסולין והדרך הבטוחה להיפטר מהמחטים לאחר השימוש. כדאי לוודא שגם אחד הקרובים או החברים יידע כיצד להזריק במקרה חרום אינסולין בצורה נכונה.

אינסולין להזרקה קיים במזרקים ובעטי הזרקה (עטי אינסולין). עטי האינסולין נראים כעט שבקצהו מחט חד פעמית. מדובר באביזר נוח, קל לניוד ומדויק. ההזרקה באמצעות העט פשוטה וכמעט נטולת כאב. חשוב להשליך את המחט בסיום השימוש ולהחליפה במחט חדשה בכל הזרקה נוספת.

טיפול במשאבת אינסולין

טיפול במשאבת אינסולין יכול להוות תחליף לזריקות אינסולין. המשאבה היא מכשיר קטן בגודל של חפיסת קלפים שמכיל אינסולין. ניתן לשאת את המשאבה בכיס או על חגורה. היא מחוברת לחולה בעזרת צינור ארוך ודק שבקצהו מחט גמישה אשר מוחדרת אל מתחת לעור. ניתן להחדיר את המחט לבטן, למותן, לירך, לישבן או לזרוע. המשאבה מחוברת לחולה במהלך כל שעות היממה, ומזלפת אינסולין באופן רציף ואוטומטי.

בנוסף להזלפה הרציפה, יש להזליף כמות נוספת של אינסולין סמוך לכל ארוחה. מינונו של המתן הנוסף יקבע בהתאם לגודל הארוחה: ככל שכמות המזון תגדל, כך יהיה צורך בכמות גדולה יותר של אינסולין בסמוך לארוחה.

המשאבה מאפשרת למטופל לשלוט בקצב הזרמת האינסולין לדם ללא צורך בדקירות נוספות, אולם הוא חייב לנטר את רמת הגלוקוז בדם בתדירות גבוהה, על מנת לוודא שכמות האינסולין מתאימה.

כמו כן מאפשרת המשאבה גמישות בזמני הארוחות ומתאימה במיוחד לאנשים בעלי סדר יום משתנה, שאינו מאפשר זמני ארוחה קבועים.

Insulin jet system

זהו מכשיר חדש להעברה של אינסולין לגוף החולה ללא שימוש במחט. המערכת דוחפת זרם דקיק של אינסולין באמצעות זרבובית שמניחים על פני העור. האינסולין נדחף במהירות מאוד גבוהה וחודר את העור. המערכת מתאימה לשימוש על הבטן, הישבן והירכיים.

ניטור יומי של רמת הגלוקוז בדם

על החולה למדוד את רמת הגלוקוז בדם באופן עצמאי, על מנת לוודא שרמת הגלוקוז בדם נמצאת בטווח התקין והרצוי, ונשמרת יציבה. מדידה יומיומית של רמת הסוכר בדם מספקת מידע מיידי בזמן אמת.

גם כאשר מקפידים על טיפול מתאים ותזונה נאותה, יש לזכור שקיימים גורמים שונים ומרובים העלולים להשפיע על רמת הגלוקוז בדם. ביניהם פעילות גופנית, מחלה, מתח נפשי או גופני, שתיית אלכוהול, נטילת תרופות ושינויים הורמונליים במהלך המחזור החודשי (אצל נשים). כול אלו מחייבים ניטור שוטף של רמת הסוכר בדם.

מרבית חולי הסוכרת מנטרים מידי יום את רמת הגלוקוז בדם באופן עצמאי בבית, בעזרת ערכה ביתית. לעיתים יכול להיווצר צורך למדוד את רמת הסוכר בדם 4 פעמים ביום ואף יותר. יש לבצע מדידה של רמת הגלוקוז בדם לפני כול הזרקת אינסולין. תדירות הבדיקות העצמיות תלויה ברמת איזון הסוכרת ובאופי הטיפול הפרטני שמקבל החולה.

כיצד מודדים את רמת הגלוקוז בדם?

רמת הגלוקוז בדם נמדדת ביחידות של מיליגרם לדציליטר (מ"ג לד"ל, mg/dL).

רמת הגלוקוז בדם משתנה מאדם לאדם, וכן לאורך היממה. רמה תקינה של גלוקוז בדם נמצאת בטווח של 70-110 mg/dL לפני הארוחה, ופחות מ- 180 mg/dL שעתיים לאחר הארוחה.

אופן השימוש במכשיר ביתי למדידת רמת הסוכר בדם

מאחר שמומלץ לבדוק את רמת הגלוקוז בדם בתדירות גבוהה יחסית, כדאי שהמטופל ילמד לנטר את רמת הגלוקוז באמצעות מכשיר מדידה ביתי. התוצאה המתקבלת נכונה לרגע המדידה.

הערכה צריכה לכלול:

• סטריפים (רצועות) לבדיקה.
• מכשיר מדידה.
• מכשיר לדקירת האצבע.
• דוקרנים.
• יומן לרישום תוצאות הבדיקות.
• קופסה שמיועדת לזריקת הדוקרנים.
  
  

הוראות השימוש:

1. וודאו שיש ברשותכם את כל הציוד הדרוש וכי הוא מאוחסן במקום יבש ונקי.
2. שטפו היטב את הידיים במים חמים. ידיים מלוכלכות עלולות לזהם את דגימת הדם הנלקחת, ולגרום לקבלת תוצאות שגויות.
3. בחרו את האצבע שאותה תדקרו, ושפשפו אותה כדי לשפר את זרימת הדם למקום.
4. דקירה של החלק הבשרני (השמן) של האצבע עלולה להיות כואבת. לכן עדיף לדקור את צד האצבע שרחוק מהאגודל. כיום קיימים דוקרנים עם מחטים מונחות ומדויקות, שמסבות אך כאב מזערי. המחט צריכה לדקור את העור עמוק מספיק על מנת שטיפת הדם הנדרשת תצא, אך לא עמוק מדי, כדי לא להגביר את תחושת הכאב. היכרות עם עובי העור ועומק הדקירה הרצוי תושג במהרה, ובהתאמה יכוון הדוקרן. לרוב, הכאב שמופיע עם הדקירה הראשונה נעלם והדבר הופך הרגל. ככל שהדקירה תיעשה בתנועה מהירה יותר, כך יפחת הכאב. על מנת להקל על הכאב ניתן למרוח משחות אלחוש שמכילות חומר להרדמה מקומית ולטשטוש הכאב. ניתן גם לקחת דם מאזורים אחרים בגוף.
5. לחצו על האצבע בעדינות כדי לקבל טיפה של דם.
6. שימו את טיפת הדם על רצועת הבדיקה (סטריפ).
7. המכשיר ימדוד את ריכוז הגלוקוז בטיפת הדם באופן אוטומטי.
8. רשמו את תוצאות הבדיקה ביומן, לצד נתונים על מועד הבדיקה המדויק (יום ושעה).

התוצאות של חישובי מד הסוכר מתקבלות מיידית על גבי צג המכשיר והן מדויקות. מרבית המכשירים החדשניים מצוידים בזיכרון בעל נפח רב, שמסוגל לשמור תוצאות של בדיקות מרובות לאורך זמן. מגוון מכשירים כלול בסל הבריאות ומאושר עבור מבוטחי מכבי. סוג המכשיר יותאם אישית למטופל בעזרת הצוות הרפואי.

חיישני סוכר (סנסורים)

חיישני הסוכר הם סנסורים לניטור עצמי רציף. מדובר במכשיר מעקב מתקדם שפועל כמוניטור ומאפשר מדידה רציפה של רמת הסוכר בדם לאורך היממה, ללא צורך בבדיקות דם עצמיות שמצריכות דקירה.

החיישן מחובר באמצעות מחט גמישה לבטן או לזרוע, ודוגם את הנוזל הבין-תאי שמכיל אף הוא סוכר. המכשיר מתרגם את רמת הסוכר בנוזל הבין תאי לערכי רמת הסוכר בדם. חיישני הסוכר יתריעו על מגמה של עלייה או ירידה קיצונית ברמת הסוכר בדם, ובהתאם למגמה שנמדדת, יוכל המטופל להוסיף אינסולין (אם נמדדה מגמת עלייה), או לאכול (אם נמדדה ירידה).

חיישן סוכר הוא מכשיר יעיל מאוד במניעת היפוגליקמיה, בעיקר עבור חולים שאינם חשים אתרעות גופניות מקדימות המעידות על שינוי ברמת הסוכר. יחד עם זאת לא כל חולי הסוכרת זקוקים לניטור עצמי רציף. כל עוד הסוכרת מאוזנת, ניתן להסתפק בבדיקות דם עצמיות שתדירותן תיקבע על ידי הרופא.

כיום קיימים מכשירים חדישים המשלבים את משאבת האינסולין עם חיישני הסוכר. בהתאם לתוצאות שנמדדות על ידי החיישן, מזרימה המשאבה אינסולין על מנת להשיג איזון של רמת הסוכר.

רמת סוכר בצום

רמת סוכר בצום

ערכים לא רצויים

מעל 140

ערכים גבוליים

עד 140

ערכים רצויים

100 ~

רמת סוכר אחרי ארוחה

רמת סוכר אחרי ארוחה

ערכים לא רצויים

מעל 180

ערכים גבוליים

עד 180

ערכים רצויים

80 - 144

בדיקת סוכר תקופתית

על חולים בסוכרת סוג 1 (מטופלים באינסולין) לבצע בדיקת המוגלובין מסוכרר אחת למספר חודשים, ובדרך כלל אחת ל- 3 חודשים. זוהי אחת הבדיקות החשובות ביותר שיש לבצע באופן סדיר.

בדיקת המוגלובין מסוכרר (HbA1c)

בדיקה זו מספקת מדד לכמות הגלוקוז בדם במשך 6-12 השבועות האחרונים. היא נותנת מענה לשאלות כמו האם הושגה רמת גלוקוז בטווח הרצוי, והאם תוכנית הטיפול אכן מתאימה לחולה.

המוגלובין הוא חלבון שמצוי בתאי הדם האדומים. כאשר הגלוקוז שבדם נקשר להמוגלובין נוצרת מולקולת המוגלובין מסוכרר. ככל שרמת הגלוקוז בדם גבוהה יותר, כך תעלה גם רמת ההמוגלובין המסוכרר. לפיכך רמה גבוהה של המוגלובין מסוכרר מצביעה על רמה גבוהה של גלוקוז בדם ועל טיפול שאינו מתאים.

בהתאם למטופל ולטיפול, יקבע הרופא את רמת ההמוגלובין המסוכרר אליה צריך המטופל להגיע.

המוגלובין מסוכרר

המוגלובין מסוכרר

ערכים לא רצויים

מעל 7.5%

ערכים גבוליים

7% - 7.5%

ערכים רצויים

פחות מ - 7%

טיפול בהיפוגליקמיה (רמת סוכר נמוכה בדם)

היפוגליקמיה הוא מצב שבו רמת הסוכר בדם נמוכה מידי, ולכן יש צורך להעלות את רמת הסוכר בדם עד לרמה התקינה.

היפוגליקמיה מתונה

היפוגליקמיה מתונה מאופיינת בתחושות של חולשה ורעב. ניתן לטפל בה בעזרת מזון או שתייה שמכילים סוכר, או באמצעות תכשירי גלוקוז. לאחר הטיפול המיידי מומלץ לאכול פחמימות בעלות השפעה ארוכת טווח, כמו חטיף דגנים, כריך או פרי. ברוב המקרים, על אף שעלולות לחלוף מספר שעות, אמצעים אלו יספיקו כדי להעלות את רמת הגלוקוז בדם לטווח התקין.

תכשירי גלוקוז

• טבליות גלוקוז - טבליות שמתמוססות בפה בקלות ומאפשרות ספיגה ישירה של גלוקוז למחזור הדם. הטבליות ניטלות בכמות מדודה וידועה מראש. חלקן משווק בטעמי פירות. לצד פעולת האיזון המהירה שלהן, הן אף עשויות לסייע במניעת התקף אכילה, שפעמים רבות נלווה להיפוגליקמיה.
• גלוקוג׳ל - ג׳ל של גלוקוז שמיועד למריחה מתחת ללשון והוא מעלה את רמת הסוכר בדם. הג׳ל משווק בשפופרת שמכילה 15 גרם גלוקוז מרוכז. השפעתו מהירה וטובה, אך עלותו גבוהה יחסית.

היפוגליקמיה חמורה

כאשר חולה מפתח היפוגליקמיה חמורה הוא עלול לחוש מנומנם ומבולבל, עד כדי איבוד הכרה. במקרה כזה מתן של מזון או גלוקוז דרך הפה אינו אפשרי, ונדרש טיפול בזריקות גלוקגון (Glucagon) לשריר. גלוקגון הוא הורמון שגורם לעליה מהירה ברמת הגלוקוז בדם.

אם החולה מטופל בתרופות שעלולות לגרום להיפוגליקמיה, כמו אינסולין, או תרופות ממשפחת הסולפוניל-אוריאה, הרי שעליו לשאת דרך קבע זריקת גלוקגון. מומלץ שבני משפחה וחברים קרובים ידעו כיצד להזריק במקרה הצורך.

בישראל רשום תכשיר אחד של גלוקגון שנקרא גלוקגן היפוקיט 1 מ"ג (Glucagen Hypokit 1mg). זוהי ערכה שמכילה בקבוק מים ובקבוק של אבקת גלוקגון. יש לשאוב אל המזרק את המים ולהזריקם לתוך בקבוק האבקה, לערבב את התמיסה, לשאוב אותה אל המזרק ולהזריק לחולה לתוך השריר או מתחת לעור, בישבן, בבטן, בזרוע או בירך.

אם זריקת הגלוקגון אינה עוזרת והחולה עדיין מנומנם או חסר הכרה כ- 10 דקות לאחר ההזרקה, יש לפנות בדחיפות לעזרה רפואית.

במידה שהחולה מתחיל להתאושש, יש לתת לו מזון סוכרי. חולה שאיבד את הכרתו כתוצאה מהיפוגליקמיה עלול לסבול מהיפוגליקמיה חוזרת תוך מספר שעות ולכן חשוב להקפיד על מנוחה, ולוודא שהוא אינו נשאר לבדו.

טיפול בהיפרגליקמיה (רמה גבוהה של סוכר בדם)

היפרגליקמיה הוא מצב שבו רמת הסוכר בדם גבוהה מידי, עקב מגוון סיבות, ובכללן:

• אכילה מופרזת.
• מחלה.
• טיפול לא מספק.
  
  

במצב של היפרגליקמיה יש צורך להתאים את התזונה ואת הטיפול התרופתי, כדי לאזן את רמת הגלוקוז. ללא טיפול מתאים, עלול המצב להתדרדר לחמצת סוכרתית או לתרדמת היפר אוסמוטית, שעלולות לגרום בסופו של דבר לאיבוד הכרה ואפילו למוות.

חולה שמפתח היפרגליקמיה חמורה צריך להגיע בדחיפות לבית חולים לקבלת אינסולין בהזרקה ישירה לווריד. במידה שהחולה סובל גם מהתייבשות, הוא יקבל עירוי נוזלים.

חולי סוכרת צריכים לשמור היטב על בריאותם. תזונה נכונה, פעילות גופנית סדירה ושמירה על משקל תקין יאפשרו אורח חיים תקין וסיכון קטן לפתח סיבוכים.

הקפדה על תזונה בריאה

בדומה להמלצות עבור כלל האוכלוסייה, יש להקפיד על תזונה בריאה ומאוזנת, דלת שומן, דלת סוכר ומלח, עשירה בפירות ובירקות טריים. שמירה על תזונה נכונה היא אבן היסוד של הטיפול בסוכרת.

חשוב לזכור שבמקביל לרשימת האיסורים, מצויים בשפע מזונות רצויים לצריכה.

קיימים מספר גורמים תזונתיים הידועים כמזיקים או כמועילים לחולי סוכרת:

• עודפי מלח עלולים להעלות את לחץ הדם.
• אצל חולי סוכרת עם פגיעה כלייתית יכולה דיאטה דלת חלבונים לשפר את תפקוד הכליות.
• צריכת סיבים תזונתיים תתרום להפחתת העלייה ברמת הסוכר בדם.

מזונות שונים ישפיעו באופן שונה על רמת הגלוקוז בדם החולה. חשוב להתייעץ עם תזונאי מומחה בסוכרת, על מנת להתאים תוכנית תזונתית מאוזנת.

פעילות גופנית

פעילות גופנית חשובה במיוחד לחולי סוכרת. שילוב של פעילות גופנית, תזונה בריאה וטיפול תרופתי מתאים, מסייעים לאיזון רמות הסוכר בדם ומונעים סיבוכים ארוכי טווח, דוגמת מחלת לב. קיימים מחקרים רבים המראים שפעילות גופנית משפרת את השליטה בסוכרת.

הפעילות הגופנית המומלצת ביותר היא הליכה, שתדירותה ורמת הקושי שלה תיקבע בהתאם ליכולתו האישית של החולה. במקרה שאין ביכולת החולה לבצע הליכה כפעילות גופנית סדירה, יש להיוועץ ברופא המטפל כדי להתאים פעילות חלופית.

מאחר שפעילות גופנית משפיעה על רמת הגלוקוז בדם, חשוב לוודא עם אנשי מקצוע שרמת הפעילות משתלבת היטב עם הטיפול התרופתי והתוכנית התזונתית.

במכוני הפיזיותרפיה של מכבי ניתן לקבל יעוץ פרטני מיועץ לפעילות גופנית, שיתאים עבור המטופל תוכנית פעילות אישית.

אמצעי עזרה לעת חירום

• זיהוי החולה. מומלץ לענוד צמיד זיהוי שמאפשר לאחרים לדעת על המחלה. צמיד זה נועד לוודא שאם יתעלף החולה, יידע מיידית הצוות הרפואי על כך שמדובר בחולה סוכרת.
• מזרק גלוקגון. מומלץ לשאת לכול מקום מזרק גלוקגון (Glucagon) שמיועד לטיפול בהיפוגליקמיה. כדאי לוודא שבני המשפחה והקרובים ידעו כיצד להשתמש במזרק בשעת חירום.

עישון

חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלות לב וכלי דם, התקף לב או אירוע מוחי. הסיכון עולה עוד יותר בקרב חולי סוכרת המעשנים. מומלץ להימנע מעישון. ניתן לפנות לרופא המשפחה או לסניפי מכבי על מנת לברר פרטים אודות קבוצות תמיכה ותוכניות לגמילה מעישון.

אלכוהול רק במידה סבירה

חשוב שחולי סוכרת יגבילו את שתיית האלכוהול, ובשום מקרה לא ישתו אלכוהול על קיבה ריקה. אלכוהול עלול מחד להעלות את רמת הסוכר ולגרום להיפרגליקמיה, או מאידך להוריד את רמת הסוכר ולגרום להיפוגליקמיה, כתלות בכמות שנצרכה.

שתיית אלכוהול עלולה גם לפגוע ביכולת התפקודית להזריק אינסולין או לנטר את רמת הגלוקוז בדם.

שמירה על כפות הרגליים

חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לפתח בעיות בכפות הרגליים, כמו זיהומים וכיבים. כדי למנוע זאת מומלץ לשמור על ציפורני רגלים קצרות, ולשטוף מדי יום את כפות הרגליים במים חמים. יש לנעול נעליים מתאימות שאינן לוחצות.

כדאי לבדוק את מצב כפות הרגליים באופן תכוף, כדי לוודא שאין חתכים, שפשופים או שלפוחיות. חלק מחולי הסוכרת עלולים לסבול מנזק עצבי ברגליים, ולכן לא יחושו כלל פגיעה בכף הרגל.

מומלץ לפנות לרופא מומחה לבעיות כף הרגל על מנת לטפל בכל בעיה כבר בשלבים המוקדמים שלה. יש לפנות לרופא בכל מקרה של נזק לכפות הרגליים, קטן ככל שיהיה, במידה שזה אינו משתפר תוך מספר ימים.

בדיקת עיניים

על חולה סוכרת לעבור בדיקת עיניים אחת לשנה, כדי לבדוק אם הוא סובל מפגיעה ברשתית העין (רטינופתיה). זהו מצב שבו כלי הדם הקטנים בעין ניזוקים כתוצאה מרמה גבוהה, לאורך זמן, של גלוקוז בדם (היפרגליקמיה). נזק ברשתית שאינו מטופל עלול לגרום לפגיעה בראיה ולעיוורון.

טסים לחו"ל?

• לפני טיסה לחו״ל כדאי לתרגם את כרטיס הזיהוי שמזהה אתכם כחולי סוכרת לשפה לועזית, רצוי לשפת ארץ היעד. בנוסף לכרטיס הזיהוי יש להצטייד בתרופות הכרחיות, בגלוקומטר וב"סטיקים". כדאי להיוועץ ברופא ולקבל את אישור חברת התעופה טרם רכישת הכרטיס.
• עבור כל נסיעה לחו״ל יש לארוז שתי ערכות אינסולין ולפזרן בשני תיקים נפרדים, למקרה של אובדן או גניבה. חשוב להעלות את שני התיקים למטוס (מטען יד) ולא לשלוח אותם בבטן המטוס כיוון שבין השאר אין הטמפרטורה שם מבוקרת.
• חשוב להצטייד במכתב באנגלית המסביר כי אתם חולי סוכרת שחייבים לשאת אינסולין, מחטים, דוקרנים או משאבה, שעלולים לצפצף במערכות הגלאים בשדות התעופה.

לחיות עם ילד חולה סוכרת

הטיפול בילד אשר חולה במחלה כרונית מערים קושי לא מבוטל על שגרת ההורות. לחיות עם ילד החולה בסוכרת מסוג 1 משמעותו ללמוד לשלוט בטיפול, בצד עריכת שינויים נדרשים בחיי היום-יום. יחד עם זאת חובה לאפשר לילד שגרת חיים תקינה.

לימדו את הנושא

וודאו שאתם מבינים מהי סוכרת, מהם ערכי הסוכר בדם אליהם צריך להגיע, וכיצד פועל אינסולין או משאבת האינסולין. אל תחששו לשאול שאלות. אין שאלות מיותרות, כל שאלה היא כשרה וראויה.

רכשו את המיומנויות

ודאו שאתם שולטים בהיבטים המעשיים של הטיפול בילדכם. דעו כיצד להזריק או להפעיל את משאבת האינסולין, לנטר את רמת הגלוקוז בדם, לטפל במצבים של היפוגליקמיה, לספק לילדכם תזונה בריאה ומאוזנת, וכיצד מצבי מחלה, כמו שפעת או חום, עלולים להשפיע על רמת הגלוקוז בדם של ילדכם.

קבלו תמיכה נפשית ודברו על המחלה

תחושות של דיכאון, אשמה או כעס הן תקינות. היפגשו עם משפחות אחרות שלהן ילד חולה סוכרת. הידיעה שאתם לא לבד עשויה לעזור.

שוחחו עם צוות הסוכרת שלכם או בקשו להיפגש עם פסיכולוג כאשר אתם חשים צורך בתמיכה. צוות הסוכרת יוכל לספק לכם מידע על קבוצות תמיכה מקומיות.

שתפו את המורים, את צוות בית הספר ואת החברים לכיתה

בית הספר מהווה חלק מהותי בחיי ילדכם, ולכן חשוב לוודא שהנהלת בית הספר, המורים והחברים לכיתה יהיו מודעים ומעורבים.

יש לקבוע את זהות האדם שנותן את הזריקות ומנטר את רמת הגלוקוז בדם, לרבות מחליף כאשר זה נעדר. אם ילדכם אינו מרגיש בנוח לקבל את הטיפול ליד חבריו יש לאתר מקום מוצנע לביצוע הבדיקות וההזרקות. בנוסף יש לדאוג לאמצעים לפינוי המחטים ולוודא שלילד יהיו תמיד חטיפים מתוקים למקרה של היפוגליקמיה.

חיו את השגרה

אפשרו לילדכם ולכם לחיות את השגרה. אם ילדכם רגיל לשהות אצל חברים, או לישון אצלם, אפשרו לו לעשות זאת. אי אפשר להיות צמודים לילד במשך כל שעות היממה, ולכן חלקו את האחריות. אפשרו למשפחה ולחברים לעזור לכם. אם יש לכם ילדים נוספים, וודאו שגם הם זוכים לתשומת לב מספקת.

לבסוף, אל תשללו ממתקים באופן מוחלט. בסוכרת מדובר על מעט סוכר, ולא על מניעת סוכר.