לידה

הצירים

הופעת צירים סדירים היא הוכחה לכך שהלידה קרובה.

הצירים הם התכווצויות סדירות של שריר הרחם, ומטרתם לגרום לצוואר הרחם להיפתח ולהימחק בהדרגתיות עד לפתיחה מלאה. הצירים מקדימים את הלידה עצמה, ונמשכים לכל אורכה.

לקראת הלידה עצמה, הצירים נהיים סדירים ותכופים יותר, ועוצמתם גוברת. בשלב זה, חשוב לרשום את תדירות ומשך הצירים.

בלידה ראשונה, אין צורך להגיע לבית החולים לפני הופעת צירים עוצמתיים, ממושכים, וסדירים, המופיעים כל 4-5 דקות, במשך לפחות שעתיים. אצל חלק מהנשים, הצירים עלולים להפסיק לפתע, אולם עם התקדמות תהליך הלידה, הצירים יחזרו, ויהפכו סדירים ותכופים.

יש לרשום את הזמן בו הופיע הציר, ולאחריו, את הזמן בו הופיע הציר הבא, מאחר וזהו המדד לתדירות. כדאי לציין גם את משך הצירים. בפנייה לחדר הלידה, תשאל המיילדת על תדירות ומשך הצירים.

כאב גב, בחילות, שלשול

סימנים נוספים שעשויים לרמז על הלידה המתקרבת, כוללים:

• כאב גב.
• בחילה או הקאה.
• שלשול.
• הופעת הפקק הרירי. הפקק הרירי אוטם את פתח צוואר הרחם במשך ההריון. יציאתו מתבטאת כהפרשה צמיגית, שעשויה להיות בהירה מאד, ועד אדומה-חומה, בדומה לצבען של הפרשות בסוף המחזור החודשי. הפקק עשוי להשתחרר כמה שעות לפני הלידה, אך גם כשבועיים לפני הלידה. בחלק מהמקרים, הפקק משתחרר אך ורק במהלך הלידה עצמה. אם הופעת הפקק אינה מלווה בצירים סדירים, ירידת מים או דימום, אין צורך לעשות דבר או להגיע לחדר הלידה.

ירידת מים

סימן מובהק נוסף ללידה הממשמשת הוא ירידת מים.

מי השפיר עוטפים את העובר ברחם במשך ההריון. עם התחלת תהליך הלידה, פוקע הקרום העוטף את שק מי השפיר, ומי השפיר זורמים החוצה, דרך הנרתיק. כ -15% מכלל הלידות מתחילות בירידת מים המתרחשת מעצמה.

ירידת המים עשויה להתרחש כמעין זרזיף של נוזל, או כשטף חזק הזורם במורד הנרתיק. אצל חלק מהיולדות, ירידת המים תבשר על הלידה המתקרבת, ותחל מספר שעות לפני הופעת הצירים, ואילו אצל חלק מהיולדות, המים ירדו אך ורק במהלך הלידה עצמה.

במידה שירדו המים, חשוב לשים לב האם הם צלולים, או שמא ירקרקים-צהבהבים, כי אז עלול להיות שמדובר במצב של מצוקה עוברית. במקרה של ירידת מים, יש להגיע לחדר הלידה תוך 1-2 שעות מרגע ירידת המים.

אם המים ירדו, אך לא התפתחו צירים, חלק מהנשים תקבלנה זירוז, על מנת לגרום ללידה. כיום מקובל לאפשר לאישה המעוניינת בכך להמתין כ- 48 שעות להתפתחות צירים באופן ספונטני, לפני גרימת לידה.

אז איך יודעים שהגיע הזמן? אם כן, במקרים הבאים, 'זהו זה', ויש ללכת לחדר הלידה:

• כשתדירות הצירים היא מידי 5 דקות, הם נמשכים 45-60 שניות כל פעם, במשך למעלה משעה.
• במקרה של ירידת מים.
• במקרה של דימום מהנרתיק.
• במקרה של כאב בטן או כאב גב קשים, שאינם נעלמים בין ציר לציר.
• במקרה שהרגשת ירידה בתנועתיות העובר.
• בלידות חוזרות יכולים הצירים להתגבר במהירות, ולכן עליך להיות קשובה לגופך,
• ולפנות לחדר הלידה במועד המתאים.

מומלץ להמתין בבית עד שהצירים הופכים תדירים וממושכים, מאחר שהגעה מוקדמת מדי לבית החולים עלולה להיות מייגעת. ממילא לא יקבלו אותך לחדר הלידה, וההמתנה במיון יולדות יכולה להיות מורטת עצבים.

מה לקחת לחדר הלידה?

הכנת תיק לקראת לידה

מומלץ לארוז את התיק מבעוד מועד, מאחר שלא כדאי לארוז תחת לחץ, במהלך הופעת צירי הלידה. כדאי להשאיר בבית תכשיטים וחפצי ערך.

מסמכים

• תעודות מזהות.
• כרטיס מעקב הריון.
• קלסר עם מסמכי ההריון.

רחצה ונוחות

• כפכפי גומי למקלחת
• כפכפים או נעלי בית
• כלי רחצה
• חלוק רחצה
• אסלוניות (כיסויי אסלה)
• מגבת
• גרביים
• תחתונים חד פעמיים
• פדים/תחבושות סופגות
• בגדים נוחים לשהות במחלקה
• מגבונים לחים
• שפתון לחות
• גומיות לשיער/קליפס
• חזיית הנקה
• פדים להנקה

שונות

• סוכריות או מסטיקים
• בקבוק מים
• ספר
• שמן לעיסוי (שמן נבט חיטה או שמן שקדים)
• מוזיקה מרגיעה (להשמעה במהלך הלידה)
• פלאפון + מטען
• כיסוי עיניים
• אטמי אוזניים
• מצלמה/וידאו

למה לצפות בבית היולדות?

עם הגיעך לבית היולדות פני לדלפק הרישום במיון יולדות. בדלפק הרישום יקלטו את פרטייך, יונפק לך גיליון בית היולדות והמדבקות הנלוות.

אם הגעת בדחיפות, הניחי לבן זוגך לבצע את הרישום, ופני ישירות למיון היולדות. לצורך הרישום, הצטיידי במסמכים אישיים, תעודת זהות, ותיק ההריון המלא.

לאחר הרישום תתקבלי על ידי מיילדת במיון היולדות. המיילדת תשוחח עימך על מנת לוודא את תדירות הצירים, תעיין בכרטיס מעקב ההריון, תמדוד את לחץ דמך, ותיתן לך מקלון לצורך בדיקת שתן. לאחר מכן תחוברי למכשיר המוניטור (מעקב), על מנת לבצע רישום שוטף של הצירים, וכן לעקוב אחר קצב ליבו של העובר, בתגובה לצירים.

המיילדת תמשש את הבטן כדי לקבוע את תנוחת העובר ברחם (מצג ומנח העובר), על מנת להעריך עד כמה בקלות יוכל העובר לצאת דרך תעלת הלידה מהרחם.

לבסוף, תערוך המיילדת בדיקה פנימית, על מנת לקבוע את מידת הפתיחה והמחיקה של צוואר הרחם, כמדד להתקדמות הלידה. כיום הפתיחה נמדדת בסנטימטרים (בעבר דובר על אצבעות, כאשר אצבע אחת שווה ל- 2 סנטימטרים). פתיחה מלאה היא פתיחה של 10 סנטימטרים (חמש אצבעות).

המחיקה היא מדד להבשלת צוואר הרחם לקראת הלידה. צוואר הרחם הופך רך ודק יותר. מחיקת צוואר הרחם מבוטאת באחוזים. מחיקה של 50% משמעותה כי צוואר הרחם הגיע לעובי של מחצית מעוביו המקורי. צוואר הרחם חייב להיות מחוק לגמרי (100%) לפני לידה וגינלית.

הבדיקה מבוצעת באמצעות החדרת אצבע או שתיים של המיילדת אל הנרתיק תוך כדי ציר, מאחר שבזמן זה המדידה מדויקת יותר. למרות אי הנעימות והכאב, נסי להיות רפויה ונשמי עמוק.

פתיחה של למעלה משלושה סנטימטרים ומחיקה מלאה, הם סימנים ללידה פעילה.

אם נמצא כי את בלידה פעילה, תתקבלי לחדר הלידה. במידה שלא, תתבקשי להמתין, או לצאת להליכה על מנת לזרז את הצירים. בשלב זה יוצמד למפרק ידך צמיד עם שמך ומספר תעודת הזהות, לצרכי זיהוי שלך ושל התינוק.

מה קורה כשמגיעים לחדר לידה?

בחדר הלידה תפגשי את המיילדת שתלווה אותך במהלך הלידה. המיילדת תסקור עמך את מהלך ההריון, את מצב בריאותך הכללי, ותברר האם את רגישה לתרופות מסוימות.

בשלב זה תתבקשי לפשוט את בגדייך, וללבוש חלוק בעל פתח אחורי.

בהתאם למדיניות בית היולדות בו תבחרי ללדת, יבוצעו בדרך כלל בשלב זה חוקן והחדרת עירוי ('פתיחת וריד'). כיום, במרבית בתי היולדות אין מחייבים ביצוע חוקן, אולם כדאי להתרוקן לפני שלב הלחיצות, על מנת למנוע מעצמך אי נעימות של הפרשת צואה במהלך הלידה.

החדרת העירוי מבוצעת על מנת לאפשר עירוי נוזלים שמטרתו למנוע ירידה חדה בלחץ הדם, במקרה שיהיה צורך בזירוז, וכן לפני מתן אלחוש אפידורלי. הכנסת העירוי תמצא שימוש בכל מקרה חרום שיצריך התערבות רפואית מיידית.

במשך השהות בחדר הלידה ייבדק קצב התקדמות הלידה מדי כשעתיים, באמצעות בדיקה פנימית של מידת הפתיחה של צוואר הרחם, ובחינת מיקום התינוק באגן (גובה התינוק ביחס לספינות). הספינות הן המקום הכי צר באגן הירכיים, ומשמשות כמדד למיקום ראש התינוק באגן. גובה התינוק נמדד ביחס לספינות שבאגן בערכים: 3-, 2-, 1- ,0 ,1+, 2+, 3+. כשהתינוק נמצא בגובה 0, הראש נחשב מבוסס באזור הצר והקשה ביותר למעבר באגן.

קצב לב העובר ינוטר באמצעות המוניטור (מכשיר מעקב), ובמידה שקיבלת כבר אפידורל, הניטור יהיה רציף.
כאשר הלידה מתארכת, יתכן שיתחלפו המשמרות של המיילדות, ומיילדת חדשה תכנס לתמונה.

שלבי הלידה

השלב הראשון: מצירים ועד לפתיחת צוואר הרחם

השלב הראשון מתחיל עם הציר הראשון, ונמשך עד לפתיחה מלאה של צוואר הרחם. השלב הראשון של הלידה מחולק לשני חלקים:

1. השלב הלטנטי – עד לפתיחה של 3 סנטימטרים. בתחילת השלב הלטנטי, הצירים אינם סדירים, ומרווח הזמן בינם גדול. עם חלוף הזמן, הצירים הופכים סדירים, תכופים, ארוכים וחזקים יותר.
2. השלב האקטיבי – עד לפתיחה של 10 סנטימטרים. הצירים בשלב זה יהיו סדירים, תכופים וחזקים. בשלב זה התקדמות הפתיחה מהירה.

קצב ההתקדמות הלידה הוא ייחודי לכל יולדת. בעוד שאצל חלק מהיולדות, השלב הראשון יכול להמשך מספר ימים, אצל אחרות הוא ימשך שעות בודדות. יתר על כן, קצב התקדמות הלידה עשוי להשתנות מלידה ללידה.

ברגע שהופיעו הצירים, ועל אף הדחף האנושי לרוץ לבית היולדות, כדאי להישאר בבית ככל שניתן, על מנת לקצר את משך השהיה בבית היולדות. לקראת מועד הלידה המשוער, ודאי כי התיק ערוך ומוכן. כדאי להימנע מהכנת התיק תחת לחץ של הופעת הצירים.

הצירים המופיעים בתחילת השלב הראשון נגרמים מהתכווצויות של דפנות הרחם, אשר נמשכות כלפי מעלה, לכיוון בית החזה. ככל שדפנות הרחם מתכווצות ונמשכות כלפי מעלה, צוואר הרחם נפתח ומתקצר (זוהי המחיקה של צוואר הרחם). בסוף השלב הראשון, צוואר הרחם פתוח באופן מלא (10 סנטימטרים), ומחוק לגמרי.

עם סיום השלב הראשון, את עשויה לחוש לחץ בפי הטבעת. זהו סימן שאת מוכנה לשלב השני של הלידה, שלב הלחיצות. הלחץ בפי הטבעת נגרם מאחר שראש העובר שירד לתעלת האגן לוחץ על המעי הגס ועל עצם הזנב. העובר מתכונן לקראת צאתו לעולם.

השלב השני: לחיצות ולידה

זהו שלב הלחיצות שמטרתן לסייע לעובר לצאת לעולם. בשלב זה הצירים הופכים סדירים ותכופים, ומכונים צירי לחץ. הלחיצות תבוצענה במהלך הצירים, על מנת לדחוף את התינוק במורד תעלת הלידה. השלב השני בלידה יכול לארוך מספר דקות, אולם אצל חלק מהיולדות, שלב זה יארך מספר שעות, ויסתיים עם לידת התינוק.

החלק התחתון בתעלת הלידה אותו עובר התינוק הוא הפרינאום, או איזור החיץ. הפרינאום מורכב מרקמה גמישה אשר מתרחבת כדי לאפשר לתינוק לצאת. על מנת להגדיל את גמישות הפרינאום, ניתן לבצע עיסוי מקומי עם שמן נבט חיטה.

בחלק מחדרי הלידה, תעסה המיילדת במהלך הלידה את אזור הפרינאום. אם למרות העיסוי הפרינאום אינו גמיש דיו וקיים חשש לקרע עם יציאת התינוק, יבוצע ברוב המקרים חתך חיץ. הסיבה היא שעדיף לבצע חיתוך מבוקר, ולא להגיע להתרחשות קרע תוך כדי יציאת התינוק.

המיילדת תנחה אותך בדיוק מתי ללחוץ, על מנת שלחיצות תהיינה יעילות ככל שאפשר ולא תתעייפי ללא צורך.

ברגע שראשו של התינוק יצא, תוכלי להושיט את ידך, ולחוש את ראשו ופלומת שערו.

לאחר צאתו של התינוק, יחתך חבל הטבור. במרבית בתי החולים, מאפשרים לאב או לאם לבצע את החיתוך בעצמם. מזל טוב! תינוקך נולד.
התינוק יישקל, יימדד, וייבדק על ידי רופא ילדים. לזרועו יוצמד צמיד עם שמך ומספר הזהות, על מנת להסיר כל מקום לבלבול. מחדר הלידה יילקח התינוק לתינוקיה, במחלקת היולדות.

השלב השלישי: הוצאת השליה ובדיקות

עם תחילת שלב זה, התינוק כבר בחוץ וכל שנותר זה להוציא את השליה. עם הוצאת השליה מסתיימת הלידה.

תהליך הוצאת השליה אורך כ- 20 דקות, עד שעה. הרחם ממשיך להתכווץ, ולעתים יש צורך במספר לחיצות על מנת לסייע ביציאת השליה. עם יציאת השליה עורכת המיילדת סקר מדוקדק, על מנת לוודא שהשליה יצאה שלמה, וכי לא נותרו חתיכות שליה בתוך הרחם.

אם נוצר דימום במהלך הלידה או במהלך יציאת השליה, יתכן שתקבלי זריקת פיטוצין שמטרתה לגרום לכיווץ הרחם, והפסקת הדימום.

כמו כן, תבדוק המיילדת את פתח הנרתיק על מנת לברר אם נוצרו קרעים במהלך הלידה. אם בוצע חתך חיץ, יגיע רופא על מנת לתפור את החתך, וכן לתפור קרעים גדולים אחרים, אם נוצרו. קרעים קטנים יחלימו מאליהם ולא יצריכו תפר. במידה שקיבלת אפידורל, אין צורך בהרדמה נוספת. במידה שלא, תבוצע הרדמה מקומית. חשוב לוודא שההרדמה אכן השפיעה. אינך צריכה לחוש כל כאב בעת התפירה.

לאחר שיסתיימו הבדיקות, התפירות ושאר ההליכים הרפואיים, תועברי למחלקת היולדות, להתאוששות והמשך השהיה.

הקלה על כאב במהלך הלידה

הכאב במהלך הלידה נובע הן מהתכווצות הרחם, והן מהתקצרות צוואר הרחם ופתיחתו.

כיום מוצעים ליולדת מספר אמצעים להקלה על כאב בעת הלידה. כדאי להכיר את הסוגים השונים של אמצעי האלחוש, על מנת לקבל את ההחלטה לגבי האמצעי המתאים ביותר עבורך (ובהתאם לשיקולי הצוות הרפואי בחדר הלידה).

רפואה משלימה להקלה על כאב הלידה

כיום מוצעות בחלק מחדרי הלידה שיטות חלופיות (אלטרנטיביות) להקלה על הכאב, כגון שיאצו או עיסוי בשמנים.

שיאצו

טיפול שיאצו כולל לחיצות על נקודות שונות בגוף ועיסוי. הוא אינו מבטל כליל את תחושת הכאב, אלא מקל עליו ומקל על התמודדות של היולדת עם הכאב.

השיטה מבוססת על שחרור חסימות אנרגטיות, כך שהאנרגיה המזינה את הגוף ('קי') זורמת באופן חופשי.

דיקור סיני

בדומה לשיאצו, מאפשר הדיקור הסיני שחרור של חסימות אנרגטיות באמצעות מחטים דקיקות. מומלץ לקבל מספר טיפולי דיקור לפני הלידה על מנת להכין את הגוף ללידה, ובמידת הצורך, ניתן להיעזר בדיקור גם במהלך הלידה עצמה.

עיסוי עם שמנים

אף עיסוי שמנים נחשב כאמצעי לפתיחת ערוצי האנרגיה בגוף, ולכן עיסוי כזה תורם להרפיה ולהקלה על תחושת הכאב. העיסוי אינו מבטל כליל את הכאב, אלא מקהה אותו.

תנוחת העובר ברחם לקראת הלידה (מנח ומצג העובר)

על מנת לאפשר בעת הלידה מעבר קל של העובר בתעלת הלידה, עליו להיות בתנוחה בה מוצג הקוטר הקטן ביותר שלו כלפי תעלת הלידה. לפיכך תנוחתו ברחם משמעותית ביותר.

תנוחת העובר ברחם מוגדרת על פי שני גורמים: מנח העובר ומצג העובר. בהתאם למנח ולמצג העובר ניתן לצפות עד כמה קלה תהיה יציאתו של העובר מהרחם דרך תעלת הלידה.

המצב המיטבי ללידה מורכב ממנח אורכי ומצג ראש. שילוב זה מתרחש בכ- 95% מהלידות. ביתר המקרים, המצג הנפוץ ביותר הוא מצג עכוז.

את מנח ומצג העובר ניתן לזהות באמצעות מישוש חיצוני של הבטן. מאחר שאבחון באמצעות מישוש אינו מספר תוצאה ודאית, מבוצע גם אולטרא סאונד, או בדיקה פנימית, במידה שקיימת פתיחה של צוואר הרחם. בבדיקה פנימית תוכל המיילדת לחוש איזה חלק מציג העובר בפתח תעלת הלידה.

מנח אורכי לעומת רוחבי

במרבית המקרים, תנוחת העובר ברחם היא כזו שראשו או ישבנו מופנים כלפי מעלה, כאילו העובר 'עומד' בתוך הרחם. מצב זב מכונה מנח אורכי. במקרים אחרים מונח העובר לרוחב הרחם, במצב מאוזן. מצב זה מכונה מנח רוחבי. מנח רוחבי שכיח בעיקר בקרב נשים שעברו הריונות רבים, בהריונות מרובי עוברים, או בלידות מוקדמות מהצפוי.

כאשר העובר במנח רוחבי, יוצע לך לבצע היפוך. במידה שתבחרי שלא לבצע היפוך, או אם בוצע היפוך שלא הצליח, תבוצע הלידה בניתוח קיסרי.

מצג עכוז לעומת מצג ראש

המצב השכיח ביותר של עובר בעת הלידה הוא מצג ראש. במצב זה ראשו של העובר פונה כלפי פתח תעלת הלידה, מורכן כלפי החזה, והעורף פונה קדימה. המצג ההפוך הוא מצג עכוז, שבו העובר מפנה את עכוזו לעבר תעלת הלידה.

במהלך השליש השלישי להריון, כ- 97% מהעוברים יתהפכו ויעברו למצג ראש. עם התקדמות ההריון גדל ראש העובר, המקום ברחם קטן וקשה לו להתהפך. לכן, אם העובר לא התהפך עד לשבוע 37, קטן הסיכוי שהוא יתהפך באופן טבעי.

אם העובר נמצא במצג עכוז, ניתן לבחור לבצע היפוך, או לנסות ללדת לידת עכוז, או לבחור בניתוח קיסרי. מקובל לנסות תחילה לבצע היפוך, ובמידה שזה נכשל, לבחור בניתוח קיסרי. זאת מאחר שלידת עכוז נחשבת ללידה בסיכון גבוה.

לידת עכוז דורשת מהצוות הרפואי מומחיות גבוהה ולכן עליה להתבצע על ידי רופא מיומן בלבד. לפני לידת עכוז יש לבצע הערכת משקל של העובר ולמדוד את קוטר ראשו. כמו כן חשוב למדוד את מימדי האגן של היולדת, על מנת לאמוד את סיכויי ההצלחה של הלידה במצב זה. מעבר לכך, יש לוודא את התנוחה המדויקת של העובר ולבצע ניטור רציף של קצב לב העובר לכל אורך הלידה.

מצג פנים

לעיתים, גם כאשר העובר נמצא במצג ראש, ראשו אינו מורכן כלפי החזה, אלא מתוח לאחור, כך שפניו פונים כלפי פתח תעלת הלידה. זהו מצג פנים אשר מתרחש בכ- 0.2% מהמקרים. מצג פנים מאפשר לידה נרתיקית, אך דורש ניטור רציף של קצב לב העובר. בכל מקרה של מצוקה עוברית או עצירה של תהליך הלידה, יבוצע מיידית ניתוח קיסרי.

היפוך חיצוני (external cephalic version)

מטרתו של ההיפוך החיצוני לגרום לעובר להתהפך ברחם, באמצעות הפעלת לחץ מחוץ לבטן. היפוך יבוצע לאחר השבוע ה- 37 להריון אך ורק על ידי רופא מומחה. הפעולה מתבצעת בבית חולים, תחת מעקב אולטרא סאונד.

היפוך אינה פעולה נעימה ואף עלולה להיות כואבת. לפני הפעולה ניתנת לאישה ההרה תרופה להרפיית הרחם ולהפחתת פעילות רחמית (אם קיימת כזו). לאחר מכן מפעיל הרופא לחץ חיצוני על הבטן, במטרה להפוך את העובר.

הצלחת ההיפוך תלויה בין היתר במשקל העובר, גודל הרחם וכמות מי השפיר. שיעורי ההצלחה של ההיפוך עומדים על כ- 60%.

זירוז הלידה

זירוז משמעותו גרימת לידה באופן יזום, באמצעים מלאכותיים (תרופתיים או אחרים). זירוז יכול להתבצע גם תוך כדי לידה, במידה שהצירים הטבעיים אינם תדירים או עוצמתיים דיים ויש צורך בהאצת תהליך הלידה.

תהליך הזירוז יכול לארוך מיום ועד מספר ימים. הוא דורש פיקוח רפואי צמוד (ניטור הצירים, מוניטור למעקב אחר קצב לב העובר ותגובתו לצירים, וכן בדיקה ידנית של מצב צוואר הרחם). לכן זירוז מבוצע אגב אשפוז.

ישנן מספר שיטות לזירוז לידה, אשר יותאמו בהתאם למצב היולדת ולשיקולי הצוות הרפואי בחדר הלידה.

שיטות לזירוז לידה

מתן פיטוצין

זוהי נגזרת כימית של ההורמון אוקסיטוצין, שגורם להתכווצות הרחם. פיטוצין ניתן במתן תוך-ורידי כדי לייצר צירים או במטרה להעצים צירים קיימים.

פיטוצין ניתן אך ורק בחדר לידה, מאחר שבעקבות המתן יכולים להתפתח במהירות צירים תכופים וחזקים. הופעת הצירים תגביר את הלחץ על העובר ולכן יש צורך בניטור של קצב לב העובר.

פקיעת קרומים

פקיעת קרומים מבוצעת באמצעות 'מסרגה', שהיא מעין מקל פלסטיק סטרילי שבקצהו קרס, אשר מוחדרת דרך הנרתיק כדי לקרוע את קרומי השליה.

הפעולה תבוצע בעת ציר, אך ורק לאחר שראשו של העובר התבסס באגן וצוואר הרחם פתוח, כדי שאפשר יהיה להגיע אל השליה. היא אינה כואבת, היות שקרומי השליה אינם מכילים קצות עצבים. מבחינת תחושה הפעולה דומה לבדיקה גניקולוגית וגינלית.

לאחר פקיעת הקרומים קיימת סכנת זיהום ברחם ולכן חייבת להתרחש לידה.

פקיעת קרומים תבוצע לרוב בלידה שהתחילה, אך נתקעה או נעצרה, וכאשר כבר ישנם צירים, אך יש צורך להגביר אותם ולקדם את ירידת התינוק בתעלת הלידה.

צירים שמתפתחים בעקבות פקיעת קרומים יתפתחו במהירות רבה ויהיו חזקים במיוחד, תכופים יותר וארוכים יותר.

הפרדת קרומי השק העוברי - סטריפינג

פעולה זו יכולה להתבצע כאשר קיימת פתיחה של צואר הרחם, דרכו מסוגל הרופא להחדיר אצבע אחת או שתיים, כדי להפריד את קרומי השק העוברי מדפנות הרחם אגב תנועה סיבובית.

למרות שהפעולה אורכת פחות מדקה, והיא ותיקה, נפוצה ויעילה, עדיין היא מאוד לא נעימה ועלולה להסב כאב חזק. בעת הביצוע חשוב שהיולדת תהייה רפויה ותנשום עמוק. ניתן לבצע את הפעולה במרפאת הרופא המטפל או בחדר לידה. בדרך כלל יתפתחו צירים בתוך 24 שעות מביצועה.

פעולת הפרדת קרומי השק העוברי גורמת לשחרור פרוסטלגלנדינים שמביאים להבשלת צוואר הרחם ולקידום תהליך הלידה. כתוצאה מהקילוף יכול להיווצר דימום קל. אם הדימום מתגבר יש לפנות בהקדם לחדר לידה.

שימוש בג'ל או בנרות המכילים פרוסטגלנדינים

פרוסטגלנדינים הם חומרים הנמצאים בגוף האדם, אשר מרככים את צוואר הרחם לקראת הלידה ומסייעים במחיקה, פתיחה, והבשלה של הצוואר בעת לידה.

הפעולה מבוצעת על ידי החדרת ג'ל או נר המכיל פרוסטלגלנדינים אל הנרתיק. ניתן לחזור עליה מדי שש שעות, בהתאם לשיקול דעתו של הצוות הרפואי. מדובר בהליך המתבצע אך ורק בחדר לידה.

תופעות לואי אפשריות כוללות בחילה, שינויים קיצוניים בלחץ הדם והתפתחות צירים חזקים.

לידת תאומים

לידת תאומים היא תהליך מורכב אשר מצריך מיומנות מצד הצוות הרפואי. למעלה מ- 50% מלידות התאומים יבוצעו באמצעות ניתוח קיסרי. בחלק מהמקרים, העובר הראשון נולד בלידה נרתיקית ואילו את העובר השני יש צורך ליילד בניתוח חרום.

במידה שהעובר הראשון נמצא במצג ראש, תתאפשר לידה נרתיקית. אם העובר הראשון נמצא במצג עכוז, יבוצע ניתוח קיסרי מתוכנן, בשבוע ה- 38 להריון.

סיבוכים שכיחים בלידת תאומים כוללים:

• צניחת חבל הטבור של העובר השני לאחר לידת העובר הראשון.
• היפרדות שליה.
• דימום אצל היולדת.

לידת תאומים מחייבת השגחה קפדנית לא רק במהלך הלידה עצמה, אלא גם בשעות הראשונות שלאחריה.

לידה מוקדמת

לידה מוקדמת היא לידה המתרחשת אחרי השבוע ה- 24 להריון, אך לפני תום השבוע ה- 37. לידה אשר מתרחשת לפני השבוע ה- 24 משמעותה הפלה ולידת עובר מת. כ- 10% מהלידות מתרחשות לפני השבוע ה- 37 להריון, בדרך כלל עקב התפתחות צירים או ירידת מים.

כרבע מכלל הלידות המוקדמות מתבצעות באופן יזום, מאחר שקיימת סכנה לאם או לעובר. לידה מוקדמת עלולה להתרחש עקב בעיה אצל האם, אצל העובר, או אצל שניהם גם יחד. מצבים העלולים להביא ללידה מוקדמת:

• היפרדות שליה – זהו נתק פתאומי של השליה מדופן הרחם, שיכול להיות מלווה בדימום.
• חולשה בצוואר הרחם.
• מחיקה של צוואר הרחם.
• זיהום תוך רחמי.
• סוכרת הריונית.
• שימוש בתרופות מסוימות במהלך ההריון.
• צריכה מוגזמת של אלכוהול במהלך ההריון.
• מצוקה עוברית.
• פקיעה מוקדמת של קרומי שק ההריון.
• ריבוי מי שפיר.
• רעלת הריון או מחלה קשה אחרת אצל האם המחייבת לידה מוקדמת.
• הריון מרובה עוברים.

קשה לנבא לידה מוקדמת, אולם החל מהשבוע ה- 24 להריון ניתן לבדוק באמצעות אולטרא סאונד אם קיימים סמנים המעידים על לידה מוקדמת, מאחר שתהליך זה יתבטא בהתקצרות ופתיחת צוואר הרחם.

אם הופיעו סימנים ללידה מוקדמת, יש לפנות בהקדם למיון יולדות.

במיון תיבדק מידת הפתיחה והמחיקה של צוואר הרחם, וכן יתברר אם ארעה היפרדות שליה, קרע בשק מי השפיר, או שמא התפתח זיהום.

הסכנה לעובר אשר טמונה בלידה מוקדמת נובעת מהעובדה שחלק מאבריו טרם הבשילו. ככל שהעובר פחות בשל ללידה, כך עולה הסיכון. סיכויי ההישרדות של תינוקות שנולדים לפני השבוע ה- 22 הם מועטים ביותר, ואילו תינוקות שנולדים לאחר השבוע ה- 32, הם בעלי סיכויי שרידות טובים.

תינוק שנולד טרם זמנו נקרא פג. כשליש מהפגים הנולדים במשקל לידה נמוך מ- 1.5 קילוגרם סובלים ממחלות וזיהומים, ונמצאים בסיכון לסיבוכים נוספים בהמשך.

במידה שאובחנה לידה מוקדמת, תבוצענה על פי המקרה והצורך הפעולות הבאות:

• מתן תרופות לעיכוב הלידה. במידה שהמאמצים לעיכוב הלידה המוקדמת נכשלים, תועבר היולדת לחדר הלידה, להמשך הלידה.
• מתן אנטיביוטיקה לטיפול בזיהום.
• מעקב אחר קצב לב העובר (במידה ששק מי השפיר פקע).
• הזרקת סטרואידים שמטרתם הכנת הראות של העובר ללידה (סיוע בהבשלת הראות).

הריון עודף

הריון עודף הוא הריון שנמשך מעל 42 שבועות. כ- 10% מההריונות הם הריונות עודפים, וכ- 4% מההריונות יתארכו אף מעבר לשבוע ה- 43. מאחר שהריון עודף עלול להיות מסוכן הן לאם והן לעובר, יש לערוך בדיקות חוזרות ותכופות החל מהשבוע ה- 41 להריון.

הסיבה להריון עודף אינה ידועה. בחלק מהמקרים מדובר בבעיה במוח העובר, או בחסר של האנזים סולפטאז בשליה (Placental Sulfatase). נמצא שאנזים זה קשור להתפתחות תהליך הלידה ולפיכך נשים הלוקות בחסר שלו אינן נכנסות לתהליך ספונטאני של לידה.

תמותת העוברים בהריונות שנמשכים מעבר לשבוע ה- 42 כפולה בהשוואה להריונות המסתיימים במועד. לידת תינוק גדול במשקל של מעל ארבעה קילוגרם עלולה להצריך ניתוח קיסרי, כדי למנוע סיבוך הנקרא פרע כתפיים (זהו מצב בו הראש יוצא אך הכתפיים נכלאות בתעלת הלידה), או פגיעה אפשרית ביולדת במהלך לידה נרתיקית (כגון דימום או קרעים מרובים).

עובר גדול מגדיל את השכיחות למים מקוניאלים (זהו מצב של מצוקה עוברית המתבטא בנוכחות צואה עוברית במי השפיר. המים מאבדים את צלילותם, והופכים צהבהבים-ירקרקים). שאיפת מים מקוניאלים לראות העובר היא מסוכנת ועלולה לגרום לפגיעה בהן.

אם הגעת לשבוע ה- 40, תופני לבית היולדות לצורך הערכה של ההריון. אם כל הממצאים תקינים תזומני שוב לשבוע ה- 41, ולאחר מכן, כל יומיים.

ההערכה כוללת בדיקת לחץ דם, חלבון בשתן (סמן לרעלת הריון), בדיקת הבטן באמצעות מישוש, בדיקה נרתיקית להערכת פתיחת ומחיקת צוואר הרחם, מוניטור עוברי וקביעת פרופיל ביו-פיזיקלי באמצעות אולטרא סאונד. במסגרת קביעת הפרופיל נמדדים ומדורגים חמישה מדדים הכוללים את כמות מי השפיר, תנועות הנשימה, תנועות העובר והמתח בשרירים (טונוס). כל גורם מקבל ניקוד בין 0 ל- 2, כך שפרופיל תקין לחלוטין יהיה 10/10.

במידה שתוצאה של אחת הבדיקות אינה תקינה, ובהתאם לשבוע ההריון, יוחלט על ביצוע זירוז. גם כאשר כל תוצאות הבדיקות תקינות, אך ההריון מתקרב לשבוע 42, יבוצע זירוז לידה.

ניתוח קיסרי

בחלק מהמקרים תהווה לידה בניתוח קיסרי הפיתרון הבטוח ביותר הן עבור היולדת והן עבור העובר. יש לזכור שמדובר בניתוח במלוא מובן המילה, ולכן מומלץ לבצעו רק כאשר קיים צורך רפואי, והתועלת עולה על הסיכון.

יחד עם זאת, כיום יכולה היולדת לבחור ללדת בניתוח קיסרי, גם כאשר אין לכך הצדקה רפואית (ניתוח קיסרי אלקטיבי). כ- 20-25% מהלידות נערכות בניתוח קיסרי.

ניתוח קיסרי אלקטיבי, שלא על פי צורך רפואי, אינו כלול בסל הבריאות ולפיכך כרוך בתשלום.

הניתוח הקיסרי מבוצע באמצעות חתך בבטן וברחם, דרכו נשלף התינוק החוצה. לאחר יציאת התינוק והשליה, נסגר החתך על ידי תפר.

הסיבות השכיחות שיובילו לביצוע ניתוח קיסרי כוללות:

• לידת תינוק גדול (בדרך כלל במשקל העולה על ארבעה קילוגרם).
• אגן צר של היולדת.
• שבר קודם באגן.
• רעלת הריון.
• מצוקה עוברית.
• מצג או מנח עובר בעייתי ללידה נרתיקית (למשל מצג רוחב או מצג עכוז).
• מחלת מין שעלולה לגרום להדבקה של העובר תוך כדי מעבר בתעלת הלידה (הרפס למשל)
• לידה ממושכת שאינה מתקדמת כמצופה.
• היפרדות שליה המחייבת יילוד בדחיפות.
• שליית פתח שמונעת את יציאת העובר.
• צניחת חבל הטבור.
• ניתוחים קיסריים קודמים.

ניתוח קיסרי אלקטיבי (מתוך בחירה)

זהו ניתוח קיסרי המתוכנן מראש, מתוך בחירה של היולדת. תאריך הניתוח נקבע על ידי הרופא, ללא תלות בהופעת הצירים או התחלה טבעית של תהליך הלידה. חלק מבתי היולדות מאפשרים לבן הזוג להיות נוכח במהלך ניתוח קיסרי אלקטיבי.

היתרונות של ניתוח קיסרי אלקטיבי:

• מספק הגנה על רצפת האגן, ולכן מונע בעיות עתידיות של בריחת שתן וחוסר שליטה על סוגרים.
• מונע בעיות של צניחת רצפת האגן.
• מונע את הצורך בלידת מכשירים.
• מקטין את הסיכון למצוקה עוברית.
• מקטין את אי הוודאות באשר למועד הלידה, ומאפשר תכנון מראש.
• מונע מצב של הריון עודף.

החסרונות של ניתוח קיסרי אלקטיבי:

מדובר בפתיחה פולשנית של הבטן ולכן בסיכון מוגבר לזיהום.

הניתוח מחייב תפרים ותקופת התאוששות ארוכה יותר מלידה נרתיקית רגילה.

במישור הרגשי, ניתוח אינו מספק את חווית הלידה.

ניתוח חרום

ניתוח חרום יבוצע במקרה שלידה הסתבכה ונוצרה מצוקה עוברית. ההחלטה על ניתוח חרום תתקבל על ידי הצוות הרפואי ללא קשר לרצונה של היולדת. בניתוח חרום אין אפשרות שבן הזוג יהיה נוכח.

כיצד מבוצע ניתוח קיסרי?

רקמת הבטן מורכבת ממספר שכבות, כשהחיצונית ביותר היא העור, ובפנימית נמצא הרחם. שאר השכבות שביניהם כוללות רקמות שריר ושומן. במהלך ניתוח קיסרי חודרים על ידי חתך דרך כל השכבות, על מנת להגיע אל הרחם ולהוציא את התינוק. ביצוע החתך אורך כ- 5 דקות, ואילו השלבים שלאחר מכן (הוצאת השליה והתפירה) אורכים כ- 10-40 דקות נוספות.

לפני ביצוע ניתוח קיסרי יש צורך להכין את היולדת. הכנה זו כוללת:

• גילוח וחיטוי של הבטן התחתונה.
• החדרת עירוי לווריד.
• החדרת צנתר (קטטר) לשלפוחית השתן. שלב זה יבוצע בדרך כלל לאחר ההרדמה, כדי לצמצם את אי הנעימות.
• קיבוע הידיים לצדי הגוף.
• כיסוי אזור הניתוח בבד סטרילי ומתיחת בד שישמש מחיצה בין ראש היולדת לשאר הגוף.

ניתן לבצע את הניתוח הקיסרי בשתי צורות, חתך אופקי וחתך אנכי.

חתך אופקי

חתך זה מכונה גם 'ביקיני' או 'סמיילי', מאחר שהוא מתבצע בצורה אופקית, על קו שערות הערווה בתחתית הבטן. ההתאוששות מניתוח שבוצע בחתך אופקי קלה יותר, מאחר שהחתך מבוצע במקביל לקווי הרקמה הטבעיים אשר נחתכים בדרך אל הרחם. הצלקת שנותרת קלה יחסית להסתרה.

חתך אנכי

חתך זה מבוצע בצורה אנכית, מהטבור ועד לקו הערווה. חתך אנכי יבוצע בעיקר בניתוחי חירום, מאחר שהוא קל יותר ומהיר יותר לביצוע. הצלקת שנותרת בולטת יותר, בהשוואה לצלקת מחתך אופקי.

ניתוח קיסרי מבוצע בהרדמה, כללית או אפידורלית (חלקית).

הרדמה כללית

בהרדמה כללית האישה מורדמת למשך כול הניתוח ויכולה לראות את תינוקה רק לאחר שהשפעת ההרדמה פגה. הרדמה כללית מתבצעת בעיקר בניתוחי חרום.

אלחוש אפידורלי
זהו אלחוש הדומה במהותו לאלחוש האפידורלי שניתן במהלך הלידה הנרתיקית, אלא שבמקרה של ניתוח כמות חומר האלחוש רבה יותר. אלחוש אפידורלי מרדים רק את פלג הגוף הקשור לניתוח והיולדת נותרת ערה. לכן היא תחוש לחץ בבטן וכן בפעולות הצוות הרפואי, כגון משיכה או דחיפה. כמו כן, היולדת רואה ושומעת את התינוק מיד עם צאתו לאוויר העולם. בחלק מבתי היולדות מאפשרים ליולדת להחזיק את התינוק מייד לאחר הוצאתו וטרם סיום הניתוח.

אלחוש אפידורלי מתבצע בעיקר בניתוח קיסרי אלקטיבי, מאחר שתהליך החדרת הצינור דרכו יוזרם חומר האלחוש אורך זמן ולכן אינו מתאים במקרה חרום.

התאוששות מניתוח קיסרי

כשעתיים לאחר הניתוח תועבר היולדת למחלקת יולדות. בהתאם למדיניות בית החולים, יוצא הצנתר (קטטר) מיד לאחר הניתוח, או יישאר במשך יממה נוספת. במידת הצורך יינתנו משככי כאבים.

יום לאחר הניתוח ניתן לחזור לשתות ולאכול מזון רך, ולאחר מכן באופן הדרגתי לשוב לתפריט המכיל מזון מוצק.

במרבית בתי היולדות יעודדו את היולדת לרדת מהמיטה ולהסתובב כבר מספר שעות לאחר הניתוח. זאת על מנת למנוע יצירת קרישי דם ברגליים ולהגביר את זרימת הדם.

היום השלישי שלאחר ניתוח קיסרי נחשב יום קשה וכואב, אולם ברוב המקרים המצב משתפר באופן משמעותי לאחר כ- 24 שעות. בדרך כלל, לאחר כ- 5 ימי שהות במחלקה תשוחרר היולדת לביתה.

סיבוכים אפשריים

לאחר ניתוח קיסרי אפשריים סיבוכים הכוללים:

• חום.
• דלקות ברחם ובדרכי השתן.
• דימום.
• דלקת ריאות ותסחיפי ריאה.
• הידבקויות בבטן עד כדי חסימת מעיים.

לידת מכשירים

לידת מכשירים היא לידה שבמהלכה נוצר צורך להשתמש במכשירים על מנת להוציא את התינוק. המכשירים כוללים מלקחיים או ואקום (בעברית שולפן ריק). במקרים בהם השימוש במכשירים אינו מביא ללידת התינוק, יבוצע ניתוח קיסרי.

השימוש במכשירים מצריך מיומנות ומתבצע על ידי רופא מומחה.

לידה מכשירנית תבוצע במקרים הבאים:

• כאשר היולדת סובלת מבעיה רפואית שמונעת ממנה ללחוץ בצורה יעילה (לדוגמה, מחלת לב).
• אם התפתחה מצוקה עוברית המחייבת יילוד דחוף.
• כאשר ראש העובר מוטה אחורנית, ולכן קשה לו לצאת במורד תעלת הלידה.
• כאשר היולדת אינה מצליחה לדחוף את התינוק החוצה.
• בלידות בהן השלב השני מתארך מאד והיולדת תשושה.

ואקום

מכשיר הואקום מופעל על ידי משאבה חשמלית. למשאבה מחובר צינור שבקצהו כיפת מתכת או פלסטיק קטנה. במהלך השימוש תמוקם הכיפה על קצה ראשו של העובר ועם הפעלת המשאבה, במהלך ציר, נוצר בכיפה ואקום (ריק) המאפשר לרופא למשוך את התינוק כלפי מטה, היינו החוצה. בדרך כלל, לידת ואקום אינה מצריכה חתך חיץ.

מלקחיים

בלידת מלקחיים מוחדרות כפות המלקחיים דרך הנרתיק וממוקמות משני צדי ראשו של העובר. על מנת למנוע קרע, יבוצע בדרך כלל חתך חיץ. במהלך ציר, תוך כדי אחיזת ראשו של העובר באמצעות המלקחיים, ימשוך הרופא את התינוק החוצה. במקרים אחרים, ישמשו המלקחיים על מנת להרחיב את פתח הנרתיק באופן שיקל על יציאת התינוק. לאחר לידת מלקחיים יישארו סימנים על פניו של התינוק, אשר ייעלמו תוך מספר ימים.