אנפילקסיס, הלם אלרגי - מידע רפואי

אנפילקסיס היא תגובה אלרגית מסכנת חיים המערבת מערכות שונות בגוף לרבות מערכת הנשימה ודרכי הנשימה ומערכת זרימת הדם. נהוג לכנות את המצב גם 'הלם אלרגי'.

סימפטומים של אנפילקסיס כוללים:

• קשיי נשימה.
• סחרחורת.
• שינויים בעור הכוללים תחושת גרד או פריחה אדומה ומוגבהת מעל פני העור.
• אנגיואדמה. נפיחות באזורי גוף שונים (בשפתיים, בידיים וברגליים).

מה לעשות במקרה של אנפילקסיס?

הלם אלרגי הוא מקרה חירום רפואי. אם קיים חשד שאדם לוקה באנפילקסיס יש להזמין אמבולנס במהירות. הטיפול הראשוני במצב כולל הזרקת אדרנלין (נגד אלרגיה).

מרבית האנשים שחוו הלם אלרגי בעבר נושאים עימם מזרק אדרנלין אוטומטי. במקרה הצורך יש להזריק את האדרנלין ישירות לשריר הירך ולהחזיק את המזרק במקומו במשך עשר שניות.

אם האדם איבד את הכרתו יש לבדוק אם הוא עונד צמיד שמעיד על כך שצריך להיות לו מזרק אדרנלין.

תחזית החלמה

למרות שמדובר במצב מסכן חיים, טיפול דחוף באדרנלין מאפשר לרוב החלמה מלאה ונטולת סיבוכים בהמשך החיים. מקרי מוות כתוצאה מאנפילקסיס הם נדירים.

גורמים שמעוררים תגובה אלרגית

אנפילקסיס נגרם עקב תגובת יתר של מערכת החיסון המזהה בטעות גורם כלשהו כאיום לבריאות הגוף ומגיבה בהתאם. חומר שמעורר תגובה אלרגית נקרא אלרגן.

תגובת היתר עלולה לפגוע בכל אברי הגוף. פעמים רבות תגובת היתר תתרחש תוך דקות לאחר החשיפה לאלרגן אך תיתכן תגובת יתר גם מספר שעות לאחר החשיפה.

מרבית המקרים מתרחשים עקב חשיפה לאלרגנים הבאים:

• ארס של חרקים, בעיקר דבורים או צרעות.
• אגוזים מסוגים שונים, במיוחד בוטנים.
• חלב.
• ביצים.
• מאכלי ים מסוימים.
• תרופות שונות, למשל פניצילין (אנטיביוטיקה).

מניעת ארוע נוסף

אם ידוע מהו האלרגן יש להימנע ככל הניתן מחשיפה חוזרת. לעיתים מניעה מוחלטת אינה אפשרית, למשל אם הגורם הוא עקיצת דבורה או במקרים בהם הגורם לאנפילקסיס אינו ידוע.

ההערכה היא ש-1 מכל 12 אנשים יחוו אירוע נוסף של הלם אלרגי לאחר האירוע הראשון. עקב הסיכון יומלץ להם בדרך כלל להצטייד במזרק אדרנלין אישי לשימוש במקרה של אירוע נוסף.

מי עלול לסבול מאנפילקסיס?

אנפילקסיס אינו מצב שכיח אך עלול להתרחש בכל גיל. שכיחות התופעה גבוהה מעט יותר בקרב נשים, בהשוואה לגברים.
אנשים שסובלים ממצבי מחלה הקשורים לאלרגיה דוגמת אסתמה (קצרת) או אלרגיה של העור (אקזמה אטופית) נמצאים בסיכון יתר לאנפילקסיס.

הזמן שעובר עד להופעת הסימפטומים תלוי באופן החשיפה אל האלרגן.

אם החשיפה נגרמה בזמן אכילת מזון כמו בוטנים עלולים להתפתח סימפטומים תוך מספר דקות ועד כשעתיים לאחר החשיפה. במקרה של חדירת אלרגן דרך העור (לדוגמה, עקב עקיצת דבורה או הזרקת תרופה) עלולים להתפתח סימפטומים תוך 5-30 דקות בלבד.

יתכנו סימפטומים בדרגות חומרה שונות. פעמים רבות התגובה היחידה תהיה גרד או נפיחות אך תיתכן גם תגובה אלרגית חמורה עד כדי מוות.

סימפטומים של אנפילקסיס כוללים:

• פריחה אדומה, מגרדת ומוגבהת מעל פני העור.
• נפיחות בעיניים, בשפתיים, בכפות הידיים וברגליים.
• היצרות של דרכי האוויר (קנה הנשימה) שמקשה על הנשימה ועלולה לגרום לצפצופים במהלך הנשימה (כמו אצל הלוקים באסתמה).
• תחושה של גוש בגרון.
• ירידה מהירה בלחץ הדם שגורמת לתחושת סחרחורת ולעילפון.
• בחילה.
• הקאה.
• טעם מתכתי בפה.
• אודם, כאב וגרד בעיניים.
• תחושת חרדה עזה (תחושת 'סוף העולם').

מתי לפנות לעזרה רפואית?

אם עולה חשד לאנפילקסיס יש לבדוק אילו מערכות בגוף מעורבות. ישנו סדר פעולות שנועד לבדוק את פעילות המערכות החשובות בגוף. על הבדיקה לכלול:

• בדיקה של דרכי האוויר – האם הסימפטומים משפיעים על דרכי האוויר, האם קיימת נפיחות בגרון שגורמת להיצרות?
• בדיקת נשימה – האם הסימפטומים משפיעים על הנשימה, האם יש קוצר נשימה?
• בדיקה של זרימת הדם – האם הסימפטומים משפיעים על לחץ הדם? סחרחורת או עילפון מרמזים על פגיעה בלחץ הדם.

במקרה של סימפטומים שמשפיעים על המערכות שנבדקו ישנה סבירות גבוהה שמדובר באנפילקסיס, בפרט אם בנוסף לסימפטומים מופיעה גם פריחה על העור. יש להזמין אמבולנס ללא דיחוי ולוודא שהמטופל מקבל זריקת אדרנלין בדחיפות.

מצב זה נגרם על ידי מערכת החיסון. מערכת החיסון מגינה על הגוף מפני זיהומים בעזרת תאים ייעודיים המכונים נוגדנים.

הנוגדנים מזהים גורמים שמהווים איום על הגוף כמו חיידקים או נגיפים ושולחים אותות למערכת החיסון. בתגובה מופרשים חומרים כימיים שונים על מנת להשמיד את הגורם המזהם ולמנוע התפשטות של הזיהום.

במקרה של אנפילקסיס מערכת החיסון מזהה בטעות חלבונים בלתי מזיקים שנמצאים בחומרים שונים (לדוגמה, במזון) כאיום על הגוף ובתגובה מפרישה נוגדנים רבים על מנת להילחם באיום לכאורה.

הנוגדנים מצידם גורמים להפרשת חומרים כמו היסטמין שעלולים לשבש תפקודי גוף שונים ולגרום לבאים:

• הרחבת כלי הדם הגורמת לירידה בלחץ הדם.
• הצטברות נוזלים ברקמות שונות וכתוצאה מכך נפיחות באזורי גוף שונים כמו בגרון, בעיניים, בשפתיים ובכפות הידיים והרגליים.
• הרפיית השרירים שאחראים על פעולת הנשימה וגרימת קשיי נשימה.

לא ברור מדוע נגרמת תגובת יתר זו מצד מערכת החיסון.

גורמים שמעוררים תגובה אלרגית

הגורמים השכיחים ביותר לאנפילקסיס כוללים:

• עקיצת חרקים.
• סוגי מזון מסוימים.
• תרופות מסוימות.
• חומרי ניגוד המשמשים בבדיקות דימות שונות ברפואה.

עקיצות

אף שעקיצתם של כל החרקים עלולה לגרום לאנפילקסיס, הרוב המכריע של המקרים נגרם עקב עקיצות של דבורים או צרעות.

מעריכים שכ-1 מכל 100 אנשים יסבלו מתגובה אלרגית לאחר עקיצת דבורה או צרעה, אולם רק מעטים יסבלו מתגובה חמורה ומהלם אלרגי.

מזון

מעל מחצית מהמקרים שקשורים במזון נגרמים בעקבות אכילת בוטנים. מזונות נוספים שידועים כגורמים לאנפילקסיס כוללים:

• סוגים שונים של אגוזים כגון אגוזי מלך או שקדים.
• חלב.
• דגים.
• מאכלי ים דוגמת סרטנים או לובסטר.

ביצים וסוגים מסוימים של פירות (כגון בננות, ענבים או תותים) עלולים גם כן לגרום לאנפילקסיס, אם כי שכיחותם של מקרים אלו פחותה.

תרופות

תרופות מסוימות עלולות לגרום להלם אלרגי אצל חלק קטן מהאוכלוסייה. אלו כוללות:

• אנטיביוטיקה – בעיקר מקבוצת הפניצילין.
• סוגים מסוימים של תרופות הרדמה (המשמשות להרדמה לקראת ניתוח).
• משככי כאב מסוג NSAID’s (מדכאי דלקת שאינם סטרואידים) כגון איבופרופן (שמות מסחריים: אדוויל או נורופן).
• מעכבי האנזים ACE – תרופות לטיפול ביתר לחץ דם.

אצל מרבית האנשים הסובלים מרגישות לאחת מהתרופות הללו יתפתח הלם אלרגי עם תחילת הטיפול בתרופה.

יוצאות דופן הם תרופות ממשפחת מעכבי האנזים ACE. הלם אלרגי אצל מטופלים בתרופה זו עלול להתרחש גם לאחר שנים של טיפול בהן לא הייתה שום תגובה אלרגית חריגה בעקבות נטילת התרופה.

הסיכון להתפתחות הלם אלרגי בעקבות נטילת התרופות הללו נמוך מאד. במרבית המקרים יעילות הטיפול עולה לעין ערוך על הסכנה:

• לאחר נטילת פניצילין: אחד ל-5,000.
• לאחר שימוש בחומרי הרדמה: אחד ל-10,000.
• לאחר נטילת משכך כאב ממשפחת NSAID’s: אחד ל-1,500.
• לאחר נטילת תרופה ממשפחת מעכבי האנזים ACE: אחד ל-3,000.

חומרי ניגוד

אלו חומרים המשמשים בבדיקות דימות ברפואה. הם מאפשרים הדגמה טובה יותר של רקמות ואיברים שונים בבדיקות כגון טומוגרפיה ממוחשבת (CT).

לדוגמה, במקרה של חשד להיצרות או סתימה בכלי דם ניתן להזריק חומר ניגוד לתוך הווריד על מנת להדגים בברור את כלי הדם בבדיקת טומוגרפיה ממוחשבת. בדיקה זו מכונה אנגיוגרפיה.

הסיכון לאנפילקסיס עקב שימוש בחומר ניגוד נמוך מאד (פחות ממקרה אחד מתוך 10,000).

אנפילקסיס ממקור לא ידוע (אידיופתי)

ברבע מהמקרים לא ניתן לקבוע מה החומר שגרם לתופעה גם לאחר בדיקות אלרגיה נרחבות. במקרים אלו יכונה המצב 'אנפילקסיס אידיופתי' (ממקור לא ידוע).

אבחון הלם אלרגי

אבחון ראשוני של המצב יעשה לפי הערכת הסימפטומים של המטופל. דחיית הטיפול עד לקבלת אבחנה מדויקת מסוכנת מדי.

ניתן לאבחן את המצב בסבירות גבוהה במידה שקיימים סימפטומים המשפיעים על מספר מערכות גוף בו זמנית. המערכות שמושפעות הן בדרך כלל דרכי האוויר, הדם, זרימת הדם והעור.

עם תום הטיפול בבית החולים יופנה המטופל למרפאת אלרגיה על מנת לנסות לזהות מהו החומר שגרם לתגובה האלרגית.

הבדיקה הרווחת למטרה זו מכונה 'בדיקת RAST'. בבדיקה זו נלקחת דגימת דם מהמטופל. דמו של המטופל מעורבב עם חומרים כמו בוטנים או מאכלי ים והתגובה לאלרגיה נבדקת.

במקרה שהדם מייצר כמות גדולה של נוגדנים לאחר מגע עם חומר מסוים ניתן לרוב לקבוע שהאדם אלרגי לאותו חומר.

בכל מקרה של חשד לאנפילקסיס יש להזעיק אמבולנס בדחיפות ולציין בטלפון שהסימפטומים מעוררים חשד להלם אלרגי.

אם ניתן לזהות גורם שעלול לגרום לתגובה האלרגית כמו עוקץ של דבורה או צרעה, יש להרחיקו מגופו של המטופל.

יש להזריק אדרנלין בהקדם האפשרי אם עולה חשד לאנפילקסיס. אם האדם נושא עליו מזרק אדרנלין אוטומטי יש להשתמש במזרק זה. פעמים רבות יוכל האדם הנפגע להזריק בעצמו.

כיצד פועל אדרנלין?

אדרנלין גורם לכיווץ כלי הדם בגוף. כתוצאה מכך חלה עליה בלחץ הדם והנפיחות ברקמות פוחתת. כמו כן, אדרנלין גורם להרחבת דרכי האוויר בריאות ולהקלת הנשימה ומעכב הפרשת היסטמין אשר משתתף בתהליך התגובה האלרגית בגוף.

אפיפן (Epipen) הוא מזרק אדרנלין אוטומטי הרשום בישראל.

על אדם שהונחה לשאת מזרק אדרנלין באופן קבוע לקרוא היטב את הוראות השימוש ולעבור הדרכה על ידי איש מקצוע על מנת ללמוד כיצד להשתמש במזרק.

השימוש במזרק מתבצע על ידי הצמדתו לשריר הירך. בזמן הצמדת המזרק נשלפת מחט קטנה דרכה משתחרר האדרנלין לתוך השריר. אין להצמיד את המזרק לאזור בו קיימים מצבורי שומן מאחר שהאדרנלין אינו יכול להגיע אל רקמות הגוף דרך שכבת השומן. כמו כן אין להזריק ישירות לכלי דם מאחר שהדבר עלול לגרום לתופעות לוואי חמורות.

לאחר ההזרקה יש להחזיק את המזרק כשהוא צמוד לירך במשך כעשר שניות. ניתן להשתמש במזרק גם דרך הבגדים.

במרבית המקרים יחול שיפור מהיר בסימפטומים לאחר הזרקת האדרנלין. אם לא מושג שיפור תוך חמש דקות יש להזריק מנה נוספת של אדרנלין, אם זו קיימת בנמצא.

במידה שנתקלים באדם שסובל מהלם אלרגי ואיבד את הכרתו יש לוודא שדרכי האוויר שלו אינן חסומות (להסתכל לתוך פיו ולוודא שאין שום דבר שמפריע לו לנשום) ולהסתכל האם הוא נושם.

לאחר בדיקת דרכי האוויר והנשימה יש להשכיב את האדם על צידו (כך שישען על היד ועל הרגל באותו צד של הגוף) ולפתוח את פיו. השכבה בתנוחה זו מקטינה את הסיכון לחנק במקרה של הקאה.

אם האדם אינו נושם יש לבצע החייאה.

המשך הטיפול בבית החולים

גם אם חל שיפור במצב בעקבות הזרקת האדרנלין לרוב יהיה צורך באשפוז במשך 24 שעות להשגחה מאחר שבמקרים מסוימים תיתכן חזרה של הסימפטומים תוך מספר שעות.

בבית החולים ינתן למטופל חמצן (דרך מסיכה) וכן עירוי נוזלים תוך ורידי שמטרתו להעלות את לחץ הדם.

בהתאם לצורך ינתנו גם תרופות נוספות כגון אנטי-היסטמינים וקורטיקוסטרואידים שמטרתן להקל על הסימפטומים.

רוב האנשים מתאוששים ויכולים להשתחרר מבית החולים תוך 1 עד 3 ימים.

לעיתים יונחה המטופל ליטול אנטי-היסטמינים או קורטיקוסטירואידים במשך מספר ימים לאחר השחרור מבית החולים כדי למנוע חזרה של הסימפטומים. לאחר ההחלמה יש להגיע לביקורת אצל הרופא המטפל.

מזרק אדרנלין אוטומטי

לאחר אירוע של הלם אלרגי יונחה המטופל לשאת עליו מזרק אוטומטי של אדרנלין בכל זמן.

איש מקצוע ילמד אותו כיצד להשתמש במזרק. ניתן לבקש ערכת דמה כדי להתאמן בהזרקה עצמית או הזרקה לאדם אחר.

יש להקפיד על הכללים הבאים לגבי השימוש במזרק האדרנלין:

• יש לשאת את המזרק לכל מקום ובכל זמן, ללא יוצא מן הכלל. חלק מהאנשים מונחים לשאת יותר ממזרק אחד. פעמים רבות נושא עימו האדם כרטיס או צמיד עם כל הפרטים לגבי האלרגנים אליהם הוא רגיש וכן פרטי איש קשר למקרה הצורך.
• אין לשמור את המזרק בתנאי טמפרטורה קיצוניים (לדוגמה, במקרר או בתא הכפפות של המכונית) מאחר שיעילות האדרנלין תיפגע.
• יש לבדוק בקביעות את תאריך התפוגה של המזרק. חיי המדף הם בדרך כלל 18 חודשים מתאריך הייצור. מזרק שפג תוקפו לא יהיה יעיל במידה מספקת בשעת הצורך.
• חלק מהיצרנים מציעים שירות תזכורת לגבי מועד פקיעת התוקף והצורך בהחלפת המזרק. יש לברר באשר לאפשרות זו בעלון לצרכן או בבית המרקחת.
• אצל ילדים, יש להחליף את המזרק לכזה המתאים למבוגר כאשר הילד מגיע למשקל 30 קילוגרם.
• אין להשהות את ההזרקה גם אם חווים סימפטומים התחלתיים קלים בלבד. מוטב להשתמש באדרנלין מוקדם ולגלות שלא היה בו צורך מאשר לעכב את הטיפול עד שהסימפטומים מחמירים.

אם ידוע הגורם לאנפילקסיס יש לנקוט אמצעים על מנת להימנע ממגע עם גורם זה.

מזון

אם החומר שגרם להלם אלרגי בעבר היה סוג כלשהו של מזון יש לנקוט אמצעי זהירות על מנת להימנע מצריכת מזון זה בעתיד:

• יש לבדוק את רשימת המרכיבים על גבי התווית של כל מוצרי המזון.
• יש ליידע את הצוות בכל מקום בו אוכלים (מסעדה או חדר אוכל) לגבי רכיבים שעלולים לגרום לאנפילקסיס. מאכלים מסויימים עלולים להכיל מרכיבים שונים שאינם נראים לעין דוגמת רטבים שמכילים בוטנים או חיטה.

עקיצת חרקים

ניתן להקטין את הסיכון להיעקץ על ידי נקיטת מספר אמצעים כמפורט:

• יש להתרחק באיטיות מדבורה או חרק הנמצאים בקרבת האדם. יש להישאר רגועים ולהימנע מנפנופי ידיים אל עבר החרק.
• כשמתכננים שהייה מחוץ לבית יש להצטייד בחומר דוחה חרקים, במיוחד בעונת הקיץ.
• מומלץ ללבוש בגדים ארוכים ונעליים סגורות ולהימנע מצבעים עזים או בשמים בעלי ריחות חזקים שעלולים למשוך חרקים.
• מומלץ לסגור את חלונות המכונית כדי למנוע כניסת חרקים.

תרופות

לרוב ניתן למצוא חלופות בטוחות לתרופות שעלולות לגרום לתגובה אלרגית:

• אם ידועה רגישות לפניצילין ניתן להשתמש בבטחה באריטרומיצין (אנטיביוטיקה מסוג מאקרוליד).
• במקרה של רגישות לתרופות ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (NSAID’s) דוגמת איבופרופן ניתן להשתמש במשככי כאב שאינם ממשפחה זו כמו פאראצטמול (אקמול).
• במקרים רבים קיימות חלופות לתרופות הרדמה. במקרה הצורך ניתן לבצע הרדמה מקומית או אפידורלית במקום הרדמה כללית.
• אם ידועה רגישות לתרופות ממשפחת מעכבי האנזים ACE ניתן ליטול תרופות להורדת לחץ דם מקבוצות אחרות. לדוגמה, חוסמי תעלות סידן (calcium channel blockers).

חומרי ניגוד

ישנם מקרים בהם יש צורך להשתמש בחומר ניגוד גם אם ידוע על סיכון לאנפילקסיס. למשל, לאחר תאונה או חשד למקרה חירום כמו דימום מוחי.

במקרים אלו יקבל המטופל אנטי-היסטמינים או קורטיקוסטירואידים לפני השימוש בחומר הניגוד כדי למנוע או להפחית את חומרת התגובה האלרגית.