הפריה חוץ גופית שלב א': גירוי שחלתי - מידע רפואי

In Vitro Fertilization Step 1: Ovarian Stimulation (קוד בדיקה: 65.9)

עדכון אחרון 03.05.22

רופא מייעץ: ד"ר אריק כהנא

הקדמה

הליך זה יבוצע על מנת להבטיח ייצור מוגבר של זקיקים המכילים ביציות לקראת הפריה חוץ גופית. שלב הגירוי השחלתי הוא השלב הראשון בתהליך ההפריה החוץ גופית ומהווה 'שלב מקדים' לשלב השני בתהליך, הוא שלב שאיבת הביציות.

מטרת הגירוי השחלתי היא לסייע לגוף באמצעים תרופתיים לייצר כמות נאותה של זקיקים בתוכם תבשלנה הביציות.

באופן טבעי מבשילה ביצית אחת בלבד בכל מחזור חודשי. לפי הניסיון הרפואי שהצטבר עד כה, תוצאות הטיפול טובות יותר כאשר מספר הביציות שהתקבל היה גדול מאחת. על מנת להשיג מספר גדול יותר של ביציות נעשה שימוש בתרופות המשפיעות על השחלות וגורמות להתפתחות מספר זקיקים בכל שחלה. הזקיק הוא גופיף המכיל נוזל שבתוכו מתפתחת ומבשילה הביצית לקראת הביוץ.

קיימות תרופות הפועלות על השחלות אשר מביאות להתפתחות של יותר מזקיק אחד בכל שחלה. כך ניתן להשיג מספר גדול של ביציות בשלות בו זמנית, בהשוואה למחזור ביוץ רגיל, שבו ברוב המקרים, משתחררת בכל פעם ביצית אחת בלבד.

 

מספר תרופות משמשות בתהליך:

    • גונדוטרופינים (בעיקר ההורמונים LH ו- FSH) הניתנים על מנת לפתח את הזקיקים. קיימים גונדוטרופינים המופקים משתן של נשים בגיל המעבר או גונדוטרופינים המיוצרים בשיטות של הנדסה גנטית. המתן הוא באמצעות עטים להזרקה עצמית. התרופה גורמת לגירוי השחלות וגרימת ביוץ.
    • (Human Chorionic Gondatropin, גונדוטרופין כוריוני אנושי) HCG מסייע בהבשלה הסופית של הביציות לקראת תהליך השאיבה.
    • אנלוגים של GnRH (דקפפטיל, סינרל בוסרילין, סופרפקט) משמשים על מנת למנוע ביוץ מוקדם מהרצוי, באופן שמאפשר הבשלה מלאה של הביצית. על מנת לאפשר את שאיבת הביציות חשוב למנוע את הביוץ המוקדם, שמשמעותו חריגה של הביציות מתוך הזקיקים. חריגה מוקדמת תביא לאובדן כל הזקיקים במחזור הטיפול הנתון ולכישלון מחזור הטיפול.


אחד הגורמים החשובים ביותר להצלחת הטיפול הוא מינון התרופות, שמותאם באופן אישי לכל מטופלת, בהתאם לנתוניה.

שלב הגירוי השחלתי כולל גם מעקב אולטרה סאונד צמוד אחר התפתחות הזקיקים.

ובדיקות דם לניטור רמות ההורמון אסטרדיול (E2) בדם.

כאשר מספיק זקיקים הגיעו לגודל המתאים ורמת האסטרדיול גבוהה דיה יינתן ההורמון HCG על מנת לגרום להבשלה סופית של הביציות לקראת שאיבתן.

תאור ההליך

טרם תחילת הטיפול התרופתי, ובמהלכו, תקבל המטופלת הוראות מפורטות לגבי השימוש בתרופות שעליה ליטול מצוות הרופאים והאחיות.

תרופות לגרימת ביוץ ממשפחת הגונדוטרופינים (בדרך כלל ההורמון מגרה זקיק, FSH) ינתנו בהזרקה תת עורית במשך 10 ימים החל מתחילת המחזור החודשי, על מנת לגייס מספר רב של זקיקים. ההזרקה תבוצע באופן עצמאי על ידי המטופלת לאחר שתקבל הדרכה מתאימה.

כמו כן ינתן HCG (גונדוטרופין כוריוני אנושי) שמטרתו להבטיח הבשלה מלאה של הביציות לקראת שאיבתן.

מינון התרופות יותאם אישית עבור כל מטופלת, בהתאם למידע הקיים והמצטבר על מצבה וכיצד מגיב גופה לטיפול. התאמה מדויקת של מינון התרופות וסוגן חיונית להצלחת הטיפול.

המעקב אחר תהליך גירוי השחלות והתפתחות הזקיקים יבוצע באמצעות בדיקת אולטרה סאונד (למדידת גודל הזקיקים וניטור עובי רירית הרחם) ובדיקת דם להערכת כמות האסטרדיול (E2) בדם. בהתאם לצורך תבוצענה בדיקות נוספות כגון בדיקה למדידת רמת הפרוגסטרון בדם.

בדיקות המעקב תבוצענה בשעות הבוקר על מנת שהמלצות לגבי שינוי מינוני התרופות יתקבלו עוד בצהרי אותו יום. כאשר מספר מתאים של זקיקים יגיע לגודל המתאים ורמת האסטרדיול בדם גבוהה דיה יינתן למטופלת ההורמון HCG על מנת להבטיח הבשלה סופית של הביציות לקראת שאיבתן.

ההורמון HCG ינתן 32-36 שעות לפני השאיבה המתוכננת. זהו פרק הזמן המתאים על מנת להבטיח הבשלה של הביציות. שאיבת הביציות תבוצע 32 עד 36 שעות לאחר קבלת ההורמון HCG.

במה כרוך?

במה כרוך?

הליך זה אינו כרוך באשפוז בבית החולים.

הרדמה, טשטוש ואלחוש

שלב הגירוי השחלתי אינו כרוך בהרדמה או בטשטוש.

הנחיות

לקראת הפריה חוץ גופית על המטופלת לבצע מספר בדיקות לרבות:

  1. פרופיל הורמונלי מלא – יבוצע ביום 3-5 למחזור החודשי.
  2. בדיקת דם לקביעת רמת הפרוגסטרון - תבוצע במחצית השניה של המחזור החודשי (כשבוע לאחר תאריך הביוץ המשוער) על מנת לתעד את השינוי ההורמונלי שחל בעקבות הביוץ.
  3. בדיקת זרע של בן הזוג. זרע ניתן בכלי סטרילי ונבדק תחת מיקרוסקופ. למטופלים דתיים או חרדים מוצע קונדום מיוחד לצורך איסוף זרע בעת מגע מיני.
  4. בדיקות להדגמת השלמות המבנית של אברי המין והרבייה של המטופלת לרבות צילום רחם, היסטרוסקופיה ולפרוסקופיה.
  5. בדיקות לשלילת מחלות כרוניות, זיהומיות ואחרות מהן עלולה לסבול המטופלת ואשר עלולות להשפיע על פוריותה ועל מהלך הטיפול.

בדיקות אלו חיוניות לצורך הרכבת תמונת המצב של המטופלת והתאמת הטיפול הרפואי המדויק לבעית הפוריות המונעת כניסה להריון.

הגינקולוג המטפל ידון עם המטופלת בעברה המיילדותי, סדירות ואופי המחזור החודשי, ניתוחי ואשפוזי עבר (אם היו), מחלות כרוניות או אלרגיה מהן היא סובלת ותרופות מרשם או תוספי מזון שהיא נוטלת.

מומלץ שהמטופלת תביא לרופא את כל המידע שנאסף בעקבות נסיונות טיפולי פריון קודמים וכן מידע לגבי סיבוכים בעקבות הטיפול (אם ארעו).

בהתאם לממצאי הבדיקות תקבל המטופלת המלצות להמשך הטיפול.

התאוששות והחלמה מההליך

כ-95% מהמטופלות בשלב הגירוי השחלתי תגענה לשלב שאיבת הביציות (שלב ב').

כ-5% מהנשים אשר מתחילות את שלב הגירוי השחלתי לקראת שאיבת ביציות (שלב א') אינן מגיעות לשלב שאיבת הביציות עצמו (שלב ב') עקב סיבות כגון ביוץ מוקדם, חוסר התפתחות זקיקים או חוסר התאמה בין הזקיקים, רירית הרחם ורמות ההורמונים בדם.

סיכונים וסיבוכים

סיכונים וסיבוכים

הסיבוך העיקרי האפשרי בשלב זה של הטיפול הוא גירוי יתר שחלתי (OHSS – Ovarian Hyper Stimulation Syndrome). זוהי תופעת לוואי מוכרת של טיפולי פריון הנגרמת עקב חשיפת השחלה לטיפול תרופתי שמטרתו השראת ביוץ מוגבר.

גירוי יתר שחלתי יתבטא בשחלות גדולות ורגישות ובעלייה ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון בדם. כמו כן יתכנו בחילה, הקאה, שלשול, נפיחות, כאב בטן והתפתחות ציסטות (זקיקים מלאים בנוזל) בשחלות.

סיבוך יתר שחלתי עלול להיות קל, בינוני או קשה. כ- 10% מהמטופלות יסבלו מסיבוך יתר שחלתי קל שיתבטא בבטן נפוחה, בבחילה, בהקאה ובשלשול. הטיפול בסימפטומים הקלים כולל הימנעות מקיום יחסי מין, מפעילות גופנית ומהרמת משאות כבדים, שתייה מרובה ומנוחה.

דרגה בינונית מאופיינת בעלייה במשקל, בבטן תפוחה ומתוחה, בנוזלים בבטן, בהפרעה בנשימה, בירידה בכמות השתן (עקב התייבשות), ביובש בעור ובשיער, בצמא, בהקאה ובשלשול. התופעות נגרמות עקב יציאת נוזלים מכלי הדם ואגירתם בחללים לא רצויים (כמו חלל הבטן, הריאות והלב).

סימפטומים בינוניים יטופלו באמצעות שתייה מרובה, מתן נוזלים דרך הווריד, מתן נוגדי הקאה, שקילה יומית וכן רישום ומעקב אחר צריכת נוזלים והטלת שתן למניעת התייבשות.

מקרים קשים הם נדירים למדי ומתבטאים בסימפטומים שהוזכרו (אך בעוצמה חמורה) וכן במלאות ותפיחות בטן מעל הטבור, בנפיחות באזור איבר המין, נפיחות ברגליים, דליפת נוזל מבעד לעור, קושי בנשימה, כאב בחזה, ירידה בכמות השתן ומתן שתן כהה, כאב ברגל התחתונה באזור השוק, ירידה ברמת החלבון והפרעות בקרישת הדם.

מצב נדיר זה עלול לסכן את חיי המטופלת ולכן מחייב קבלת טיפול מיידי שכולל שאיבת נוזלים מחלל הבטן (במקרים קיצוניים גם מחלל בית החזה), עירוי נוזלים, כלכלה עתירת חלבונים ומעקב צמוד אחר תפקודי הקרישה.

כדי למנוע גירוי יתר שחלתי ינתן הגירוי השחלתי במינון הנמוך ביותר אשר משיג יעילות ומתבטא במספר זקיקים רב, ללא נזק שחלתי.

סיכונים הכרוכים בהרדמה

הליך זה אינו כרוך בהרדמה.

סיבוכים

בכל מקרה של סימפטומים שעלולים להצביע על גירוי יתר שחלתי יש לפנות בהקדם לרופא המטפל, למוקד החירום או לחדר המיון.