ניתוח להכנסת כפתורים באוזניים – מידע רפואי

Myringotomy (קוד בדיקה: 20.0100)

עדכון אחרון 04.05.22

רופא מייעץ: ד"ר איתן יניב

הקדמה

מתי יבוצע ניתוח כפתורים באוזניים ומה מטרתו?

ניתוח הכנסת כפתורים יבוצע על מנת למנוע זיהומים חוזרים באוזן התיכונה ולאיזון לחץ האוויר באוזני פעוטות בגילאי חצי שנה עד שנתיים. מועמדים לניתוח זה הם תינוקות הסובלים מזיהומים חוזרים באוזן התיכונה המלווים בפגיעה בשמיעה לאחר טיפול אנטיביוטי שלא צלח.

חלל האוזן התיכונה מלא באוויר וחסום משני צידיו על ידי עור התוף ועל ידי שבלול האוזן. לעתים נוצרים הפרשי לחץ אוויר בין האוויר הנמצא באוזן התיכונה לאוויר בחוץ (זהו הלחץ המורגש מרגישים בזמן המראה או נחיתה).

באופן תקין מאוזנים הפרשי הלחצים על ידי חצוצרת השמע המחברת את האוזן התיכונה לחלק האחורי של האף ומאפשרת זרימת אוויר מהחוץ לאוזן התיכונה, ולהיפך.

במקרים מסוימים, בפרט אצל תינוקות ופעוטות, עלולה חצוצרת השמע להזדהם ולאפשר חדירת חיידקים ונגיפים לאוזן התיכונה. זיהום זה גורם אי נוחות רבה ואף עלול לפגוע בכושר השמיעה של התינוק, עקב פגיעה במנגנון איזון הפרשי הלחצים באוזן.

הכפתור הוא צינור פלסטיק או מתכת קטן המאפשר מעבר נוזלים ואוויר בין האוזן התיכונה והאוזן החיצונית. מעבר זה מאפשר ניקוז נוזלים המצטברים בזמן זיהום באוזן התיכונה ומאפשר את השוואת לחץ האוויר.

ניתוח הכנסת הכפתורים מצליח אצל כ- 80% מהפעוטות לא רק במניעת זיהומים חוזרים אלא גם בשיפור יכולת השמיעה.

תאור ההליך

תאור מפורט של ההליך הרפואי

ניתוח להכנסת כפתורים יבוצע תחת הרדמה כללית.

במהלך הניתוח יבצע המנתח חור קטן בעור התוף של המטופל דרכו יחדיר את הכפתור. הגישה לאוזן נעשית לרוב דרך תעלת האוזן ולכן ניתוח זה אינו מותיר צלקת.

בסיום הניתוח תוחדר תחבושת ספוגה באנטיביוטיקה לאוזן והיא תכוסה בתחבושת.

במה כרוך?

הליך זה אורך כרבע שעה ואינו כרוך באשפוז בבית החולים

הרדמה, טשטוש ואלחוש

ניתוח להכנסת כפתורים יבוצע תחת הרדמה כללית. לפני תחילת הניתוח יחובר המטופל לעירוי דרכו יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה על מנת להפחית את חרדתו של המטופל.

הרדמה מלאה משמעותה שהמטופל ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים והוא אינו חש כלל את מהלך הניתוח. הרדמה מלאה מבוצעת על ידי רופא מומחה בהרדמה שמנטר את מצבו הגופני של המטופל במשך הניתוח כולו.

בדרך כלל תבוצע ההרדמה באמצעות מסיכה. כעבור פרק זמן קצר ביותר מחבישת המסיכה (עשרות שניות) יחווה המטופל ערפול הכרה וישקע בשינה עמוקה. בסיום הניתוח יפסיק הרופא המרדים את הזלפת חומרי ההרדמה, המטופל יתעורר ויועבר אל מחלקת ההתאוששות כדי לאפשר התעוררות איטית ובטוחה מההליך.

הנחיות

הנחיות ואזהרות מיוחדות עבור הליך זה

לקראת הניתוח יש לבצע בדיקת שמיעה ולנסות טיפול אנטיביוטי, שינתן בליווי רופא ילדים.

בהתאם לגילו ולמצבו הרפואי ידרש המטופל לבצע בדיקות מתאימות טרם ביצוע ההליך לרבות בדיקות דם ובדיקת תפקודי קרישה.

מטופלים שעברו ניתוחים קודמים, אושפזו בעבר, לוקים במחלות כרוניות, סובלים מאלרגיה או נוטלים תרופות מרשם או תוספי מזון יעדכנו על כך את הרופא המנתח ואת הרופא המרדים. מטופלים שסובלים ממחלות נוספות ידרשו לקבל ייעוץ מרופא מומחה בתחום טרם ההליך.

מטופלים הסובלים ממחלות נלוות לבעיה בגינה נדרש הניתוח נדרשים לייעוץ של רופא מומחה בתחום (דוגמת קרדיולוג או רופא פנימאי) טרם הבדיקה.

יש להפסיק את נטילתן של תרופות נוגדות קרישה (דוגמת קומדין או אספירין) שבוע לפני ביצוע הליך זה. יש להתייעץ עם הרופא המטפל ועם המנתח לגבי תחליפים.

ביום הניתוח

יש להיות בצום מוחלט לרבות נוזלים 6 שעות לפני תחילת ההליך.

טרם ההליך יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי ולהמנע מלעיסת מסטיק ומעישון.

לאחר הניתוח

לאחר סיום ההליך ישהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות על מנת לאפשר התעוררות איטית ובטוחה. לאחר מכן ישוחרר המטופל מבית החולים.

התאוששות והחלמה מההליך

ההתאוששות מהליך זה קלה ומהירה.

כשבועיים-שלושה לאחר הניתוח יוזמן המטופל לביקורת אצל הרופא המנתח. במועד זה ניתן יהיה לבחון האם הניתוח הצליח.

סיכונים וסיבוכים

סיכונים הכרוכים בהליך

ניתוח להכנסת כפתורים הוא הליך פולשני ולכן עלול להיות כרוך בסיכונים ובסיבוכים לרבות דימום, זיהום ופגיעה בעצב הטעם הסמוך לאוזן התיכונה או אף בעצב הראשי בפנים (נדיר). שכיחות הסיבוכים היא כ- 1-2%.

סיכויי הכשלון של הניתוח בשחזור מערכת השמיעה הם כ- 20%. ב- 1% מהמקרים אף תיתכן הרעה ביכולת השמיעה.

סיכונים הכרוכים בהרדמה

סיכונים שעלולים להיגרם בעקבות הרדמה כללית כוללים חסימה של נתיב האוויר כתוצאה מחנק, ירידה פתאומית בלחץ הדם והדופק וכן נזק לשיניים או למיתרי הקול עקב החדרת צינורות לקנה הנשימה. במקרים נדירים ביותר תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה.

סיבוכים

עליית חום מעל 38 מעלות צלזיוס, התפתחות סימפטומים חדשים וכל החמרה פתאומית ומשמעותית במצבו של המטופל מחייבת פנייה דחופה לרופא המנתח, למוקד החירום או לחדר המיון.