היפוטוניה - מידע רפואי

המושג היפוטוניה בעגה הרפואית מתייחס למתח שרירים ירוד או נמוך. במצב זה נראים השרירים שמוטים ומתקבל מראה של 'בובת סמרטוטים'. כמו כן תיתכנה בעיות בהפעלת השרירים המושפעים.

שרירים בריאים לעולם אינם רפויים לגמרי ושומרים על מידה מסוימת של מתח. מתח זה מאפשר התנגדות לתנועה ומכונה 'טונוס שרירי'. לדוגמה, הטונוס השרירי בצוואר ובגב הוא המאפשר לאדם לשמר את יציבתו בזמן קימה מישיבה לעמידה.

טונוס השריר פוחת בזמן שינה ולכן אם נרדמים בתנוחת ישיבה, כאשר מתעוררים עלולים לגלות כי הראש נשמט.

מתח שרירים ירוד אינו חולשת שרירים אם כי שני המצבים מאופיינים בקושי מסוים להפעיל את השרירים המושפעים. במקרים מסוימים עלולה חולשת שרירים להתפתח לצד הירידה במתח השרירים.

גופם של ילודים הסובלים מהיפוטוניה עלול להראות שמוט ובהתאם לחומרת המצב, הם עלולים לא להיות מסוגלים לשאת את משקל גופם. מאחר שהטונוס השרירי מתפתח במהלך חודשי ההריון, פגים שנולדו טרם סיום תשעת חודשי ההריון נוטים לסבול מטונוס שרירי ירוד.

היפוטוניה היא סימפטום שעלול להעיד על מצבים רפואיים אחרים, חלקם תורשתיים. לעתים יתכן מתח שרירים ירוד כתוצאה משיתוק מוחין או זיהום חמור אחר המערב את מערכת העצבים והמוח, דוגמת דלקת בקרומי המוח.

אם קיים חשד להיפוטוניה יופנה הפעוט לבדיקתו של נוירולוג. תוכנית הטיפול תיקבע בהתאם לגורם להיפוטוניה. אצל חלק מהפעוטות יושג שיפור, אצל חלקם ישאר המצב על כנו ואילו אצל אחרים תיתכן החמרה.

אצל פגים נרשם לרוב שיפור ככל שהם גדלים. אם הגורם להיפוטוניה הוא זיהומי, מיגור המזהם מאפשר ברוב המקרים שיפור במצב.

אם ההיפוטוניה תורשתית או נגרמת על ידי מצבים קבועים כגון שיתוק מוחין ימשך המצב לאורך כל החיים. באמצעות טיפול מתאים ניתן לרוב להביא לשיפור ביכולות השרירים ובתפקודם. הטיפול כולל לרוב פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפול אצל קלינאי תקשורת.

במקרים בהם היפוטוניה נגרמת כתוצאה ממחלה כרונית קשה כגון ניוון שרירים יחמירו הסימפטומים עם הזמן, כתלות בהתקדמות המחלה.

הסימנים והסימפטומים של היפוטוניה מתבררים עד הגיע התינוק לגיל 6 חודשים. אלו כוללים:

• שליטה מועטה עד חוסר שליטה בשרירי הצוואר הגורמת לשמיטת הראש.
• הילד מרגיש רפה כאשר מרימים אותו. קיימת תחושה שהוא עלול להחליק מהידיים.
• הילד אינו מסוגל לשאת משקל על רגליו או על כתפיו.
• במנוחה, הידיים והרגליים של הילד ישרות, ללא כיפוף במותן, במרפקים ובברכיים.
• הילד אינו מסוגל לשבת בכסא ונופל או מחליק ממנו.
• קושי למצוץ או לבלוע.
• בכי חלוש.

התפתחותו של פעוט הסובל מהיפוטוניה עלולה להתעכב והוא עלול להשיג נקודות ציון התפתחותיות כגון ישיבה, זחילה, הליכה, דיבור והאכלה עצמית מאוחר יותר מאשר פעוטות אחרים בני גילו.

אדם בוגר הסובל מהיפוטוניה עלול לסבול מהקשיים הבאים:

• התנהלות מגושמת.
• נפילות תכופות.
• קושי להתרומם ממצב שכיבה או ישיבה.
• גמישות יתר במפרק הירך, במרפקים ובברכיים.
• קושי להרים חפצים או להושיט יד אל חפצים.

מבחינים בין שני סוגים עיקריים של היפוטוניה:

• היפוטוניה מרכזית (central hypotonia). מתח שרירים ירוד הנגרם עקב הפרעה בהעברת האותות העצביים במוח או בחוט השדרה.
• היפוטוניה היקפית (peripheral hypotonia). מתח שרירים ירוד עקב נזק לעצבים המקשרים בין עמוד השדרה ושרירי הגוף, בעיית תקשורת בין קצות העצבים ושטח פני השריר או פגמים ברקמת השריר עצמה.

העצבים מכוסים על ידי חומר הנקרא מיאלין שמטרתו לבודד את סיבי העצב ולאפשר מעבר תקין של האותות העצביים מהמוח. אם המיאלין פגום, נפגע העצבוב התקין.

היפוטוניה עלולה להיגרם גם עקב מחלות הפוגעות ברקמת החיבור בגוף דוגמת תסמונת מרפאן (מצב נדיר הפוגע בהתפתחות התקינה של הגוף) או תסמונת אהרלס-דנלוס (Ehlers-Danlos syndrome) (מצב נדיר שגורם לבעיות בשרירים, במפרקים ובעור).

רצועות וסחוס מכילים רקמת חיבור וקולאגן ומטרתם לספק חוזק ותמיכה לרקמות הגוף.

היפוטוניה הקיימת במועד הלידה (או מופיעה סמוך למועד הלידה)

מתח שרירים ירוד הקיים במועד הלידה או מופיע מיד לאחר מכן עלול להיגרם עקב:

• שיתוק מוחין. מצב המאופיין בפגיעה עצבית קבועה הקיימת במועד הלידה אשר פוגעת ביכולת התנועה ותאום התנועה (קואורדינציה) של הפעוט.
• פגיעה במוח ובחוט השדרה, לרבות דימום תוך מוחי.
• זיהום חמור כגון דלקת בקרומי המוח (מנינגיטיס) או אנצפליטיס (זיהום ברקמת המוח).
• בעיות תורשתיות בחומר הגנטי כגון תסמונת דאון, תסמונת פרדר-ווילי (הפרעה תורשתית נדירה שגורמת בין השאר לקשיי למידה) ומחלת טיי זקס (מחלה נדירה הגורמת לנזק מתקדם למערכת העצבים ולמוות).

מחלות כגון תת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם) או רככת (rickets), מחלה הפוגעת בהתפתחות התקינה של עצמות הגוף, עלולות אף הן לגרום להיפוטוניה.

מחלות ניוון שרירים ומחלות הגורמות להרס המיאלין (דוגמת מחלת שרקו-מארי-טות') גורמות אף הן למתח שרירים ירוד. כך גם מחלות הפוגעות בהולכת האותות בין העצבים והשרירים, כגון מיאסטניה גראביס.

מצבים ומחלות הגורמים לבעיות במתח השרירים אצל מבוגרים

אלו כוללים:

• טרשת נפוצה. מחלה אוטואימונית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה), ששולטת בפעולות ובתפקודים השונים של הגוף, כמו תנועה ושיווי משקל.
• מחלות הפוגעות בעצבים התנועתיים. אלו הן מחלות נדירות הגורמות לדלדול השרירים ולניוונם.

מחלות אלו מאופיינות בבעיות שיווי משקל ותנועתיות ובפגיעה במתח השרירים התקין.

אם קיים חשד להיפוטוניה יבדק הפעוט על ידי נוירולוג מומחה בטיפול בילדים.

כדי שניתן יהיה להעריך את הרקע למצב יברר הרופא את הפרטים הבאים:

• מהלך ההריון.
• מהלך הלידה.
• האם היו ארועים חריגים מאז מועד הלידה דוגמת פרכוס?
• האם בני משפחה אחרים סובלים ממתח שרירים ירוד?

לאחר ההערכה הראשונית תערך בדיקה גופנית מקיפה. חלק מהגורמים להיפוטוניה עלולים לערב אברי גוף נוספים. במסגרת הבירור תבוצענה הבדיקות הבאות:

• ספירת דם מלאה (CBC) שמטרתה להעריך את מצב מערכת הדם והאם קיים זיהום.
• כימיה בדם. סידרת בדיקות דם המשמשות להערכת תקינות חילוף החומרים בגוף.
• בדיקה גנטית להערכת החומר התורשתי ובירור האם קיים גורם תורשתי למתח השרירים הירוד.
• בדיקות דימות באמצעות טומוגרפיה ממוחשבת (computed tomography, CT) ותהודה מגנטית (MRI) שמטרתן להדגים את מבנה המוח ומערכת העצבים.
• אלקטרואנצפאלוגרם (EEG). בדיקה שמודדת את הפעילות החשמלית במוח. פעילות לא תקינה עלולה להעיד על הפרעה בתפקוד המוח.
• אלקטרומיאלוגרם (EMG). בדיקה למדידת הפעילות החשמלית בשריר המבוצעת באמצעות החדרת מחטים נושאות אלקטרודות לשריר הנבדק באמצעותן נמדד האות החשמלי שעובר בעצב ובשריר. בדיקת זו יכולה לאבחן באיזה חלק של מערכת העצבים קיימת חסימה המונעת את מעבר האות העצבי מהמוח לשריר.
• דגימת רקמה מהשריר (ביופסיה) שמטרתה לבחון האם קיימים פגמים במבנה רקמת השריר.

בחלק מהמקרים לא ימצא כל גורם, על אף הבדיקות המקיפות. נהוג לכנות מצבים אלו בשם 'היפוטוניה מולדת שפירה'. עם זאת, חלק מהמומחים סבורים כי תמיד ימצא גורם וכי יש להוסיף לברר ולבדוק.

הטיפול יקבע בהתאם לגורם למצב. במידה שהגורם הבסיסי ניתן לטיפול (לדוגמה, אם אובחן זיהום) יתמקד הצוות המטפל בגורם זה תחילה.

היפוטוניה אצל פגים תשתפר בדרך כלל עם הזמן. מומלץ כי הפג יקבל טיפול תומך מתאים על מנת לחזק את שריריו ולמנוע בעיות נוספות שעלולות לעתים להתפתח עקב סיבוכי הפגות.

היפוטוניה אצל תינוקות שאימותיהן חולות במיאסטניה גראביס, מצב הגורם לחולשת שרירים, תשתפר לרוב במהירות אם כי גם במקרה זה רצוי להיות במעקב צמוד ולקבל טיפול תומך.

כאשר הגורם הבסיסי אינו ניתן לריפוי יטופל המצב באמצעות שני טיפולים עיקריים: פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

פיזיותרפיה

לפיזיותרפיה שתי מטרות עיקריות:

• שיפור היציבה ותיאום התנועות על מנת לפצות על מתח השרירים הנמוך.
• חיזוק השרירים סביב מפרקי הידיים והרגליים על מנת לספק תמיכה ויציבות.

לרוב יכלול הטיפול מפגשים קבועים עם פיזיותרפיסט מוסמך וכן סדרת תרגילים ומשימות שיש להמשיך ולבצע בבית. הפיזיותרפיסט ילמד את הורי הפעוט או את האדם הסובל מהיפוטוניה כיצד לבצע את התרגילים באופן יומיומי.

ריפוי בעיסוק

מטרתו של ריפוי בעיסוק ללמד מיומנויות יומיומיות שונות על מנת לאפשר תפקוד שוטף תקין. המרפא בעיסוק יתמקד בשיפור תפקוד כף היד והאצבעות הנחוצים לביצוע משימות כגון לבישת בגדים, נעילת נעליים, כתיבה ושימוש במחשב.

בדומה לפיזיותרפיה גם ריפוי בעיסוק כולל מפגשים קבועים עם המרפא במהלכם ילמדו תרגילים ומשימות שניתן לבצע על בסיס יומיומי גם בבית.

טיפול אצל קלינאי תקשורת

כאשר יכולות הדיבור והבליעה פגועות יופנה הפעוט לטיפול אצל קלינאי תקשורת שמטרתו השגת שליטה טובה יותר בשרירי הפה והלסת.