מבוא
שלבקת חוגרת (בלעז: הרפס זוסטר) היא זיהום נגיפי שתוקף סיב עצב ואת העור שמסביבו. הזיהום נגרם על ידי נגיף הרפס וריצלה-זוסטר (herpes varicella-zoster), שגורם גם לאבעבועות רוח.
במרבית המקרים פוגעת שלבקת חוגרת בעצבים בחזה ובבטן וגורמת לכאב ולפריחה בצד אחד של הגוף. כלומר, המחלה פוגעת רק באזור מסוים בצד אחד של הגוף, ואינה פוגעת בצד השני, היינו אינה חוצה את קו האמצע של הגוף לאורכו (הקו הדמיוני שעובר בין העיניים כלפי מטה, דרך הטבור).
הזיהום גורם לפריחה כואבת שהופכת לשלפוחיות מגרדות. רוב האנשים מרגישים תחושת חולי מספר ימים לפני הופעת הפריחה.
אחד הסימפטומים המסייעים להגיע לאבחנה נכונה הוא מיקום הפריחה והכאב, לרבות הגבול המאוד ברור בין האזור הכואב ובין האזורים הסמוכים לו. רופא מיומן ידע לאבחן שלבקת חוגרת על פי אופי הכאב ומיקומו שתואם מסלול עצבי מוגדר.
מה גורם לשלבקת חוגרת?
רוב האנשים חולים באבעבועות רוח בילדותם, ולאחר שהמחלה חולפת נשאר הנגיף רדום (בלתי פעיל) במערכת העצבים. המערכת החיסונית (מערכת ההגנה הטבעית של הגוף) מצליחה לשמור על הנגיף רדום, אך בשלב מאוחר יותר בחיים הוא עלול לחזור לפעילות ולגרום להתפרצות שלבקת חוגרת.
לא ידוע במדויק מדוע נגיף ההרפס זוסטר 'מתעורר לחיים' בשנים מאוחרות יותר, אך יתכן שהדבר קשור לירידה ביעילות של המערכת החיסונית עקב דחק ומתח, הזדקנות או מחלות שפוגעות במערכת החיסונית, לרבות איידס.
לא ניתן להידבק בשלבקת חוגרת ממישהו שלוקה במחלה, אך אדם שלא חלה באבעבועות רוח עלול לפתח את המחלה בעקבות חשיפה לחולה שלבקת חוגרת.
הטיפול בשלבקת חוגרת
נכון להיום אין ריפוי לשלבקת חוגרת. המחלה עלולה להיות לא נעימה. ברוב המקרים הפריחה הכואבת נמשכת 7-10 ימים וחולפת לחלוטין לאחר שבועיים עד ארבעה שבועות.
קיימות תרופות שיכולות להקל על הכאב וכן תרופות נוגדות נגיפים שביכולתן לעצור את התרבותם, אשר ניתנות לחלק מהחולים לפי הצורך.
חיסון למניעת שלבקת חוגרת או להקלת הסימפטומים
בארץ קיימים 2 סוגי חיסונים המאושרים לשימוש למניעת שלבקת חוגרת ולהפחתת סיכו ןלהתפתחות מחלה קשה ולסיבוכים של נויראלגיה פוסט-הרפטית (כאבים ממושכים ממקור עצבי):
- חיסון Zostavax מתוצרת MSD - מומלץ משנת 2012 לבני 50 ומעלה שאין מניעה רפואית לחסנם. זהו חיסון חי מוחלש שניתן במנה אחת
- חיסון Shingrix מתוצרת GSK - מומלץ משנת 2023 לבני 50 ומעלה ולבני 18 ומעלה שהם בסיכון לשלבקת חוגרת. החיסון הוא רקומביננטי (אינו מכיל את הנגיף), וניתן בסדרה של 2 מנות
שכיחות המחלה
הרופאים מעריכים ש-3 מתוך 1000 איש באוכלוסייה לוקים בשלבקת חוגרת מדי שנה.
הזיהום עלול להתפתח בכל גיל, אך היא נפוצה יותר בקרב אנשים מבוגרים שעברו את גיל 50 ונדיר יותר בקרב ילדים.
סיבוכים
שלבקת חוגרת עלולה להוביל למספר סיבוכים שהנפוץ בהם הוא התפתחות נויראלגיה פוסט הרפטית (post-herpetic neuralgia) – מחלה המאופיינת בכאב חזק, שנמשך למעלה משלושה חודשים לאחר היעלמות הפריחה של שלבקת חוגרת.
הגורם לכאב בנויראלגיה פוסט הרפטית הוא נזק שנגרם לסיבי העצב על-ידי הזיהום הנגיפי אשר משבש את פעילותם התקינה. העצבים שנפגעו שולחים אותות כאב אל המוח ואלו מניבים כאב שורף ופועם באזור המעוצבב על-ידי העצבים הפגועים.
נויראלגיה פוסט הרפטית יכולה להיחלש ולהעלם לאחר זמן, אך במקרים מסוימים יימשכו הסימפטומים אף במשך שנים . טיפול תרופתי עשוי להקל על הכאב או להעלימו לחלוטין.
על פי הערכות, כל חולה עשירי בשלבקת חוגרת ייפתח כאב של נויראלגיה פוסט הרפטית. סיבוך זה נפוץ הרבה יותר בקרב קשישים ופוגע בכל חולה שלישי בשלבקת חוגרת שעבר את גיל 80.
סימפטומים
הזיהום הנגיפי גורם לפריחה כואבת שהופכת לשלפוחיות מגרדות. הסימן הראשון של המחלה הוא עקצוצים באזור הנגוע, שאחריו מופיעים כאב ופריחה. רוב האנשים מרגישים תחושת חולי מספר ימים לפני הופעת הפריחה. התקף שלבקת חוגרת נמשך בדרך כלל שבועיים עד ארבעה שבועות.
במרבית המקרים פוגעת שלבקת חוגרת בעצבים בחזה ובבטן וגורמת לכאב ולפריחה בצד אחד של הגוף. כלומר, המחלה פוגעת רק באזור מסוים בצד אחד של הגוף, ואינה פוגעת בצד השני, היינו אינה חוצה את קו האמצע של הגוף לאורכו (הקו הדמיוני שעובר בין העיניים כלפי מטה, דרך הטבור).
יחד עם זאת, המחלה עלולה לתקוף כל אזור בגוף, ויתכנו גם סימפטומים נוספים:
- כאב בזרועות וברגליים.
- פגיעה בעצבים בחלק העליון של הפנים (כולל העיניים).
- תשישות.
סימפטומים מוקדמים
שלבקת חוגרת עלולה לגרום לסימפטומים מוקדמים (מבשרי המחלה) שנמשכים בין יום אחד לארבעה ימים לפני התפרצות הפריחה. אלו יכולים לכלול:
- כאב בשרירים.
- שריפה, עקצוצים, חוסר תחושה או גרד באזור העור שנפגע.
- חום גוף מעל 38 מעלות (נדיר).
- תחושת חולי כללית.
לא כל אחד יחווה את הסימפטומים המוקדמים.
כאב
יחד עם הסימפטומים המוקדמים, חווים חולי שלבקת חוגרת כאב מקומי באזור הנגוע. הכאב יכול להיות מתמשך, עמום או שורף, קל ועד עז. במקרים רבים העור באזור הפגוע יהיה רגיש ויתכן גם כאב חד ודוקר מדי פעם.
הכאב נפוץ פחות בקרב אנשים בריאים בדרך כלל ובקרב צעירים, ונדיר אצל ילדים. הוא עלול להימשך למעלה משבוע לפני הופעת הפריחה.
פריחה
בדרך כלל פריחה של שלבקת חוגרת מופיעה מספר ימים לאחר תחילת הכאב. היא מתפתחת בצד אחד של הגוף, באזור העור שקשור לעצב הפגוע. תחילה נראית הפריחה ככתמים גדולים ואדומים ועם הזמן היא הופכת לשלפוחיות מגרדות שדומות לפצעי אבעבועות הרוח. שלפוחיות חדשות עלולות להופיע במשך כשבוע, והן הופכות לצהבהבות ושטוחות ומתייבשות כשלושה ימים לאחר הופעתן.
הגלדים שנוצרים בעקבות השלפוחיות עלולים להותיר צלקות קלות. בדרך כלל הגלדת הפריחה והשלפוחיות אורכת שבועיים עד ארבעה שבועות.
מתי לפנות לרופא?
לעיתים הסימפטומים של שלבקת חוגרת אינם קשים. עם זאת, יש לפנות בהקדם לרופא המשפחה כאשר חושדים שהסימפטומים הם של שלבקת חוגרת. טיפול מוקדם במחלה עשוי להפחית את חומרת הסימפטומים ואת הסיכון להתפתחות סיבוכים.
נשים הרות או אנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת חייבים לפנות לרופא כאשר הם חושדים בהתפתחות סימפטומים של שלבקת חוגרת.
כמו כן יש לפנות לטיפול רפואי באופן מיידי אם חווים אחד מהסימפטומים הבאים:
- בלבול.
- אבדן זיכרון.
- כאב ראש עז.
- סימפטומים שפוגעים באזור העיניים.
- חום גבוה מעל 38 מעלות.
שלבקת חוגרת עינית
שלבקת חוגרת עינית (Ophthalmic shingles) פוגעת בחלק של העצב המשולש (העצב ששולט בתנועות ובתחושות בפנים).
הסימפטומים של שלבקת חוגרת עינית כוללים:
- פריחה במצח, באף ומסביב לעיניים.
- כאב ראש.
- דלקת בלחמית העין – דלקת (אדמומית ונפיחות) בעיניים שגורמת לדמע ולאודם בעין ויוצרת הפרשה דביקה על העפעפיים.
- דלקת הקרנית (החלק השקוף בקדמת העין).
- דלקת הקשתית (החלק הצבעוני של העין).
- איבוד יכולת התנועה בעין.
- עפעפיים שמוטות (ptosis).
גורמים
שלבקת חוגרת נגרמת עקב 'התעוררות' של נגיף וריצלה זוסטר, שגרם בעבר (במרבית המקרים בילדות) לאבעבועות רוח אצל אותו אדם, ולאחר ההחלמה נותר רדום במערכת העצבים.
לא ידוע במדויק מדוע נגיף ההרפס זוסטר 'מתעורר לחיים', אך יתכן שהדבר קשור לירידה ביעילות של המערכת החיסונית. ירידה זו יכולה לנבוע ממגוון גורמים, לרבות:
- הזדקנות. יעילותה של המערכת חיסונית פוחתת עם הגיל. השכיחות של שלבקת חוגרת גבוהה בקרב אנשים בני 80 ומעלה.
- דחק גופני ורגשי. חומרים המשתחררים בגוף במצבי דחק ומתח עלולים להפריע לפעילותה התקינה של המערכת החיסונית.
- זיהום ב-HIV ואיידס. הסיכון של אנשים שנדבקו ב-HIV ללקות גם בשלבקת חוגרת גבוה פי 25 בהשוואה לכלל האוכלוסייה.
- השתלת מוח עצם. מועמדים להשתלת מוח עצם עוברים טיפול שמחליש את המערכת החיסונית, כדי שהגוף לא יפתח תגובה נגד מוח העצם המושתל.
- השתלת איברים. אנשים שעוברים השתלה נוטלים תרופות שמדכאות את המערכת החיסונית, כדי שהגוף לא יפתח תגובה נגד האיבר המושתל. לאחר ההשתלה, 25%-45% מהמושתלים עלולים לפתח שלבקת חוגרת.
- טיפולים נגד סרטן. כמו כימותרפיה או טיפולים קרינתיים, שנעשו בחצי השנה האחרונה.
- נטילת תרופות מסוימות, במיוחד נגזרות של קורטיזון (הורמונים) או תרופות נוגדות שיגרון, שמשנות את התגובות של המערכת החיסונית.
הדבקה באבעבועות רוח
לא ניתן להידבק בשלבקת חוגרת ממישהו שחולה במחלה. יחד עם זאת יתכן שאדם שמעולם לא לקה באבעבועות רוח יידבק באבעבועות רוח ממישהו שלוקה בשלבקת חוגרת.
השלפוחיות שמתפתחות בעור כתוצאה משלבקת חוגרת מכילות חלקיקי נגיפים, כך שמגע ישיר עם השלפוחיות עלול להוביל להפצת הנגיף. אנשים שמעולם לא לקו באבעבועות רוח עלולים להידבק במחלה בעקבות מגע ישיר עם:
- נוזלים משלפוחיות של מישהו שלוקה בשלבקת חוגרת.
- חפצים שעלולים להכיל את הנוזלים הנגועים, כמו מצעי מיטה או מגבות.
הדבקה בשלבקת חוגרת עלולה להתרחש כל עוד השלפוחיות לא הגלידו. בדרך כלל, הפצעים מגלידים חמישה עד שבעה ימים לאחר הופעת השלפוחיות. רק לאחר שהשלפוחיות מתייבשות ומתכסות בגלדים החולה חדל להיות מדבק.
מניעת הפצת הנגיף
כדי למנוע הדבקה של אנשים שעדיין לא חלו באבעבועות רוח, חולי שלבקת חוגרת שפיתחו פריחה בעור צריכים להימנע ממספר פעולות:
- שיתוף מגבות או מטליות רחצה.
- שחייה.
- פעילות ספורטיבית שכרוכה במגע עם אנשים אחרים.
אנשים שלוקים בשלבקת חוגרת צריכים להימנע מחשיפה לקבוצות האוכלוסייה הבאות:
- נשים הרות שלא חלו בעבר באבעבועות רוח, כי הן עלולות להידבק במחלה (אבעבועות רוח עלולה לגרום לנזק לעובר).
- אנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת, לרבות אלו שעוברים טיפולים נגד סרטן או נשאים של HIV.
- תינוקות בני פחות מחודש ימים. הדברים אינם תקפים כאשר מדובר בתינוק של אם הלוקה בשלבקת חוגרת, כי במקרה זה לתינוק יש נוגדנים שמגינים עליו מפני הנגיף.
אבחון
למרות שעל פי רוב הסימפטומים קלים, מומלץ לפנות לרופא בהקדם בכול מקרה של חשד לשלבקת חוגרת. אבחון וטיפול מוקדם במחלה עשוי להפחית את חומרת הסימפטומים ואת הסיכון לסיבוכים.
הרופא יכול לאבחן שלבקת חוגרת על סמך הסימפטומים והמראה של הפריחה. בדרך כלל לא יהיה צורך בבדיקות. אחד הסימפטומים המסייעים להגיע לאבחנה נכונה הוא מיקום הפריחה והכאב, לרבות הגבול המאוד ברור בין האזור הכואב ובין האזורים הסמוכים לו. רופא מיומן ידע לאבחן שלבקת חוגרת על פי אופי הכאב ומיקומו שתואם מסלול עצבי מוגדר.
הפנייה למומחה
נדיר שבמקרה של שלבקת חוגרת יהיה צורך בהפניית המטופל לרופא מומחה, למעט במקרים של שלבקת חוגרת עינית. כאשר הרופא סבור שקיים סיכון גבוה לסיבוכים, הוא עשוי להפנות את המטופל לרופא מומחה.
מצבים בהם הרופא עשוי להפנות את המטופל לרופא מומחה כוללים:
- הכאב או הפריחה אינם מגיבים לתרופות.
- הפגיעה בעצבים שהותקפו על ידי הנגיף פוגעת ביכולת התנועה או בשליטה בפעילות המעיים או בשלפוחית השתן.
- הופיעו סימני סיבוכים של שלבקת חוגרת.
- ילדים הסובלים מפריחה מפושטת (שמכסה את רוב העור) או אם הם מרגישים רע במיוחד.
- במקרה של מערכת חיסונית מוחלשת, יהיה צורך בהפניית המטופל למומחה שינטר את המחלה שהביאה לירידה בהגנה הטבעית של הגוף, כדי להפחית את הסיכון לסיבוכים.
בהתאם לנסיבות, תיתכן הפנייה למומחים בתחומים הבאים:
- רופא עיניים - אם שלבקת חוגרת פוגעת בעיניים.
- רופא ילדים - במקרה של מחלה אצל תינוק או ילד.
- רופא מומחה בהתאם למחלת רקע שעלולה להיות אצל המטופל. לדוגמה, מומחה בתחום מחלות זיהומיות אם המטופל הוא נשא איידס.
שלבקת חוגרת עינית
כאשר הרופא חושד שמטופל לוקה בשלבקת חוגרת עינית (ophthalmic shingles) הוא יפנה אותו לרופא עיניים. הסימנים לפגיעת הזיהום בעיניים עלולים לכלול:
- בעיות ראייה.
- אדמומית בלתי מוסברת של העיניים.
חשוב מאד לפנות לרופא עיניים, כי היעדר טיפול בבעיות עיניים שנגרמות על ידי שלבקת חוגרת עלול להוביל לאובדן חלקי של הראיה.
טיפול
לשלבקת חוגרת אין ריפוי אך קיימים טיפולים שביכולתם להקל על הסימפטומים.
למרות שעל פי רוב הסימפטומים קלים, מומלץ לפנות לרופא בהקדם בכול מקרה של חשד לשלבקת חוגרת. טיפול מוקדם במחלה עשוי להפחית את חומרת הסימפטומים ואת הסיכון לסיבוכים.
טיפול בפריחה
- יש לשמור על אזור הפריחה נקי ויבש ככל האפשר כדי להפחית את הסיכון לזיהום הפריחה על ידי חיידקים.
- מומלץ ללבוש בגדים רפויים, כדי להרגיש יותר בנוח.
- יש להימנע משימוש במשחות או פלסטרים המכילים אנטיביוטיקה כי זה עלול לעכב את תהליך הריפוי.
- אם יש צורך לכסות את השלפוחיות, למשל על מנת למנוע הדבקה של אנשים אחרים, יש להשתמש בתחבושות ללא דבק.
ניתן להשתמש בתרחיץ קלמין (Calamine lotion), שיש לו השפעה מרגיעה על העור, כדי להקל על הגרד. גם תרופות נוגדות היסטמין (המשמשות לטיפול באלרגיה) עשויות למנוע גרד בלילה. בכול מקרה יש להיוועץ ברוקח ולקרוא את הוראות השימוש המתפרסמות על גבי האריזה לפני השימוש.
תרופות מפחיתות כאב
הרופא עשוי לרשום תרופות מפחיתות כאב לטיפול בכאב החריף או לטיפול בנויראלגיה פוסט-הרפטית - כאבים עצביים שיכוים להיגרם כסיבוך של שלבקת חוגרת.
הטיפולים יכולים לכלול נוגדי כאב מהסוגים האלה:
- פאראצטמול.
- תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAIDs).
- תרופות ממשפחת האופייטים.
- נוגדי דיכאון.
- נוגדי פרכוסים.
פאראצטמול
נוגד הכאב הנפוץ ביותר הוא פאראצטמול (שמות מסחריים: אקמול®, דקסמול®) וניתן לרכוש אותו ללא מרשם רופא. יש לעיין בהוראות השימוש כדי לוודא שהתרופה והמינון שלה מתאימים למטופל.
תרופות נוגדות דלקת לא-סטרואידליות
תרופות נוגדות דלקת לא-סטרואידליות (Non-steroidal anti-inflammatory drugs NSAIDs) המשמשות להקלת כאב, כמו איבופרופן (שמות מסחריים: נורופן®, אדוויל®, אדקס®, איבופן®), ניתנות לרכישה ללא מרשם רופא.
הן אינן מתאימות למטופלים עם בעיות בריאותיות כגון:
- כיב קיבה (פצע פתוח ברירית שמצפה את פנים הקיבה) או בעיות בכליות, בהווה או בעבר.
- בעיות כבד.
- אסתמה.
התרופות אינן מתאימות לנשים הרות או מניקות. כדאי להיוועץ ברוקח אם לא בטוחים שהתרופות אכן מתאימות.
תרופות ממשפחת האופייאטים
להפחתת כאב חמור עשוי הרופא לרשום תרופה כמו קודאין (שמות מסחריים: קודיקל®, רקוד®). אמנם קודאין היא אחת התרופות החלשות במשפחת האופייאטים, אך היא בהחלט נוגד כאב חזק. לפעמים תינתן תרופה שהיא שילוב עם פאראצטמול (קוד-אקמול®, קודאברול®).
נוגדי דיכאון
במקרים של כאב חמור הנובע משלבקת חוגרת, הרופא עשוי לרשום תרופה נוגדת דיכאון.
אף שתרופות אלו משמשות לטיפול בדיכאון, הן מסייעות גם להפחתת כאב שנגרם על ידי המחלה, במיוחד במקרים בהם הכאב חזק או מתמשך. לרוב התרופות ניטלות בלילה לפני השינה.
נוגדי דיכאון הניתנים להקלת כאב של שלבקת חוגרת שייכים לקבוצת נוגדי דיכאון טריציקליים (Tricyclic antidepressants), שהנפוצים ביניהם כוללים:
- אמיטריפטילין (שמות מסחריים: אלטרול®, אלטרולט®).
- אימיפרמין (שמות מסחריים: טופרניל®, פרימוניל®).
- נורטריפטילין (שם מסחרי: נורטילין®).
תופעות הלוואי של נוגדי דיכאון טריציקליים עלולות לכלול:
- עצירות.
- קשיים במתן שתן.
- טשטוש ראייה.
- יובש בפה.
- עלייה במשקל.
- ישנוניות.
בדרך כלל, אנשים הסובלים מכאב כתוצאה משלבקת חוגרת, מטופלים בעזרת מינון נמוך של נוגדי דיכאון טריציקליים, בהשוואה למינון שניתן לטיפול בדיכאון. יש לקחת בחשבון שהשפעת התרופות אינה מיידית, אולם כאשר לא מושגת הטבה ייתכן שהרופא יעלה את המינון ההתחלתי שרשם, עד לרמה שתפחית את הכאב.
תרופות נוגדות פרכוסים
בעיקרון תרופות נוגדות הפרכוסים מיועדות לטיפול בהתקפי פרכוסים הנגרמים על ידי אפילפסיה (מחלת הנפילה). מסתבר שנוגדי פרכוסים מסייעים גם להקלת כאב עצבי דוגמת זה של שלבקת חוגרת, משום שהם מייצבים פעילות חשמלית של העצבים במוח.
התרופה הנפוצה ביותר להקלה על כאב הנובע משלבקת חוגרת היא גאבאפנטין (שמות מסחריים: גאבאפנטין טבע®, נאורונטין®). תופעות הלוואי של גאבאפנטין עלולות לכלול:
- כאב ראש.
- סחרחורת.
- שלשול (יציאות נוזליות או מימיות).
- יובש בפה.
- נפיחות בקרסוליים.
יש לקחת בחשבון שהשפעת התרופות אינה מיידית, אולם כאשר לא מושגת הטבה ייתכן שהרופא יעלה את המינון ההתחלתי שרשם, עד לרמה שתפחית את הכאב.
תרופות נוגדות נגיפים (אנטי ויראליות)
חלק מהחולים בשלבקת חוגרת יקבלו גם תרופות נוגדות נגיפים (antiviral medicines), בנוסף לתרופות להקלת הכאב. אמנם תרופות נוגדות נגיפים אינן מסוגלות להרוג את הנגיפים, אך הן יכולות להפסיק את התרבותם.
תרופות אלה עשויות:
- להפחית את חומרת הסימפטומים של שלבקת חוגרת, במיוחד אם מתחילים ליטול אותן בשלבים המוקדמים של המחלה.
- לקצר את משך הסימפטומים של שלבקת חוגרת.
- למנוע התפתחות הסיבוכים של שלבקת חוגרת, לרבות נויראלגיה פוסט הרפטית, אם כי ההוכחות לכך אינן חד-משמעיות.
תרופות נוגדות נגיפים יעילות ביותר כשנוטלים אותן בתוך 72 שעות (3 ימים) מרגע הופעת הפריחה. עם זאת, אין מניעה להתחיל טיפול גם שבוע לאחר שפרצה הפריחה, ובמיוחד כאשר החולה נמצא בסיכון למחלה חמורה או להתפתחות סיבוכים.
התרופות נוגדות הנגיפים השכיחות כוללות:
- אציקלוביר (שמות מסחריים: אציקלו-וי®, זובירקס®)
- ואלאציקלוביר (שמות מסחריים: ואלאציקלוביר-טבע®, ולטרקס®)
- פאמציקלוביר (שם מסחרי: פמביר®)
בדרך כלל יש ליטול את נוגדי הנגיפים במשך שבעה ימים.
באלו מקרים תירשמנה תרופות נוגדות נגיפים?
- חולי שלבקת חוגרת בני 50 ומעלה.
- כשהסימפטומים של שלבקת חוגרת פוגעים בעיניים (שלבקת חוגרת עינית).
- כשמערכת חיסונית של החולה מוחלשת.
- כשהפריחה מתפתחת באזורים כמו הצוואר, הזרועות או הרגליים.
- כשיש כאב בינוני עד חמור.
- כשהפריחה בינונית עד חמורה.
הריון, נשים מתחת לגיל 50 ותרופות נוגדות נגיפים
הסיכון של נשים מתחת לגיל 50 ובפרט בגיל הפריון לפתח סיבוכים עקב שלבקת חוגרת נמוכים. לפיכך יתכן שבמקרה זה לא יהיה צורך בנטילת תרופות נוגדות נגיפים. במקרה של התפתחות שלבקת חוגרת אצל אישה בהריון, ישקול הרופא את היתרונות הגלומים בנטילת נוגדי נגיפים לעומת הסיכונים האפשריים. יש לזכור שהמחלה אינה מזיקה לעובר.
ילדים ותרופות נוגדות נגיפים
אצל ילדים שאינם לוקים בבעיות בריאותיות אחרות, הטיפול בעזרת תרופות נוגדות נגיפים לא יביא תועלת משמעותית ולכן הרופאים אינם מרבים לרשום אותן לילדים. לרוב, ילדים חווים רק סימפטומים קלים של שלבקת חוגרת ויש להם סיכון נמוך לפתח סיבוכים עקב המחלה.
מתי ניתן לשוב לעבודה או לבית הספר?
ילדים ומבוגרים שלוקים בשלבקת חוגרת צריכים להישאר בבית רק במקרים הבאים:
- כאשר הפריחה או השלפוחיות מפרישות נוזלים ולא ניתן לכסות אותן.
- אם מרגישים לא טוב.
במקרה שהפריחה הופיעה רק על הגוף עצמו (חזה, בטן או גב) וניתן לכסות אותה, הסיכון להדביק אנשים אחרים קטן מאד.
ניתן לשוב לעבודה או ללימודים ברגע שמרגישים טוב והשלפוחיות התייבשו, או שניתן לכסות אותן.
סיבוכים
מספר סיבוכים עלולים להתפתח כתוצאה משלבקת חוגרת. הסיכון לסיבוכים עולה אצל אנשים שהמערכת החיסונית שלהם מוחלשת או אצל קשישים.
הסיבוכים האפשריים כוללים:
- זיהום חיידקי של הפריחה, שהופכת לאדומה ורגישה למגע. יתכן שבמקרה כזה יהיה צורך בטיפול אנטיביוטי (תרופות שנועדו לחסל חיידקים).
- הופעת כתמים לבנים (איבוד הגוון של העור) באזור הפריחה.
- התפתחות צלקות (נדיר למדי).
- דלקת המוח. זו עלולה להתפתח במקרים נדירים בלבד. הסימפטומים כוללים חום גבוה ובלבול.
- דלקת רוחבית של חוט השדרה (transverse myelitis). מדובר במצב נדיר מאד. המחלה עלולה לגרום לכאב בצוואר ובגב.
סיבוכים של שלבקת חוגרת עינית
שלבקת חוגרת עינית פוגעת בחלק מהעצב המשולש, ששולט בתחושות ובתנועות בפנים, ועלולה לגרום לסיבוכים בעיניים, כולל:
- כיבים והצטלקות בלתי הפיכה של הקרנית (החלק החיצוני השקוף של העין).
- דלקת הענבית (uveitis) - נפיחות ואדמומית בחלקים מסוימים בפנים העין, כמו הקשתית (החלק הצבעוני של העין) וטבעת השרירים שמאחוריה.
היעדר טיפול בשלבקת חוגרת עינית עלול לגרום לאובדן הראייה.
תסמונת רמזיי-הנט
תסמונת רמזיי-הנט (Ramsay Hunt syndrome) היא סיבוך שעלול להתפתח כאשר שלבקת חוגרת פוגעת בעצבים מסוימים בראש. המומחים מעריכים שהתסמונת פוגעת מדי שנה בכ-5 מתוך 100,000 חולים בשלבקת חוגרת בעולם המערבי.
תסמונת רמזיי-הנט עלולה לגרום:
- כאב אוזניים.
- איבוד שמיעה.
- סחרחורת.
- ורטיגו (תחושה שכל הסביבה נעה או מסתובבת).
- טנטון (שמיעת רעש שמקורו בתוך הגוף ולא מחוצה לו, באוזן אחת, בשתי האוזניים או בתוך הראש).
- פריחה מסביב לאוזן.
- איבוד חוש הטעם.
- שיתוק שרירים בפנים, הידוע כ"שיתוק על שם בל".
בדרך כלל הטיפול בלוקים בתסמונת רמזיי-הנט נעשה בעזרת התרופות הבאות:
- תרופות נוגדות נגיפים.
- קורטיקו סטרואידים (נגזרות של קורטיזון)
ככל שהטיפול מתחיל מוקדם יותר, כך תוצאותיו טובות יותר. כשלושה רבעים מהחולים שמקבלים תרופות נוגדות נגיפים בתוך 72 שעות (שלושה ימים) מתחילת הופעת הסימפטומים מחלימים לחלוטין מהתסמונת. אם תחילת הטיפול מתעכבת, רק כמחצית מהחולים שמקבלים טיפול יחלימו לחלוטין.
הסיכון ללקות בשיתוק בלתי הפיך של שרירי הפנים עולה במקרים הבאים:
- כשהפנים היו משותקות לחלוטין לפני תחילת הטיפול.
- כשהחולה מעל גיל 50.
אחד מתוך 20 אנשים שלקו בתסמונת רמזיי-הנט עלולים לחוות מידה מסוימת של איבוד שמיעה.
נויראלגיה פוסט הרפטית
נויראלגיה פוסט הרפטית (post-herpetic neuralgia) היא שם למצב רפואי של כאבים עצביים הנובעים מסיבוך של שלבקת חוגרת. זהו הסיבוך הנפוץ ביותר של המחלה ועל פי הערכות שונות, 1-2 מתוך 10 חולי שלבקת חוגרת יפתחו אותו.
שכיחות הכאב העצבי שמופיע בעקבות שלבקת חוגרת עולה עם הגיל, כך ששליש מחולים בני 80 ומעלה יסבלו מהבעיה.
הגורם לכאב בנויראלגיה פוסט הרפטית הוא נזק שנגרם לסיבי העצב על-ידי הזיהום הנגיפי אשר משבש את פעילותם התקינה. העצבים שנפגעו שולחים אותות כאב אל המוח ואלו מניבים כאב שורף ופועם באזור המעוצבב על-ידי העצבים הפגועים.
נויראלגיה פוסט הרפטית יכולה להיחלש ולהעלם לאחר זמן, אך במקרים מסוימים יימשכו הסימפטומים אף במשך שנים . טיפול תרופתי עשוי להקל על הכאב או להעלימו לחלוטין.
מחלת עצבים תנועתיים היקפיים
מדובר במחלה שגורמת נזק לעצבים ההיקפיים ששולטים בתנועות. מחלת עצבים תנועתיים היקפיים (Peripheral motor neuropathy) היא סיבוך שפוגע ב-1-2 מתוך 20 חולי שלבקת חוגרת, ונפוץ יותר בקרב קשישים.
במרבית המקרים פוגעת המחלה בגפה אחת, היינו זרוע או רגל, וגורמת לשיתוק באותה גפה. בדרך כלל ניתן להחלים לגמרי מהמחלה.
מניעה
חיסון למניעת שלבקת חוגרת
בארץ קיימים 2 סוגי חיסון המאושרים למניעת שלבקת חוגרת ולהפחתת הסיכון להתפתחות מחלה קשה ולסיבוכים של נויראלגיה פוסט-הרפטית (כאבים ממושכים ממקור עצבי).
החיסונים מיועדים למקרים האלה:
- חברים שנדבקו בעבר באבעבועות רוח
- חברים שחוסנו נגד אבעבועות רוח
- חברים שלא חלו באבעבועות רוח
- חברים שחלו בעבר בשלבקת חוגרת - החיסון מקטין את הסיכוי להתפרצות נוספת של המחלה
אין צורך בבדיקת נוגדנים לפני קבלת חיסון.
החיסונים אינם מיועדים למניעה של זיהום ראשוני בנגיף אבעבועות רוח.
