הרפס סימפלקס (שלבקת) - מידע רפואי

הרפס (שלבקת) היא מחלת עור נפוצה, אשר נגרמת על-ידי נגיף ההרפס סימפלקס (HSV).

הנגיף יכול לגרום להופעת שלפוחיות ופצעים באזור הפה והאף (המכונים פצעי קור או פצעי חום) או על איברי המין והישבן. הסימפטומים של המחלה קלים בדרך כלל אם כי יכולים להיות מטרידים, כיוון שהפצעים עלולים לחזור פעמים רבות, להיות כואבים ולהפריע למראה החיצוני.

קיימים שני סוגים של הרפס סימפלקס:

• הרפס סימפלקס סוג 1 (HSV-1) - רוב מקרי ההרפס באזור הפה נגרמים על ידי נגיף ההרפס סימפלקס סוג 1.
• הרפס סימפלקס סוג 2 (HSV-2) - רוב מקרי ההרפס באיברי המין (הרפס גניטאלי) נגרמים על-ידי הרפס סימפלקס סוג 2. הדבקה בהרפס גניטאלי עלולה לגרום להופעת שלפוחיות על אברי המין או להיות נטולת סימפטומים.

משפחת נגיפי ההרפס כוללת חוץ מהרפס סימפלקס גם את נגיף האפשטיין-באר (EBV) אשר גורם למחלת הנשיקה ואת נגיף הווריצלה-זוסטר (VZV) שגורם לאבעבועות רוח ולשלבקת חוגרת.

כיצד נדבקים?

נגיף ההרפס מועבר במגע ישיר בין עור נגוע לעור של אדם בריא, באזור הפה או אברי המין. ברוב שטחי הגוף העור עבה דיו כדי למנוע את חדירת נגיף ההרפס, אולם באזור השפתיים ואיברי המין העור דק יותר, ולכן הנגיף עלול לחדור לגוף ביתר קלות דרך פגמים בעור באזורים אלו.

חדירת הנגיף מתאפשרת רק דרך פגם בעור, היינו פצע או שריטה, בעיקר באזור איבר המין (הפין והפות), פי הטבעת, צוואר הרחם והפה.

הידבקות בהרפס מסוג 1

ברוב המקרים ההדבקה בהרפס סימפלקס סוג 1 (הגורם לפצעי קור) מתרחשת בגיל הילדות, אגב מגע קרוב עם חברים או בני משפחה אשר נושאים את הנגיף. הנגיף יכול לעבור בנשיקה, דרך סכו"ם, נרגילה או שפתון משותפים.

הידבקות בהרפס מסוג 2

ההדבקה נעשית בדרך כלל אגב מגע מיני עם אדם הנושא את הנגיף. הנגיף קיים אצל 20% מהמבוגרים הפעילים מינית.

נגיף ההרפס סימפלקס מסוג 1 אשר גורם בדרך כלל להרפס באזור השפתיים עלול לגרום גם להרפס באברי המין, והרפס סוג 2 הגורם לרוב להופעת פצעים באברי המין עלול לגרום גם להרפס השפתיים, בשני המקרים בעקבות קיום מין אוראלי.

ככל הידוע לא ניתן להידבק בהרפס של אברי המין (הרפס גניטאלי, סוג 2) כתוצאה ממגע עם חפצים כמו מושב האסלה, נייר טואלט, אמבטיות או מגבת. זאת מאחר שנגיף ההרפס רגיש מאד לתנאי הסביבה ואינו שורד מחוץ לגוף.

מה קורה לאחר שנגיף ההרפס חודר לגוף?

לאחר שהנגיף חודר לגוף ותופס בו אחיזה, הוא מתחיל להשתכפל. בתגובה מתגייסת מערכת החיסון לפעולה נגדו. כדי לחמוק ממערכת החיסון נסוג הנגיף ו"תופס מחסה" בשורשי העצבים הנקראים גנגליונים, שם הוא נשאר במצב רדום ולא-פעיל (לטנטי) לפרק זמן לא מוגדר.

למרבה הצער, מצבים שונים יכולים "להעיר" את הנגיף ואז הוא מתחיל לנוע לאורך העצב אל העור, מקום בו הוא גורם לסימפטומים האופייניים כמו פצעי קור. הנגיף יכול לחזור לפעילות גם בלי לגרום לסימפטומים.

הרפס סימפלקס סוג 1

זיהום בנגיף ההרפס סימפלקס סוג 1 גורם להופעת שלפוחיות קטנות שקופות ומלאות נוזל. השלפוחיות המכונות גם פצעי קור או פצעי חום מופיעות בדרך כלל באזור הפנים. לעיתים נדירות גורם נגיף ההרפס סוג 1 לפצעונים באיברי המין.

בהדבקה הראשונית בנגיף יופיעו פצעים רק אצל כ-10% מהחולים, כעבור 2-20 יום לאחר המגע עם האדם המדביק. יכולים להופיע מספר פצעים או פצע אחד. לפני הופעת הפצעון יופיעו סימנים מקדימים כמו גירוד, צריבה, או דגדוג בעור.

הפצעון יכול להתפוצץ כתוצאה ממכה או שריטה ולפלוט החוצה את הנוזל שבתוכו. לאחר שהפצע יגליד, יישאר עליו קרום שמתייבש ונופל. משך הזמן עד להחלמה הוא כ-10 ימים. בתום ההחלמה העור נותר בדרך כלל ללא צלקות.

גם לאחר שהפצע הראשוני מתרפא הנגיף נשאר בגוף. הוא חודר לתאי העצב ונותר שם במצב לא פעיל עד להערתו על ידי שורה של מצבים. כול "התעוררות" עלולה להביא להופעת שלפוחית באותו מקום או בסמוך לו.

הרפס סימפלקס סוג 2

זיהום ראשוני בנגיף ההרפס סימפלקס סוג 2 מתבטא בדרך כלל בהופעת שלפוחיות על פני איברי המין, הישבן או צוואר הרחם, 2-20 יום לאחר מגע עם אדם הנושא את הנגיף.

נגיף ההרפס סוג 2 יכול לגרום להופעת סימפטומים גם במקומות אחרים, אך בדרך כלל הוא תוקף מתחת למותניים.

התפרצות חוזרת של הנגיף יכולה לגרום לגירודים, פצעונים כואבים, חום, כאבי שרירים ותחושת צריבה בעת מתן שתן.

מה יכול לעורר את הנגיף?

התעוררות הנגיף, שעלולה להביא להתפרצות חוזרת של הסימפטומים, יכולה לנבוע משורה של מצבים. למשל:

• מחלה.
• חום גבוה.
• חשיפה לשמש.
• המחזור החודשי.
• פציעה.
• ניתוח.
• לחץ נפשי.

בשני הסוגים של הרפס סימפלקס, תכיפות ומיקום הפצעונים החוזרים יכולים להשתנות. הפצעים עלולים להתפזר במקומות שונים בגוף עקב מגע ידני עם אזור נגוע ומיד לאחר מכן מגע של אותה היד עם אזור לא נגוע אך רגיש.

עד כמה שכיחה מחלת ההרפס?

• בין 50%-80% מאוכלוסיית המבוגרים בעולם סובלים מפצעי קור באזור הפה כתוצאה מהרפס סימפלקס.
• עד גיל 50 כ-90% מהאוכלוסייה יחשפו לנגיף.
• כ-20% מהאוכלוסייה נדבקו בהרפס באברי המין אך מרביתם אינם מודעים לכך.

הסימפטומים שנובעים מהדבקה ראשונית בהרפס סימפלקס יכולים לכלול:

• כאב ונפיחות בחניכיים.
• כאב גרון ונפיחות בבלוטות שבצידי הגרון.
• הפרשת רוק מוגברת.
• חום.
• התייבשות.
• בחילה.
• כאב ראש.

הסימפטומים יכולים להמשך בין 7 ל-14 יום. יחלפו כשלושה שבועות עד שהפצעים שיופיעו יגלידו ויחלימו.

אצל ילדים מתחת לגיל 5 ההדבקה הראשונית מתבטאת בדרך כלל בסימפטומים של כאב ונפיחות בחניכיים. על פי רוב דלקת החניכיים לא תופיע בהתפרצויות הבאות של הנגיף.

אצל מבוגרים הדבקה ראשונית מתבטאת ברוב המקרים בסימפטומים של כאב גרון, שקדים נפוחים וחום. מאפיינים נוספים להדבקה ראשונית הם ריח פה לא טוב ופצעים כואבים מסביב לפה.

סימפטומים של התפרצויות חוזרות

מרגע שנדבקים בהרפס סימפלקס עלול הנגיף להתעורר ולגרום להתפרצות המחלה אגב הופעת פצעי קור. ההתפרצויות כוללות על פי רוב רק פצעי קור והן קצרות וקלות יותר מההתפרצות הראשונה שלאחר ההידבקות. לעיתים רחוקות תלווינה ההתפרצויות החוזרות בהתנפחות של הבלוטות בגרון.

להופעת פצעי הקור קודמת במקרים רבים תחושת דגדוג, גרוד או צריבה מסביב לפה. בהמשך מופיעות שלפוחיות קטנות מלאות בנוזל, למשל בקצה השפה התחתונה. הפצעים יופיעו בדרך כלל באותה נקודה והם יכולים לגדול ולהסב תחושת כאב. כ-48 שעות לאחר הופעתו מתבקע הפצע ומתייבש. מרבית הפצעים חולפים בתוך 7-10 ימים מרגע הופעתם ונדירים המקרים בהם תיוותר צלקת.

הדבקה בהרפס סימפלקס סוג 1

ברוב המקרים, מועבר הנגיף מסוג 1 בגיל הילדות, באמצעות נשיקת שפתיים לשפתיים, המתרחשת בין אדם נגוע אשר סובל מפצעי קור לאדם בריא. לעיתים נדירות יותר מתבצעת ההדבקה באמצעות מגע שפתיים עם משטח נגוע.

הדבקה בהרפס סימפלקס סוג 2

הדבקה בהרפס סימפלקס סוג 2 מתרחשת כאשר הנגיף חודר דרך פצע, או שפשוף קל בעור, במהלך קיום יחסי מין ואגינליים, אוראליים או אנאליים. הנגיף יכול לחדור לרקמות הפין, הנרתיק, דרכי השתן, צוואר הרחם או פי הטבעת.

הנגיף מסוג 2 יכול לתקוף גם את הלשון, העיניים, החניכיים, השפתיים, האצבעות וחלקים נוספים בגוף. הוא יכול לעבור במהלך מין אוראלי מאיברי המין לשפתיים ולהיפך.

עלולה להתרחש גם הדבקה עצמית מאזור גוף אחד למשנהו, באמצעות גירוד או מגע מקרי עם אזור נגוע, ומיד לאחר מכן מגע של אותה היד עם אזור לא נגוע אך רגיש (בייחוד בעיניים).

הנגיף יכול לשרוד מחוץ לגוף מספר שעות, אך ככל הידוע אין הדבקה כתוצאה ממגע עם אסלות, אמבטיה או חפצים שזוהמו בנגיף.

הגורמים להופעת הפצעונים ולשלפוחיות

ברגע שהנגיף חודר לגוף הוא מתחיל לתקוף תאים בריאים ולשכפל את עצמו. היבלות והשלפוחיות המופיעות (בשני סוגי הנגיף) הן תוצאה של תגובת מערכת החיסון נגד הנגיף.

גורמים להופעה חוזרת (התפרצות בעקבות התעוררות הנגיף)

הופעה חוזרת נוטה להיות קלה יותר מההופעה הראשונית. גורמים אפשריים להתפרצויות חוזרות יכולים להיות:

• מחלת חום.
• חשיפה מופרזת לשמש.
• לחץ נפשי.
• וסת.
• חבלה גופנית.
• ניתוח.

אם אתם חושדים שנדבקתם בהרפס גשו לרופא המשפחה. הרפס היא מחלה שיחסית קל לאבחן אותה וטיפול יעיל בשלב מוקדם שלה עשוי לחסוך כאב והדבקות נוספות.

כמה טיפים על ההתמודדות עם הרפס

• לזכור שאתם לא לבד - יש עוד מיליונים שיש להם את המחלה.
• לנסות להימנע ממצבי לחץ נפשי ולשמור על הבריאות באופן כללי.
• לא לגעת בשלפוחיות.
• להקפיד על רחיצת ידיים יסודית לאחר מגע עם השלפוחיות ולפני מגע עם אזור אחר בגוף.
• ליידע את בן הזוג ולהשתמש בקונדום.

במרבית המקרים דיי במראה האופייני של השלפוחיות והפצעים כדי לאבחן אותם כפצעי קור הנובעים מהרפס.

כל מי שסבל אי פעם מפצעי קור כתוצאה מהרפס סימפלקס יודע לזהות את המראה והתחושה של הפצעים המטרידים באזור השפתיים. השלפוחיות המופיעות בקצה השפתיים מלאות נוזל בצבע לבן שקוף. בתקופת ההחלמה מתבקעת השלפוחית ונוצר גלד על השפה.

בדיקות מעבדה

במקרים מסוימים יש צורך בבדיקות נוספות על מנת לאבחן את הפצעים. הרופא יכול לקחת דגימת דם או דגימה מהנוזל שבפצעים ולשלוח לבדיקת מעבדה.

בדרך כלל מתעורר צורך בבדיקה מעין זו רק אצל חולים הסובלים מפגיעה בתפקוד מערכת החיסון, כמו מטופלים בכימותרפיה או חולי איידס.

בדיקות המעבדה כוללות בדיקות מיקרוסקופיות ובדיקות דם אחרות לאיתור נוגדנים נגד הנגיף. אחדות מהבדיקות תקפות רק בשלבים הראשונים של המחלה.

כיום אין טיפול המרפא לחלוטין הרפס סימפלקס על ידי הכחדת הנגיף שפלש לגוף. כול הטיפולים, מקומיים או מערכתיים (סיסטמיים, כאלו הניטלים באמצעות בליעה), מטפלים בסימפטומים הקיימים או בהפחתת ההתפרצויות.

טיפול מקומי בעזרת קרמים אנטי-נגיפיים – הרפס מסוג 1

קרמים לטיפול בפצעי קור, המכילים חומר אנטי-נגיפי כמו אציקלוויר (השמות המסחריים: זובירקס או ציקלומד) יכולים להיות יעילים מאוד בהאצת קצב הריפוי. ניתן לרכוש את הקרמים הללו בבית מרקחת ללא צורך במרשם רופא.

יעילותם של הקרמים האנטי-נגיפיים עולה ככל שמשתמשים בהם בשלב מוקדם יותר של הופעת הפצע או הגרד. יש למרוח את הקרם ברגע שמופיעים הסימנים הראשונים להופעת פצעי הקור. בשלבים מאוחרים יותר יעילות התכשירים אינה גבוהה.

כדאי למרוח את הקרם ברגע שחשים את תחושת העקצוץ המקדימה את הופעת הפצעון. יש למרוח אותו עד חמש פעמים ביום, במשך ארבעה עד חמישה ימים. מריחת הקרם מטפלת רק בפצעי קור קיימים אך אינה מונעת הופעה של פצעי קור חדשים ואינה משמידה לחלוטין את הנגיף שגורם להם.

קרמים להקלה על יובש וכאב

ניתן להשתמש גם בקרמים שאינם מכילים חומרים אנטי נגיפיים, אלא מסייעים לטפל ביובש ובכאב המקומי. בעת מריחת הקרם יש להקפיד שלא לשפשף את המקום כדי לא להדביק את האזורים הסמוכים לפצע.

דוגמאות לקרמים להקלה על יובש: שפתונים של מורז או בליסטקס וקרמים להקלה על כאב כמו בונג'ילה.

דרך השימוש בקרמים

לפני ואחרי מריחת הקרם יש לרחוץ היטב את הידיים במים ובסבון וכן יש להימנע ממגע ידיים ישיר עם הפצע. למרבית התכשירים אמצעי מריחה המאפשר מריחה ללא מגע יד. אין לחלוק עם אחרים קרמים מחשש להדבקה נוספת.

משככי כאבים

ניתן לטפל בכאב הנגרם כתוצאה מפצעי הקור באמצעות משככי כאבים כגון איבופרופן (אדוויל, נורופן) או פאראצטמול (אקמול, דקסמול).

אזהרות

• לא מומלץ להשתמש באיבופרופן לסובלים מאסטמה או לסובלים מכיב קיבה.
• לא מומלץ להשתמש באספירין לילדים מתחת לגיל 16.
• נשים בהריון צריכות להתייעץ עם רופא לגבי הטיפול האפשרי בהרפס סימפלקס.

טיפול מקומי – הרפס מסוג 2

המשחות והקרמים הנמכרים ללא מרשם רופא אינם מומלצים לטיפול בהרפס של איברי המין, מאחר שהם עלולים לעכב את תהליך הריפוי. בהרפס של אברי המין יש צורך לשמור על האזור נקי, יבש ומאוורר ככל האפשר. רצוי לאפשר חשיפה של האזור לאוויר, דבר שעשוי לסייע לתהליך הריפוי של הפצעים.

קיימות מספר תרופות אנטי נגיפיות הניטלות בבליעה, אשר מסוגלות לטפל באופן יעיל בזיהומים שמקורם בנגיף ההרפס סימפלקס. מדובר בתרופות החייבות מרשם רופא. משתמשים בתרופות אלה לטיפול בהתפרצות נגיפית, או על ידי נטילה קבועה שלהן כאמצעי מניעה וצמצום של התפרצויות חוזרות.

התרופות האנטי - נגיפיות המשמשות לטיפול בהרפס הן:

• אציקלוויר (acyclovir) - שם מסחרי זובירקס Zovirax®
• פאמציקלוויר (famciclovir) - שם מסחרי פאמוויר Famvir®
• וואלצילוויר (valacyclovir) - שם מסחרי ולטרקס Valtrex®.

שלוש התרופות פועלות באמצעות שיבוש היכולת של הנגיף לשכפל את עצמו.

כל אחת מהן ניתנת לשימוש במהלך התפרצות של הסימפטומים, במטרה להאיץ את תהליך הריפוי. התרופות מאושרות גם לשימוש מתמשך כטיפול מונע, לשם הפחתת ההישנות של הסימפטומים.

התרופה Zovirax קיימת הן כטבלייה לבליעה אשר חייבת מרשם רופא, והן כקרם ללא מרשם, לשימוש חיצוני. בטיפול בהרפס גניטאלי יעילה רק התרופה הנלקחת באמצעות הפה.

מניעת הדבקה של בני הזוג

כאשר התרופה Valtrex ניטלת כאמצעי מניעה (של התפרצויות) על בסיס יומי, היא מסייעת להפחית את הסיכון של הדבקת בן הזוג בהרפס גניטאלי.

תופעות הלוואי השכיחות כתוצאה משימוש בתרופות אלה הן בחילה וכאב ראש. מעבר לכך התרופות נחשבות בטוחות לשימוש לטווח הארוך, ללא תופעות לוואי משמעותיות.

לרוב אין צורך בטיפול תרופתי בהרפס גניטאלי ותמיד מומלץ להתייעץ עם הרופא לגבי הטיפול הנדרש.

לא קיים חיסון המונע הידבקות במחלה זו, אך קיימים מספר צעדים בהם יכול הנגוע לנקוט כדי למנוע הפצה או התפרצויות חוזרות של הנגיף.

ברגע שמופיעה תחושת הגרד, הצריבה או הדגדוג, באזור בו נוטים הפצעים להופיע, יש להימנע ממגע של אותו אזור עם עור של אנשים אחרים.

הרפס באזור הפה

במקרה של הרפס בפה יש להימנע מנשיקות, ואין לחלוק כוסות או שפתונים.

הרפס באברי המין

בתקופת הופעת הסימפטומים של הרפס באברי המין יש להתנזר מיחסי מין, לרבות מין אוראלי או אחר. קונדומים עשויים למנוע העברה של הרפס גניטאלי, אולם יש לזכור כי שימוש בקונדום לא ימנע הדבקה בנגיף אם הוא שוכן באזורים הנמצאים בסמיכות לאברי המין אשר אינם מכוסים בקונדום.

מניעת הדבקה של בני הזוג

כאשר התרופה Valtrex ניטלת כאמצעי מניעה על בסיס יומי, היא מסייעת להפחית את הסיכון של הדבקת בן הזוג בהרפס גניטאלי.

הרפס סימפלקס והריון

נשים בהריון צריכות להימנע מקיום יחסי מין עם בני זוג הסובלים מהרפס גניטאלי פעיל, בייחוד בשלבים המתקדמים של ההיריון, או להשתמש בקונדום בכל קיום של יחסי מין.

נשים הרות היודעות שיש להן הרפס גניטאלי, או שחוששות שנדבקו במהלך ההיריון, צריכות לשתף את הרופא המטפל בעובדה זו, כדי שהתינוק יטופל בהתאם.

טיפים המסייעים למניעת התפרצויות חוזרות או הרחבת הפגיעה

• להימנע ככול האפשר ממצבי לחץ נפשי ומחשיפה ארוכה לשמש.
• לא לגעת בשלפוחיות.
• להקפיד על רחיצת ידיים יסודית מייד לאחר כול מגע עם השלפוחיות
• אין לגעת באזור גוף כלשהו לאחר מגע עם השלפוחיות ובטרם רחצתם ידיים ביסודיות.

הזיהומים הנגרמים על ידי נגיף ההרפס הם על פי רוב קלים, וחולפים מעצמם ללא כל טיפול. במקרים נדירים עלולים להתרחש סיבוכים, בעיקר אצל אנשים בעלי ליקויים במערכת החיסון, כמו מטופלים בכימותרפיה וחולי איידס.

חלק מהסיבוכים האפשריים של הרפס סימפלקס:

התייבשות

הכאב המוסב מהפצעים שבאזור הפה עלול לגרום (במיוחד לילדים קטנים) להימנעות משתייה שתביא לערעור מאזן הנוזלים בגוף.

שלפוחיות על האצבעות

נגיף ההרפס יכול להתפזר לחלקים שונים בעור הגוף אשר באו במגע עם הפצעים. זיהום מסוג זה עלול לגרום למשל להופעת שלפוחיות כואבות על האצבעות. ניתן לטפל בו בקלות יחסית בעזרת תרופות אנטי-נגיפיות.

דלקת עיניים

חדירה של נגיף ההרפס לעין כתוצאה ממגע יד שנגעה קודם לכן בפצעון, יכולה לגרום לדלקת עיניים המתבטאת בהתנפחות, בגירוי של העיניים והופעת שלפוחיות על העפעפיים. טיפול אנטי נגיפי הניתן על ידי רופא עיניים עשוי לסייע להתגבר על הבעיה.

חשוב מאוד לא לגעת בעיניים כאשר סובלים מפצעי קור. במידה שחייבים לגעת בעין, למשל לצורך הסרת עדשות מגע, יש להקפיד על רחיצת הידיים בצורה יסודית לפני כן. מומלץ להימנע משימוש בעדשות מגע בעת התפרצות ובכך למנוע אפשרות לסיבוך.

דלקת קרום המוח

חדירת נגיף ההרפס סימפלקס למוח גורמת לדלקת בקרום המוח. זו עלולה לגרום לפגיעה מוחית קשה ולמוות. מקרים אלה נדירים. הטיפול ניתן באמצעות הזרקה של תרופה אנטי נגיפית לווריד.

הרפס סימפלקס והריון

אישה הרה הסובלת מהתפרצות של הרפס גניטאלי בעת הלידה, עלולה להעביר את הנגיף לתינוק. אם הלידה מתרחשת במהלך ההתפרצות הראשונה של הנגיף עלול התינוק לסבול מנזק חמור, כיוון שבהתפרצות הראשונה עדיין אין לאם נוגדנים נגד הנגיף להעביר לו.

במידה שהוולד נדבק בהרפס במהלך הלידה, הסימפטומים יופיעו אצלו במהלך 2-3 השבועות שלאחריה. הרפס עלול להוות מחלה מסכנת חיים עבור תינוק בשבועות הראשונים לחייו. טיפול תרופתי עשוי לצמצם או למנוע נזק משמעותי לתינוק.

תינוקות

תינוקות עלולים להידבק בנגיף ההרפס מסוג 1 במקרה שהאם או אחד מהמטפלים בבית החולים סובל משלפוחיות הרפס בידיים או על השפתיים.

בחלק מהמקרים עלול נגיף ההרפס להוות בעיה במהלך ההריון ואף עלול לעבור לתינוק סביב מועד הלידה.