טרשת עורקים - מידע רפואי

טרשת עורקים היא מחלה של העורקים, שהם כלי הדם המספקים דם נושא חמצן לרקמות הגוף. מדובר בתהליך שבמהלכו מצטברים חומרים שומניים, המכונים רבדים טרשתיים, על הדפנות הפנימיות של העורקים. הרבדים הטרשתיים מכילים כולסטרול, מרכיבים שומניים אחרים וכדוריות דם לבנות. התוצאה היא הקשחה של דפנות העורקים והיצרות הקוטר הפנימי של העורק.

למרבה הצער אין המחלה גורמת במרבית שלביה לסימפטומים שיביאו את המטופל לרופא ולשינויים נדרשים באורח חייו. כאשר יש סימפטומים, אלו בדרך כלל מעידים כבר על בעיה בריאותית מהותית כמו מחלת לב או מחלת עורקים היקפית.

הסכנות הנובעות מטרשת עורקים

הגבלה של זרימת הדם לאיבר כלשהו בגוף עלולה לפגוע בו ולגרום להפסקת פעילותו התקינה.

ככל שהרובד הטרשתי מתעבה, כך עולה הסיכון שהוא ייסדק ויתבקע בנקודה זו או אחרת. כאשר אזור של רובד טרשתי מתבקע, נוצר סביבו קריש דם, דבר שעלול לגרום לחסימה מוחלטת של העורק ולהביא בכך לאי אספקת דם נושא חמצן לרקמות הניזונות מאותו עורק.

שעה שהאזור הניזון הוא שריר הלב יתרחש התקף-לב וכאשר האזור הוא המוח יתרחש שבץ מוחי. קריש הדם אף עלול להתנתק ממקום הווצרו ולחסום כלי דם אחרים במורד הזרם, בתהליך המכונה תסחיף.

טרשת עורקים מהווה גורם סיכון מהותי למחלות לב וכלי דם (מחלות קרדיו-וסקולריות) שביניהן מחלת עורקים היקפית, בה נחסמת זרימת הדם לרגליים, דבר המסב לחולה כאב והגבלת תנועה.

גורמי סיכון

• גיל. עם עליית הגיל מתקשחים באופן טבעי דפנות העורקים וכאשר קיימים גורמים נוספים התורמים להיצרותם וקשיחותם, מעלה הדבר את מידת הסיכון. שכיחותה של טרשת עורקים עולה לאחר גיל 40.
• הסברה המקובלת היא שכמעט כול מבוגר סובל ממידה זו או אחרת של טרשת עורקים.
• מין. טרשת עורקים נפוצה יותר בקרב גברים. סבורים שלהורמוני המין הנשיים דוגמת אסטרוגן תפקיד במניעת התפתחות טרשת עורקים.
• עישון.
• תזונה עתירת שומנים.
• היעדר פעילות גופנית מספקת.
• עודף משקל.
• סוכרת מסוג 1 או סוג 2.
• יתר לחץ דם.

ללא טיפול (לרבות תרופתי כאשר נדרש) ונקיטת שינויי תזונה ופעילות גופנית, טרשת עורקים היא מחלה קטלנית, או כזו המסבה בשלביה המתקדמים סבל רב.

בישראל סובלים אלפי אנשים ממגבלת תנועה או הופכים לקטועי גפיים בשל הפגיעה בכלי הדם בגפיים. אלפים מתים מידי שנה כתוצאה ממחלות הנובעות מטרשת עורקים. מדובר על התקפי לב ואירועים מוחיים.

לרוב אין לטרשת עורקים סימפטומים כלשהם עד אשר ההיצרות המתרחשת בעורק מסוים גורמת לירידה מהותית, או לחסימה של זרימת דם נושא חמצן לרקמות אותן הוא מזין. הסימפטומים המופיעים בשלב זה תלויים במיקום ההיצרות.

מצבים הנגרמים על ידי טרשת עורקים כוללים מחלת עורקים היקפית, אנגינה (מחלת לב), מפרצת עורקים, התקף לב, שבץ, פגיעה בכליות ויתר לחץ דם.

מחלת עורקים היקפית

העורקים הנמצאים מחוץ ללב או למוח מכונים עורקים היקפיים. לרוב טרשת בעורקים היקפיים מתרחשת בעורקי הגפיים, ובעיקר ברגליים.

הסימפטום העיקרי של מחלת עורקים היקפית הוא כאב בעת הליכה, עד כדי יצירת מגבלת תנועה. הכאב יכול להתרחש ברגל אחת או בשתיהן והוא יכול לשאת אופי הדומה להתכווצות שרירים, תחושת כבדות או אבדן תחושה. בדרך כלל הכאב בא וחולף ומחמיר בעת הפעלת שרירי הרגליים, אגב הליכה או טיפוס במדרגות.

סימפטומים נוספים כוללים:

• חוסר תחושה או קהות תחושתית ברגליים.
• הגלדה איטית של פצעים על הרגליים.
• הפחתה בכמות שיער הרגל.
• שינוי בגוון העור ברגליים.
• תחושת קור בכפות הרגליים.
• התעבות ציפורני הרגליים.
• בעיות זקפה (אצל גברים).

 
חולים הלוקים בטרשת בעורקים ההיקפיים הם בעלי סיכון גבוה לפתח טרשת גם בעורקים המובילים דם ללב ולמוח. לפיכך מחלת עורקים היקפית מהווה גורם סיכון להתפתחות התקפי לב או שבץ מוחי.

תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס)

אנגינה היא מחלה הדומה במהותה למחלת העורקים ההיקפיים במובן שהיא נגרמת על ידי אספקה מופחתת של דם לשריר הלב. הסימפטום הנפוץ ביותר של אנגינה הוא תחושת כאב או אי נוחות בחזה.

הכאב יכול להיות חד או עמום ויחלוף בתוך מספר דקות. כאב הנגרם בשל אנגינה יתפשט במקרים רבים מהחזה לכתף השמאלית, לצוואר, ללסתות ולגב. הוא מופיע בעקבות פעילות גופנית או לחץ נפשי. במקרים מסוימים הכאב יתפתח במהלך שהייה במזג אוויר קר או לאחר ארוחה.

אנשים הלוקים באנגינה עלולים לחוות גם את הסימפטומים הבאים:

• קוצר נשימה
• בחילות
• חולשה
• סחרחורות
• גיהוקים
• עצבנות וחוסר מנוחה.

מפרצת

כאשר טרשת עורקים מחלישה את דפנות העורקים עלול הדבר להוביל להתהוות מפרצת. מדובר בהתנפחות מקומית של העורק כלפי חוץ, כתוצאה מהלחץ שמפעיל זרם הדם על דפנות העורק. הסכנה הטמונה בהיווצרות מפרצת נובעת מאפשרות התרחשות קרע בעורק, שעלול לגרום לדימום פנימי הרה אסון.

לרוב מתפתחות המפרצות בעורקים שבבסיס המוח וכן באבי העורקים, הוא העורק הראשי הגדול ביותר בגוף שיוצא מהלב לאורך מורד הבטן, ומספק דם לכל אברי הגוף. מפרצות עלולות להיווצר גם ברגליים, במיוחד בעורקים העמוקים.

במקרה של קרע באבי העורקים ילווה הדבר כאב פתאומי חמור במרכז או בצד הבטן (באזור של הקיבה). אצל גברים הכאב יכול להקרין לשק האשכים.

קרע בעורקים שבבסיס המוח (תוך-גולגולתיים) מתבטא בכאב ראש פתאומי חזק ביותר, המתואר כקבלת מכה חזקה בראש.

כאשר עולה חשד לקרע של מפרצת יש להזעיק מיידית אמבולנס.

התקף לב

כאשר נסדק ומתבקע הרובד הטרשתי המעובה בעורקים הכליליים המזינים את שריר הלב עצמו, נוצר סביב אזור ההתבקעות קריש דם. הדבר עלול לגרום לחסימה של העורק ולהביא בכך לאי אספקת דם נושא חמצן לשריר הלב. מצב זה מכונה התקף לב.

סימפטומים של התקף לב כוללים:

• תחושה של כאב, לחץ, 'שריפה' או כובד במרכז החזה.
• כאב המוקרן במקרים רבים מהחזה לזרוע השמאלית. הכאב יכול להיות מוקרן גם לשתי הזרועות, לצוואר, ללסתות, לגב ולבטן (אזור הקיבה).
• תחושת חרדה.
• קושי בנשימה.
• בחילה.
• סחרחורת.
• זעה קרה.
• הקאות.
• עייפות רבה.
• שיעול.

כאשר עולה חשד להתקף לב יש להזעיק מיידית אמבולנס. בעת ההמתנה לאמבולנס, כאשר ידוע שאין לחווה התקף לב רגישות לאספירין, יש לתת לו ללעוס (לא לבלוע בבת אחת) טבלית אספירין. האספירין יסייע לדלל את הדם ולאפשר אספקת דם לשריר הלב.

שבץ מוחי או אירוע איסכמי חולף

טרשת בעורקי התרדמה, עלולה להביא לבעיות באספקת דם נושא חמצן לראש ולצוואר, ולהתרחשות אירוע איסכמי חולף (מיני-שבץ) או שבץ מוחי. ההבדל בין שני אירועים אלו הוא במשך הזמן של הסימפטומים. בעוד שבאירוע איסכמי חולף הסימפטומים נמשכים בדרך כלל בין 5 עד 15 דקות, במהלך שבץ מוחי הסימפטומים נמשכים מעל 24 שעות.

הסימפטומים העיקרים של שבץ מופיעים בפתאומיות וכוללים:

• שינויים בפנים. הפנים תהיינה נפולות בדרך כלל בצד אחד. הנפגע לא יהיה מסוגל לחייך, או שפיו או שעינו יהיו נפולים.
• זרועות. בעקבות חולשה או קהות חושים בזרועות, הנפגע לא יהיה מסוגל להרים את שתי זרועותיו ולהחזיקן מורמות.
• דיבור. הדיבור יהיה עילג.

הופעת כל אחד מהסימפטומים הללו דורשת הזעקה מיידית של אמבולנס.
 

סימפטומים נוספים עלולים לכלול:

• סחרחורת.
• קושי בדיבור או בהבנה.
• חוסר שיווי משקל או הפרעה בתיאום התנועות (קואורדינציה).
• קושי בבליעה
• כאב ראש חמור.
• חולשה עד כדי שיתוק בפלג גוף אחד.
• הפרעה בראיה בעין אחת או בשתיהן.
• אבדן הכרה.

 
הסימפטומים של אירוע איסכמי חולף דומים לאלו של שבץ, אולם הם ייעלמו בתוך מספר דקות עד שעות. לאנשים העוברים אירוע איסכמי חולף יש סיכון גבוה (פי 10) לעבור שבץ מוחי במיוחד בימים ובשבועות הסמוכים לאירוע. אין להתעלם מאירוע איסכמי חולף ויש לקבל בהקדם טיפול רפואי.

עורקי הכליות ויתר לחץ דם

סיבוך אפשרי נוסף של טרשת עורקים הוא - היצרות של עורקי הכליות העלולה להביא להתדרדרות של תפקוד הכליות ולגרום ליתר לחץ דם.

אין לנו שליטה על גורמים תורשתיים או על כך שככל שעולה הגיל כך עולה הסיכון הטבעי להקשחת דפנות העורקים ולהיצרות העורקים, אך יש לנו שליטה על מספר גורמים אשר קשורים לאורח חיינו שעלולים להאיץ את התהליך.

תזונה עתירת שומנים רוויים וכולסטרול

כולסטרול הוא חומר שומני המיוצר באופן טבעי בגוף, בעיקר בכבד, וכן מגיע ממזונות מן החי. מזונות אלו כוללים בשר כבש ובקר, ביצים, חמאה, גבינה וחלב מלא. הגוף זקוק לכולסטרול בהיותו חומר גלם ליצירת הורמונים, ויטמין D וחומרים המסייעים בעיכול המזון (מלחי מרה). בנוסף מהווה הכולסטרול מרכיב חיוני בקרום התא של כל תאי הגוף.

כדי שהכולסטרול השומני יוכל לנוע בזרם הדם המימי אל רקמות הגוף יש צורך לקשור אותו לנשאים מיוחדים המכונים ליפופרוטאינים. שני הסוגים העיקריים של ליפופרוטאינים הם אלו בעלי הצפיפות הנמוכה(LDL) ואלו בעלי הצפיפות הגבוהה (HDL) ולכול אחד מהם תפקיד שונה.

ה-LDL מוביל כולסטרול מהכבד אל רקמות הגוף מקום שם ינוצל ואילו ה-HDL מוביל כולסטרול מרקמות הגוף בחזרה אל הכבד, לשם פירוקו או הפרשתו מהגוף.

כאשר יש עודף של LDL הנושא כולסטרול, הוא עלול לשקוע בדפנות העורקים, לגרום להיצרותם ועל כן מכונה "הכולסטרול הרע". מאידך, HDL מרחיק כולסטרול מדפנות העורקים ולכן רמות גבוהות של HDL בדם אינן מהוות גורם סיכון. למעלה מזאת, ככול שרמת ה- HDL גבוהה יותר כך פוחת הסיכון למחלת לב כלילית ועל כן הוא מכונה "הכולסטרול הטוב". רמה נמוכה של HDL מהווה גורם סיכון לטרשת עורקים.

צריכה בלתי מבוקרת של מזונות עתירים בשומנים רוויים ובכולסטרול תוביל לרמה גבוהה מדי של כולסטרול בדם ותעלה את הסיכון לטרשת עורקים ובעקבותיה להתקף לב ולשבץ מוחי.

בין המזונות המכילים רמה גבוהה של שומנים רווים וכולסטרול נזכיר בשר בקר אדום שאינו מנתח דל שומן, בשר כבש, בשר חזיר, בשר אווז, נקניקיות, גבינות קשות וחצי קשות ושאר מוצרי חלב עתירי שומן. כולסטרול נמצא גם בכבד ובאיברים פנימיים אחרים וכן בחלמון של ביצים. יש לציין שצריכת ביצים מתונה, כאשר המצב הבריאותי תקין, אינה מסוכנת. נהפוך הוא, ביצים מהוות מקור טוב לוויטמין E המהווה נוגד חמצון טבעי.

אלכוהול

צריכה מתונה של משקאות אלכוהוליים, ובעיקר יין אדום, בריאה ללב (לגברים שתי מנות ליום ולנשים אחת) בשל הסיוע לעלייה ברמת כולסטרול הHDL-. יחד עם זאת צריכה מופרזת של אלכוהול עלולה להביא לעלייה ברמת כולסטרול ה-LDL וברמת הטריגליצרידים בדם.

פעילות גופנית

היעדר פעילות גופנית, ובעיקר היעדר פעילות אירובית, מעלה את רמת כולסטרול ה-LDL והטריגליצרידים ומוריד את רמת כולסטרול ה-HDL.

עודף משקל

עודף משקל הנובע מכול סיבה שהיא גורם לעליה ברמת כולסטרול ה-LDL והטריגליצרידים ולירידה ברמת כולסטרול ה-HDL.

עישון

העישון עלול לפגוע בדפנות העורקים. במקום הפגיעה תצטברנה טסיות דם, דבר המוביל להיצרות העורק. העישון גם מפחית את כושרו של הדם לשאת חמצן.

סוכרת ויתר לחץ דם

סוכרת מסוג 1 או מסוג 2 שאינה נשלטת כראוי, תביא לכך שעודף הגלוקוז בדם יפגע בדפנות העורקים. גם יתר לחץ דם עלול לגרום לנזק ישיר לדפנות העורקים ובסופו של תהליך לטרשת עורקים.

היסטוריה משפחתית

כאשר במשפחתכם יש קרובים מדרגה ראשונה הלוקים בטרשת עורקים, הסיכון שלכם ללקות במחלה כפול בהשוואה לכלל האוכלוסייה.

בדרך כל אין לטרשת עורקים סימפטומים, עד אשר מתפתחת מחלת לב וכלי דם. לכן חשוב שאנשים הנמצאים בקבוצת סיכון להתפתחות טרשת עורקים יעברו בדיקות סקר תקופתיות. ככל שהאבחון מוקדם יותר כך הטיפול פשוט ויעיל יותר. אבחון מוקדם וטיפול מתאים יכולים למנוע התפתחות מחלות לב וכלי דם.

גורמי הסיכון לטרשת עורקים כוללים:

• מעל גיל 40 .
• משקל יתר.
• עישון.
• תזונה עתירת שומנים רוויים וכולסטרול.
• יתר לחץ דם.
• סוכרת.
• היסטוריה משפחתית של מחלת לב, יתר לחץ דם או סוכרת.

האבחון הבסיסי יכול להתבצע בעזרת מספר בדיקות:

• בדיקות דם לרמת כולסטרול וכאשר מדובר בחולה סוכרת (לרבות סוכרת גבולית) תימדד גם רמת הסוכר. באמצעות בדיקות הדם ניתן למדוד את רמות כולסטרול ה-LDL, כולסטרול ה-HDL, הטריגליצרידים והסוכר בדם. רמות לא תקינות עלולות להעיד על סיכון מוגבר לטרשת עורקים.
• בדיקת לחץ דם.
• בדיקה בה משווים בין לחץ הדם בקרסול ובין הלחץ בזרוע. שוני עלול להצביע על כך שטרשת עורקים גורמת לפגם באספקת הדם לגפיים, היינו מחלת עורקים היקפית.
• מדידת משקל והיקף המותניים.

בדיקות נוספות

כאשר הסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם (קרדיו-וסקולריות) גבוה, או שקיימים מספר סימפטומים המחשידים התפתחות מחלות כאלו, יתכן שתידרשנה בדיקות נוספות לאישוש רמת הטרשת וכדי למקם באופן מדויק אזורים מועדים לפורענות.

אלקטרוקרדיוגרם (א.ק.ג.)

אלקטרוקרדיוגרם (א.ק.ג.) רושם את הפעילות החשמלית של הלב. אגב העלאת הדופק באמצעות פעילות גופנית של הנבדק, נרשמת הפעילות החשמלית של הלב במטרה לזהות שינויים המעידים על מצוקה שנובעת מטרשת בעורקים הכליליים. הפעילות הגופנית בה נוקטים כדי להעלות את הדופק היא בדרך כלל רכיבה על אופני כושר או צעידה על מסלול הליכה.

בדיקת אולטרה-סאונד דופלר

בדיקת אולטרה-סאונד עושה שימוש בגלי קול ובמחשב לצורך הדמיית האיברים הפנימיים "הרכים" של הגוף. זוהי בדיקה פשוטה, לא פולשנית, לא כואבת שאיננה כרוכה בחשיפה לקרינה ואינה דורשת הכנה מוקדמת.

בדיקת אולטרה-סאונד דופלר משלבת אולטרה-סאונד רגיל עם אולטרה-סאונד דופלר. באמצעות אולטרה-סאונד רגיל ניתן להדגים את כלי הדם ואילו באמצעות אולטרה-סאונד דופלר ניתן למדוד את מהירות זרימת הדם.

בדיקה זו עשויה לספק מידע חשוב לגבי מידת היצרות העורקים וזרימת הדם דרכם.

צנתור (אנגיוגרפיה)

צנתור הוא הליך שבו מחדירים צנתר (צינורית דקה, ארוכה וגמישה) לתוך כלי הדם, דרך עורק המפשעה או דרך היד. חומר ניגוד שניתן לראותו בעזרת קרן רנטגן מוזרק לתוך הצנתר ועובר לזרם הדם. צילום הרנטגן מאפשר הדגמה של זרימת הדם בעורקים ואבחון אזורים חסומים.

טומוגרפיה ממוחשבת (CT Scan)

טומוגרפיה ממוחשבת היא בדיקה בלתי פולשנית שעושה שימוש בקרני רנטגן ובמחשב לצורך יצירת תמונות תלת ממדיות של הלב, המוח או אזורים אחרים בגוף. ניתן בעזרת בדיקה זו לאתר אזורי היצרות בעורקים או הקשחה של דפנות העורקים הגדולים.

ככל שאבחון הטרשת מתבצע מוקדם יותר כך הטיפול פשוט ויעיל יותר. ייתכן שבשלבים ראשונים של המחלה יהיה די בשינויים באורח החיים כדי לעצור את החמרת הטרשת והתפתחות מחלות לב וכלי דם. גם במצב מתקדם יותר של טרשת יידרשו שינויים באורח החיים וזאת בנוסף לטיפול תרופתי ולעיתים ניתוחי.

השינויים המומלצים באורח החיים מפורטים בפרק "מניעה".

תרופות להפחתת שומנים בדם

• סטטינים
  HMG-CoA Reductase הוא אנזים האחראי על ייצור הכולסטרול בכבד. סטטינים (כגון סימבסטטין, לובסטטין ואטורבסטטין) מעכבים את פעילותו של האנזים וכתוצאה מכך חלה ירידה ברמת הכולסטרול הכללית וברמת ה- LDL בדם. סטטינים מסוימים גם מעלים את רמת הכולסטרול ה-HDL ומורידים את רמת הטריגליצרידים. הסטטינים נחשבים לתרופות בטוחות לשימוש. לעיתים נדירות הן עלולות לגרום להפרעות בתפקודי הכבד, לכאב או חולשת שרירים. במקרה של הופעת כאב בשרירים יש לפנות לרופא.
• קושרי חומצות המרה
  תרופות בקבוצה זו (כגון כולסטיראמין וקולסטיפול) קושרות אליהן חומצות מרה וגורמות ליצירת תרכובת המופרשת בצואה. כיוון שכולסטרול הוא החומר ממנו נוצרות חומצות המרה, הרי שבעקבות פעילות התרופה צורך הגוף כמויות מוגברות של כולסטרול ועל ידי כך מושגת ירידת רמתו בדם. תופעות הלוואי השכיחות ביותר של קושרי חומצות המרה כוללות הפרעות במערכת העיכול המתבטאות בדרך כלל בעצירות וגזים. לעיתים נדירות עלול להתפתח מחסור בויטמינים מסיסי שומן (A, D, E, K) עקב קשירתם על-ידי התרופה והפרשתם בצואה.
• פיברטים
  פיברטים (כגון בזאפיבראט וגמפיברוזיל) מעכבים את ייצור הטריגליצרידים בגוף ומורידים את רמתם, בדרך כלל ב- 50% - 25 . הם גם מעלים בדרך כלל את רמת כולסטרול ה-HDL ב- 10-15%. תופעות הלוואי השכיחות ביותר של הפיברטים מתבטאות בהפרעות במערכת העיכול. השילוב של טיפול בפיברטים עם סטטינים מגביר את הסיכון להפרעה קשה בשרירים ולכן מומלץ להימנע ממנו.
• ניאצין (חומצה ניקוטינית, ויטמין B3)
  ניאצין מעכב את יצירת כולסטרול ה-LDL בכבד, מוריד את רמות הטריגליצרידים ויעיל מאוד בהעלאת רמות כולסטרול ה-HDLניאצין היא אחת התרופות הוותיקות ביותר לטיפול בחוסר איזון של שומנים בדם. התרופה היא בעצם ויטמין מקבוצת B שהגוף יכול לקבל גם ממזונות עשירים בניאצין דוגמת בשר, שמרים וחלק מן הדגניים.ניאצין כתרופה עלול לגרום לתופעת לוואי המכונה "פלאשינג" - חום ואודם בעור הפנים, גרד ובחילה.
• אזטימיב
  אזטימיב היא תרופה חדשה לטיפול ברמה גבוהה של כולסטרול בדם. אזטימיב ניתנת לבד או בשילוב עם סטטינים.הכולסטרול מגיע לדם בעיקר מהכבד (שם הוא נוצר), ומהמעי (מתוצרים של מזון מפורק). אזטימיב מונע את ספיגת הכולסטרול מהמעי ואת כניסתו למחזור הדם. לעומת זאת תרופות ממשפחת הסטטינים מעכבות את ייצור הכולסטרול בכבד. שילוב של שתי התרופות ישיג יעילות גבוהה בהורדת רמות הכולסטרול בגוף. אזטימיב הניתנת בשילוב עם סטטינים עלולה להביא לעלייה ברמה של אנזימים מסוימים בכבד, תופעה המעידה על בעיה בתפקוד הכבד. מדידה תקופתית של רמת האנזימים הללו בדם תיתן אומדן לרמתם בכבד. לפיכך, כאשר נוטלים שילוב תרופות זה חשוב לבצע בדיקות דם סדירות הבודקות את רמת אנזימי הכבד.
• אומגה-3
  צריכת חומצות שומן מסוג אומגה-3 הנמצאות בשפע בדגי ים שומניים מורידה את רמת הטריגליצרידים בדם. ניתן גם לקבל אומגה-3 באמצעות כמוסות, דבר המסייע לאלו אשר רגישים לבשר דגים או שפשוט לא מעדיפים אותו.תופעות הלוואי השכיחות הנובעות מצריכת כמוסות הן הפרעות במערכת העיכול.

תרופות נוגדות קרישה

• אספירין וקלופידוגרל
  טסיות הדם הן חלקיקים קטנים שעוזרים בעת הצורך להקריש את הדם. כאשר מספר גדול של טסיות דם נצמד לרובד הטרשתי, יכול להיווצר קריש דם (פקקת או תרומבוזיס), שעלול להביא לחסימה מוחלטת של עורק ובעקבותיו להתקף לב או לשבץ מוחי.תרופות כגון אספירין וקלופידוגרל מפחיתות את "הדביקות" של טסיות דם ולכן מורידות את הסיכון להיווצרות קרישי דם. אספירין עלול לגרום לדימום בקיבה ולכן אינו מומלץ לחולים הלוקים בכיב קיבה או כיב תריסריון. גם לחולי אסתמה הוא אינו מומלץ. ניתן להחליפו בקלופידוגרל.
• ווארפארין
  ווארפארין היא תרופה נוגדת קרישה שמנגנון הפעולה שלה שונה מזה של אספירין וקלופידוגרל. ווארפארין הוא חומר חזק יותר מאספירין ולכן סכנת הדימום המתלווה לשימוש בו גבוהה יותר. המינון המיטבי של ווארפארין משתנה מחולה לחולה, ואף אצל אותו החולה, כי הוא מושפע בין השאר מתזונה, תרופות נוספות ותוספי מזון. לאור זאת יש לנטר את פעילות הווארפארין לעתים קרובות, על ידי בדיקת דם המודדת את קצב קרישת הדם. על סמך תוצאות הבדיקה יקבע הרופא את המינון המתאים למטופל.

תרופות להורדת לחץ הדם

התרופות להורדת לחץ הדם נוטלות חלק חשוב במערך הטיפולי, מאחר שיתר לחץ דם מהווה גורם סיכון חמור לטרשת עורקים.

• מעכבי ACE
  תרופות כגון אנאלאפריל, ליזינופריל וקאפטופריל מונעות את יצירת ההורמון אנגיוטנסין 2, שהוא חומר המעודד התכווצות כלי דם. בכך הן גורמות להרחבת כלי הדם ולהורדת לחץ הדם. תופעות הלוואי העיקריות של מעכבי ACE כוללות שיעול יבש, סחרחורת וכאבי ראש. התרופות ממשפחה זו עלולות להשפיע על תפקוד הכליות ולכן מומלץ לוודא שתפקוד הכליות תקין טרם הוחל בנטילתן.
• חוסמי קולטנים לאנגיוטנסין 2
  חוסמי קולטנים לאנגיוטנסין 2 כגון לוסארטאן, ואלסארטאן וקאנדסארטאן אינם מאפשרים להורמון המופרש להתחבר לקולטנים שבדפנות כלי הדם, וכך נמנעת פעילותו. תרופות מקבוצה זו ניתנות לחולים הרגישים לתרופות ממשפחת מעכבי ACE בגלל תופעות הלוואי שלהן.
• תרופות הגורמות להפרשת שתן מואצת (משתנות)
  על משפחת תרופות זו נמנות פורוסמיד, והידרוכלורותיאזיד. הן גורמות להפרשת שתן מואצת ובכך להורדת לחץ הדם. לעיתים קרובות משולב הטיפול בתרופות משתנות עם מעכבי ACE. פורוסמיד והידרוכלורותיאזיד גורמות לאיבוד אשלגן, דבר שעלול להגביר את הסיכון להפרעות בקצב פעילות הלב. מסיבה זו הן ניתנות בשילוב תוספי אשלגן.
• חוסמי בטא
  חוסמי בטא כגון אטנולול, ביזופרולול ומטופרולול מרחיבים את כלי הדם וכך מביאים להורדת לחץ הדם. לרוב משולב הטיפול בחוסמי בטא עם מעכבי ACE ותרופות משתנות. תופעות הלוואי כוללות עייפות, טשטוש, דופק איטי וירידה חדה בלחץ הדם, בייחוד בעת מעבר משכיבה לעמידה. לא ניתן להשתמש בחוסמי בטא אצל חולי אסתמה.
• ניטראטים
  ניטראטים כמו איזוסורביד דיניטראט, ואיזוסורביד מונוניטראט מרחיבים את כלי הדם ובכך מורידים את לחץ הדם.

ניתוחים

ניתוח יידרש כאשר עורק מרכזי הוצר. בעיקר מדובר בשני סוגים של עורקים:

• העורקים הכליליים - אלו המספקים דם לשריר הלב. היצרות שלהם עלולה להוביל להתקף לב.
• העורקים התרדמניים – העורקים הראשיים המספקים דם לראש ולצוואר. ישנם שני עורקים כאלו וכול אחד מהם עובר בצד נגדי של הצוואר.
• צנתור (אנגיוגרפיה)
  צנתור הוא הליך שבו מחדירים צנתר (צינורית דקה, ארוכה וגמישה) לתוך כלי הדם, דרך עורק המפשעה או דרך היד. חומר ניגוד שניתן לראותו בעזרת קרן רנטגן מוזרק לתוך הצנתר ועובר לזרם הדם. צילום הרנטגן מאפשר הדגמה של זרימת הדם בעורקים ואבחון אזורים חסומים ניתן להצמיד לקצה הצנתר בלון זעיר. כשהצנתר מגיע לחסימה בעורק מנפחים את הבלון, והוא שובר את הרובד הטרשתי ואת קריש הדם ודוחס אותם לדפנות כלי הדם. אחת הבעיות המרכזיות של הליך זה היא חסימה מחודשת של העורק, שעלולה להתרחש תוך פרק זמן קצר. על מנת להפחית את הסיכוי לחסימה מחודשת מתבצע שימוש בתומכן (סטנט). התומכן הוא גליל רשת מתכתי דק ביותר המורכב על הבלון שבקצה הצנתר. כשמנפחים את הבלון נפתח התומכן, נצמד לדופן העורק ונשאר במקום גם לאחר הוצאת הצנתר.
  בשנים האחרונות פותחו תומכנים המשחררים בהדרגתיות חומר שמאט את קצב היווצרות החסימה.
• ניתוח מעקפים
  בניתוח מעקפים משתילים כלי דם העוקפים את אזור ההיצרות בעורק. בדרך כלל יוצרים את המעקפים מוורידים הניטלים מהרגליים או מבית החזה.
• כריתת (ניקוי) פנים העורק (אנדארתרקטומי)
  בכריתת פנים העורק מסירים או ליתר דיוק 'מנקים' בהליך ניתוחי את החלק הפנימי של עורק, המעובה בגלל הטרשת, כדי להחזיר את זרימת הדם לתקנה. ניתוח זה מבוצע בדרך כלל במצבי חסימה של העורקים התרדמניים או של עורקי הרגליים.

אורח חיים בריא הכולל תזונה מאוזנת ובריאה, שמירה על משקל גוף תקין, פעילות גופנית סדירה והפסקת עישון, היא הדרך הטובה ביותר להימנע מטרשת עורקים או מהחמרה במחלה

תזונה מאוזנת ובריאה

תזונה מאוזנת ובריאה המפחיתה בשומן הרווי אך מכילה שומן בלתי רווי תגן על העורקים. הדיאטה הים תיכונית אשר כוללת כמויות רבות של ירקות ופירות טריים, דגים ושמן זית נחשבת לבריאה במיוחד.

מה כדאי?

• החלפת חמאה ומרגרינה בשמן זית אשר מכיל שומן חד-בלתי רווי.
• החלפת בשר בקר וכבש בבשר רזה כמו עוף (ללא העור).
• החלפת אוכל מטוגן באוכל צלוי, אפוי או מאודה.
• צריכת שום.
• צריכת מוצרי חלב דלי-שומן ועשירים בסידן.
• תפריט שבועי הכולל שתיים עד ארבע מנות דגי ים, כיוון שהם מכילים חומצות שומן מסוג אומגה-3. לדוגמה סלמון, הרינג, סרדינים, טונה ומקרל.
• תפריט הכולל אבוקדו, אגוזים (אגוזי מלך), שמן קנולה ושמן זית המכילים שומנים בלתי רוויים.
• תפריט יומי הכולל בכול ארוחה פירות וירקות טריים. בננות, קישואים (מאודים) ומיץ תפוזים חשובים לאור תכולת האשלגן הגבוהה שבהם.
• צריכת לחם ופסטה העשויים מדגנים מלאים, קטניות כגון שעועית, אפונה ועדשים המכילים סיבים תזונתיים שמסייעים להוריד את רמות כולסטרול ה-LDL. אף תוספת של כפית פסיליום (אבקת סיבים תזונתיים) לכוס משקה בהחלט מומלצת. יש להקפיד על שתיית כוס משקה נוספת מייד לאחר מכן, ואין לשתות סיבים תזונתיים לאחר נטילת תרופות אלא אם חלפה לפחות שעה.
• צמצום אכילת סוכרים פשוטים הנובעים מממתקים, עוגות, ומשקאות מוגזים.
• צמצום של כמות המלח הנתרני. ניתן להמירו במלח אשלגני או בתערובת תבלינים ביתית.
• להקפיד על צריכת אלכוהול מתונה. לגברים שתי מנות ליום ולנשים אחת. מנה היא למשל כוס יין או כוס בירה של 300 מיליליטר בחוזק ממוצע. צריכה מתונה של משקאות אלכוהוליים, ובעיקר יין אדום, בריאה ללב בשל הסיוע לעלייה ברמת כולסטרול הHDL-. יחד עם זאת צריכה מופרזת של אלכוהול עלולה להביא לעלייה ברמת כולסטרול ה-LDL וברמת הטריגליצרידים בדם.

פעילות גופנית

פעילות גופנית סדירה ובעיקר פעילות אירובית (הליכה, ריצה, שחיה, אופניים) מורידה את רמות כולסטרול ה-LDL וטריגליצרידים ומעלה את רמת כולסטרול ה-HDL.

חשוב לעסוק בפעילות גופנית לפחות 5 פעמים בשבוע במשך 30 דקות כל פעם. גם אנשים שלא סובלים מעודף משקל צריכים לעסוק בפעילות גופנית. על הפעילות הגופנית להיות מאומצת דיה כדי שקצב הלב יואץ ובסיומה תחושו קוצר נשימה קל. אם אינכם בכושר גופני התחילו ב- 10 דקות אימון והגדילו בהדרגה את משכו ואת מידת הקושי שלו.

כדאי להיעזר במדריך כושר לפחות כדי לבנות תוכנית אימון שתתאים למצבכם ולגילכם. כיום ניתן למצוא על כול הליכון טבלה המראה את טווח הדופק הרצוי לכול קבוצת גיל. מומלץ להסתייע בעת האימון במד דופק המותקן על ההליכון או בשעון שהוא מד דופק.

פעילות גופנית סדירה מקטינה את הסיכון לחלות במחלות שונות מלבד טרשת עורקים, כגון סוכרת מסוג 2 ויתר לחץ דם.

ירידה במשקל

אם אתם סובלים מעודף משקל עליכם להגיע בהקדם למשקל התואם את יחס משקל-גובה (BMI) המומלץ עבורכם. ירידה במשקל צריכה לשלב תזונה מתאימה עם פעילות גופנית. רק אחד מהם לא יגרום לכם להגיע למצב הרצוי.

ירידה במשקל תסייע בהורדת רמת כולסטרול ה- LDL, לעלייה ברמת כולסטרול ה- HDL ולהורדת לחץ הדם. מומלץ לרדת במשקל בצורה הדרגתית. דיאטות קיצוניות אינן בריאות ובדרך כלל אינן מחזיקות מעמד.

הפסקת עישון

העישון מהווה גורם סיכון מרכזי לטרשת עורקים ולמספר מחלות נוספות ועל כן חשוב להפסיק לעשן.

כאשר מפסיקים לעשן הגוף מתחיל להשתוקק לניקוטין שאחראי במידה רבה להתמכרות לעישון. כדי להתמודד עם הגמילה מעישון ניתן להשתמש במסטיקים ובמדבקות המכילים ניקוטין. ניתן גם להשתמש בתרופות המרשם זייבן וצ'מפיקס שמסובסדות לבעלי הביטוח המשלים ב- 50%.

איזון סוכרת ולחץ דם גבוה

על חולי סוכרת ויתר לחץ דם לדאוג לאיזון מחלתם, לרבות על-ידי נטילת תרופות על פי הנחיות הרופא המטפל, הקפדה על תזונה מתאימה ובדיקות תקופתיות.

על הלוקים ביתר לחץ דם:

• להמעיט בצריכת מלח נתרני ולהרבות במאכלים עתירי אשלגן וסידן.
• להפחית מצריכת האלכוהול והקפאין.
• להקפיד על משקל תקין.
• להקפיד על פעילות גופנית סדירה.