11 דצמבר 2017 כ"ג כסלו תשע"ח
תאריך:  11.08.2009 

יין ובריאות: מיתוס ומציאות

אריאל אשל, M.Sc

מחקרים מראים שכאשר יין אדום נצרך במידה שאינה עולה על כוס או שתיים ליום, המוניטין שלו כמשקה בריא מוצדק. לסברה החדשה שיין אדום עשוי לעכב תופעות זקנה יש בסיס רק בתנאי שתשתו מספר לא מבוטל של בקבוקים ליום. אז מתי תעשו דברים אחרים הדורשים פיכחות?

"היין בריא" גורסים רבים והמדקדקים יודעים לספר ש"היין האדום בריא". המוניטין הבריאותי של היין אשר נתמך בראש ובראשונה בוותק שלו אכן מבוסס, לפחות בחלקו. כבר לפני כ-2,500 המליץ "אבי הרפואה" היפוקרטס על שתיית יין "קבועה ומתונה". חשוב לזכור שיין, יהיה צבעו אשר יהיה, בריא אך ורק במידה.

הפרדוקס הצרפתי

כיום מודע כמעט כול אחד לכך שהכולסטרול ה"טוב" (HDL) מועיל בהגנה מפני מחלות דם וכלי לב ואילו הכולסטרול ה"רע" (LDL) גורם נזק לכלי הדם, כאשר הוא במצב מחומצן.
ההתמודדות עם פגעי ה-LDL מתבצעת על-ידי צריכת חומרים טבעיים נוגדי חמצון (אנטי-אוקסידנטיים) אשר מצויים בצמחים שונים, לרבות בפרי הגפן. זגי הענבים עתירים בחומרים נוגדי חמצון ממשפחת הפלבונואידים (flavonoids). אלו מצויים בשיעור גבוה יותר בזגים שגדלו באזורים גבוהים בהם האקלים חם וקרינת השמש חזקה.
קיום נוגדי החמצון בענבים וביין התגלה בתחילת שנות ה-80', בעקבות מחקר סטטיסטי שהראה כי שיעור מחלות הלב וכלי הדם בקרב הצרפתים שותי היין הכבדים, היה נמוך להפתיע. זאת חרף הרגלי אכילה לא בריאים, עישון סיגריות אינטנסיבי והימנעות מעיסוק בפעילות גופנית.
פרסום התופעה שכונתה "הפרדוקס הצרפתי" גרר שורה של מחקרים שניסו להסבירה מדעית ולמעשה הביא להגברה מהותית של צריכת היין בעולם. הרגע המכונן היה שידור כתבת תחקיר בתוכנית הטלוויזיה האמריקנית היוקרתית "60 דקות". בכתבה זו דווח בהבלטה על דבר קיומו של הפרדוקס, תוך העלאת הקשר בין החומרים נוגדי-החמצון שביין האדום ובין מניעת נזקים לכלי הדם ושמירת בריאות הלב.
הכתבה שצוטטה בהרחבה בעולם כולו הגדילה את צריכת היין האדום וגרמה לרבים מחובבי היינות הלבנים לשנות את הרגלי השתייה שלהם. האנטי-אוקסידנטים יש לומר, נמצאים בזגים שמעניקים ליינות האדומים את צבעם.
מעניין לציין שמאוחר יותר מצא מחקר מדעי קשר דווקא בין צריכת יינות לבנים ובין שיפור של תפקודי הריאה, אולם הוא ומחקרים אחרים זכו להד קלוש.

יין אשקלון כשיקוי רפואי

קיומו של יין בעולם מתועד במשך כ-8,000 שנה. בימי קדם היה ידוע שצריכת יינות ושיכרים מסוכנת פחות משתיית מים ממקורות מסוימים, גם אם לא היה ידוע מדוע. לעתים עמדה לאדם בינתו כדי להבין שליין יכולת חיטוי מסוימת ואכן בעולם העתיק, במשך אלפי שנים, שימש היין כחומר החיטוי הבלעדי וכמשכך הכאבים הנפוץ ביותר.
באלף השלישי לפני הספירה היה היין מרכיב מרכזי ברפואת המצרים הקדמונים, שנחשבה למובילה בתקופתה, והוא שמר על מעמדו הרפואי והתרופתי הרם גם ביוון וברומי.
בכותבו שיין אדום הוא האמצעי היעיל ביותר לטיפול בפצעים ובמניעת נמק, שיקף גאלנוס, רופאם היווני האגדתי של הגלדיאטורים ברומא, את הדעה הרווחת בימיו.
היפוקרטס טען שיינות אדומים צעירים ויינות מבושלים טובים לטיפול בבעיות עיכול, בשעה שיינות לבנים כוחם יפה לטיפול בבעיות בשלפוחית השתן. רופא רומאי בשם אסקלפיאדס ראה ביין תרופה למחלות נפש. אוריבסיוס, רופאו של הקיסר יוליאנוס, המציא שיקוי רפואי שרכיבו העיקרי היה יין אשקלון, שיובא מארץ ישראל.
מאוחר יותר המציאו המוסלמים את הזיקוק ועימו את המשקאות שדתם אוסרת בתוקף על צריכתם, אך גם את הכוהל הרפואי. יכולתו של אורגניזם מת להשתמר ב"מי החיים" ("aqua vitae") נתפשה כפלא במשך מאות השנים שחלפו בין נפילת רומא ותקופת ההשכלה, שנים של כמעט קיפאון מוחלט בהתפתחות הרפואה המערבית.
כוס יין
רופאיו של לואי ה-14 התווכחו בשאלה איזה מהיינות מתאימים יותר ל"מזגו" של הריבון.

צפדינה ותעשיית היין בדרום אפריקה

מעמדו של היין כמשקה בריא נשמר לאורך השנים. מעת לעת ייחס לו מישהו תכונה רפואית כזו או אחרת שלא הייתה עומדת במבחן הרפואה של ימינו. רופאיו של לואי ה-14 התווכחו בשאלה איזה מהיינות מתאימים יותר ל"מזגו" של הריבון, היין האדום מבורגון, או היין משמפניה, שבתקופה האמורה היה אדום גם כן.
יאן ואן רייבק, המפקד הראשון של מושבת כף התקווה הטובה בדרום אפריקה, הבין שאם יצרכו המלחים שהפליגו למסעות ארוכים יין, הם לא ילקו בצפדינה. למעשה הוא זה שהקים בשל כך את תעשיית היין בדרום אפריקה במאה ה-17 למרות שלא ידע כי המחלה נגרמת עקב מחסור בוויטמין C וכי החומר מצוי בשפע ביין.
אף ההשפעות השליליות על בריאות האדם של צריכת משקאות משכרים הייתה ידועה מקדמת דנן, אולם רק בסוף המאה ה-19 התפתחה אסכולה שראתה באלכוהוליזם מחלה. זו שאבה השראה מפעילותן של שדולות שמרניות ומוסרניות כדי לאסור על צריכת אלכוהול. במחצית השנייה של המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 נראה היה שמוניטין הבריאות של היין נסדק. הקלפים נטרפו מחדש בשלהי המאה ה-20, עם הופעת המחקרים הראשונים שעסקו ב"פרדוקס הצרפתי".

לא יותר משתי כוסות ביום

כמעט שלושה עשורים חלפו מפרסום הפרדוקס הצרפתי ומאז, באורח בלתי נמנע, הציבו מחקרים רבים סימני שאלה מעליו. הספקנים טענו שניתן היה לזקוף את בריאות הצרפתים למצרכים אחרים הרווחים בצרפת כמו עגבניות ושמן זית, לא פחות מאשר ליין האדום. הם טענו גם שהמחקר הסטטיסטי מיהר להסיק מסקנות תוך התעלמות מדרך רישום סיבות מקרי המוות בצרפת שיש בה להטות את התוצאות.
יש לזכור שמסקנות הפרדוקס הצרפתי נבנו על בסיס מחקר סטטיסטי הניתן לפרשנות זו או אחרת, אולם עדיין מחקרים מדעיים רבים הראו שצריכת כמויות קטנות של אלכוהול בריאה ללב, ובכמויות אלו האלכוהול מעלה את רמות ה-HDL, מפחית את היווצרותם של קרישי דם ומסייע במניעת נזקי ה-LDL לכלי הדם. הטענה שהאלכוהול המצוי ביין בריא יותר מזה המצוי בשיכרים וכהילים מעולם לא הוכחה.
מרבית חברי הקהילה המדעית אינם חולקים על כך שצריכתם של נוגדי-חמצון בריאה, אולם בד בבד מוסכם שמינון אלכוהול הנובע משתייה של למעלה משתי כוסות יין ביום מזיק לבריאות יותר מאשר מועיל.
טרם נענתה באופן מוחלט השאלה אם יש לנוגדי החמצון הנמצאים בכמות יין קטנה שכזו, עד כ-300 מיליליטר ביום שהיא הכמות המרבית המומלצת, השפעה של ממש, או שמא מדובר בכמות שהשפעתה זניחה. לעומת זאת, ברור לחלוטין שצריכת אלכוהול מופרזת מגדילה את הסיכון ליתר לחץ דם, רמות גבוהות של טריגליצרידים, נזק לכבד, השמנת יתר ולנזקים הנגרמים כתוצאה מתאונות שאירעו במצב של שכרות.

האם יין אדום עשוי לעכב תופעות זקנה

בשנתיים האחרונות שבו הענבים, זגיהם והיין לכותרות המחקרים הרפואיים. הפעם "מככב" במחקרים אלה הרזווראטרול (Resveratrol), נוגד-חמצון המצוי ביין שאינו פלבונואיד. החומר מצוי גם בבוטנים, באוכמניות ובחמוציות. בתחילת 2009 הייתה זו שוב "60 דקות" האמריקאית שחשפה בהבלטה נושא זה.
חוקרים השוקדים כעת על פיתוח תרופות, סבורים שהפוטנציאל של הרזווראטרול בהגנת הלב ובעיכוב תופעות זקנה ורבים מתחלואיה הקלאסיים, גדול בהרבה מזה של הפלבונואידים. ד"ר כריסטוף ווסטפול אמר ל-"60 דקות" כי "אם תתממש ההבטחה, יש לזה סיכוי לשנות את פני הרפואה".
לפני שש שנים חבר ווסטפול לדיוויד סינקלייר, ביוכימאי שחקר את הגנטיקה של הזקנה והוכיח שניתן להאריך את תוחלת חייהם של שמרים. לאחר שסינקלייר הגיע למסקנה שהפעלת גן מסוים הקרוי סירטואין (Sirtuin) מפעילה מנגנון אנטי-הזדקנותי, נפנה לחפש מה יכול להניע את הגן לפעילות. במהלך בדיקת אלפי חומרים הוא מצא שלרזווראטרול התכונות הנדרשות. כאשר בדק ב"גוגל" מה נכתב אודות החומר, נתקל לתדהמתו בעיקר בהפניות להימצאותו ביין אדום.
ווסטפול וסינקלייר ייסדו חברה בשם סירטיס (Sirtis), שנרכשה באחרונה על-ידי אחת היצרניות הגדולות של תרופות, ואשר עוסקת בפיתוח תרופות מבוססות רזווראטרול.

שמן ובריא?

התקוות של החוקרים הן שתרופות מבוססות רזווראטרול תנענה לפעולה את מנגנוני ההגנה הגנטיים הרדומים בדרך כלל של הגוף, ובכך תושג פעולה נגד הזקנה ותחלואיה. אם תתממש ההבטחה הגלומה בחומר הרי שהתרופות הללו עשויות למנוע מחלות כאלצהיימר, סוכרת, מחלות לב שונות ואולי אפילו סרטן.
מחקרים שנערכו בעכברים ואשר בחנו את השפעות הרזווראטרול הניבו תוצאות מעודדות. עכברים שפוטמו בשומנים וברזווראטרול גם יחד שמנו לאט יותר מאחרים שפוטמו רק במאכלים עתירי שומן. כאשר עכברי הניסוי המטופלים ברזווראטרול שמנו, הם הצליחו לרוץ פי שניים מהר יותר מעכברי קבוצת הביקורת ואף זכו בתוחלת חיים גבוהה ב-20%.
במסגרת ניסויים ראשונים בבני אדם דווח שבמקרה מסוים סייע מתן החומר למטופלים סוכרתיים בהפחתת רמות הגלוקוז, שעה שלא טופלו בכל תרופה אחרת.
בנימה מחויכת ואף ספקנית כמעה ניתן לציין שחלק מהחוקרים מדברים על רזווראטרול כתחליף לדיאטה ולפעילות גופנית.
התשובה לשאלה מדוע לא הסתערה תעשיית היין על הרזווראטרול כמקדם מכירות נעוצה במחקר שהראה שכדי לספוח לגוף האדם מהיין האדום את כמויות הרזווראטרול העשויות אולי להיות בנות השפעה, יש לשתות כמה וכמה בקבוקי יין ביום.
התמונה המסכמת אומרת שצריכת כוס או שתיים של יין אדום מדי יום בריאה בעיקר בשל השפעות הפלבונואידים והאלכוהול. חששם של רופאים מפני הפרזה בצריכת אלכוהול גורם להם לנקוט משנה זהירות בעת מתן המלצה על צריכת אלכוהול בכלל ויינות בפרט. והרזווראטרול, גם אם מינונו ביין האדום נמוך מכדי להשפיע, ודאי שאינו מזיק. לחיים!