תסמונת העייפות הכרונית

תסמונת העייפות הכרונית (Chronic fatigue syndrome, CFS) היא מחלה מורכבת שמאופיינת בעייפות ובתשישות קיצונית שאינה מוסברת על ידי בעיות בריאותיות אחרות.

התשישות המתמדת שפוגעת בתפקוד היומיומי עלולה להחמיר לאחר מאמץ גופני או נפשי, אך היא אינה חולפת בעקבות שינה או מנוחה. למרות שעייפות היא הסימפטום העיקרי ברוב המקרים, היא אינה הסימפטום היחיד שאנשים חווים. מרבית הלוקים בתסמונת יחלימו עם הזמן.

תסמונת העייפות הכרונית (CFS) מכונה גם Myalgic encephalomyelitis. מרבית הרופאים משתמשים במונח CFS משום שהסימפטום העיקרי של המחלה הוא עייפות מתמשכת.

בעבר המחלה היתה מוכרת גם בכינוי "מחלת היאפים". במשך שנים, בנוסף על נכות קשה, החולות והחולים בתסמונת סבלו מסטיגמה של עצלנים או מפונקים מצד הסביבה והממסד הרפואי, וכינוי זה הוא שריד היסטורי של היחס הזה. ברחבי העולם היחס למחלה השתנה מאוד בעשור האחרון בעקבות התפתחויות מדעיות שמצביעות על תסמונת גופנית קשה ורב מערכתית, ולכן, בין היתר, נזנח השימוש בביטוי הזה.

מה גורם לתסמונת העייפות הכרונית?

ישנם הסברים רבים לגבי הגורמים העלולים להביא להתפתחות תסמונת העייפות הכרונית, החל מזיהום נגיפי וכלה בדחק רגשי. חלק מהמומחים סבורים שהמחלה מתפרצת עקב שילוב של מספר גורמים. למרות זאת הגורמים המדויקים אינם ידועים.

אבחון

לא קיימת בדיקה מסוימת שיכולה לאשר או לשלול אבחנה של תסמונת העייפות הכרונית, אך קיימים קווים מנחים ברורים שנועדו לסייע לרופא לאבחן את המחלה.על פי ההגדרות המקובלות, על התסמינים להופיע לפחות 6 חודשים, ולפחות בחצי מהזמן הם בעלי עוצמה בינונית-קשה ומשפייעים על התפקוד היומיומי. בנוסף על עייפות, נדרשים תסמינים נוספים לצורך אבחנה, הכוללים הופעה של עייפות לאחר פעילות גופנית, שינה שאינה מרעננת, פגיעה בריכוז ובחשיבה והפרעות אותוסטטיות. יש צורך לערוך בדיקות רפואיות שונות על מנת לשלול בעיות בריאותיות אחרות שיש להן סימפטומים דומים, בטרם תאושר אבחנה של התסמונת.

התסמונת נפוצה בקרב נשים בשיעור גבוה יותר מאשר בקרב גברים (למעלה מפי 2). במרבית המקרים היא מתפתחת בין שנות ה- 20 המוקדמות ועד לשנות ה- 40, אך גם מתבגרים עלולים ללקות בה, לרוב בגילאים 13-15.

על פי הערכות, בישראל המחלה פוגעת באחד מתוך 200 אנשים, אך ייתכן ששכיחותה גבוהה יותר וההטיה נובעת בשל הקושי לאבחן את המחלה.

מתי המחלה קלה ומתי קשה

מרבית המקרים של תסמונת העייפות הכרונית הם קלים או מתונים, אך כרבע מהחולים מדווחים על סימפטומים קשים או אפילו קשים מאד.

• מחלה קלה: האדם מסוגל לטפל בעצמו וכדי לשוב לאיתנו יזדקק למספר ימי מנוחה, ללא עבודה.
• מחלה מתונה: הסימפטומים שהאדם לוקה בהם משתנים מפרט למשנהו. במקרים רבים יכולת הניידות מופחתת, תתכנה הפרעות בדפוסי השינה ויתעורר צורך בשנת צהריים.
• מחלה קשה: האדם מסוגל לבצע רק מקצת מהמטלות היומיומיות (כמו צחצוח שיניים) ויזדקק מידי פעם לכסא גלגלים כדי להשיג ניידות. יתכנו קשיי ריכוז.
• מחלה קשה מאד: האדם זקוק למנוחה אגב שכיבה במהלך שעות רבות מהיממה. הוא אינו מסוגל לטפל בעצמו ולבצע את המטלות היומיומיות. בחלק מהמקרים יתעורר קושי לסבול רעש ותתפתח רגישות מוגברת לאור חזק.

החלמה

במקרים מסוימים תסמונת העייפות הכרונית עלולה להימשך שנים, אך במרבית המקרים המחלה תחלוף באופן הדרגתי והלוקים בה יחושו שיפור בסימפטומים.

טיפול

קיימים טיפולים מגוונים שעשויים להקל על הסימפטומים של כאבי שרירים וראש, ולסייע לחולה לחיות חיים תקינים.

העייפות

הסימפטום העיקרי של תסמונת העייפות הכרונית היא עייפות ותשישות קיצונית, אשר מעצימה לאחר מאמץ גופני או חשיבתי, ועלולה להימשך למעלה מ- 24 שעות ברציפות. לעיתים העייפות אינה מופיעה מיד לאחר הפעילות הגופנית, אלא מתפתחת מספר שעות מאוחר יותר ואף ביום המחרת. העייפות אינה חולפת לאחר שינה או מנוחה, והיא גורמת להגבלת הפעילויות היומיומיות.

העייפות הקשה היא גם גופנית וגם נפשית. יש לה מאפיינים שונים מעייפות הרגילה:

• לא מושגת תחושת רעננות בעקבות שינה.
• העייפות אינה נובעת ממיצוי הכוחות עקב פעולה מסוימת.
• העייפות אינה מתבטאת רק באבדן המוטיבציה (הנעה לפעולה) כפי שחשים לעיתים הלוקים בדיכאון.

סימפטומים אחרים

לתסמונת העייפות הכרונית יכולים להתלוות גם סימפטומים נוספים (מרבית הלוקים לא יחוו את כולם). בין אלו:

• כאב בלתי מוסבר בשרירים ובמפרקים, כאבים 'נודדים' במפרקים (כאלו שאינם גורמים לדלקת או לנפיחות).
• כאב ראש חמור או בעל דפוס שונה מהרגיל.
• פגיעה בריכוז ובזיכרון לטווח הקצר, קושי לארגן את המחשבות או 'למצוא את המילים הנכונות'.
• נפיחות ואף כאב בבלוטות הלימפה בצוואר או בבית השחי.
• כאב בטן ובעיות אחרות של מערכת העיכול (נפיחות, עצירות, שלשול, בחילה), אשר דומות לסימפטומים של תסמונת המעי הרגיז.
• כאב גרון.
• בעיות שינה, לרבות נדודי שינה ותחושה שהשינה אינה תורמת לאגירת כוחות מחודשת.
• רגישות יתר לאור, לרעש חזק, לאלכוהול ולמזונות מסוימים.
• דיכאון, עצבנות והתקפי חרדה.

סימפטומים נדירים יותר כוללים סחרחורת, הזעת יתר, בעיות בשיווי המשקל וקושי בוויסות חום הגוף.

עוצמת הסימפטומים של תסמונת העייפות הכרונית משתנה מאדם למשנהו וכן יכולה להשתנות עם הזמן אצל אותו פרט. בתקופות מסוימות יוכלו הלוקים במחלה לבצע מטלות יומיומיות בצורה תקינה, אך יתכן שבתקופות אחרות בהן יחמירו הסימפטומים, יפגע התפקוד היומיומי. אנשים הלוקים בצורה הקשה של התסמונת, או בצורה הקשה מאד, יחושו שביצוע מטלות יומיומיות היא משימה מאתגרת.

גורמים העלולים להחמיר את הסימפטומים

מספר גורמים עלולים להוביל להחמרת הסימפטומים. אלו כוללים:

• זיהומים חוזרים שמקורם בנגיף או בחיידק.
• פעילות גופנית בלתי מספקת או יתר פעילות גופנית.
• לחץ נפשי.
• תזונה לקויה.
• בדידות, תחושות תסכול ודיכאון.

מתי יש לפנות לרופא?

מומלץ לפנות לרופא כאשר תחושת העייפות היא קיצונית ומתמשכת.

תסמיני העייפות הכרונית גורמים להגבלה תפקודית משמעותי, ומופיעים לתקופה של לפחות חצי שנה - במקרים רבים באופן פתאומי, אך ייתכן שיופיעו בהדרגה. 

הגורמים המדויקים להתפתחות תסמונת העייפות הכרונית אינם ידועים, אך קיימות מספר סברות. הגורמים שנחקרו כוללים מטען תורשתי, זיהום נגיפי, בעיות במערכת החיסונית, חוסר איזון הורמונאלי, בעיות נפשיות (דחק, דיכאון) ואירועים טראומטיים. רוב המומחים סבורים שהתסמונת נגרמת כתוצאה משילוב של כמה גורמים הפוגעים באנשים בעלי נטייה מולדת לתסמונת העייפות הכרונית.

תסמונת העייפות הכרונית ותורשה

יתכן שלאנשים מסוימים נטייה תורשתית ללקות בתסמונת. מומחי גנטיקה (חקר התורשה) מאוניברסיטת לונדון אפיינו 7 דפוסים תורשתיים של התסמונת, על פי קבוצות סימפטומים:

1. הצורה הקלה ביותר של המחלה (עייפות).
2. עייפות משמעותית.
3. רמות מתונות של כאב בגוף ובעיות שינה.
4. בעיות במערכת העיכול וחולשת שרירים ניכרת.
5. עייפות קיצונית לאחר מאמץ וכאב משמעותי בשרירים ובמפרקים.
6. רמות גבוהות של כאב, חרדה ודיכאון, יחד עם שינה לקויה.
7. הסימפטומים הקשים ביותר שכוללים כאב, נפיחות בבלוטות וכאב ראש.

החוקרים מקווים לפתח בדיקות דם שתאפשרנה לאבחן את סוג התסמונת ולהתאים לו טיפול הולם.

זיהום נגיפי (ויראלי)

בגלל שאצל חלק מהאנשים מתפתחת תסמונת העייפות הכרונית לאחר זיהום נגיפי, תהו החוקרים אם הנגיפים אחראים להתפתחות התסמונת. עד היום לא נמצאה עדות לקשר. נציין כי עייפות בעקבות זיהום נגיפי היא תופעה מוכרת ונפוצה, אך זו חולפת תוך מספר ימים. במקרה של התסמונת העייפות אינה חולפת ואף מחמירה.

הנגיפים החשודים כגורם שיכול לעורר התפרצות של התסמונת כוללים את נגיף אפשטיין-בר (גורם למונונוקליאוזיס, היא מחלת הנשיקה) ואת נגיף ההרפס האנושי מספר 6 (גורם למחלת אדמדמת אביבית, שהיא מחלת ילדים נפוצה למדי. במרבית המקרים המחלה חולפת מעצמה ללא טיפול).

תסמונת העייפות הכרונית ונגיף בקיבה

חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה מצאו שחולי תסמונת העייפות הכרונית נוטים ללקות בזיהום כרוני בקיבה שמקורו בנגיף ממשפחת האנטרו-וירוס. זאת בשיעור גבוה פי 4 מאשר אנשים בריאים, או אנשים הלוקים במחלות מערכת העיכול בלבד (דלקת בקיבה, מחלות מעיים דלקתיות, מחלת ההחזר הוושטי וסרטן הקיבה).

למרות שהחוקרים מצאו עדות לנוכחות הנגיף בדגימות שניטלו מרקמת הקיבה, הם טרם הצליחו לזהות אותו במדויק.

חוסר איזון הורמונאלי

אצל חלק מהלוקים בתסמונת העייפות הכרונית נמצאו רמות לא תקינות של הורמונים מסוימים המיוצרים בהיפותלמוס (בלוטת יותרת המוח) ובבלוטות יותרת הכליה. הקשר של ממצאים אלו להתפתחות התסמונת טרם הובהר.

תסמונת העייפות הכרונית וטראומה בילדות

במחקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת אמורי ומהמרכז לבקרה ולמניעת מחלות בארה"ב, נמצא שמספר המבוגרים שדיווחו על טראומה בילדות (כמו התעללות או הזנחה רגשית) ולקו בתסמונת העייפות הכרונית בבגרותם היה פי 2.5 גדול יותר מהשיעור באוכלוסיה הכללית.

בנוסף, נמצא שאצל החולים שדיווחו על טראומה בילדות היו רמות ההורמון קורטיזול (הורמון שקשור להתמודדות עם סטרס ולהתאוששות ממנו) נמוכות יותר בהשוואה לאלו שלא חוו טראומה בילדות.

עדיין לא פותחה בדיקה מיוחדת לאבחון תסמונת העייפות הכרונית, אך קיימים קווים מנחים ברורים שנועדו לסייע לרופא לאבחן את המחלה. האבחנה אינה מתבססת רק על דיווח תחושה של עייפות מתמשכת. נדרשים סימפטומים נוספים שיכולים לתמוך באבחנה. רק מקצת מהפונים לרופא עקב חשד לתסמונת העייפות הכרונית אכן לוקים בה.

על פי ההגדרות המקובלות, על התסמינים להופיע לפחות 6 חודשים, לפחות בחי מהזמן בעוצמה בינונית-קשה ומשפיעים על התפקוד היומיומי. בנוסף על עייפות נדרשים עוד תסמינים לצורך אבחנה, הכוללים עייפות לאחר פעילות גופנית, שינה שאינה מרעננה, פגיעה בריכוז ובחשיבה והפרעות אורתוסטטיות. 

הרופא יבחן את הרקע הרפואי של המטופל ויערוך בדיקה גופנית. לעיתים הוא ימצא לנכון להמליץ על ביצוע בדיקת דם על מנת לשלול מחלות אחרות, כמו אנמיה, תת פעילות של בלוטת התריס או בעיות בכבד או בכליות.

קווים מנחים לקביעת האבחנה של תסמונת העייפות הכרונית

אבחנה של תסמונת העייפות הכרונית תישקל בחיוב כאשר המטופל מתלונן על עייפות ותשישות המאופיינת כדלהלן:

• ירידה משמעותית בירולת לתפקד בחיים (מבחינה תעסוקתית, לימודית, חברתית) שנמשכת לפחות חצי שנה ומלווה בעייפות משמעותית שלא הייתה קודם - איננה תוצאה של פעילות גופנית מתמשכת ואינה משתפרת במנוחה.
• עייפות מועצמת לאחר פעילות גופנית, חשיבה מאומצת או גורמי סטרס שלפני המחלה היו נסבלים באופן נורמלי
• שינה שאינה מרעננת

בנוסף, למטופל צריך להיות לפחות אחד מהסימפטומים האלה: 

• הפרעה בחשיבה או בתכנון, המומחמרת סביב מאמצים, סטרס או לחץ זמנים
• הפרעה אורתוסטטית - החמרה של התסמינים בזמן עמידה, והקלה בזמן שכיבה והרמת רגליים

אמנם אין ריפוי לתסמונת העייפות הכרונית, אך ישנם טיפולים, תלויי סימפטומים, שיכולים להקל על הסימפטומים. אבחון מוקדם, נטילת תרופות לטיפול בסימפטומים ושמירה על אורח חיים מאוזן יכולים לעזור.

תוכנית טיפול

מומלץ לבנות תוכנית טיפול אישית להתמודדות מיטבית עם הסימפטומים והקשיים שנגרמים כתוצאה מהתסמונת. מטרות התוכנית הן:

• שמירה על היכולות הגופניות והשכליות והרחבתן במידת האפשר.
• התמודדות עם ההשלכות הגופניות והנפשיות של הסימפטומים.
  
  

חשוב לזכור, שתוכנית טיפול היעילה עבור פרט מסוים לא תהיה בהכרח יעילה עבור פרט אחר. מומלץ לקבל מהרופא הסבר לגבי היתרונות והסיכונים של כל אחד מהטיפולים המומלצים על ידו. אם הסימפטומים מחמירים לאחר נטילת תרופה מסוימת או ביצוע טיפול מסוים, או אם הסימפטומים חמורים במיוחד, יש לפנות לרופא המטפל כדי שזה ישנה את תוכנית הטיפול.

טיפול הכרתי (קוגניטיבי) התנהגותי

טיפול הכרתי התנהגותי (Cognitive behavioral therapy, CBT) הוא טיפול פסיכולוגי שעשוי לסייע בהשגת שליטה על הסימפטומים של התסמונת, על ידי שינוי צורת החשיבה וההתנהגות.

הטיפול באמצעות שיחות אישיות עם מטפל מקצועי, אמור לכלול:

• סיוע בקבלה והשלמה עם האבחנה.
• היפטרות ממחשבות שעלולות למנוע הטבה בסימפטומים.
• הגברת תחושת השליטה בסימפטומים.

טיפול באמצעות פעילות גופנית מדורגת

טיפול באמצעות פעילות גופנית מדורגת (Graded exercise therapy, GET) מבוסס על תוכנית תרגילים מובנית, שמטרתה להאריך בהדרגה את פרק הזמן בו המטופל מסוגל לבצע פעילות גופנית. תוכנית האימון מציבה למטופל יעדים להשגה על ציר הזמן.

בדרך כלל כוללת תוכנית כזו פעילות גופנית אירובית (תרגילים שמעלים את קצב הלב) דוגמת שחייה או הליכה. בעת בניית התוכנית נלקחת בחשבון היכולת הגופנית של המטופל. במהלך ביצוע התוכנית ניתן יהיה להגביר בהדרגה את משך האימון ואת עוצמתו, אולם חשוב להקפיד שלא לעבור את משך האימון ואת דרגת הקושי שנקבעו על ידי המדריך.

כדאי שהטיפול בפעילות גופנית מדורגת יונחה על ידי איש מקצוע מוסמך, שיש לו ניסיון בטיפול בחולי תסמונת העייפות הכרונית.

ניהול פעילויות

ניהול פעילויות הוא היבט נוסף של התוכנית הטיפולית, שקשור לקביעת מטרות והגברה הדרגתית של רמות הפעילות היומית. לעיתים מתבקשים מטופלים לנהל יומן מעקב אחר תקופות הפעילות והמנוחה שלהם במטרה לתעד את הרמה ההתחלתית ואז יומלץ להם להגביר את הפעילות באופן הדרגתי בהתאם ליכולת האישית.

תרופות

תרופות מסוימות עשויות להקל על הסימפטומים. נוגדי הכאב שנמכרים ללא מרשם רופא עשויים להקל על כאב בשרירים ובמפרקים ועל כאב ראש. נוגדי כאב חזקים יותר דורשים מרשם רופא ומומלץ להשתמש בהם רק לטווח קצר. במקרה של כאב כרוני (מתמשך) ניתן לפנות לטיפול במרפאת כאב.

תרופות נוגדות דיכאון במינון נמוך, דוגמת אמיטריפטילין (שמות מסחריים: אלטרול®, אלטרולט®. מדובר בנוגד דיכאון ממשפחת הטריציקליים), עשויות לסייע במספר מצבים לרבות בעיות שינה. אמיטריפטילין אינו מתאים לאנשים עם רקע של בעיות בלב. התרופה עלולה לגרום לתופעות לוואי הכוללות יובש בפה, טשטוש ראיה, סחרחורת וישנוניות.

קצב חיים ופעילות מאוזנים

שמירה על קצב חיים ופעילות מאוזנים, המתאימים למצבו של המטופל, חשובה מאד לשם השגת שליטה על הסימפטומים של תסמונת העייפות הכרונית. המשמעות היא שאין להגזים בפעילות ואסור לדחוק בעצמך יתר על המידה – הלחץ עלול להאט את ההתאוששות וההחלמה. ברור שעם הזמן, ניתן להאריך בהדרגה את משך הפעילות, תוך שמאזנים זאת בעזרת תקופות מנוחה.

שיטות נוספות של עזרה עצמית

• הימנעו ממצבי דחק.
• הימנעו מצריכת אלכוהול, קפאין, סוכר וממתיקים.
• הימנעו ממזונות וממשקאות אחרים שאתם רגישים אליהם.
• אכלו ארוחות קטנות וסדירות.
• הקפידו על תקופות מנוחה ורגיעה. יחד עם זאת השתדלו להימנע מנמנום תכוף או מתקופת שינה מוגזמת.

רפואה משלימה

טיפולים משלימים עשויים לסייע. אפשר לנסות להקל על כאב הקשור לתסמונת העייפות הכרונית באמצעות אקופונקטורה (דיקור סיני), עיסוי, יוגה ואף טאי-צ'י.

החמרת הסימפטומים

החמרת הסימפטומים עלולה להתרחש בשל מגוון סיבות, לרבות זיהומים, פעילות לא מתוכננת ולעיתים גם ללא סיבה ברורה. אין צורך להיכנס ללחץ בשל כך. המטפלים בחולה יוכלו לסייע לו בהשגת שליטה מחודשת על הסימפטומים באמצעות:

• הוספת הפסקות רוגע לפעילות הנוכחית.
• לימוד 'נשימות' ושיטות הרפיה אחרות.
• עידוד חשיבה חיובית בנוגע להחלמה מתסמונת העייפות הכרונית.

עם הזמן ובעקבות הטיפולים, אצל רבים מהלוקים בתסמונת העייפות הכרונית חל שיפור בסימפטומים.

חיסון נגד שפעת ותסמונת העייפות הכרונית

אצל 24% מהחולים שהתחסנו אירעה החמרה משמעותית של המחלה.