הקדמה
דיכאון עלול להיות מחלה אמיתית, שהסובלים ממנה חשים במשך שבועות, חודשים ואפילו שנים את תחושות העצבות הרגילות, שכולם חווים מדי פעם בפעם. הם חשים אותן בעוצמה רבה כל כך, עד כדי פגיעה בתפקוד היומיומי.
אנשים שחווים דיכאון לא מסוגלים לעבוד בצורה תקינה, אינם רוצים להיות בחברת בני משפחה או חברים ומפסיקים ליהנות מהדברים שהם בדרך כלל עושים. הם חשים חסרי ערך, מיואשים וכל הזמן עייפים.
ברוב המקרים של דיכאון קל מסוגלים החולים להמשיך בשגרת חייהם, אך מתקשים בכל זאת בביצוע המשימות. רגשותיהם של הנתונים במצב של דיכאון קשה עלולים להביא אותם למחשבות אובדניות, כלומר רצון להתאבד.
שכיחות הדיכאון
אדם אחד מכל 10 לערך מפתח צורה מסוימת של דיכאון במהלך חייו, אך רק אחד מתוך 50 אנשים יסבול מדיכאון קשה. דיכאון אינו משפיע רק על מי שחולה במחלה, אלא גם על בני משפחתו וחבריו.
החלמה מדיכאון
בעזרת טיפול מתאים ותמיכה ניתן להתאושש לחלוטין גם מדיכאון קשה. חשש לדיכאון מחייב פנייה לרופא לשם קבלת עזרה.
יש אנשים הסבורים שדיכאון אינו מחלה אמיתית כי אם חולשה, או צורה של הודאה בכשלון. הדבר אינו נכון. דיכאון הוא מחלה אמיתית לכל דבר ועניין, עם תסמינים אמיתיים, והוא בטח לא תוצאה של כישלון כלשהו. גם מנהיגים דגולים, כמו מהטמה גאנדי, וינסטון צ'רצ'יל או אייברהם לינקולן, שהביאו לכמה מההישגים החשובים של תקופתנו, חוו דיכאון בתקופות שונות בחייהם.
תסמינים
התסמינים של הדיכאון שונים ומגוונים. הם עלולים להתפתח כתוצאה מגורמים פסיכולוגיים, חברתיים וגופניים.
התסמינים יכולים להיות מורכבים, ולכלול מאפיינים נפשיים, גופניים וחברתיים. אנשים הלוקים בדיכאון עלולים לאבד עניין בדברים שגרמו להם הנאה בעבר ולהתקשות בביצוע של מטלות יומיומיות במהלך השגרה של החיים.
קיימת סבירות שאדם החווה בו זמנית לפחות חמישה תסמינים מתוך אלה הרשומים מטה לקה בדיכאון. במצב שכזה מומלץ לפנות לעזרה רפואית. הרופא המטפל יבצע בדיקה גופנית ויפנה לביצוע בדיקות דם ושתן, על מנת לשלול מחלות אחרות שיכולות לגרום לאותם תסמינים, ועל מנת לקבל החלטה מושכלת באשר להמשך הטיפול.
תסמינים פסיכולוגיים
- תחושת חוסר תקווה וחוסר אונים.
- הערכה עצמית נמוכה.
- נטייה לבכי.
- תחושת אשמה.
- תחושת עצבנות וחוסר סובלנות כלפי אחרים.
- חוסר מוטיבציה ועניין, קושי בקבלת החלטות.
- חוסר הנאה.
- מחשבות על התאבדות או על פגיעה במישהו אחר.
- תחושת חרדה או דאגה.
- ירידה בחשק המיני.
תסמינים גופניים (פיזיולוגיים)
- האטה בדיבור ובתנועה.
- שינוי בתיאבון או במשקל (לרוב ירידה במשקל, אך לעיתים גם עלייה).
- עצירות.
- כאבים בלתי מוסברים.
- חוסר אנרגיה או חוסר עניין במין.
- שינויים במחזור הווסת (אצל נשים).
- הפרעות בדפוסי השינה (למשל, קושי להירדם או התעוררות בשעות הבוקר המאוד מוקדמות).
תסמינים חברתיים
- ביצועים ירודים בעבודה.
- מיעוט קשרים חברתיים והימנעות מפעילויות חברתיות.
- תחושת בדידות.
- ירידה בעניין בתחביבים וקשיים בחיי הבית והמשפחה.
דיכאון ואבל
אף שחלק מהמאפיינים של שני המצבים, אבל ודיכאון, דומים, ולעתים אף יש קושי להבחין בין השניים, עדיין קיימים הבדלים חשובים ביניהם. אבל הוא תגובה טבעית לחלוטין לשכול, שעה שדיכאון הוא מחלה.
אנשים אבלים חווים את תחושות האובדן והיגון בגלים, אך הם עדיין מסוגלים ליהנות מדברים מסויימים ולצפות לעתיד טוב יותר. אצל הדיכאוניים היגון תדיר, והם אינם מסוגלים להפיק הנאה מדבר או למצוא דבר מה חיובי בעתידם.
דיכאון ומחשבות אובדניות
בתוך דיכאון עמוק ייתכן שיופיעו גם מחשבות על מוות או על רצון לא להיות יותר – לעיתים כתקווה להפסיק את הכאב הנפשי הבלתי נסבל. מחשבות כאלה אינן נדירות, אך חשוב מאוד לא להתעלם מהן. הן סימן למצוקה עמוקה שמבקשת הקלה, ודווקא הפנייה לעזרה היא צעד של אומץ, תקווה ורצון לחיות אחרת.
אם אתם חווים מחשבות כאלה, גם אם הן "רק" מחשבות חולפות או תחושות של ייאוש, חשוב לשתף בהן איש מקצוע: רופא/ה, פסיכולוג/ית או כל גורם טיפולי שאתם סומכים עליו. יש דרכים רבות להקל על הסבל ולשמור על ביטחונכם, כולל התערבויות קצרות טווח שמטרתן לייצב את המצב ולהשיב תחושת ביטחון. במצבי מצוקה חמורים או אם עולה חשש לפגיעה עצמית – יש לפנות מיידית לחדר מיון, לקווי סיוע או למוקדי חירום של שירותי בריאות הנפש.
חשוב לדעת שבחלק קטן מהמקרים, בתחילת טיפול תרופתי נוגד דיכאון (כמו SSRI), עלולה להתרחש החמרה זמנית במחשבות האובדניות. הדבר נובע לעיתים מכך שהמרכיב האנרגטי משתפר לפני שחל שינוי בדפוסי החשיבה הדיכאוניים. בו בזמן, חשוב מאוד לא להימנע מראש לקחת את התרופות ולא להפסיק אותן על דעת עצמכם, כי דיכאון לא מטופל, ובעיקר כשהוא מחמיר, עלול להיות מסוכן הרבה יותר מהתרופות עצמן. מסיבה זו, חשוב להיות במעקב צמוד עם תחילת הטיפול, וליידע את הרופא/ה בכל שינוי בתחושות או מחשבות, גם אם נדמה לכם ש"זה לא רציני".
המסר החשוב ביותר הוא: אתם לא לבד. יש דרכים לעבור את זה. גם אם כרגע קשה להאמין – יש מי שיקשיב, יש מי שיעזור, ויש אפשרות לצאת מהדיכאון ולחזור לחיים שיש בהם משמעות, קשר ותקווה.
מצבים היכולים לגרום לדיכאון
קיימים מספר סוגי דיכאון וכן מחלות שבהן הדיכאון עצמו הוא תסמין חשוב. להלן כמה דוגמאות:
דיכאון לאחר לידה
לא מעט נשים מפתחות דיכאון לאחר לידת תינוקן. הטיפול בדיכאון לאחר לידה דומה לטיפול בסוגים אחרים של דיכאון, וכולל מתן תרופות נוגדות דיכאון ופסיכותרפיה.
הפרעה דו-קוטבית
הפרעה זו ידועה גם בשם "מאניה-דפרסיה". בהפרעה הנדונה מתחלפות לסירוגין תקופות של דיכאון עם תקופות של מצב רוח מרומם במידה מוגזמת (מאניה). התסמינים של הדיכאון דומים לאלה של דיכאון קליני, ואילו התקופות של מאניה עלולות לכלול התנהגויות הרסניות עם מעט מאד עכבות וגבולות, אם בכלל. למשל הימורים עד כדי גרימת נזקים כלכליים, עריכת קניות בזבזניות ללא כל בקרה, או קיום יחסי מין מסוכנים.
דיכאון עונתי (SAD)
דיכאון זה ידוע גם בשם "דיכאון חורף". מדובר בדיכאון בעל דפוס הופעה עונתי, אשר מופיע בדרך כלל בחורף. קיימת תיאוריה הקושרת את מיעוט אור היום בעונה זו של השנה להתפתחות התסמינים של דיכאון.
גורמים
לא ידוע מה בדיוק גורם לדיכאון. החוקרים מעריכים שכמו במחלות והפרעות נפשיות רבות אחרות, גם במקרה דנן עומד שילוב של גורמים ביוכימיים, גנטיים וסביבתיים, ולא סיבה אחת בודדת. דיכאון מהווה פעמים רבות תגובה לאירוע, אך לעיתים לא ניתן לזהות אירוע ספציפי שהביא לו.
לדיכאון עלולים להביא מצבים רבים. ביניהם אירוע מדכדך או יוצר לחץ דוגמת אבדן של אדם קרוב, פרידות וגירושין, הפלות, מחלה, פיטורין מעבודה ודאגות כספיות.
פעמים רבות ניתן לחשוד בתגובת שרשרת המביאה לדיכאון. למשל, כאשר מצב רוחו של אדם ירוד עקב פיטורין הוא ממעט להיפגש עם קרובים וידידים כתמול שלשום, ונוטה להסתגר ומתמכר לטיפה המרה. במצב זה ניתן למנות שלושה גורמים העלולים לקדם דכאון, אשר מתפתחים כשלבים עוקבים בתהליך.
גורמים ביוכימיים
דיכאון עלול להיגרם עקב שינויים ברמת כימיקלים מסוימים במוח. למשל, שינויים הורמונאליים עלולים להביא למצב של דיכאון. הדבר משתקף לעיתים אצל נשים בעת וסת, הריון, הפלה, לידה או כתופעת גיל המעבר.
גורמים הקשורים לאורח חיים או לתרופות
צריכת אלכוהול מופרזת עלולה להביא לדיכאון, כמו גם שימוש בסמים דוגמת חשיש וקוקאין.
נטילת תרופות מסוימות (פרופאנולול) המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם ותעוקת חזה עלולה לגרום לדיכאון.
גורמים גנטיים
מחקרים מסוימים מראים שדיכאון נפוץ יותר בקרב אנשים שבני המשפחה הביולוגית שלהם לקו בו אף הם. יחד עם זאת, אנשים רבים שבהיסטוריה המשפחתית שלהם נרשמו מקרי דיכאון, מעולם לא לקו בו בעצמם.
המדענים עורכים מחקרים על מנת לאתר את הגנים המעורבים בגרימת הדיכאון.
מחקרים שונים הוכיחו כי ניתן לרשת גירסאות שונות של הגן HTT-5, המשפיעות באופן שונה על הפרשת הסרוטונין במוח. לכ-20% מהאנשים יש את מה שהגנטיקאים מכנים "הגרסה הקצרה" של גן זה, והם מועדים יותר מאחרים ללקות בדיכאון לאחר שחוו אירוע מלחיץ.
גורמי סיכון
אף שאין סטטיסטיקה מדויקת, דיכאון נחשב למחלה נפוצה יחסית, והוא שכיח לא פחות ממחלות לב או מסוכרת. כ-8.5% מכלל המבוגרים בישראל מדווחים כי חוו דיכאון, שיעור גבוה במקצת בהשוואה למדינות מערב אירופה. איש אינו מחוסן מפני הסיכון לפתח דיכאון – המחלה פוגעת בכל שכבות האוכלוסייה, ללא הבדל גזע, מוצא אתני או מצב סוציו-אקונומי.
בדרך כלל מתחיל הדיכאון בשנות ה-20 המאוחרות, אך הוא עלול להופיע בכל גיל. לכאורה, מספר הנשים הלוקות בדיכאון כפול ממספר הגברים, אולם ייתכן שנתון זה אינו מדויק כיוון שנשים פונות לעתים מזומנות יותר לקבלת טיפול בבעיה, שעה שגברים דיכאוניים רבים אינם מדווחים עליה.
אף שהסיבה המדויקת לדיכאון אינה ידועה, המדענים זיהו מספר גורמים אשר מגדילים את הסיכון ללקות בה:
- קרוב משפחה (קרבה ביולוגית) שלוקה בדיכאון.
- קרוב משפחה שהתאבד.
- מצבי מתח רב בחיים, כמו שכול.
- רקע של מצב רוח מדוכא בתקופת הנעורים.
- מחלות קשות כסרטן, מחלות לב, אלצהיימר או איידס.
- שימוש ממושך בתרופות מסוימות, כחלק מהטיפול להורדת לחץ דם גבוה, תרופות שינה או גלולות למניעת הריון.
- תכונות אופי מסוימות, הנוגעות להערכה עצמית נמוכה, תלותיות, ביקורת עצמית או פסימיות.
- שימוש מוגזם באלכוהול, ניקוטין וסמים.
- לידה שהתרחשה בתקופה אחרונה.
- השתייכות למעמד סוציו-אקונומי נמוך.
טיפול
הטיפול המומלץ בדיכאון כולל בדרך כלל שילוב של טיפול נפשי, טיפול תרופתי ועזרה עצמית. בבחירת השילוב המתאים מתחשבים בשיקולים הבאים:
- זיהוי הדיכאון תוך מתן תשומת לב מיוחדת להשתייכות המטופל לקבוצות סיכון, כגון: מטופלים שכבר סבלו בעבר מדיכאון, חולים במחלה ממושכת או נכים, אנשים הסובלים מבעיות אחרות בתחום בריאות הנפש, דמנציה למשל.
- החלטה על שיטת הטיפול תוך התחשבות בהעדפות המטופל, ובתוצאות של התנסויות קודמות או של טיפולים קודמים.
- בחירת הטיפול התרופתי תהיה תלויה בעוצמת הדיכאון, בהיסטוריה הרפואית של המטופל, בהתנסויות בטיפולים תרופתיים קודמים ובהיסטוריה משפחתית.
- יצירת זמינות ונגישות למידע על הטיפולים עבור המטופל, כמו גם עידוד של עזרה עצמית והסתייעות בקבוצות תמיכה.
מדיכאון קל ומתון ועד דיכאון קשה
המטופל עשוי להחלים בעצמו מדיכאון קל גם ללא התערבות תרופתית, ולכן לא מומלץ לתת תרופות נוגדות דיכאון כטיפול התחלתי בדיכאון קל. כדאי לשקול עזרה עצמית מונחית, לדוגמה כלים לטיפול עצמי, פעילות גופנית מונחית ועוד.
כשהדיכאון נמשך זמן מה, יומלץ על טיפול נפשי שיכול להקל משמעותית את התסמינים. קיימות כמה גישות טיפוליות יעילות, ולעיתים קרובות משלבים ביניהן לפי הצורך והעדפת המטופל/ת.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): מסייע לזהות ולשנות דפוסי חשיבה שליליים ונטייה לפסימיות, מחזק את היכולת לפעול ולתפקד, ומקנה כלים מעשיים להתמודדות עם הדיכאון.
טיפול רגשי-דינמי: עוזר להבין את שורשי הדיכאון – לעיתים קשורים לאירועים בעבר או להקשרים בין-אישיים מורכבים בהווה. דרך הקשר עם המטפל/ת נבנית הבנה מעמיקה יותר של עצמך ושל הקשרים עם אחרים, ומתחזקת תחושת ערך, תקווה וחמלה עצמית.
טיפול טוב מאפשר לא רק הקלה בתסמינים, אלא גם שינוי פנימי עמוק ובניית יכולת להתמודד עם החיים בצורה מלאה ומשמעותית יותר.
טיפול תרופתי בדיכאון
כאמור, דיכאון כרוך בשינויים בתהליכים ביוכימיים במוח, והתרופות יכולות לסייע באיזון של אותם תהליכים ובשיפור התסמינים. במקרים רבים מתחילים בתרופות ממשפחות שמעודדות עלייה בפעילות סרוטונין – אך יש גם טיפולים נוספים, שנבחרים לפי התמונה הקלינית הספציפית.
חשוב לדעת שהשפעת התרופה לא תמיד מיידית, ולעיתים רק לאחר כמה שבועות תורגש הטבה. במצבים של חרדה עזה או קושי תפקודי חריף ניתן לשלב לתקופה קצרה תרופות הרגעה, אך חשוב לעשות זאת בזהירות ובפיקוח, כיוון שלחלק מהתרופות האלו יש פוטנציאל להתמכרות.
כמו כן, לא תמיד התרופה הראשונה שניתנת תביא לשיפור הרצוי. במקרים כאלה יש צורך לשנות את סוג התרופה או את המינון. זה יכול להרגיש לעיתים כמו ניסוי וטעיה, וזה באמת תהליך של התאמה – אך אתם לא לבד בו. זוהי דרך שנעשית יחד עם הרופא/ה המטפל/ת, במטרה למצוא את ההתאמה המדויקת ביותר עבורכם. כיום עדיין אין בדיקה שיכולה לנבא מראש איזו תרופה תעבוד עבור מי, ולכן הדרך היא משותפת, בסבלנות ובאמון.
שילוב בין טיפול נפשי לתרופתי
מחקרים וניסיון קליני מראים שבמקרים רבים השילוב בין טיפול פסיכולוגי לטיפול תרופתי הוא היעיל ביותר – במיוחד כשהדיכאון הוא בינוני או חמור. התרופה מסייעת לייצב את המצב הרגשי ולפנות מרחב לתהליך רגשי עמוק יותר, והטיפול הנפשי עוזר לעבד חוויות, לבנות כוחות פנימיים ולבסס שינויים לטווח הארוך.
טיפולים מתקדמים לדיכאון עמיד
עבור מי שמתמודד עם דיכאון חמור או דיכאון שלא הגיב לטיפולים התרופתיים והנפשיים הרגילים – קיימות גם אפשרויות טיפול נוספות, שניתנות לרוב במסגרת של מומחים בתחום בריאות הנפש.
אחת מהן היא גרייה מגנטית מוחית (TMS) – טיפול לא פולשני שמשתמש בגירוי מגנטי ממוקד לאזורים מסוימים במוח שקשורים בוויסות מצב הרוח. מדובר בטיפול שנמצא יעיל עבור חלק מהמטופלים עם דיכאון עמיד, וניתן במסגרת מרפאות ייעודיות.
אפשרות נוספת, שנשקלת בדרך כלל במקרים של דיכאון חמור במיוחד, היא טיפול בנזעי חשמל (ECT). אף שלעיתים יש כלפיו סטיגמה, מדובר בטיפול רפואי מבוקר שנעשה תחת הרדמה מלאה, ומבוסס על שנים רבות של מחקר וניסיון. הוא נחשב לאחד הטיפולים היעילים במקרים של דיכאון עמוק שלא השתפר בדרכים אחרות, במיוחד כשיש סבל קיצוני, אובדנות או חוסר תגובה לכל טיפול אחר.
טיפולים אלה נשקלים רק לאחר הערכה רפואית ופסיכיאטרית יסודית, ובשקילה זהירה של יתרונות וחסרונות. עבור חלק מהמטופלים, הם היו נקודת מפנה משמעותית בדרך להקלה ולחיים עם יותר תקווה ותפקוד.
לחיות עם דיכאון
ישנן דרכים חיוביות רבות לשיפור מצב הרוח ולהקלה על מצבי דיכאון.
כשלוקים בדיכאון גם הפעילות היומיומית הפשוטה עלולה להיראות כמו טיפוס מצוקים: כוס שנשברת יכולה להיתפס כאסון גדול, וקבלת החלטה פשוטה כלשהי עלולה להוות קושי מהותי.
המתח הרב שרובנו חשופים אליו עלול לפגום בחשיבה צלולה ולהפריע לחיי היומיום, במיוחד אצל אדם הנוטה למצבי דיכאון. לכן חשוב ללמוד "לקחת פסק זמן", להירגע מהקצב המהיר של החיים המודרניים ולאמץ שיטות הרפיה והתמודדות עם מצבי לחץ.
פעילות גופנית ותזונה בריאה
מחקרים מעידים על כך שפעילות גופנית עשויה להיות יעילה עבור אנשים מסוימים, ממש כמו הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון, במיוחד עבור אלו הלוקים בצורה הקלה והמתונה של הדיכאון הקליני. נמצא כי פעילות גופנית משפרת את מצב הרוח, מפחיתה לחץ, מתח וחרדה, מגבירה את הפרשת האנדורפינים (חומרים שהגוף מייצר ואשר משרים הרגשה כללית טובה) ומחזקת את ההערכה העצמית.
המומחים ממליצים על פעילות גופנית כטיפול בדיכאון בכל הגילאים. בנוסף לכך, חשוב לשמור על תזונה בריאה.
לדבר על הבעיה
כשחולקים את עניין הדיכאון עם אדם נוסף או עם קבוצה, יוצרים מעגלי תמיכה ולא מרגישים בודדים בעקבות המצב. מחקרים מדעיים הוכיחו ששיחות מסייעות לאנשים להחלים מהדיכאון, ולהתמודד בצורה טובה יותר עם מצבי לחץ ותקופות של קשיים בחיים.
לא כל אחד מרגיש בנוח לחשוף את מצבו הנפשי בפני אחרים, ולשתף אותם במצוקותיו. ניתן גם לנסות דרכים חלופיות להבעת רגשות, כמו כתיבה יוצרת או עבודות אמנות. אף בעזרת אלו ניתן לשפר את מצב הרוח.
הימנעות מסמים ומצריכה מוגזמת של אלכוהול
הוכח כי עישון סמים ושתייה מוגזמת של אלכוהול מחמירים את הדיכאון בטווח הארוך, אף שהם עשויים לספק הקלה רגעית.
למרות שאנשים רבים סבורים שעישון חשיש או מריחואנה אינו גורם לשום נזק, הרי מחקרים הדגימו קשר הדוק בין השימוש בסמים אלו לבין מחלות נפשיות, לרבות דיכאון. עישון חשיש עלול לגרום לתופעות הבאות:
- החמרת התסמינים של הדיכאון.
- הגברת תחושות העייפות וחוסר העניין.
- סיכון גדול יותר לחזרת הדיכאון מוקדם יותר ובתדירות גבוהה יותר.
- הפחתת יעילות הטיפול התרופתי בדיכאון.
- נטייה להפסקת הטיפול התרופתי.
- הקטנת הסיכוי להחלמה מלאה.
אנשים הצורכים דרך קבע אלכוהול או סמים, טוב יעשו אם יפנו לקבלת עזרה ותמיכה, מרופא מומחה ומגופים המסייעים בגמילה ממצבים כאלו.
החיים עם אדם שסובל מדיכאון
הדיכאון אינו פוגע רק במי שסובל ממנו, אלא גם באנשים הקרובים לו. החיים עם מישהו שסובל מדיכאון מערימים עומס וקושי על מערכת היחסים. בני זוג, או הורים רבים חשים חסרי אונים במצבים כאלו. חשוב שימצאו קבוצת תמיכה, או בני שיח הנמצאים במצב דומה.
כשהדיכאון שחווה בן או בת זוג פוגע בחיי המשפחה ובזוגיות, רצוי לפנות ליועץ בתחום כדי לקבל את עזרתו. הדבר תקף במיוחד כשהגבר הוא שסובל מדיכאון. מתברר שגברים נוטים פחות לבקש עזרה ומשתמשים יותר באלכוהול ובסמים כשהם בדיכאון.
