חרדה: תסמינים, סוגים ודרכי התמודדות

חרדה (Anxiety) היא תחושת אי-נוחות נפשית שדרכי הביטוי שלה יכולות להיות קלות כחמורות, והן כוללות תחושות דאגה ופחד.

כל אחד חווה תחושות של חרדה במצבים מסוימים במהלך החיים. זו תגובה טבעית לחלוטין, בפרט כשאנחנו נתונים בסכנה או במצב של סטרס, למשל בגלל בחינה, בדיקה רפואית, ראיון עבודה או מצב ביטחוני שאין לנו שליטה עליו.

עם זאת, אנשים הסובלים מהפרעת חרדה מתקשים לשלוט בה ולהתמודד עם החרדה והדאגות. תחושות החרדה אצלם הן מתמשכות ולעיתים קרובות משפיעות על מהלך החיים התקין. הם מודאגים ממגוון נושאים ומצבים ולאו דווקא ממצב או נושא אחד מוגדר. הם חשים במתח רוב היום ויתקשו לזכור את הפעם האחרונה שחשו נינוחים.

להפרעת חרדה היבטים נפשיים וגופניים המשתנים מאדם למשנהו, ויכולים לכלול דאגנות, חוסר יכולת להתרכז ובעיות שינה.

הפרעת חרדה נפוצה יותר אצל נשים ואף יותר בקרב גילאי ה-20.

ההפרעה עלולה להשפיע על התפקוד היומי השוטף. מספר טיפולים עשויים לסייע, לרבות טיפולים פסיכולוגיים וטיפול תרופתי. בנוסף, יש כלים רבים לטיפול עצמי שיכולים להקל את התסמינים של הפרעת חרדה.

האם חרדה היא הפרעה נפשית או אולי מחלת נפש?

הפרעות חרדה נחשבות הפרעות נפשיות (mental disorders), ולא מחלות נפש (mental illness), בדומה לרוב ההפרעות בתחום בריאות הנפש. חשוב להבחין בין חרדה כרגש טבעי - תחושת מתח או דאגה לפני מבחן, ריאיון או אירוע רפואי, שהיא חלק נורמלי ממנגנון ההישרדות שלנו, ובין הפרעת חרדה, שבה החרדה מופיעה בעוצמה גבוהה, בתדירות גבוהה, באופן שאינו פרופורציונלי למצב, וגורמת למצוקה נפשית משמעותית ופגיעה בתפקוד היומיומי (בעבודה, בזוגיות, בשינה, בחיי חברה ועוד).

הפרעות חרדה אכן משפיעות על המחשבות, הרגשות וההתנהגות, ולעיתים יש להן רכיבים ביולוגיים, אך הן אינן נובעות ממצב רפואי חד-משמעי וברור במוח או בגוף, ולכן הן מוגדרות כהפרעות נפשיות ולא כמחלות נפש.

מה ההבדל בין חרדה לפחד?

כולנו חווים לעיתים תחושות של פחד וסכנה, ויש לזה סיבה טובה. תחושת הפחד חשובה מאוד להישרדות שלנו כבני אדם כי היא עוזרת לנו לזהות איום מתקרב ולגייס את המשאבים הנדרשים כדי להתמודד איתו. בתוך המוח שלנו נמצא אזור האחראי על תחושת הפחד. אזור זה "מאותת" כשאנחנו נמצאים מול איום מסוכן ומכין את הגוף שלנו להתמודדות עם אותו גורם מאיים.

ברמה האבולוציונית, ההתמודדות עם גורם כזה היא לרוב בדרך של "לחימה או בריחה", אולם לפעמים מערכת הפחד מתחילה לפעול ללא איום ממשי, או לפחות לא כזה שדורש התמודדות פיזית. במצבים אלו הגוף שלנו מתחיל לפעול כאילו אנחנו ניצבים מול סכנה כשאין באמת צורך - קצת כמו אזעקת רכב שמתחילה לפעול רק כי מישהו נשען עליו בטעות. כלומר, אנו מפרשים אירוע מסוים כמסוכן למרות שהוא אינו כזה, וגורמים ל"אזעקת שווא" במערכת.

כשתחושת החרדה מגיעה בפתאומיות ואנחנו "פוחדים" ללא טריגר ברור שניתן לזיהוי, או שאינו הולם את התחושות והתגובות הפיזיות, מדובר בעצם בהתקף חרדה, או התקף פניקה. החרדה מתבטאת גם בתסמינים גופניים - הדופק מהיר, השרירים דרוכים, הדם עובר מאזור הבטן ומערכת העיכול לגפיים ומכין אותם לפעולה – אבל מכיוון שאנחנו לא נדרשים באמת לרוץ או לברוח, הגוף נותר דרוך מאוד – בדיוק כמו מכונית בניוטרל.

עד כמה חרדה שכיחה?

חרדה היא תופעה נפוצה בהרבה ממה שנדמה. מחקרים בינלאומיים מראים כי בכל רגע נתון חיים בעולם כ-300 מיליון בני אדם עם הפרעת חרדה מאובחנת, כלומר בערך 4% מאוכלוסיית העולם, ונשים נפגעות יותר מגברים. מחקרי אוכלוסייה גדולים בארה"ב מצאו שכ־31% מהמבוגרים יחוו במהלך חייהם לפחות הפרעת חרדה אחת, נתון שממחיש עד כמה זו תופעה שכיחה ונפוצה.

חרדה יכולה להופיע בכל גיל, מילדות ועד זקנה, ולעיתים קרובות היא כלל לא מאובחנת, משום שאנשים מייחסים את התסמינים ל"אופי לחוץ" או ל"תקופה עמוסה". השכיחות הגבוהה והעובדה שחלק גדול מהסובלים אינם פונים לעזרה, מדגישות את החשיבות של מודעות, זיהוי מוקדם ופנייה לטיפול.

התסמינים של חרדה מתפתחים במקרים רבים לאיטם, וחומרתם משתנה מאדם לאדם. אחדים יחוו תסמין אחד או שניים ואילו אחרים יותר. לחרדה יש ביטויים נפשיים, גופניים והתנהגותיים.

תסמינים נפשיים

• תחושת אי-שקט
• תחושת אימה
• תחושה קבועה שאתם "על הקצה"
• קושי להתרכז
• עצבנות בלתי מוסברת
• חוסר סבלנות
• נתונים להסחת הדעת ממה שאתם עוסקים בו

התסמינים עלולים לגרום לניתוק חברתי וכיוון שאף ההליכה לעבודה או לבית הספר תיראה מלחיצה, הסובלים מההפרעה יעדיפו לקחת "ימי מחלה". התסמינים עלולים לגרום לירידה בהערכה העצמית.

תסמינים גופניים

• סחרחורת
• עייפות וישנוניות
• עקצוץ
• דפיקות לב מואצות
• מתח וכאבי שרירים
• יובש בפה
• הזעת יתר
• קוצר נשימה או מחנק
• כאבי בטן
• בחילה
• שלשולים
• כאב ראש
• צמא יתר
• מתן שתן תכוף
• עיכוב במחזור או כאבי מחזור חריגים (אצל נשים)
• בעיית הירדמות

הסובלים מהפרעת חרדה כללית לא תמיד יודעים להגדיר מה הסיבה לתחושת החרדה שלהם. אי-הידיעה מה מעצים את תחושת החרדה עלולה להעצים את התחושה ולגרום לדאגה שאין פתרון למצב.

תסמינים התנהגותיים

לחרדה יש לא רק ביטויים רגשיים וגופניים, אלא גם תסמינים התנהגותיים ברורים, שפעמים רבות פוגעים באיכות החיים. אנשים המתמודדים עם חרדה נוטים לעיתים קרובות להימנע ממצבים שמעוררים אצלם פחד או לחץ, כגון נהיגה, מקומות הומי אדם, מצבים חברתיים או חשיפה לבדיקות רפואיות, ולעיתים אף לעזוב באמצע אירועים מלחיצים.

לצד זאת, יש נטייה לחיפוש חוזר ונשנה אחר הרגעה וביטחון מהסביבה (למשל, לשאול שוב ושוב אם "הכול בסדר"), לצמצם יציאות מהבית ולהימנע מפעילויות שבעבר היו חלק טבעי מהשגרה. דפוסי הימנעות אלו עשויים להפחית זמנית את תחושת החרדה, אך בטווח הארוך הם מחזקים אותה ועלולים להעמיק את המצוקה והפגיעה בתפקוד.

הגורמים להפרעת חרדה עדיין אינם מובנים עד תום. אנשים מסוימים יפתחו חרדה ללא סיבה ברורה ואחרים לאחר אירוע מלחיץ שחוו.

הסיכון לסבול מהפרעת חרדה עולה כשהפרשת חומרים מעבירי מסרים בין-עצביים (נוירו-טרנסמיטורים) במוח (הם מופרשים במוח כעניין שגרתי) אינה מאוזנת.

סבורים ששני מעבירי מסרים בין-עצביים משפיעים על תחושות החרדה – סרוטונין ונוראדרנלין. כשהרמה שלהם במוח אינה מאוזנת כראוי, הדבר משפיע על מצב הרוח ומעלה את הסיכון לפתח מצבי חרדה לרבות הפרעת חרדה כללית.

עם זאת, להתפתחות הפרעת חרדה נדרש שילוב של כמה גורמים ולא רק רמות בלתי מאוזנות של מעבירי מסרים בין-עצביים במוח.

בין הגורמים הללו:

• תורשה
• תהליכים ביולוגיים וכימיים שונים המתבצעים בגוף
• סביבת הפעילות של האדם
• היסטוריית החיים

מתי לפנות לעזרה מקצועית?

אם החרדה מפריעה לתפקוד היומיומי, גורמת למצוקה נפשית חמורה או נמשכת מעבר לשבועות אחדים, מומלץ לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש, כמו פסיכולוג/ית קליני/ת או פסיכיאטר/ית.

מה עשוי לעורר חרדה?

יש טריגרים מרכזיים שעלולים לעורר חרדה אצל אנשים. ביניהם:

• בעיות בריאות - אבחנות בריאותיות מדאיגות או קשות כמו סרטן, בעיות לב, מחלות כרוניות
• תרופות מסוימות - רכיבים פעילים שגורמים למטופל להרגיש מוטרד או חולה
• שימוש בחומרים מעוררים - למשל, קפאין
• דילוג על ארוחות - מה שגורם לירידה ברמת הסוכר
• חשיבה שלילית
• פחדים כלכליים
• מפגשים חברתיים
• בעיות במערכות יחסים
• לחץ נפשי - סטרס יומיומי, כמו מפקק תנועה או להחמיץ את הרכבת
• אירועים ציבוריים - לדוגמה, מצגות או הופעות
• טריגרים אישיים - ריח, מקום, זיכרון טראומטי

אלה סוגי החרדות העיקריים הקיימים:

• חרדה כללית (GAD) - דאגה מוגזמת ומתמשכת בנושאים יומיומיים (בריאות, כסף, עבודה, משפחה), שקשה לשלוט בה. מלווה לעיתים בעייפות, מתח שרירים, קשיי ריכוז וקשיי שינה.
• הפרעת פאניקה - התקפי חרדה פתאומיים וחזקים מאוד, שמופיעים "משום מקום" וכוללים תסמינים גופניים עוצמתיים כמו דופק מואץ, קוצר נשימה, סחרחורת ותחושת "אני עומד למות/ להשתגע".
• פוביות ספציפיות - פחד עז וממוקד מאובייקט או מצב מסוים (כמו טיסות, מעליות, גובה, בעלי חיים), שגורם להימנעות כמעט מוחלטת ממנו, גם כשהאיום בפועל נמוך.
• חרדה חברתית - פחד משמעותי ממצבים חברתיים או מהערכה שלילית מצד אחרים, כמו דיבור בפני קהל, השתתפות בשיחה או אכילה בחברת אנשים, עד כדי הימנעות מהם.
• אגורפוביה - פחד ממצבים או מקומות שבהם יהיה קשה או מביך לברוח או לקבל עזרה (למשל קניונים, תחבורה ציבורית, מקומות פתוחים/ סגורים), שלעיתים מוביל לצמצום משמעותי ביציאה מהבית.
• הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) - תגובה מתמשכת לאירוע טראומטי, שמתבטאת בפלשבקים, חלומות חוזרים, הימנעות מכל מה שמזכיר את הטראומה, דריכות יתר ותחושת איום מתמדת, גם הרבה אחרי שהאירוע הסתיים.
• הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) - מחשבות טורדניות חוזרות (אובססיות) שגורמות למצוקה, לצד טקסים או פעולות כפייתיות (קומפולסיות) כמו בדיקות חוזרות או ניקיון מוגזם, שנועדו להפחית את החרדה, אך בפועל משמרים אותה.

אם תחושות החרדה משפיעות על תפקודכם היומיומי או גורמות מצוקה, מומלץ לפנות לרופא/ת המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש, כמו פסיכולוג/ית או פסיכיאטר/ית. לעיתים יהיה קשה לאבחן הפרעת חרדה, או לבדל אותה ממצבים נפשיים אחרים דוגמת דיכאון.

מכבי מציעה ניתוב והכוונה על-ידי מטפלים ומטפלות בבריאות הנפש שמסייעים בהתאמת טיפול רגשי אישי באפליקציית ifeel. למידע המלא >>

פונים לרופא/ת המשפחה

הצעד הראשון הוא פנייה לרופא/ת המשפחה כדי לבדוק את התסמינים שהמטופל חווה, לרבות מועד תחילתם, התדירות שלהם ואם הם קשורים למצבים מוגדרים.

הרופא/ה יברר לגבי הפחדים, הדאגות והרגשות הנחווים כמו גם לגבי מהלך החיים האישים.

פעמים רבות קשה לספר על התחושות שאתם חווים, אולם יש לזכור שהרופא/ה הוא איש מקצוע שיכול לסייע לכם ושיתופו במידע האישי, כולל תסמינים נפשיים וגופניים, חשוב ביותר לשם אבחון נכון ויעיל.

אבחון של הפרעת חרדה מותנה במקרים רבים בהתמשכות התסמינים לפחות 6 חודשים. כמו כן, קושי לשלוט ברגשות החרדה מהווה סיבה לאבחון הפרעת חרדה.

בדיקות גופניות

לעיתים הרופא/ה יבקש  לערוך כמה בדיקות כדי לשלול בעיות גופניות שייתכן שהן אחראיות לתסמינים.

כדאי להתחיל בהתייעצות עם רופא/ת המשפחה, אולם ייתכן שהוא יפנה אתכם לטיפול אצל רופא מומחה לבריאות הנפש, כמו פסיכיאטר/ית או פסיכולוג/ית קליני/ת.

הטיפול יכול לכלול טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי. בהתחשב במצבו של כל מטופל ייקבע אם הוא זקוק לסוג אחד של טיפול או לשילוב של שניהם. אין טיפול מסוים שהוא מיטבי לכולם. מחקרים מראים שלטיפולים פסיכולוגיים יש השפעה ארוכת טווח ובמרבית המקרים יוצע למטופל טיפול פסיכולוגי לפני שיישקל טיפול תרופתי.

לפני תחילת כל טיפול, מכל סוג שהוא, הרופא/ה או המטפל/ת יבהירו למטופל את המשמעויות שלו.

1. טיפול פסיכולוגי

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי CBT) Cognitive Behavioral Therapy)

על פי רוב הטיפול הפסיכולוגי המוצע הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שכן הוא נמצא כיעיל ביותר לטיפול בהפרעת חרדה. הסטטיסטיקות מצביעות על כך שכמחצית מהמטופלים בשיטה זו מחלימים, וגם היתר יוצאים נשכרים.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי כולל שיחות שבועיות עם מטפל/ת ולמידה של מיומנויות שישפרו את מצבו של המטופל, לרבות שינוי מחשבות שליליות ושינויים התנהגותיים.

הטיפול מתרכז בעיקר בבעיות עכשוויות ופחות בעבר. הוא מלמד את המטופל מיומנויות פעולה הנוגעות לדרכי תגובה למצבים מעוררי חרדה. למשל, המטפל יכול לשוחח על הדרך שבה המטופל מגיב כשהוא מזהה מצב מעורר חרדה ומה הוא חושב כשהוא חווה אותה. לאחר שהמטפל והמטופל מזהים מחשבות שליליות, ניתן ללמוד איך להחליף אותן במחשבות מאוזנות יותר.

במטרה לסייע למטופל להשיג שליטה טובה יותר בחרדה, המטפל יכול גם להנחות בשיטות נשימה שיעזרו למטופל להישאר רגוע יותר בעת חרדה ויפחיתו את המצוקה.

משך הטיפול ב-CBT הוא לרוב מוגבל בזמן. בדרך כלל מדובר בכ-12-20 מפגשים שבועיים בני 45-60 דקות, הנפרסים על פני כשלושה עד חמישה חודשים. במקרים קלים הטיפול עשוי להיות קצר יותר, ובמקרים מורכבים הוא עשוי להתארך לפי הצורך. מחקרים מראים כי בקרב אנשים עם הפרעות חרדה, כ-50%-70% מהמטופלים חווים שיפור משמעותי או הפוגה בתסמינים בעקבות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, וחלק גדול מהם מצליחים לשמור על השיפור גם חודשים ושנים לאחר סיום הטיפול, במיוחד כשהם ממשיכים ליישם את הכלים שלמדו בטיפול.

הרפיה מונחית

מדובר בשיטה פסיכולוגית שבתחילה השתמשו בה בטיפול בפחדים (פוביות) והיא נמצאה יעילה כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. עיקרה של השיטה הוא הנחיה של המטופל איך להרפות את שריריו במהלך מצבים המעוררים חרדה.

הטיפול כולל:

• לימוד כיצד להרפות את השרירים
• לימוד כיצד להגיע להרפיה מהירה בתגובה למילת מפתח, כמו "הרפה"
• תרגול הרפיה במצבים מעוררי חרדה

במרבית המקרים יידרשו 12-15 מפגשים בני שעה כדי להגיע לשליטה בשיטה.

2. טיפול תרופתי

הטיפול התרופתי יכול להיות קצר טווח או לתקופות ארוכות יותר. על-פי התסמינים מותאמות תרופות לטיפול בהיבטים הגופניים או הנפשיים.

התרופות לטווח ארוך יכולות לכלול תרופות ממשפחת מעכבים בררניים של ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI), ונלאפאקסין ממשפחת התרופות SNRI המשווקת בכמה שמות מסחריים או פריגבאלין (משווקת בשם המסחרי ליריקה).

התרופות לטווח קצר יכולות לכלול אנטיהיסטמינים, בנזודיאזפינים ובוספירון.

עם זאת, חשוב להדגיש כי הטיפול התרופתי לרוב לא נועד לשים קץ למקור הבעיה, אלא לסייע באיזון הפעילות של מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) במוח, כמו סרוטונין ונוראדרנלין, וכך להפחית את עוצמת התסמינים. מחקרים והנחיות מקצועיות מצביעים על כך שאצל רבים הסובלים מהפרעות חרדה, השילוב בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכולוגי, ובעיקר טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), יעיל במיוחד: התרופות מקלות על תסמינים כמו מתח, דריכות ודופק מואץ, מאפשרות מעט שקט פנימי, ואילו הטיפול הפסיכולוגי עוסק בדפוסי המחשבה וההתנהגות שמזינים את החרדה ומלמד כלים מעשיים לשינוי ולהתמודדות. שילוב כזה עשוי לשפר את תוצאות הטיפול ולהפחית את הסיכון לחזרת התסמינים בטווח הארוך.

תרופות ממשפחת SSRI ו-SNRI

הסוגים של נוגדי דיכאון המומלצים לטיפול בהפרעת חרדה הם ממשפחת מעכבים בררניים של ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) כמו: פארוקסטין (paroxetine), המשווקת בישראל בשמות הבאים: סרוקסט, פקסט, פרוטין ופארוקסטין טבע. פלואוקסטין (fluoxetine), המשווקת בישראל בשמות הבאים: פרוזק, פלוטין ופריזמה. סרטרלין (Sertaline), המשווקת בשמות לוסטרל, סרנדה וסרטרלין טבע.

תרופות מסוג SSRI פועלות באמצעות הגדלת רמת החומר סרוטונין במוח והן הנפוצות ביותר לטיפול בהפרעת חרדה. בדרך כלל מתחילים במינון נמוך שניתן להגבירו בהדרגה בהמשך, כדי לאפשר לגוף הסתגלות נאותה לתרופה.

לתרופות הללו יש כמה תופעות לוואי אפשריות, והן כוללות בחילה, סחרחורת, כאבי ראש, רצון מופחת לקיים יחסי מין, ערפול ראייה, עצירות או שלשול, יובש בפה, אובדן תיאבון, הזעה, נדודי שינה וכאבי בטן.

במקרים רבים יחלפו שבועיים עד ארבעה שבועות עד שהתרופות ישפיעו, ולכן אם נרשמה לכם תרופה יש להמשיך לקחת אותה גם אם עדיין לא מורגשת השפעה. הפסקת נטילה של תרופה תיעשה רק על-פי הנחיית רופא/ה. כשנוטלים תרופה חדשה חשוב להיות במעקב רפואי.

לאחר תחילת הנטילה של התרופה עלולים לחוש החמרה בתחושות החרדה, אולם במרבית המקרים מדובר בתופעה שתחלוף לאחר כמה ימים. אם לא חלה הטבה לאחר כמה ימים יש לדווח לרופא המטפל.

משך הטיפול משתנה ממטופל למטופל. גם אם חשים שהתרופה טיפלה היטב בחרדה, אין להפסיק אותה ללא הוראת רופא/ה. אם לאחר 12 שבועות של נטילה סדירה אין שיפור בתסמינים, הרופא/ה יכול לרשום לכם תרופה חלופית מסוג SSRI כדי לבחון את יעילותה עבורכם.

הפסקת התרופה לפני הזמן, ללא הנחיית רופא/ה, עלולה לגרום לחזרתם של התסמינים, לצד תופעות לוואי כמו סחרחורות, קהות חושים, בחילה, כאבי ראש, נדודי שינה והזעה.

מעבר לאמור, לא מומלץ להפסיק נטילת תרופה מסוג זה בבת אחת, אלא בהדרגה, תוך ירידה במינון.

ונלאפאקסין (Venlafaxine)

כאשר תרופות ממשפחת SSRI לא נמצאו יעילות עבור מטופל, ייתכן שהרופא/ה יראה לנכון לנסות תרופה נוגדת דיכאון אחרת הנקראת ונלאפאקסין. תרופה זו נמנית עם משפחת SNRI, מעכבים בררניים של ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראדרנלין. התרופה גורמת להגדלת הרמה של סרוטונין ונוראדרנלין במוח ובכך מפחיתה את אי-האיזון של חומרים אלו, שלעיתים גורם להפרעת חרדה.

לא ניתן לרשום את התרופה לאנשים הסובלים מבעיות יתר לחץ דם, או שלקו לאחרונה בהתקף לב, או שסובלים מפעימות לב בלתי סדירות.

לתרופה הזאת יש כמה תופעות לוואי אפשריות, והן כוללות בחילה, כאבי ראש, ישנוניות, סחרחורת, יובש בפה, עצירות, קשיי עיכול, הזעה ונדודי שינה.

אנשים הנוטלים את התרופה צריכים להיות במעקב אחר לחץ הדם שלהם.

פריגבאלין

התרופה משווקת בשם המסחרי ליריקה, והיא ניתנת כשהתרופות האחרות אינן מתאימות למטופל. זו תרופה שמשתמשים בה גם לטיפול בחולי אפילפסיה. תופעות הלוואי הנפוצות שלה כוללות ישנוניות, סחרחורת וכאבי ראש.

בניגוד לתרופות מקבוצת SNRI ו-SSRI, פריגבאלין אינה גורמת לירידה בחשק המיני או לבחילה.

אנטיהיסטמינים

בדרך כלל נרשמת תרופה זו לטיפול בתגובות אלרגיה, אולם סוגים מסוימים של התרופה משמשים גם לטיפול קצר טווח בחרדה. לתרופה יש השפעה מרגיעה על המוח ובכך היא תורמת להפחתת תחושת החרדה.

התרופה יעילה רק לשימוש קצר טווח, לתקופה שאינה עולה על כמה שבועות.

הסוג הנפוץ ביותר לטיפול בחרדה הוא הידרוקסיזין המשווקת בשם המסחרי אוטרקס.

לתרופה עלולות להיות כמה תופעות לוואי, כמו ישנוניות (אין לנהוג או להפעיל מכונות בתקופה שנוטלים את התרופה), סחרחורת, ראייה מעורפלת, כאבי ראש או יובש בפה.

תרופות ממשפחת בנזודיאזפינים

בנזודיאזפינים

תרופות אלו הן תרופות הרגעה המסייעות להפחית את תחושות החרדה תוך 30 עד 90 דקות. לא מומלץ להשתמש בהן אלא אם כן מדובר במצבי משבר, כלומר תקופת חרדה חמורה.

למרות יעילותן לא ניתן ליטול אותן לאורך זמן. קיימת סכנת התמכרות אם נוטלים אותן לתקופה העולה על 4 שבועות, ובנוסף, הן מתחילות לאבד מיעילותן לאחר תקופה זו.

תופעות הלוואי כוללות בלבול, איבוד שיווי משקל, פגיעה בשיקול הדעת, פגיעה בזיכרון וישנוניות. בשל תופעות הלוואי אין לנהוג או להפעיל מכונות בתקופה שנוטלים את התרופה.

בוספירון

תרופה זו המשתייכת לקבוצת תרופות נוגדות חרדה עשויה להפחית תסמינים נפשיים של חרדה. התרופה פועלת באופן דומה לבנזודיאזפינים, אולם אין לה השפעה ממכרת.

יחלפו כשבועיים מתחילת הנטילה ועד שהתרופה תשפיע. הרופא/ה יחליט על משך הנטילה של התרופה והיא מומלצת רק לשימוש קצר טווח.

יש כמה כלים לעזרה עצמית שעשויים לטפל בתסמינים של חרדה.

פעילות גופנית

פעילות גופנית סדירה ובפרט אירובית תסייע לכם להפחית מתח ולחצים. פעילות זו משחררת סרוטונין במוח, דבר שישפר את מצב הרוח שלכם.

הפעילות צריכה להיות כזו שגורמת להאצת דופק (הליכה מואצת, שחייה מהירה), להימשך לפחות 30 דקות, חמש פעמים בשבוע. עם זאת, אם לא ביצעתם עד כה פעילות גופנית סדירה התייעצו תחילה עם רופא/ת המשפחה, ובכל מקרה אל תתחילו בבת אחת.

הרפיה

אם תלמדו להשתמש בשיטות הרפיה זה יעזור לכם להפחית את המתח היומיומי ולהתמודד טוב יותר עם החרדה. הרפיה כוללת סדרה של תנועות גוף ונשימות עמוקות ואיטיות. כמו כן, שיטות הרפיה כמו יוגה, פילאטיס, עיסוי וארומתרפיה הן טובות להפחתת מתח ולהתמודדות עם חרדה.

נשימות עמוקות ואיטיות

תרגול של נשימות עשוי להיות כלי חשוב בהפגת חרדה.

מצאו מקום שקט שבו לא יפריעו לכם. הסירו בגדים לוחצים כמו נעליים, עניבה, חזייה או ז'קט.

על הכיסא:

שבו בנינוחות על כיסא שיכול לתמוך את הראש, שימו את כפות הרגליים על הרצפה, כשהרגליים בפישוק קל ולא מוצלבות. הניחו את הידיים על מסעדי הכיסא.

על הרצפה או המיטה:

שכבו על הגב על הרצפה או על המיטה. הניחו את הידיים לצד הגוף כשכפות הידיים פונות כלפי מעלה. מתחו מעט את הרגליים והרפו.

תרגול נשימה:

• התמקדו בנשימה. שאפו ונשפו נשימות עמוקות ואיטיות ככל שתוכלו.
• שאפו דרך האף ונשפו דרך הפה. אל תעצרו את האוויר בריאות, שאפו ונשפו ברציפות.
• ספרו עד 5 בכל שאיפה ונשיפה. בהתחלה ספרו עד 3, ולאט נסו להגיע לספירה עד 5.
• המשיכו עד שתחושו נינוחים לחלוטין.

בצעו תרגיל זה 3-5 דקות בכל פעם, פעמיים-שלוש ביום או בכל פעם שאתם חשים לחץ או חרדה.

תרגילי מתיחה

פעילות המתיחות תדרוש מכם עד 20 דקות. מצאו מקום שקט ללא הפרעה. הסירו בגדים לוחצים כמו נעליים, עניבה, חזייה או ז'קט. התרגילים יכולים להתבצע בישיבה או בשכיבה. אם אתם מעדיפים, השמיעו לעצמכם מוזיקה מרגיעה.

כל שריר יש למתוח למשך כמה שניות ואז להרפות. חזרו על כל מתיחת שריר כמה פעמים (3-6). הקפידו על נשימות עמוקות ואיטיות במהלך התרגול.

• פנים: כווצו את הגבות, המתינו והרפו.
• צוואר: הניעו בעדינות את הראש קדימה, סנטר לעבר החזה, המתינו ואז הרימו אותו לאט.
• כתפיים: הרימו את שתי הכתפיים בו בזמן לעבר האוזניים, המתינו ואז הרפו אותן.
• זרועות: מתחו את הזרועות על-ידי הרחקה שלהן מהגוף ככל הניתן. המתינו ואז שחררו.
• רגליים: מתחו את הרגליים על-ידי הרחקה שלהן מהגוף ככל הניתן. המתינו ואז שחררו.
• כפות רגליים: מתחו את הבהונות קדימה (פוינט), המתינו ואז מתחו אותן אחורה (פלקס) והרפו.
• ידיים: מתחו את כף היד בעדינות מעלה לעבר הזרוע (בעזרת היד השנייה), המתינו ואז כופפו אותה בעדינות מטה, המתינו ואז הרפו.

בסיום המתיחות שכבו בשקט נינוחים ועצמו עיניים למשך כדקה. כשתרגישו מוכנים, קומו באיטיות דרך צד הגוף.

מה לגבי קפאין?

צריכת קפאין מרובה עלולה להגביר תחושות חרדה. בנוסף, כשצורכים קפאין ברמות גבוהות זה עלול לגרום להפחתת שעות השינה ולהגברת העייפות. אנשים עייפים שולטים פחות טוב בחרדות שלהם.

מה עם עישון ואלכוהול?

עישון וצריכת אלכוהול גבוהה מגבירים את תחושות החרדה.

קבוצות תמיכה ושירותי נט"ל

השימוש בקו הפתוח של נט"ל (נפגעי טראומה מטרור וממלחמה) המציע סיוע נפשי הן לילדים והן למבוגרים, במגוון שפות ולתקופה בלתי מוגבלת, יכול לעזור.

הטלפון של קו הסיוע של נט"ל הוא 1-800-363-363

בנוסף, השתתפות בקבוצות תמיכה עשויה לסייע למטופל להשיג מידע וייעוץ בנוגע לשיטות טובות לשליטה בחרדה. גם המגע עם אנשים החווים בעיות דומות יכול לעזור.

ילדים וחרדה

ילדים חווים לפעמים פחדים וחששות כחלק טבעי מההתפתחות, אבל כשחרדה נמשכת זמן רב, מתגברת או מפריעה לתפקוד - חשוב לשים לב. סימנים אפשריים לחרדה אצל ילדים יכולים להיות הימנעות מהליכה לגן או לבית הספרוחוסר פניות ללמידה, תלות מוגברת בהורים, בכי או התקפי זעם סביב פרידות, קשיי התנהגות, כאבי בטן או ראש חוזרים ללא ממצא רפואי, קושי להירדם, דאגות רבות ("מה אם יקרה משהו רע?") וחיפוש מתמיד אחרי הרגעה.

לצד זיהוי מוקדם, יש גם דרכים לסייע בצמצום הסיכון להתפתחות חרדה:

• יצירת שגרה יציבה ובטוחה
• עידוד הילד לדבר על מה שמפחיד אותו במקום לבטל את החשש
• לימוד הדרגתי של התמודדות עם מצבים מאתגרים (ולא הימנעות מוחלטת מהם)
• הקפדה על שינה מספקת
• פעילות גופנית והפחתת זמן מסך
• פנייה לייעוץ מקצועי כשנראה שהחרדה כבר פוגעת ביומיום

התערבות מוקדמת, בשילוב תמיכה הורית וסביבתית, יכולה להפחית את הסיכון להחמרה של החרדה ולהשפעות ארוכות טווח. במצבים שבהם הטיפול הפסיכולוגי לא יועיל ייתכן שהרופא/ה ישקול להוסיף טיפול תרופתי לחרדה.

הריון וחרדה

חרדה בזמן הריון היא תופעה נפוצה, וכמו בכל תקופה רגישה, היא מעוררת הרבה דאגות. מחקרים מראים שרמות גבוהות ומתמשכות של חרדה במהלך ההריון עלולות להשפיע על העובר באופן עקיף, למשל דרך שינויים בהורמוני לחץ (כמו קורטיזול) ובמערכת החיסון של האם, ועלולות להיות קשורות לסיכון מעט מוגבר ללידה מוקדמת, משקל לידה נמוך יותר ולקשיי ויסות והתנהגות בילדות. עם זאת, חשוב לזכור שלא כל חרדה "רגילה" בהריון פוגעת בעובר, ורבות מהנשים שחוות חרדה יולדות תינוקות בריאים לחלוטין. לכן הדגש הוא על זיהוי וטיפול במצבים שבהם החרדה משמעותית ומתמשכת.

לגבי הטיפול - ההמלצה הראשונית לרוב כוללת שילוב של תמיכה רגשית ושינוי אורח חיים: שיתוף בן/ בת הזוג או גורם קרוב, שיחות עם איש מקצוע, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), תרגול טכניקות הרפיה, מיינדפולנס, יוגה לנשים בהריון ופעילות גופנית מותאמת - כל אלה יכולים להפחית משמעותית את החרדה בלי תרופות. במקרים של חרדה בינונית-קשה, הרופא/ת המטפל/ת עשוי להמליץ גם על טיפול תרופתי, בעיקר מקבוצת ה-SSRI, שנחשבת לאחת הקבוצות הנחקרות ביותר בהריון, כאשר מתקבלת החלטה משותפת על בסיס שקלול הסיכונים שבנטילת התרופה מול הסיכונים שבחרדה לא מטופלת. המטרה היא אם רגועה ובריאה יותר, כי כשהאם במצב נפשי טוב יותר, גם ההריון והעובר מרוויחים.

השפעת חרדה על איכות השינה

חרדה ואיכות השינה קשורות זו בזו בקשר הדוק. חרדה מפעילה את מערכת העוררות של הגוף - הדופק מואץ, השרירים מתכווצים, והראש מלא במחשבות טורדניות, דאגות ו"תרחישים" על מה שיכול להשתבש. המצב הזה מקשה על הגוף לעבור למצב מנוחה, ועל המוח "להוריד הילוך", ולכן עלולים להופיע קושי להירדם, יקיצות תכופות בלילה או התעוררויות מוקדמות בלי יכולת להירדם מחדש. במקביל, חוסר שינה עצמו מגביר את הרגישות לסטרס ולחרדה, וכך נוצר מעגל שמזין את עצמו: החרדה פוגעת בשינה, והשינה הפגועה מחזקת את החרדה.

כדי לשפר את איכות השינה בזמן חרדה מומלץ לשלב בין שינויי הרגלים לכלים התנהגותיים ורגשיים: הקפדה על שעות קבועות של שינה ויקיצה, הימנעות מקפאין ואלכוהול בשעות הערב, צמצום חשיפה למסכים לפני השינה ויצירת "טקס לילה" קבוע ומרגיע (מקלחת חמה, קריאה שקטה, מוזיקה רגועה). טכניקות של הרפיה ונשימה, תרגול מיינדפולנס או דמיון מודרך לפני השינה יכולים לעזור להרגיע את הגוף והמחשבות. במקרים של נדודי שינה מתמשכים, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לנדודי שינה (CBT-I) נחשב טיפול יעיל במיוחד: הוא מלמד איך לשנות מחשבות לא מועילות לגבי שינה, לחזק את הקישור בין המיטה לשינה ולהפחית התנהגויות שמנציחות את חוסר השינה (כמו שהייה ארוכה במיטה כשלא ישנים). כאשר הבעיות נמשכות ופוגעות בתפקוד היומיומי, מומלץ לפנות לרופא/ת משפחה או מומחה/ית לשינה כדי לבדוק אם נדרש טיפול מקצועי נוסף.

האם אפשר להחלים מחרדה?

למרות שחרדה יכולה להיות מציפה ומתמשכת, ברוב המקרים בהחלט אפשר להשתפר מאוד, ויש אנשים שמחלימים כמעט לחלוטין מהתסמינים. טיפולים כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), טיפול תרופתי במידת הצורך, ושינויים באורח החיים (שינה מסודרת, פעילות גופנית, הפחתת שימוש באלכוהול וקפאין, ותמיכה חברתית) הוכחו כיעילים ומשפרים משמעותית את איכות החיים של רבים המתמודדים עם חרדה.

מחקרים מראים ששיעור גבוה מהמטופלים חווים ירידה ניכרת בתסמיני החרדה, וחלק גדול מהם מגיעים להפוגה - מצב שבו התסמינים חלשים מאוד או כמעט אינם מורגשים, במיוחד כשממשיכים ליישם את הכלים שנלמדו בטיפול גם לאחר סיומו. עם זאת, כמו במחלות כרוניות אחרות, אצל חלק מהאנשים החרדה נוטה להופיע בגלים, תקופות שקטות יותר ותקופות מאתגרות, ולכן המטרה של הטיפול היא לא רק להעלים את החרדה, אלא ללמד דרכי התמודדות שמאפשרות לחזור לתפקוד מלא ולחיים משמעותיים גם אם יש עליות וירידות בדרך.

ברפואה משלימה אפשר לטפל בחרדה באמצעות צמחי מרפא, דיקור וביופידבק:

• צמחי מרפא - פורמולות צמחים המסייעות להפחתת חרדה וסימנים שונים הקשורים בחרדה.
• דיקור - עשוי לסייע בהפחתת התדירות והעוצמה של תחושת חרדה.
• שילוב בין צמחי מרפא לדיקור מעצים את תוצאות הטיפול.
• ביופידבק - שיפור היכולת של המטופל לאזן את תסמיני החרדה הפיזיולוגיים והנפשיים. חיישנים מציגים ואמפשרים למטופל לראות את רמות המתח בגוף שלו (שינוי קצב לב, זיעה, טמפרטורה של האצבעות, מתח שרירים). הטיפול כולל טכניקות נשימה, הרפיה, מדיטציה ודמיון מודרך המשפרים את האיזון של מערכת העצבים האוטונומית ואת תגובות הלחץ.

רפואה משלימה לטיפול בחרדה אצל ילדים

הטיפול ברפואה סינית הוא הוא טיפול הוליסטי, שמטפל בגוף ובנפש כאחד. ילדים רבים סובלים ממגוון בעיות רגשיות כמו אי-שקט, עצבנות, חרדה ופחדים. לאחר תשאול מעמיק המטפל יזהה אילו מערכות נמצאות בחוסר איזון, מה הגורם לבעיה, ויתאים את הטיפול. דיקור, צמחי מרפא וטווינא יעילים ביותר לאיזון מצבים אלו.

• טווינא - הטיפול בטווינא יוכל לסייע בהתמודדות במצבי חרדה באמצעות תמיכה במערכות שאינן מאוזנות. המגע המדויק, רוך לצד עוצמתיות, יוכל לפתוח חסימות, לחזק מערכות חלשות וכך להפיג מתח וחרדה.
• רפלקסולוגיה - הרפלקסולוגיה עוזרת לשחרור אנדורפינים (הורמונים טבעיים הקיימים בגוף - משככי כאבים ומשפרי מצב רוח), ובכך עוזרת לייעל ולשפר את האיזון הרגשי ואת מצב הרוח של האדם.
• נטורופתיה - תזונה נכונה עשויה במידה רבה לשפר את התפקוד של מערכת העצבים, ולסייע בהתמודדות הגוף עם לחצים ומתחים שעלולים לגרום לחרדות.
• הומאופתיה - לכל מטופל יש מצבים שונים שעשויים לעורר בו חרדה או אי-שקט. כמו כן, הביטוי לחרדה עשוי להשתנות בין מטופל למטופל. התכשיר ההומאופתי יותאם למטופל באופן אישי, כדי לאזן אותו כך שהתגובה למצבים המעוררים חרדה תתמתן, וכן עוצמת החרדה תקטן.