בתקופה כזו, כשברקע נשמעות אזעקות, והלב דרוך רוב הזמן, גם ילדים צעירים מאוד מרגישים שמשהו קורה. לפעמים נדמה לנו שאם נגן עליהם, נימנע מלדבר ונמשיך כרגיל, נצליח לחסוך מהם את הפחד. אבל חשוב לזכור: ילדים רגישים מאוד לאווירה.
גם בלי להבין את המילים או את ההקשר, הם קולטים את ההבעות, את הטון, את השתיקות. הם כמו ססמוגרף רגשי שמכוון אלינו, ואם אנחנו מתוחים, הם מרגישים. מנגנון הפחד פועל גם אצלם, והוא יכול להוביל לשינויים בהתנהגות, לקשיים בשינה, להיצמדות או לנסיגה.
כשהם לא מבינים, הם נוטים לדמיין תרחישים מפחידים יותר. דווקא בגלל זה חשוב לדבר איתם.
ריכזנו עבורכם עצות פשוטות שיעזרו לכם להיות לצדם ולתמוך בהם – בהקשבה, בהרגעה וביצירת ביטחון בתוך חוסר הוודאות.
התגובות של ילדים למתח ולחרדה, שפעמים רבות אין להם די מילים לדבר ולשיים את תחושותיהם, מתבטאות בדרכים מגוונות: התנהגותיות – בכי, קשיים בפרידה או צורך מוגבר בקרבה, גופניות – תלונות על כאבי בטן, כאבי ראש, טיקים או עייפות, ולפעמים הם כאילו "נסוגים אחורה" ומתנהגים כאילו הם צעירים יותר, וחוזרים להרגלים שכבר נפרדו מהם, כמו הרטבה בלילה או מבקשים שוב מוצץ.
כל אלה הם תגובות טבעיות למציאות לא פשוטה, והן הדרך של הילדים לומר: אני זקוק לעזרתך.
עצות להרגעה וליצירת ביטחון בתוך חוסר ודאות
1. דברו בכנות, בפשטות וברוגע, ושלבו את העברת המידע גם דרך משחק
ילדים קולטים היטב את האווירה סביבם – קולות, מבטים, אנרגיות. לכן, חשוב לתת מקום לשאלות שלהם וליזום שיחה מותאמת לגיל, שמסבירה את המצב בצורה רגועה ובהירה.
אין צורך להיכנס לכל הפרטים, אלא להסביר את מהות הדברים באופן שמתאים להבנה שלהם ונותן תחושת שליטה: "יש אזעקה כי יש התרעה, אנחנו נכנסים יחד למרחב המוגן כדי לשמור על עצמנו, ויש לנו מערכת שמגינה עלינו". שיחה כזו תעביר מסר של שליטה והבנה, תסייע להפחית את החרדה, ותגביר את התחושה של הילד שאתם מבינים ומתווכים לו את המצב.
התאימו את השיח לגיל הילד, למידת השאלות שהוא שואל, ולסקרנות שהוא מגלה. העברת המידע יכולה להיות דרך שיחה פשוטה, דרך משחק משותף שבו אתם משחקים עם הילד את המצב (לדוגמה, לשחק שמישהו מכם משמיע קול כאילו של אזעקה, ואז כולכם לוקחים את הבובות והולכים איתן למרחב המוגן, או הסבר משותף שלכם ושל הילד לדובי או לחיית המחמד המשפחתית על המתרחש), או דרך יצירת סיפור משותף או ציור משותף שבו אתם יוצרים את המצב.
2. הפכו את המרחב המוגן למוכר, נעים ונגיש
סביבה מוכרת תורמת להרגשת הביטחון של ילדים. אפשר לשלב את הילדים בארגון המרחב המוגן – לבחור יחד צעצועים, ספרים או כריות. גם אם מדובר במקלט ציבורי או חדר מדרגות, חשוב להכיר אותו מראש, אפילו במשחק משותף. הוסיפו עוגנים של רוגע: מוזיקה נעימה, בועות סבון, או כדור רך שיכולים להרגיע בעת הצורך. כך תיצרו תחושת שליטה בתוך מרחב לא מוכר. במידת האפשר, נסו להגיע למרחב המוגן תוך טקס מרגיע יותר, לדוגמה דרך שיר משותף ששרים בדרך אליו. עם זאת, זכרו שהדבר החשוב ביותר הוא להגיע למרחב המוגן בזמן ובביטחון.
3. שוחחו על רגשות – שלהם וגם שלכם
פחד, בלבול ותסכול הם תחושות טבעיות, גם אצל ילדים וגם אצלנו המבוגרים. חשוב לתת לרגשות האלה שם, ולהראות שגם אנחנו מרגישים כך לפעמים. משפטים כמו: "זה בסדר לפחד, גם אני נבהלת כשיש אזעקה, זה באמת לא נעים. מה שעוזר לי זה לחבק אותך, לנשום ברוגע, ולזכור שעשינו את מה שצריך כדי להיות מוגנים" . שיח כזה יוצר תחושת שותפות ורגיעה.
לפעמים גם אנחנו כהורים מוצפים, קשה לנו להישאר רגועים או למצוא את המילים. במצבים כאלה אפשר לומר: "קצת קשה לי עכשיו, נדבר על זה אחר כך כשאהיה רגועה יותר". כך אנחנו אומרים בפשטות את מה שאנחנו מרגישים, וגם יוצרים אפשרות לשיחה בהמשך. אם יש צורך, אפשר להיעזר באדם נוסף – בן משפחה, שכן או הורה אחר – כדי לשוחח יחד, או ליזום שיחה משפחתית משותפת, שבה כל בני הבית משתפים בתחושות שלהם, ובדרכים שבהן הם נרגעים.
4. שמרו על סדר יום פשוט ותחושת שגרה
גם כשאין גן או בית ספר – רצף של פעילויות מוכרות, ארוחה משותפת, התארגנות בוקר ואפילו שירים או ציור – כל אלו יוצרים תחושת מסגרת. אם אתם מתארחים או שאתם נמצאים מחוץ לבית, נסו להכניס סממנים מהשגרה הרגילה: ריחות, צעצועים מוכרים, או סדר יום דומה. שגרה לא חייבת להיות נוקשה, היא פשוט צריכה להרגיש בטוחה ומובנת.
5. הפחיתו חשיפה למסכים ולחדשות
גם ילדים קטנים מרגישים כשמשהו לא רגיל קורה, אפילו אם לא מבינים את כל המילים. תמונות בטלוויזיה, קולות חזקים, ואפילו "דיבורים של מבוגרים" על המלחמה – יכולים להבהיל. ילדים בגיל הזה לא תמיד שואלים, אבל המתח סביבם משפיע עליהם.
כדאי לנסות להפחית צפייה בחדשות לידם ולהעדיף קריאה של חדשות כתובות, רק כדי להתעדכן במה שקורה, ולעשות פעילויות רגועות ומשותפות עם הילדים. אם הם בכל זאת שמעו או ראו משהו, חשוב להסביר בקצרה, תוך שימוש במידע התואם את גילם, ולהרגיע.
חשוב לזכור: גם לנו, כמבוגרים, חשיפה מוגבלת למסכים והעדפה של מבזקים כתובים כדי להישאר בעניינים, עוזרות לשמור על ויסות רגשי. כך נוכל להיות זמינים ורגועים יותר עבורנו, וגם עבורם.
6. שלבו במהלך היום תרגולים של הרגעה והרפיה לגוף ולנפש
כשהגוף דרוך, כדאי לעצור לרגע, לנשום עמוק, לשתות מים, לצחוק יחד, או לתרגל בעצמכם ועם הילדים נשימות מרגיעות. עם הילדים נעשה זאת תוך כדי הדמיה: נשאף אוויר פנימה "כמו להריח פרח", וננשוף את האוויר החוצה "כמו שמכבים נר" או "כמו שנושף דרקון".
דרך נוספת עם ילדים בגיל הגן היא תרגול "מתנה" – תרגול הירגעות הכולל 4 תחנות, שעליהן אפשר לחזור מספר פעמים באופן משחקי:
מ = מגע (חיבוק ארוך של 45 שניות)
ת = תנועה (ניעור ידיים וגוף, טלטול הידיים לצדדים 30 פעמים/ להתמתח/ לקפוץ במקום)
נ = נשימות (לשאוף כמו שמריחים פרח, לנשוף כמו שמכבים נרות על עוגה)
ה = היגד חיובי (לומר משהו טוב בקול רם: "אני אוהב אותך", "מחר נאכל גלידה", "החתול שלנו הכי חמוד בעולם")
אחרי שנרגעים אפשר לתרגל גם דמיון מודרך, תרגיל שמרגיע גם ילדים, ובדמיון המודרך איתם נוכל לשלב גם מפגש עם יצורים דמיוניים שהם אוהבים. דמיון שכזה מאפשר לכולנו לברוא לעצמנו מקום נינוח להיות בו. חשוב שנתרגל זאת גם אנחנו וגם עם הילדים, בתחילה בזמנים של רוגע, וכשנהיה מאומנים לכך, נוכל לשלב את התרגילים גם בזמנים של מתח, ואפילו בתוך המרחב המוגן.
7. שמרו גם על עצמכם – כדי שתוכלו לשמור עליהם
רווחת ההורה היא רווחת הילד. ילדים קולטים אותנו – לא רק דרך מה שאנחנו אומרים, אלא דרך איך שאנחנו נראים, נעים ונושמים. כשההורה מצליח למצוא רגע של שקט, לנשום, לחייך, זה עובר גם אל הילד.
בימים מתוחים חשוב לזכור שגם אנחנו זקוקים לרגעים קטנים של חיזוק וטעינה: שיחה עם אדם קרוב, כוס קפה בשקט, הליכה קצרה, מקלחת חמימה, מוזיקה שאוהבים, או אפילו נשימה עמוקה אחת מול החלון. כל רגע כזה לא מבטל את הקושי, אבל נותן לנו מקום בתוכו. הזכירו לעצמכם שזה בסדר לקחת רגע לעצמכם, כדי לאסוף כוחות, עבורכם ועבורם. כשהמבוגר רגוע יותר, גם הילד יכול להישען ולנשום.
לסיכום - את המציאות אולי לא נוכל לשנות, אבל בתוכה אנחנו יכולות ויכולים להיות העוגן של הילדים.
בהסברים פשוטים, בנוכחות רגועה, בשגרה רכה ובהפחתת גירויים, ניצור עבורם סביבה בטוחה, גם בימים של חוסר ודאות.
