כולנו עלולים למצוא את עצמנו מתמודדים עם כאב שמצריך תרופות חזקות במיוחד. אבל מה קורה כשהתרופה שהייתה אמורה להקל עלינו, מתחילה לשלוט בחיים? האופיואידים יכולים להציל ממצבים קשים, אבל באותה נשימה גם לסכן.
מהם אופיואידים?
משככי כאבים מקבוצת האופיואידים, כדוגמת פרקוסט, אוקסיקונטין, טרמדול ומדבקות פנטניל (שנחשבות חזקות פי 100 יותר ממורפיום), נועדו להרגיע או לדכא את מערכת העצבים המרכזית. התרופות נקשרות לקולטנים אופיאטיים הקיימים בגוף ויכולים לגרום לאופוריה.
מהי התמכרות לאופיואידים?
תרופות ממשפחת האופיואידים משמשות לשיכוך כאבים ולטיפול במצבים שונים, אך הן עלולות לגרום להתמכרות ויש להן פוטנציאל לשימוש לרעה ולמינון יתר, בעיקר בשימוש ממושך. שימוש מזיק (Abuse) בתרופות מוגדר כשימוש שלא לפי ההנחיות שנרשמו על-ידי הרופא או שלא לצרכים רפואיים.
עבור מי שסובלים מכאב אקוטי בינוני עד קשה, תרופות ממשפחת האופיואידים מסייעות לשיכוך הכאב. אך עבור הסובלים מכאב כרוני, התרופות ממשפחת האופיואידים הן רק מרכיב אחד מתוך טיפול כוללני. עם הזמן, משכך הכאבים מאבד מיכולתו לסייע בהתמודדות עם הכאב, והמטופל מפתח סבילות לתרופה.
תלות יתר בתרופות מרשם, ובמיוחד באופיואידים, היא אתגר משמעותי למערכות הבריאות בעולם המערבי. האיזון העדין בין הצורך בטיפול יעיל בכאב ובין מניעת התמכרות מחייב גישה רב-מערכתית, שכוללת חינוך רפואי, פיקוח קפדני יותר על מתן מרשמים, פיתוח חלופות עם פוטנציאל התמכרותי נמוך יותר, ומתן סיוע למטופלים שכבר פיתחו תלות.
תמונת המצב בישראל ובעולם
בישראל חלה עלייה חדה בשימוש באופיואידים – מ-29,000 ל-45,000 משתמשים בעשור, עם שיעור תמותה שנתי של כ-0.2–0.3 ל-100,000 נפש.
בעולם יש כ-60 מיליון משתמשים באופיואידים, ולפי ארגון הבריאות העולמי כ-125,000 מתים מדי שנה ממנת יתר. בארה"ב בלבד דווחו למעלה מ-100,000 מקרי מוות שנתיים בשנים האחרונות, רובם עקב פנטניל. בארץ יש תת-דיווח של מקרי מוות עקב חוסר מודעות, סיבות דתיות ועוד.
יתרונות טיפוליים מול סיכונים
- יתרונות - האופיואידים יעילים מאוד בהקלת כאבים חזקים לאחר ניתוחים, פציעות, או מצבים רפואיים מורכבים כמו מחלות סרטניות או כאב עמיד, והם יכולים להקל את הסבל ולשפר את תהליך השיקום, התפקוד ואיכות החיים.
- חסרונות - לכל התרופות האופיואידיות יש פוטנציאל נזק שבא לידי ביטוי בתלות והתמכרות, המלווה בתופעות פיזיות, נפשיות והתנהגותיות קשות. נטילת האופיואידים עלולה לגרום לתופעות לוואי נוספות כמו עצירות, בלבול, חוסר מיקוד, גרד, עצירת שתן, השפעות על מערכות נוספות ובמקרים קיצוניים גם לדיכוי נשימתי.
- שימוש נכון - שימוש באופיואידים מחייב ידע של הרופא שרושם את התרופה ושל המטופל שנוטל את התרופה. האחריות על הטיפול היא משותפת כדי להימנע מתופעת התלות וההתמכרות, ומצד שני להקל את הסבל. הרופא והמטופל צריכים לדעת ולזהות את הסיכונים להתמכרות ואת תופעות הלוואי, ולעשות שימוש מושכל בתרופה. לכן המפתח להימנעות מהסיכונים הוא מעקב צמוד וקבוע בנוגע ליעילות הטיפול ולתופעות הלוואי.
- חלופות לטיפול באופיואידים - כשמזהים תסמיני התמכרות או כשיש החלטה על הפסקת הטיפול באופיואידים, המערכת הרפואית תציע למטופל את האופן היעיל ביותר להפסקת הטיפול. הטיפול יופסק תוך כדי גמילה הדרגתית מהתרופה יחד עם חלופות תרופתיות, טיפולים זעיר-פולשניים ופולשניים, וטיפולים שאינם תרופתיים (כמו פיזיותרפיה, רפואה משלימה, טיפולים התנהגותיים ותמיכה נפשית).
מהם סימני ההתמכרות?
סימני ההתמכרות כוללים:
- שימוש בכמויות גדולות מאלה שניתנו בהתוויה הרפואית
- חיפוש כפייתי - השקעת זמן רב בפעילויות להשגת האופיואידים
- תשוקה או דחף לשימוש באופיואידים
- שימוש חוזר באופיואידים למרות שהם מפריעים ומזיקים לפעילויות בין-אישיות ולמילוי חובות בבית, בתעסוקה ובחברה
- שימוש באופיואידים במצבים המהווים סיכון
- תסמיני גמילה- כמו בחילות, כאבים והפרעות בשינה
- שינויים במצב הרוח ופגיעה בתפקוד הקוגניטיבי
מהן התרופות האופיאטיות הנפוצות?
- Oxycodone (החומר הפעיל בתכשירים כגון OxyContin, Targin, Percocet)
- Morphine (החומר הפעיל בתכשירים כגון MCR, M.I.R)
- Buprenorphine (החומר הפעיל בתכשירים כגון Butrans)
- Fentanyl (החומר הפעיל בתכשירים כגון Fenta, Actiq, Abstral)
תגובה למינון יתר יכולה להתבטא בדיכוי נשימתי מסכן חיים. ההשפעה האופורית והפחתת החרדה מעלות את הסיכון להתמכרות. התרופות האלה יעילות לטיפול בכאב אקוטי, אך כשיש כאב כרוני הן חלק מטיפול כוללני. אופיואידים יעילים באותה מידה כמו טיפולים במשפחות אחרות של תרופות לכאב, או אפילו פחות יעילים מהן. במצבים רבים, אופיואידים אינם טיפול הבחירה בכאב אקוטי, ולכן יש להתייעץ עם רופא כאב.
דרכי טיפול בהתמכרות לאופיואידים
- טיפול על-ידי יועץ כאב או נרקולוג במרפאה לגמילה מתרופות מרשם - ייעוץ רפואי לגמילה הדרגתית במידת הצורך, שימוש בתחליפי סם על-פי שיקול דעת רפואי.
- טיפול פסיכולוגי או פסיכותרפיה - טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), למשל, יכול לעזור לזהות את המחשבות וההתנהגויות התורמות לשימוש באופיואידים ולפתח דרכים בריאות יותר להתמודד עם מתח וטריגרים אחרים.
- טיפול קבוצתי - הצטרפות לקבוצות תמיכה כמו מכורים אנונימיים (NA) יכולה לספק תחושת קהילה, עידוד ואחריות במהלך תהליך ההחלמה.
- טיפול תרופתי - למרות שאין תרופות שאושרו במיוחד לטיפול בהתמכרות לאופיואידים, תרופות מסוימות יכולות לסייע בניהול תסמיני גמילה או לטפל במצבים נפשיים נלווים כמו חרדה או דיכאון.
איך לפנות לעזרה?
אם אתם או מישהו שאתם מכירים מתמודדים עם התמכרות לאופיואידים, פנו לרופא/ת המשפחה או למרפאה לטיפול בהתמכרויות לקבלת ייעוץ ותמיכה מקצועית.
לאיתור מרפאה לטיפול בהתמכרויות
