תינוקות ופעוטות מושפעים מאוד מהאירועים בסביבתם, גם אם אינם מבינים אותם במדויק. בתקופות של מתח ושינויים חדים בשגרה, כמו במצבי מלחמה, ילדים צעירים מגיבים בדרכם הייחודית.
כיצד תינוקות ופעוטות תופסים מצבי דחק ומגיבים להם?
- תינוקות ופעוטות נעזרים בהוריהם כדי להבין את המציאות והם מביטים בה דרך עיני ההורה. הם חשים את תגובות ההורים, הם מזהים תנועות גוף, טון דיבור, שינויים בהתנהגות ובהרגלים, ושינויים ברמות המתח של המטפלים העיקריים בהם.
- לילדים הצעירים אין שפה כדי להסביר את רגשותיהם, ולכן הם מבטאים אותם דרך בהתנהגויות שונות: בכי, חוסר שקט, היצמדות להורה, שינויים בשינה או באכילה, רגרסיה (למשל, ילד שנגמל מחיתולים וחוזר להרטיב).
עקרונות מנחים להתמודדות הורית עם מצוקת הילד הצעיר מול מצבי דחק
- אתם העוגן - ילדיכם זקוקים להרגיש שיש מבוגר אחראי ומיטיב שמגן עליהם ומספק תחושת ביטחון גם במצבים קשים.
- שמירת שגרה - ילדים צעירים זקוקים לשגרות קבועות. חשוב לנסות להקפיד על שגרת יום, זמני שינה, משחק ואכילה שתורמים לתחושת הביטחון.
- נוכחות רגועה ומרגיעה - אין צורך להסתיר מהילד את רגשותיכם או את המציאות. עם זאת, חשוב לשדר מסר שהמצב בשליטה, לפנות אל הילד בקול שקט, להרבות במגע פיזי, חיבוק והרגעה. לצד המגע והחיבוק, נסו להסביר את המצב באופן פשוט המתמקד בעיקר בהיבט החושי ובלי להעמיס במידע. למשל: "היה עכשיו רעש חזק וזה היה קצת מפחיד. עכשיו זה עבר ואנחנו כאן יחד ואני שומרת עליך".
- נסו להימנע מחשיפה של הילד לתקשורת שהוא אינו יודע להבין ושנוטה להציף במידע וגירויים. כמו כן, נסו להקפיד על זמני בילוי משפחתיים נטולי מסכים, ובפרט סביב ארוחות משותפות ובשעות שלפני השינה.
- מתן מקום ותוקף לתחושות הילד ותגובותיו - גם אם התנהגותו נראית לכם "לא הגיונית", תבינו שהיא מבטאת צורך פנימי כלשהו ולכן חשוב לתת לו אפשרות לביטוי ולא לבטל אותה. נסו להעלות השערות - מהו הצורך הפנימי שעומד מאחורי ההתנהגות, כך הילד ירגיש שאתם סקרנים לגביו ומנסים להבין אותו, דבר המגביר את תחושת הביטחון שלו. נסו לנרמל את תגובות הילד, שכן בכי, כעס וחוסר שקט הם תגובות טבעיות למצב דחק לא טבעי.
- לאחר אירוע דחק (כמו אזעקה) הציעו פעילות של "שחרור מתח" - כגון תנועה, ריקוד, שירה או טיול.
- שימו לב לעצמכם - כדי שתוכלו להיות פנויים לטיפול בילדיכם חשוב שתדאגו גם לרווחה האישית שלכם. חפשו לעצמכם תמיכה דרך בני משפחה, חברים או אנשי מקצוע, אל תישארו לבד.
- אל תהססו להתייעץ - אם אתם מרגישים שהילד מגיב בצורה חריגה, או שאינכם יודעים כיצד לסייע לו, פנו לאנשי מקצוע כדי לבקש ייעוץ והכוונה.
